אפקט הפרפר בקהילת מנהלי פרויקטים

22 באוקטובר 2009

אין תגובות

קבוצת מנהלי הפרויקטים, שמנוהלת על ידי פנינה זינגר, הקדישה החודש את המפגש לנושא פרפרים. את ההרצאה העבירה מיכל זיגלמן, מנהלת ומייסדת חברת Duality. הרקע של מיכל בא מעולם הפיזיקה. הנסיון לקשר בין העולם הקר והמדויק והצפוי של המדעים, לעולם הניהול ויחסי האנוש שהוא אף פעם לא מדויק ולא צפוי, היה משעשע ונתן מספר תובנות מענינות.

netug 112 netug 113

אז ככה, העולם נע ממצב מסודר למצב לא מסודר, אין מה לעשות זה פיזיקה. מה שאומר שהמצב הטבעי של הדברים הוא אי סדר. כל פעם שננסה לסדר משהו, אחרי כמה זמן הכל יתבלבל שוב. לחוק הפיזיקלי הנ"ל קוראים אטרופיה. אחד התוצאות של החוק הזה היא האבחנה, שאם אתם חושבים שעכשיו הכל מבולבל, אז תדעו שעכשיו זה עוד טוב, יחסית למה שמחכה לנו בפרק הבא (מתוך הקדימון של בועות).

מצד השני העולם נמצא על סף הכאוס, כי מרוב המון שינויים שמתבצעים כל הזמן בקצב הולך וגדל, בהמון מערכות שתלויות ובלתי תלויות אחת בשניה, כל נסיון להבין מה החוקיות של הדברים ובכלל מה קורה צפוי לכשלון.

מה שאומר שאנחנו כבני אדם, שאמורים להיות יצורים תבוניים ובעלי אינטליגנציה, היינו כבר מזמן צריכים להטמיע את העובדה, שכל תכנית היא בסיס לשינויים, וכל נסיון לעשות סדר בעולם, נדון לכשלון, ושהדבר היחידי שבטוח, זה ששום דבר לא בטוח. אז למה אנחנו תמיד מופתעים ונכנסים ללחץ שזה קורה ?

מנהל פרויקט, שמטרתו העיקרית בחיים היא להוליך את הפרויקט שלו על פי התכנון המקורי שלו, נמצא כל הזמן במלחמה, שאין לו סיכוי לנצח בה, כי הוא נלחם מול כוחות הטבע, היקום וחוקי הפיזיקה.

בקיצור, פעם הבאה שאתה לא עומד במועדי המסירה ללקוח, תביא לו את הפוסט הזה, ותגיד לו שזה בגלל הפיזיקה. מצד שני, אל תתפלא, אם התשלום לא יגיע אליך בזמן, על פי אותם עקרונות פיזיקליים בדיוק.

אז מה בעצם סיכמתי לי מהדברים שאמרה מיכל (ואני מתנצל מראש אם לא זה מה שמיכל התכוונה לומר).

צפה להפתעות ושינויים, קבל אותם בהבנה ואהבה, זרום איתם, וראה בהם הזדמנות. או אם נשתמש בניסוח הלקוני יותר של MSF לנושא זה Embrace Changes. מה שאומר, שאתה כמנהל צריך לתכנן הכל, אבל להיות פתוח לכל הפתעה, ולשנות את התכנית בהתאם לצורך. הדואליות הזו של להכין תכנית מצד אחד ומצד שני לאלתר, קושרה כמובן מיד לעקרון הדואליות של גל וחלקיק.

netug 114

הנסיון לקבל שליטה מוחלטת על מערכת, נידון לכשלון. ככל שתנסה להגדיר במדויק יותר את התהליך ולבקר אותו בצורה הדוקה יותר, התוצאה תהיה עדיין שדברים לא יתנהלו על פי התכנית. הדחף האנושי להשיג שליטה, כדי לסדר את המערכת כמו שצריך, הוא בעצם מלחמה בטחנות רוח. כך שתכנון עד לרמת השניה, עשר שנים קדימה ו/או ישיבות של כל הצוות, כל יום, כל היום, כדי להסתנכרן ו/או דרישת דיווח מכל המעורבים, ברמה של מיקרו משימה, כולם, בסופו של דבר, לא יעזרו ורק יגרמו נזק.

ראש פתוח, גמישות מחשבתית ויכולת הסתגלות מהירה לשינויים (לא בדיוק מי הזיזי את הגבינה שלי אבל בכיוון) חשובים יותר מהתכנית המפורטת. נוכחות, פתיחות, תקשורתיות ושיתוף פעולה עם הצוות בזמן שהבעיה מתעוררת משיגים יותר תוצאות מנסיגה לנהלים והשארה של ואקום ניהולי. החיים זה לא תמיד רק להלחם או לברוח, ההזדמנויות דוקא נמצאת באמצע.

לקראת הסוף ממש נגעה מיכל בכמה מילים בדרכים ליצירת קוהרנטיות במערכות, ובכך לגרום לכולם, שאולי ימשיכו להתנהל בחוסר סדר, אבל לפחות יעשו את זה באותו כיוון ולא יפריעו אחד לשני. הכלי המקובל ליצירת קוהרנטיות בצוות נקרא חזון וגם הוא מוזכר באיזה שהוא מקום בכתבי ה MSF.

לא הצלחתי להבין מההרצאה, מה הסוד להתנהלות אפקטיבית, בתנאים של אי ודאות. אולי בגלל שאני כל הזמן חי באי ודאות ולא מכיר עולם אחר. אולי בגלל שרוב הדברים שהועלו בהרצאה היו מוכרים לי. מיכל, זה לא את, זה אני. אבל מצד שני מאד נהניתי מהאנלוגיה הפיזיקלית.

הוסף תגובה
facebook linkedin twitter email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *