קישורים שהצטברו

5 בנובמבר 2008

 


אהלן,


לפני כמה חודשים כתבתי כאן על סיסמאות ואבטחת מידע, ולאחרונה ראיתי סרטון שהזכיר לי את הפוסט ההוא. שימו לב למנגנון נעילת המכשיר בסרטון ההדגמה של הטלפון G1 שפועל על מערכת ההפעלה אנדרואיד של גוגל.




 


המנגנון מעלה כמה שאלות מעניינות. קודם כל, לגבי אופי הפעולה שלו. בסרטון נדמה שבכפתור האחרון הוא מבצע לחיצה כפולה, שפירושה כנראה "אישור". האם זה אומר שניתן לשלוט על מספר התווים/נקודות? האם אפשר לבחור נקודה כלשהי פעמיים ברצף? האם מותר לקטוע את הקו? מה מספר הנקודות המינימלי? שאלות מהסוג השני, והמעניין יותר לדעתי, הן קונספטואליות. מה ההבדל המהותי בין מודל הקוד הספרתי לבין זה? טוב, אז הורדנו ספרה אחת ובמקום עשרה כפתורים קיבלנו תשעה. הספרות כנראה מאפשרות יותר אפשרויות תפעול (בהנחה הסבירה שכאן אי אפשר לקטוע את הקו), ויותר שיטות לחשוב על קוד כלשהו ולזכור אותו. מצד שני, זה גם אומר שקל לפרוץ קוד שאינו איכותי (ימי הולדת וכד'). אבל במערכת המרחבית – מה בכלל הדרישות מקוד איכותי, קל לזכירה וקשה לניחוש? במרחב של 3 3х די קשה "ללכת לכיוונים בלתי צפויים". האם אפשר להגדיל את המרחב? האם במערכת כזו יהיה יתרון לאנשים עם חשיבה מרחבית מפותחת יותר? עד כמה? מה באמת הרווחנו כאן? או שמא הפסדנו? אני בטוח שהרבה יותר קל להסביר למישהו אחר את הקוד בעל פה בשיטת הספרות (9587) מאשר כאן (תתחיל מהפינה הימנית התחתונה, אלכסון למעלה ושמאלה, אחד למטה, אחד שמאלה).


בלי קשר לזה, נזכרתי בעוד פוסט שלי, בו דיברתי קצת על תחום "שעוסק בשיפור והעצמה של חוויית המשתמש של מבקרי מוזיאונים ואתרי מורשת". האתר שגרם לי להזכר בו נקרא Beyond Space and Time. אולי במטרה לעודד את התיירות בארצם, הסינים יצרו מודל וירטואלי מפורט ביותר של "העיר האסורה" בבייג'ינג. להזכירכם, מדובר בקומפלקס הארמונות הגדול ביותר בעולם, עם כמעט אלף בניינים נפרדים (לפי הוויקיפדיה). אנשי המוזיאון בשיתוף עם חברת IBM עמלו על הפרויקט במשך 3 שנים ויצרו סביבה מדהימה ומרתקת, דמויית משחקים מקוונים מרובי-משתתפים כמו Second Life, מאוכלסת במגוון דמויות שחלקן באות מתוך העולם הוירטואלי, וחלקן שייכות לגולשים אחרים המסתובבים בארמון. הגולשים יכולים להרשם לסיור מודרך, להסתובב לבד, או אפילו להעביר סיור לחבריהם, וכנראה שזוהי דרך מצויינת לתכנן את הטיול האמיתי שלך באתר.

ועוד כמה קישורים שהצטברו.



  • אלכס פאאבורג, איש UX בחברת מוזילה, נתקל בבעיה: הם החליטו לעצב אייקון לחלון הנחמד ההוא שמודיע על קריסת הדפדפן, ולא עלה להם רעיון טוב לקונספט. אלכס מציין שני שיקולים מעניינים וקצת יוצאי דופן, המנחים אותם בבחירת האייקון. קודם כל, ההנחה אומרת שהדפדפן כנראה קרס כשהמשתמש היה עסוק במשהו חשוב, ולכן מומלץ לא לזלזל במה שקרה ע"י ניסיון להצחיק או לשעשע. על האייקון להיות רציני כיאה לחומרת המצב. השיקול השני הוא דווקא מיתוגי ולא צפוי, והוא אומר שמוזילה לא מעוניינת ליצור מושג שמשמעותו תהיה שפיירפוקס קרס. הדוגמא הקלאסית שממחישה את העניין היא ה-Blue Screen of Death המפורסם של מיקרוסופט. בדיון שהתפתח ניתן למצוא כמה הצעות מעניינות, ועוד כמה שיקולים עיצוביים שהעלו הקוראים.


אגב, עוד דבר נחמד אצלו בבלוג זה הצ'קבוקס בתוך תיבת התגובות, שמאפשר לתיבה לצוף על המסך כשגוללים אותו. זה פתרון יפה לאחת הבעיות המרגיזות בבלוגים רבים – אם אני רוצה להגיב על קטע טקסט מרוחק, אני צריך כל הזמן לגלול הלוך וחזור בין אותו קטע והתיבה שבה כותבים.



  • לאחרונה אתר קטן ונחמד עשה לעצמו שם של תמצית השימושיות. ולדעתי יש בזה משהו. הרי כשאנחנו בודקים את מזג האויר, מי מאיתנו באמת רוצה לשמוע על הציקלון המגיע מדרום-דרום מערב, על לחץ האוויר באטמוספירות וכמות המשקעים במילימטרים? רוב הזמן רוב המשתמשים רוצים לדעת בדיוק דבר אחד: מטריה – כן או לא? את התשובה לשאלה הזאת תקבלו אם תזינו את המיקוד שלכם באתר הזה (בתנאי שאתם תושבי ארה"ב, כמה טיפוסי).



  • תכונה חשובה ומתבקשת התווספה לא מזמן לאתר youtube. מעכשיו, כשנותנים קישור לסרטון כלשהו, ניתן לכוון את הנגן כך שיתחיל בדיוק מהשניה הרצויה. לדוגמא, אם הייתי רוצה לכוון אתכם ישר לחלק הרלוונטי בסרטון שהבאתי בתחילת הפוסט, כלומר לשנייה ה-40, הייתי צריך רק להוסיף את הביטוי #t=40 ללינק, בצורה כזו: http://il.youtube.com/watch?v=z7qbPa1O8Ys#t=40
  •  


  • קישור אחרון חביב הוא עלינו – הבלוגרים. בספטמבר האתר Technorati, הסמכות העליונה לענייני בלוגים, פרסם את הדו"ח השנתי החמישי שלו על מצב הבלוגוספירה. הדו"ח כולל מבוא (מה זה בלוגים וכמה יש כאלה)  וחמישה חלקים:


    • מיהם הבלוגרים (2/3 מהם זכרים, מחציתם בין הגילאים 18 ו-34, רובם אקדמאים)

    •  על מה הם כותבים (נושאים מובילים: החיים האישיים, טכנולוגיה ואקטואליה) ומדוע (3 הגדולים: במטרה להתבטא, לשתף אחרים בידע, לפגוש אנשים דומים)

    • כמה זמן הם מקדישים לזה (הרוב – בין 3 ל-10 שעות שבועיות) ובאיזה כלים הם משתמשים בבלוגים שלהם (טגיות, תגובות, איחסון תמונות וכו')

    • האם הם מנסים לעשות מזה כסף (יותר ממחציתם – כן), וכמה (תראו לבד באתר, זה מורכב מדי בשביל לרשום בסוגריים)

    • מהי השפעתם של הבלוגרים על העולם המסחרי – עד כמה הם עשויים לשמש כמקור מידע על מוצרים, חברות או שירותים מסוימים (רוב הבלוגרים כותבים ביקורות על מוצרים או מותגים, ורובם רואים בבלוגים אחרים מקור משמעותי ביותר של מידע על מוצרים ומותגים).


הדוח הוא מפורט מאוד ומכיל הרבה סטטיסטיקות מעניינות. עם זאת, נראה לי שהמתודולוגיה שלהם לא מספקת סיבות להתייחס אליהם ברצינות רבה מדי. לדוגמא – המדגם שלהם כלל רק בלוגרים מעל גיל 18, כלומר התעלם ממיליוני המתבגרים המאכלסים את הבלוגוספירה. עדיין, זה בהחלט שווה מבט.


 נ.ב. מי מגיע להרצאה שלי ביום השימושיות?


 

הוסף תגובה
facebook linkedin twitter email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות

  1. אריאל13 בנובמבר 2008 ב 14:05

    שלום,
    הייתי היום בהרצאה שלך בכנס היוזיביליטי ורציתי לדעת האם אתה יכול לשלוח לי את המאמר שהזכרת ועסק בניבוי הרצונות של המשתמש על בסיס eye tracking.

    תודה
    arielt@tx.technion.ac.il

    הגב
  2. YaakovGreenshpan18 בנובמבר 2008 ב 15:37

    הי אריאל,

    שלחתי, תהנה.

    יעקב.

    הגב