הדרך ל Build 2012

29 באוקטובר 2012

תגיות: , ,
אין תגובות

logosmall כפי שכבר הזכרתי בבלוג שלי יותר מפעם אחת, הצלחתי להרשם לכנס Build 2012, שמתחיל ביום שלישי (בעצם ביום שני אחה"צ) בבנינים 33 ו 92 בקמפוס של מיקרוסופט ברדמונד סיאטל. אני לא סתם מזכיר שזה בסיאטל כי יש עוד רדמונד אחד (לפחות) בארצות הברית, והוא באורגון שזה במרחק כמה שעות טיסה מהרדמונד הנכון. וסוכנת הנסיעות המוכשרת שלי שלחה אותי בהתחלה לשם, ואם לא הייתי ערני מספיק, היו לי הרבה יותר סיפורים מעניינים לספר לכם בנקודת הזמן הזו. 

וכך אני מצא את עצמי בלילה שבין שבת לראשון יושב באזור הקפה בנתב"ג, וממתין לטיסה לאמסטרדם (שממנה יש טיסה ישרה לסיאטל). ניצלתי את הזמן לקרוא את הספר החדש של סשה גולדשטיין על Proffesional .NET Performance על הקינדל הישן והטוב שלי (שעליו ועל אמזון אני אכתוב פעם פוסט). גם על הספר של סשה אני אכתוב פוסט בהמשך (איל"ז), אבל בינתים ההתרשמות שלי היא שזה "ספר חובה לכל מי שרוצה להיות מקצוען בעולם המנוהל של פיתוח ב NET."

המטוס יצא באיחור של חצי שעה והגיע לאמסטרדם חצי שעה מוקדם מהצפוי (אל תשאלו אותי איך זה), אבל מצד שני בגלל שהוא הקדים, נאלצנו להמתין בישיבה במטוס רבע שעה, עד שהעמדה שלנו בטרמינל תתפנה (יופי נחמה). משם רצתי לצד השני של הטרמינל ועברתי סריקה בטחונית במכשיר שלא הכרתי עדיין, שנראה כמו תא טלפורטציה חללי, שאליו אתה נכנס (עם נעליים אבל בלי חגורה) ויוצא בצד השני לאחר שעמדת עם ידיים למעלה כמה שנית. משם עליתי למטוס שיקח אותי לסיאטל. דרך אגב, הבדיקה הבטחונית בהולנד לקחה הרבה פחות זמן מהבדיקה שעברתי בנתב"ג. נפלתי בארץ על המדגם, וריחרחו אותי (וגם ניקו לי את הנעליים באותה הזדמנות) עם מכשיר שבקצה שלו נייר סופג, שהלך אחר כך, למה שנראה כמו ספקטרומטר. בקיצור, המון אלקטרוניקה היתה לי בנסיעה הזו.

הטיסה לסיאטל (10 שעות) עברה בשלום, מטוס זה לא מקום טוב לישון. מערכת המחשבים של רשות ההגירה נפלה בדיוק כשהגעתי (בלי קשר אלי, אחרת הפוסט הזה היה נכתב ממקום אחר, אם בכלל), והמתנתי עוד חצי שעה עד שהיא עלתה מחדש. משם מונית למלון. התמקמתי, התארגנתי, והגעתי לקטע הכי קשה, שקשור להתמודדות נכונה עם Jet Leg. סיאטל נמצאת 9 שעות לפנינו, והדרך הכי טובה להסתגל מהר להפרשי הזמנים, זה לא ללכת לישון עד הלילה. וזה לא קל לאחר 24 שעות שבהם השינה שלך לא מי יודע מה. אז מה עושים כדי לא להירדם, טיילתי קצת בסביבה, חקרתי את המלון, הספקתי אפילו לעשות חצי שעה חדר כושר (עד שנתפס לי שריר ברגל), כמובן שבמקביל המון דוא"ל וטלפונים ו skyPe (עם המקומיים כמובן, בארץ אמצע הלילה), רציתי לצאת לטיול עוד פעם, אבל התחיל גשם (ברוך הבא לסיאטל), אז צפיתי קצת בטלויזיה המקומית (אני לא באזור הסכנה של ההוריקן, בינתיים), ומשכתי ומשכתי, ובסוף לקראת 20:30 לא יכולתי למשוך יותר, אז ניתקתי את כל מכשירי הקשר (מנסיון מר של שנים קודמות, שתמיד יש לקוח שלא יודע שאני במינוס 9 שעות מצלצל ומעיר אותי)) והלכתי לישון. ויהי בוקר ויהי ערב יום מינוס אחד.

הוסף תגובה
facebook linkedin twitter email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *