סיוט בקצה האופק – משלוח מכשיר לתיקון בחו"ל – חלק ג’

17 ביולי 2008

סיוט בקצה האופק – משלוח מכשיר לתיקון בחו"ל – חלק ג’


 


 


סיפור בהמשכים ….


בחלק הראשון והשני סיפרתי את תחילת מהלך הסיוט, בו נסכם את המצב כרגע :





  1. שני מכשירים נשלחו לתיקון.


  2. אחד חזר – לא תקין עם הניירת של המכשיר השני וסריטות קוסמטיות.


  3. שני יצא בדרכו מדנמרק ארצה כאשר כנראה גם הוא לא תקין.


  4. המכשיר הראשון נשלח שוב למעבדה לצורך תיקון התקלה שעבורה נשלח מראש החלפת/תיקון המעטפת בגלל הסריטות שנוספו לו.

בחלק השני סיימתי בדרכי לממ”ן בנתב”ג לצורך שיחרור חבילה שהגיעה עבורי מדנמרק, בתקווה אחד המכשירים שחזר תקין הפעם.


 


 


חלק שלישי :


למי שזוכר בילדותי היה משחק של אפרים קישון בשם “חבילה הגיעה” שניסה להראות את תלאות הבירוקרטיה הישראלית לשחרור חבילה מהמכס. אז למי שלא הכיר את המשחק (יש גרסא חדשה) או לא יצא לו לבקר במכס הינה תקציר התהליך (במציאות מדובר על 6 שעות מחיי)




  1. הגעתי לשדה התעופה על שם בן גוריון, עכשיו למצוא את מסוף המטענים של ממ”ן – אההה יש שני אזורי מטענים כמובן שאני נמצא באיזור הלא נכון.


  2. הגעתי לאיזור הנכון – משימה 2 למצוא חניה, יש חניון אבל רק שנכנסים מגלים שאין חניה וצריך לווצא כמה סיבובים, זה בסדר אני רגיל מתל אביב (הרגשה ביתית חמה בערך 40 מעלות בצל)


  3. עכשיו צריך למצוא את השער הצפוני, שם יחכה לי נציג TNT עם הניירת הנדרשת לשחרור החבילה.


  4. מצאתי את השער והשומר קורא לנציג, 10 דקות חולפות, עוד 10 דקות בסוף מגיע מישהו במקרה, אין לא את הניירת אבל הוא יודע למי יש וקורא לו.


  5. לאחר 35 דקות יש בידי חבילת ניירות יבוא של החבילה.


  6. אני ניגש לבנין המרכזי, עומד בתור של הכניסה, עוד 20 דקות חולפות להן. מגיע לפקידה שמיואשת מעצמה ומכל העולם, לאחר שהיא בודקת את הניירת היא שולחת אותי לחדר 645 נמצא כמובן בצד השני לחלוטין של הבנין.


  7. 15 דקות מאוחר יותר אני בתור של “לשכת המסחר”, בתור ממתינים שני אנשים, זוג צעירים שמנסים להחזיר מכשיר פרה-רפואי ארצה ועולה חדש מארה”ב שנתקל בפעם הראשונה עם נפלאות הבירוקרטיה הישראלית.


  8. חוק ראשון בבירוקרטיה ישראלית – תשלם, אז אני משלם 40 ש”ח על מנת לפתוח תיק יבוא, הפקידה מאבדת את הצפון בניירת של המשלוח שלי על מנת למצוא את ערך החבילה, אחרי חיפושים והתיעצויות עם כל פקידה בסביבה היא מחליטה שה40 ש”ח ששילמתי מספיקים ושולחת אותי לתור הבא.


  9. התור הבא נמצא בחדר גדול עם דלת מאובטחת שמא מישהו ירצה להכנס לשם מרצונו החופשי, שם אני נפגש עם חברי מהתור הקודם בפרץ של הקרבה עצמית אני מחליט לעזור לעולה החדש לצלוח את מעמקי הבירוקרטיה.


  10. לאחר שאני שוב מחכה בתור ומגיע לראש מתברר לי ששוב צריך לשלם, הפעם עוד 50 ש”ח עמלת יבוא, לנוחות הבאים יש סניף של בנק במתחם, שגובה עמלת פעולה של 20 ש”ח, למה ? כי הם יכולים.


  11. שלמתי, שוב תור, מוסר את כל הניירת וממתין שהחבילה שלי תגיעה לבדיקה ע”י מוכס. כמה זמן ?? כמה דקות לפי המוכס.


  12. אחרי שעתיים בהם קראתי את העיתון, כתבתי שני פוסטים ויצאתי לעשן שתי סיגריות קוראים בשמי ואני עובר לחדר האחורי.


  13. החדר האחוריאני מרגיש כמו באקספרס של חצות, שולחנות עם חבילות שנתפסו במכס ואנשים שמנסים להגן על החבילות שנתפסו.


  14. מגיע המוכס עם החבילה שלי, החבילה אכן ממוענת אלי.


  15. פותחים את החבילה ו….


  16. זה לא המכשיר שלי !!! יש בחבילה K-JAM בן לפחות שנתיים מלא בסריטות.


  17. מסתכלים על הניירת המצורפת, המכשיר מיועד לבחור מפולין. טעות נוספת של המעבדה.


  18. החזרתי את המכשיר לקופסא והסברתי למוכס שאני מצטער אבל זה לא המכשיר שלי.


  19. חזרתי החוצה והתחלתי לברר מה עושים עכשיו ומי מחזיר לי את הכסף ששלמתי על האגרות.

 


 

המשך בפוסט הבא …

 


כתיבת פוסט זה לקחה פחות זמן ממה שביזבזתי במכס.

Add comment
facebook linkedin twitter email

Leave a Reply

Your email address will not be published.

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

*

one comment

  1. Maya Shoval17 ביולי 2008 ב 20:46

    טוב זה כבר ממש אבסורד…

    יותר מזה, זה נשמע כמו פרק סיטקום "חברים" טיפוסי.

    מזעזע

    Reply