לא לקחת את האינטרנט כמובן מאליו

7 בFebruary 2007

2 תגובות

קבוצת קראקרים, ככל הנראה מאיזור דרום קוריאה, התקיפה ארבעה מ15 שרתי השורש של האינטרנט. מי שלא מכיר את הארכיטקטורה של האינטרנט ונשען רק על באזוורדס שאנשים מדקלמים מסביבו, יידע להגיד שהאינטרנט היא “רשת מבוזרת”. זה נכון, האינטרנט אכן ניתנת להגדרה כמערכת מבוזרת, אבל עד גבול מסויים. כלומר, בסופו של דבר – עדיין ישנם 15 שרתים, שמכונים “שרתי שורש” שהם הבסיס של האינטרנט. מה התפקיד שלהם? הם מחזיקים את נתוני הדומיינים.

כשאני מקליד www.walla.com, כולנו יודעים שבשרת DNS מופיעה הכתובת וגם הIP שמשוייך אליה. אז כשאני מקליד את הכתובת הזאת, אני מועבר לשרתי הDNS של ספקית האינטרנט שלי, במידה ולא נמצאים הנתונים שם, אני מקבל את המידע משרתי השורש של האינטרנט. כדי לשמור על התאמה בין המידע שנמצא אצל כל אחת מהספקיות, לכתובות שאנשים רושמים, כל ספקית מעדכנת פעם ב 48 שעות (רובם הרבה יותר) את שרתי הDNS שלה ומסתנכרנים מול שרתי השורש שמכילים את מידע הDNS המעודכן ביותר.

ההתקפה שהייתה הפעם, ניסתה להציף את אותם שרתים בתעבורה מיותרת ונתונים כוזבים ובכך לפגוע בהם. אולם, השרידות של שרתים אלה גבוהה יחסית וההתקפה לא הצליחה. כדי שההתקפה תיכשל, עמלו אלפי מומחי אבטחה ומדעני מחשב בכל העולם כדי למנוע קריסה של שרתי השורש שעלולה, במידה ונפגעו מעל שלושה שרתים, לפגוע בתפקוד האינטרנט בכל העולם.

התקפות על שרתי השורש זאת סכנה מוחשית, שצריך לדעת ולהכיר אותה. אבל, לא מדובר בסכנה הגדולה ביותר לאינטרנט. הסכנה הגדולה ביותר לאינטרנט נעוצה באנשים שמעוניינים “לשלוט באינטרנט”. לא מדובר על גופים כמו ICANN ששולטים באינטרנט בסמכות (שיש וויכוח עליה), אלא בגופים שמנסים לקחת שליטה על האינטרנט כדי לצנזר תכנים שלדתעם פוגעניים.

סין – זאת דוגמה מצויינת לכך. האינטרנט בסין מצונזר וכולנו יודעים את זה. הוא צונזר ע”י הממשל, שמפעיל למעשה רשת אינטרנט אלטרנטיווית שמשרתת את התושבים הסיניים ולא מכילה חומרים “בעייתיים”.
מה שקורה בסין, זוכה לחשיפה בתקשורת, לא מספיק, אבל עדיין מוכר.

לא הרבה יודעים, שגם בישראל פועלות יוזמות שמטירתן לצנזר את האינטרנט. בניגוד לסין, לא מדובר על צינזור פוליטי, אלא “צינזור לטובת האזרחים”.
ש”ס, מנסה להעביר הצעת חוק שהגיש חה”כ אמנון כהן, שדורשת להגביל את האינטרנט ע”י חסימת אתרים העוסקים במין, אלימות או הימורים. הרעיון עצמו, שמאחורי הצעת החוק, נכון ביסודו. כשהמטרה היא למנוע חשיפת קטינים לאתרי פורנו ואלימות בניגוד לרצונים. היישום – זוועתי. לפי ההצעה, כל הספקיות יחסמו את הגישה לאותם אתרים, והגישה תתאפשר רק לאנשים שיירשמו ויספקו אמצעי ביומטרי להזדהות.

הפתח שההצעה הזאת פותחת הוא ענק ובעייתי. ברגע שקיים המנגנון לצינזור, הכל הופך להביות עניין של פרשנות. למשל, משתמע מלשון החוק (למיטב הבנתי הלא משפטית להחריד) שאתר המכיל תמונות של אלימות נאסר לגישה. הדבר הזה, מאפשר, למעשה, לצנזר את אתרי החדשות, כי גם הללו הכילו תמונות של קטטות, למשל, בתקופת ההתנתקות. גם את פליקס צריך לצנזר, כי בקמפיין נגד אלימות שעלה בו בעבר ראו גם תמונה של קטטה. ושלא נדבר על YouTube.

מעבר לזה, שכאשר קיימת האפשרות הטכנולוגית, והמחסום כבר הונח, קשה יהיה לאכוף את זה שהחוק ינוצל למטרות תמימות ולא ישמש כלי לסתימת פיות.
ויותר גרוע מזה – החוק מאפשר לספקיות האינטרנט ולממשלה, לקבל מידע על אנשים שכן מעוניינים בגישה לאתרי פורנו. מרגע שהחוק הזה מיושם, צריך לספור את הימים עד שאנשים ייסחטו בגלל זה. וזה עוד לפני שנגענו בשאלה – למה הממשלה מרשה לעצמה לצנזר תכנים, ולא חשוב איזה? אם רוצים, אפשר לחוקק חוק שאוסר גישה לתכנים מהסוג הזה מבתי ספר. שכל בית ספר יחוייב להתקין תוכנת סינון כדי להגן על התלמידים שבו. אבל, חסימה גורפת לכלל אזרחי מדינת ישראל מהווה פגיעה בדמוקרטיה וצינזור של תכים רק כי הממשלה מאמינה שהם לא מתאימים לציבור. כולנו יודעים איפה זה מתחיל, אבל מי יודע איפה זה ייגמר? מה ימנע מאנשים שהדמוקרטיה לא חשובה להם לנצל את החוק הזה כדי לחסום דברים נוספים? והכי חשוב – מי נתן למישהו את הזכות לצנזר את האינטרנט?
אם יש אתר שעובר על החוק, צריך ללכת בהתאם לחוק ולנסות להסיר אותו. החוק הזה לא יעזור בכלום. מי שירצה לגשת למטרות זדוניות עדיין יוכל לגשת (כי זה לא ממש אפשרי טכנולוגית) וכל השאר רק ייפגעו.

חוק נוסף, שאמנם לא רצה לצנזר את האינטרנט אלא רק את חופש הדיבור בו, הוא של ח”כ יואל חסון שהציע שכל הטוקבקיסטים יהיו חייבים להזדהות. עוד פגיעה באחד מהעקרונות הכי חשובים של חופש הביטוי שיגרום שאנשים יפחדו להגיד את הדעות שלהם. כי לא מספיק שגם ככה אפשר לאתר כל גולש, עכשיו, גם כולם יוכלו לדעת את פרטיו.

צריך להבין, שאחד מהדברים היפים ברשת האינטרנט (ואני מסכים, גם הבעיתיים) זה החופש שלה, והעובדה שהיא ייצוג של האנשים.
במידה ויש אתרים שעוברים על החוק, ראוי לפעול נגדם ספיציפית, בצורה ממוקדת כדי להוריד אותם. במידה ויש אתרים בעלי תכנים לא ראויים, אפשר לחייב מוסדות מסויימים לאסור בתחומם את הגישה לאתרים הללו. אבל, איסור גורף הוא בעייתי כי הוא פותח פתח. הוא פוגע בציבור ולא בפושע. אין צורך להאשים את האינטרנט בכל הצרות שיש, אלימות הייתה לפני גם. חסימה של הרשת במקרה הזה, לא תעזור בכלום.תחשבו על זה, ותגלו שגם אם החוק הספיציפי הזה לא נוגע אליכם, ולא משנה לכם כלום, האם אתם רוצים שייפתח פתח לעתיד? האם אתם רוצים שכל ח”כ יוכל לחסום לכם את הגישה לאתרים? להתערב לכם באינטרנט? לחסום לכם את חופש הידע והביטוי?

הוסף תגובה
facebook linkedin twitter email

Leave a Reply to יונתן אורלב Cancel reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

2 תגובות

  1. יונתן אורלב7 בFebruary 2007 ב 22:20

    המאמר שלך מעניין מאוד, אבל התעלמת מהנקודה החשובה ביותר:

    יש להבחין בין שלושה דברים, שניים לדעתי חשובים מאוד:

    1. הצורך, (וחשוב מכך:( _הזכות_) של הורים להגביל את הגישה של ילדיהם לאתרים מסויימים באינטרנט.

    2. הזכות של כל אדם להגביל את האתרים אליהם הוא נחשף.

    3. צינזור ממשלתי של אתרים באינטרנט, או יכולת הגישה אליהם.

    האפשרות השלישית בלתי מעשית ואף זוועתית, משום שהיא מטילה על הספקים אחריות שאין הם אמורים לאכוף, ואני בספק אם הם מסוגלים לה.

    ההצעה של ש”ס כפי שתיארת אותה גרועה מאוד, משום שמדובר בפירוש בצנזורה של האינטרנט: גם אם תתאפשר גישה לאנשים שירשמו לאתרים “בעייתיים” אלה, ברור שרוב האנשים לא ירצו לבקש אותם משום שהם אינם מעוניינים להזדהות.

    דרך אגב, שים לב להבחנה שעשיתי כאן: ההצעה של ש”ס אינה צנזורלית כפי שאתה טוען, כי הם מגדירים אותה ככלי שמאפשר לאזרחים להימנע מחשיפה לאתרים שהם לא מעוניינים בהם, שכן לכאוראה אתה יכול להירשם ולקבל גישה לכל האתרים. הבעיה אינה בסינון האתרים, אלא בכך שהיא כופה את הסינון הזה על האזרחים גם אם לא ביקשו אותו, ודורשת מהם לוותר על פרטיותם אם הם מעוניינים להיחשף אליהם.

    אם אכן קיימות טכנולוגיות שמאפשרות סינון יעיל של אתרים, אדרבא, הספקים יוכלו להציעם ללקוחות המעוניינים בכך (תמורת תשלום, או שהממשלה תממן את זה), והם ישתמשו בשירות כרעות עינהם. כשם שאין לצפות מספיקים שינקו את האינטרנט מוירוסים, אין לצפות מהם, או משום גורם ממשלתי כלשהו לנקות את האינטרנט מאתרים מזיקים.

    Reply
  2. מגה-חנון28 בJuly 2008 ב 5:29

    כל זמן שלא יצנזרו את הבלוג שלך, אנחנו מסודרים

    Reply