ראיון טלפוני שהיה כך היה וכמה טיפים למי שמחפש עבודה

18 באוקטובר 2007

8 תגובות

64027565_79b890c8c4 השארתי את מספר הטלפון שלי בפוסט של חיפוש העובד לסטארטאפ כדי לקצר את הבירוקרטיה של כל אלו שלא אוהבים לעדכן את קורות החיים שלהם כמוני, אז קיבלתי כמה טלפונים שאת חלקם הזמנתי לפגישה, אחת מהשיחות שקיבלתי היתה כמעט באופן הבא (מזכרון):

אני: שלום, זה יוסי תאגורי בקשר להודעה שהשארת לי.

הוא:כן…..

אני: איפה אתה עובד היום…

הוא: שמע, אני לא מכיר אותך אז אני מעדיף לא להגיד.

אני: OK, ספר לי במה התעסקת…

הוא: …… וגם ב…….

אני: אחלה, רוצה לבוא לפגישה?

הוא: כן, מתי?

אני: יום חמישי הזה מתאים לך?

הוא: אני קצת עמוס השבוע אז לא. שמע אם אנחנו לא מדברים על שכר של 25,000 וצפונה אז חבל שניפגש. זה השכר שאני עובד בו בשנים האחרונות ואני לא מתכוון לרדת מזה.

אני (בשוק מהמשפט האחרון): טוב….. אז…. באמת חבל שניפגש.

איחלתי לו בהצלחה וכך הסתיימה השיחה. ולמה אני מפרסם את זה פה? רק כדי לתת כמה טיפים למישהו שמחפש עבודה ורוצה להוציא את עסקת חייו.

1. עסקת החיים שלכם לא תתבצע בטלפון ובטח שלא בשיחת היכרות ראשונית שכל מטרתה היא לקבוע את ראיון העבודה. ברדע שאתה זורק מספר באוויר (ובטח כמו שזה קרה פה) אתה משדר דבר אחד – אני בא לעבוד רק בגלל הכסף ושיהיה ברור שברגע שמישהו מציע לי יותר אני לא נשאר. 

2. אני ועוד רבים כמוני רוצים להעסיק אנשים שיהיה להם מאוד מעניין ומאתגר בעבודה – זה לא רק כסף זה גם הרבה סיפוק שאין עליו תו מחיר. תתענינו בעבודה ורק לאחר שווידאתם שזה מקום שהייתם רוצים לעבוד בו צגיעו לעניין הכסף.

3. מעסיק פוטנציאלי רוצה לדעת שאתם מתאימים לו, אין טעם לדבר על כסף לפני שהוא אמר שהוא מעוניין בכם. אתה לא קופץ על בחורה ונותן לה נשיקה לפני שאמרת לה איך קוראים לך (לפחות ברוב המקרים).

4. קורות החיים חשובים עד שמגיעים לראיון. אם לא הצלחתם לעבור את הראיון זה לא אומר שקורות החיים לא טובים אלא שאתם לא מתאימים או שלא הצלחתם למכור את עצמכם. רב קורות החיים שאני מקבל בשבועות האחרונים נכנסים לקטגוריה של "זבל" – תסלחו לי על הביטוי, לא מעניין אותי לדעת איזה שפות תכנות אתה מכיר או שבנית אתר כזה או אחר. אני רוצה לדעת מה אתה יודע לעשות, באיזה אתגרים ניתקלת וכיצד פתרת אותם, איזה סוג משרה אתה מחפש ומה מאתגר אותך.

5. אל תתחיל לדבר על דברים שאתה לא סגור על עליהם עד הסוף, אנשים נותים לדבר על דברים שהם חושבים שמאוד ירשימו את המראיין – אז יש לי חדשות – מייד מזהים מישהו ש"מנסה" להרשים. תהיו עצמכם – אתם מרשימים גם בלי "איפור".

הוסף תגובה
facebook linkedin twitter email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

8 תגובות

  1. יוחאי18 באוקטובר 2007 ב 15:48

    הטיפים שכתבת מאוד נכונים. על שכר מדברים רק בסוף, ועבודה היא בהחלט לא רק כסף, אלא גם כל הדברים שציינת.
    לידיעתך, יש הרבה חברות ששואלות בטלפון מהן ציפיות השכר, בדיוק כמו במקרה שלך, עוד לפני שפגשו את הבן אדם.
    אבל הבחור הזה שדיברת איתו, מהווה אינדיקציה מצויינת למצב השוק. למועמדים יש את הפריבילגיה לסנן חברות בטלפון.
    וגם השכר שהוא זרק הוא בהחלט ריאלי.

    הגב
  2. Yosi Taguri18 באוקטובר 2007 ב 16:52

    אני לא שאלתי על שכר, הוא ציין את זה…
    אני לא חושב שלמקרה הספציפי יש קשר למצב השוק או לכמות הכסף שאנחנו מוכנים לשלם.
    אני לא שואל על שכר מישהו אם אני לא מעוניין שיעבוד אצלינו, אם השאלה עולה מצידו בצורה מכובדת אנחנו עונים בהתאם, המקרה פה קצת שונה.

    הגב
  3. Tamir Khason18 באוקטובר 2007 ב 17:03

    יוסי, ביננו, אני מבין את הבחור. עשרות חברות מבקשות להפגש ככה סתם. אחרי רעיונות עבודה, חמישה מבחנים ושתי שיחות עם מנהלים מתחיחם לדבר על שכר… ומציעים לך חצי ממה שאתה מקבל כיום. ביזבזת שלושה חציי יום רק בשביל להפתיע את המעשיק פוטנציאלי ששכר שהוא מציע פשוט מצחיק

    מצד שני, הבחור לטעמי היה גס מדי לשיחה ראשונה. ומי שאמור להגיד (או שלאול) סדרי גודל של השכר זה המעסיק בשיחה ראשונה בשביל לא לבזבז זמן של כולם.

    הגב
  4. Yosi Taguri18 באוקטובר 2007 ב 17:13

    תמיר, גם לדעתי זה היה גס מדי במיוחד הדרך שבה הוא התנסח.
    גם אני סיננתי חברות שפנו אלי בטלפון אבל מעולם זה לא היה על שכר.
    אגב, זה לא קשור לחלוטין לכמה כסף אנחנו מוכנים לשלם.

    הגב
  5. Tamir Khason18 באוקטובר 2007 ב 17:20

    אתה צודק, אבל שוב, מה שאני מתכוון זה שכאשר לא מלבנים את הענינים מנהליים לפני, לא כדאי אפילו להתחיל להתקדם (לא רק כסף). זה כמו שתפגש אם חברה בתל-אביב, אבל כאשר סיכמתם להתחיל לעבוד יתברר כי המשרד באילת. אותו דבר כסף

    הגב
  6. Yosi Taguri18 באוקטובר 2007 ב 17:56

    תמיר, מסכים איתך לגמרי

    הגב
  7. יוני18 באוקטובר 2007 ב 18:17

    אותו דבר קרה גם לי כשחיפשתי עובד וגם אני מצד אחד מבין את הבחור ומצד שני חושב שזו דרך רעה להתחיל קשר עם מעסיק פוטנציאלי. אבל אין ספק שבימינו מתכנת מוכשר מראיין את המעסיק באותה מידה (ואף יותר) מאשר המעסיק מראיין אותו. יכול להיות שאותו בחור נתקל במספר מעסיקים שבזבזו את זמנו (היקר) ולכן הוא רצה להגיע לנקודה החשובה הזו בשלב מוקדם. בדיוק כמו שמעסיקים זורקים קורות חיים שהם "זבל" מהר מאוד גם מועמדים רוצים לזרוק מעסיקים שהם "זבל" מבחינתם כמה שיותר מהר…

    הגב
  8. מאירה19 באוקטובר 2007 ב 12:54

    אכן, הכרת וכיבוד כללי ההתנהגות הנקוטים במסגרות החיים השונות, הינה רצויה. אך, מה בינה לבין הדרישה הגרנדיוזית שאתה מציב ? אומר לך מה, חשבון העו"ש של אנשי העשירון העליון. אכן, בעולם אוטופי בו איש מאיתנו אינו חייב בתשלומי משכנתא, בריאות, חשמל וחוג ריתמיקה לילדה … נהא רשאים להניח בראש סולם מעיינינו וערכינו את הצורך בסיפוק מקצועי-אישי (כמובן, בעולם כזה המעסיק, כל מעסיק, יהא התגלמות טוהר המידות, הדוגמה האישית, האמפטיה, ההגינות והפרגון).
    אולם, לעת עתה … אלו מאיתנו ששפר עליהם גורלם והם עוסקים בתחום המעניק להם עניין וסיפוק אישי, נאלצים, בד בבד, להתמודד עם תביעות נוספות (ראה לעיל, משכנתא, בריאות וכיו"ב); עם צלה של חרב הפיטורין המרחפת מעל ראשו של כל אחד מאיתנו, באופן פוטנציאלי אנו מקווים – אך אף מעסיק לא הציע לנו (בינתיים) "מצנח זהב" למקרה שיקרה, אם יקרה … (ראה ערך "התפוצצות הבועה").

    הערת ביניים: מגדל זכוכית בעולם קפיטליסטי, הוא קונסטרוקציה מעניינת במיוחד – לא רק שאין היא חסינה מפני התנפצות, אלא שיש בה כדי לשקף את פניו של הדר בה … ואכן, אף מסת איפור לא תואיל כאן לכסות על האמת.
    יתכן, כמובן, שאני טועה. יתכן שתלוש המשכורת שלך מראה סכום צנוע, נטול הטבות ובונוסים … או, מי יודע, אולי בכלל רשום שם – "עובד בהתנדבות", הייתכן ?!

    לסיכום, אם נסיר לרגע את כפפות הנימוס והדקורום העסקי: אין זה עניינו של המעסיק מדוע העובד מבקש לעבוד, יהיו אלו תשלומי משכנתא לוחצים, אישה צרחנית וילדים מעצבנים מהם מבקש העובד "לברוח", השאיפה לממש את חלום המיליונר, או אידיאל הזוי של עובד המבקש להקריב את חייו וחיי משפחתו למולך הקרוי מעסיק – השאלה האמיתית היא האם העובד עושה את עבודתו כראוי או לא ? האם הוא דואג להתעדכן – ליזום – לקדם …
    כי, ביני לבינך, אילו באמת ובתמים ניתן לו לבחור … סביר להניח שגם העובד המסור ביותר, המצטיין ביותר … היה מעדיף לבלות את עיתותיו על פי לוח הזמנים שלו, על פי סולם הערכים שלו והחשוב מכל – לענות, ראש וראשונה, לקול הפנימי שלו – ולא לקולו של הבוס. מזעזע, הלא כן …

    וב"שולי הדברים" … מעסיק פוטנציאלי יקר, טרם תלין על שפתו המחוספסת של המועמד, בחן את השפה בה אתה נקטת ב"פוסט" זה. אם זו, אכן, השפה המשמשת אותך במגעיך עם הזולת, טול קורה (נוספת) מבין עיניך …

    נ.ב. ולא, אני לא סולחת לך על הביטוי "זבל", המקפל בחובו את כל היומרנות, השחצנות וחוסר האמפטיה של מי שניצב בעמדת העל, קובע הגורלות לשבט או לחסד, אף אם בזעיר האנפין המכונה "מקום עבודה פוטנציאלי". עלית והצלחת במסלול המקצועי, כל הכבוד (באמת, ללא שמץ אירוניה). אך, במישור האנושי – הצלחה זו אינה ולא כלום, אם בדרך שכחת שכל קורות חיים, "זבליים" ככל שיראו לך, הינם סיפור החיים של אדם אחר. מעט צניעות, מעט חמלה. אחרת, באיזו זכות אתה מעז לבקש מעובדייך איזשהו ערך מוסף ?!

    Having said all that …

    מודה שהאצבע מהססת על המקלדת: דברייך אכן עוררו בי תגובה קשה, מאידך אני מאמינה שכוונתך בכתיבת ה"פוסט", כפי שהעדת, היתה טובה. אם אכן כך הוא הדבר, מקווה שתבחר לבחון בעין שקולה את הדברים כפי שהם נקראים ונראים מהצד האחר …

    הגב