נתקלתי בכמה חברות, שטוענות כי על פי סעיף קטן ג בחוק, אזי אם הנמען כבר נמצא ברשימת התפוצה שלהם, לא צריך ממנו אישור מלא מחודש להמשך המשלוח אליו, אלא ניתן להמשיך ולשלוח לו כרגיל ואם הוא ירצה שיפסיקו לשלוח לו, שיבקש. מה אומר סעיף קטן ג ? הוא מציב שלושה תנאים שכולם חייבים להתקיים על מנת שלא יהיה צורך לבקש את רשותו של הנמען. 1. הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות, או במהלך משא ומתן לרכישה כאמור, והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו, באחת הדרכים האמורות בסעיף...

אתמול הסתיים פחות או יותר התהליך, שהתחלנו בו לפני יותר משלושה חודשים, של קבלת האישורים מרשימת הדיוור של חברת האם שלי. וחשבתי שאולי יעניין מישהו מהקוראים, מה הם הלקחים שלי מהתהליך. חשוב לציין שרשימת התפוצה של חברת האם שלי, מורכבת רק מאנשים שפנו אלינו לקבלת מידע, לקוחות, משתתפי סדנאות שערכנו וגורמים אחרים שהיו (ועדיין נמצאים) בקשרי מסחר איתנו. מעולם לא רכשנו מאגרים מגופים חיצוניים וגם לא הכנסנו לרשימה אנשים סתם ככה. כל דיוור שלנו כולל בתוכו כבר שנים, את הפיסקא לגבי איך לבטל את ההרשמה לרשימת התפוצה...

הנושא של החוק החדש למניעת דואר זבל זכה לקצת הד בתקשורת האלקטרונית בשבועות האחרונים. כנראה שכמות הבקשות לאשר קבלת דואל, שנשלחו מכל מיני גופים, שניסו איך שהוא להתאים את עצמם לדרישות הלא לגמרי ברורות של החוק, הגיעו גם לעיתונאים. כל מי שעקב אחר הפוסטים שלי בנושא , יודע שדעתי אינה נוחה מהניסוח המעורפל והבעיתי של החוק, שבסופו של דבר, לא משפיע יותר מדי על שולחי דואר הזבל המקצועיים, אבל לעומת זאת, מכניס את כל מי ששולח דואר לרשימות תפוצה של לקוחות קבועים, לסחרחורת של אי ודאות תחוקתית. אני רואה את זה כמחמאה...

כולם בלחץ בגלל כניסתו הקרובה לתוקף של החוק החדש למניעת דואר זבל. כולם חוץ מהספאמרים האמיתיים, שברור להם, שלחוק אין השפעה רצינית עליהם. החוק מגדיר במפורש את התהליך לקבלת הסכמה מהנמען ומאפיין לגבי ההסכמה הזו כמה פרמטרים. הצרה היא שלא כל אלה ששולחים עכשיו לכולם בקשה לקבלת אישור, מודעים לדקויות (או לחילופין מעדיפים להתעלם מהם, שזו טעות שיכולה לעלות להם ביוקר). ניקח לדוגמא את הדואל בקשה לאישור הבא שקיבלתי לפני כמה ימים, נסו לנחש מה לא בסדר בו ? לקוח נכבד ב 1 בדצמבר נכנס לתוקפו תיקון מספר 40 לחוק התקשורת...

כאילו כדי להדגיש את הנכונות של הפוסט הקודם שלי , שבו הסברתי בפירוט, למה אתה לא יכול לאשר לדואל שמגיע מ "נמענים בטוחים", להציג קישורים הכלולים בהודעת הדואל. קיבלתי ממש הבוקר את הדואל הבא: שימו לב שמי ששלח את הדואל הזה הוא לכאורה מיקרוסופט, לשולח היה מספיק חוש הומור לחתום את ההודעה עם PGP, על מנת להוסיף לה אמינות ואני לא אתפלא שיש באמת במיקרוסופט מישהו בשם Steve Lipner. אבל השולח לא היה מספיק מקצועי. הוא נכשל בנקודה טכנית חשובה. רוב תוכנות הדואל יחסמו צרופות שהם קבצי ביצוע (exe). החובבן היה...

הרבה זבלנים משתמשים בטכניקה של שימוש בקישורים המוטבעים בדואל המשלוח, על מנת לטייב את רשימת התפוצה. הטכניקה היא די פשוטה, מצרפים להודעה תמונה (שיכולה להיות גם בגודל של פיקסל אחד) שנטענת מאתר של הזבלן. הטריק הוא שהקישור איננו רק לתמונה, אלא לתמונה + קוד מזהה (כן, קוד מזהה אישי שמשתנה עם כל כתובת, כבר הסכמנו שלזבלן אין בעיה של משאבים וכוח פיתוח). כך שהזבלן יכול לקבל מרשימת הביקורים באותו אתר של הקישור, דו"ח מדוייק, שכולל לא רק את כתובת ה IP של קורא דואר הזבל, אלא גם מה היא כתובת הדואר האלקטרוני...

המחוקק הגדיר במדויק מהם הדרכים להכשיר רשימת תפוצה, ובזה אדון איל"ז (אם יהיה לי זמן) בהזדמנות אחרת. אבל הבעיה היא שהמחוקק ניסה ללכת עם ולהרגיש בלי, והגדיר את מנגנון האתחול של התהליך בצורה שמראה על חוסר הבנה טכנולוגי מוחלט של נושא דואר הזבל. להלן נוסח הסעיף כלשונו: פנייה חד–פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה. יופי נחמה, הזבלן המצוי אינו אידיוט, יש לו עוכרי דין טובים (כי יש לו הרבה כסף...

מהיכן מצליח זבלן מצוי לאסוף שני מליון כתובות דואר אלקטרוני ממוקדות ישראל ? ואני יוצא מתוך ההנחה שמי שהציע לי את ההצעה המגונה בפרק הראשון של הסאגה לא משקר. להלן כמה פרטי טריויה שיוציאו אני מקווה את הקוראים קצת מהתמימות שלהם. קודם כל תמים לחשוב שהמאגר מכיל כתובות ראנדומליות וסתם כתובות. אף מפרסם לא ישלם עבור מאגר של כתובות פיקטיביות אלא אם הוא אידיוט מושלם (אבל ממילא מי שמזמין הפצה של דואר זבל הוא אדיוט, אז זה בטח לא משנה לו הרבה). עד כמה שהדבר נשמע מצחיק, הזבלן המצוי חייב לשמור על האינטגריטי שלו....

הנקודה הבאה שחשוב להבין בחוק למניעת דואר זבל היא הגדרת ה" מפרסם ", זו הגדרה מאד חשובה, כי בסופו של דבר ה" מפרסם " הוא זה שיחטוף את התביעה המשפטית והוא זה שיצטרך לשלם את הקנס והפיצויים (הגדולים). להלן ההגדרה כפי שהיא מופיעה בספר החוקים: " מפרסם " - מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו, או מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר; לעניין זה, לא יראו כמפרסם מי שביצע...

השיטה הנהוגה במדינת ישראל היא שהמחוקק מחוקק חוק, רשויות החוק מאתרות עברינים העוברים על החוק ומביאים אותו לבית המשפט על מנת שיעניש אותו. חשוב לציין שהכותב איננו מורה לאזרחות, כך שהפירוש שלו אינו מחייב אף אחד, גם לא את הכותב עצמו . הכותב מודה מראש שהתאור הנ"ל של ההתנהלות האזרחית במדינתנו, לוקה בהפשטה מוגזמת, מהסיבות שיוסברו להלן. כי כפי שכולנו יודעים, במציאות בה אנו חיים, החוק איננו חוק, המשטרה איננה אוכפת ובתי המשפט כל כך עמוסים שיותר זול לשכוח מהחוק במקום לטפל בו באמת. לפי סיסרו (אני לא מסוגל...