משהו על המצב הכלכלי ועל אלה שמשקיעים בעתיד

10 בדצמבר 2008

אין תגובות

כספק שרותים, וכגוף שעוסק בפרויקטים, אנחנו נתקלים בזמן האחרון הרבה ב"מצב הכלכלי". ה"מצב הכלכלי" חוגג אצל כל הלקוחות שלנו (וגם אצלנו), בין השאר כמילת קסם, שאפשר להשתמש בה כל פעם שצריך לדחות את הדיון בהחלטה שיש לה משמעויות תקציביות.

הדבר הראשון שעושים ברגע שיש "מצב כלכלי" זה לחתוך את תקציב ההדרכה. הדרכה היא טרף קל, מטרה נייחת, שקל לפגוע בה. אף אחד לא בודק באמת עד כמה ההדרכה חשובה לארגון בנקודת הזמן הזו, אף אחד לא מבצע ניתוח סיכונים והערכת שווי. פשוט חותכים.

כדי להדגים מדוע חיתוך עיוור של הדרכה בארגון ללא ניתוח כלכלי הוא טעות. בואו נדון במקרה היפוטתי. נניח שהארגון נכנס בשנה הקרובה לפרויקט, שהטכנולוגיה העיקרית בו היא לצורך העניין היא X. ונניח שלאף אחד מחברי הצוות של הפרויקט, אין רקע ונסיון ב X (כי זו לצורך העניין טכנולוגיה חדשה בארגון). נניח גם שכחלק מתהליך ההתכוננות לפרויקט, תוכננה הדרכה על טכנולוגיה X לחברי הצוות. עכשיו ההדרכה בוטלה בגלל ה"מצב הכלכלי". משמעות ביטול ההדרכה במקרה הזה הוא סיכוי טוב לפרויקט שיכשל, או לפרויקט שיחרוג בזמנים. הנזק שיגרם לארגון יהיה הרבה יותר גבוה מעלות ההדרכה. האם חיתוך עיוור מוצדק פה ?

אחד מהספרים שאני מעיין בהם בזמן האחרון עוסק בעיקרון דילברט. וסקוט אדמס טוען בו, בין השאר, שעובדים בארגונים, מפתחים טכניקות מיוחדות כדי להתגונן מהחלטות ארגוניות שיעילותם מוטלת בספק (שזה רוב ההחלטות הארגוניות בעצם).

ולמה נזכרתי בזה פתאום ? בגלל מה שקורה לנו בהרשמה לסדנת הארכיטקטים של Juval Lowy. מסתבר שרבים מהמשתתפים בסדנת הארכיטקטים של יובל, משלמים עליה מכיסם הפרטי (באופן מלא או בסיבסוד מסויים של המעביד).

ניתן להיות ציניים, ולומר שהעובדים רואים לפעמים את עתידם המקצועי, רחוק יותר מהטווח שאותו רואה הנהלת הארגון. אבל אני חושב שזו תופעה שראויה להערכה. שיתפתי את Juval בתחושות שלי והוא הנחה אותנו להיות גמישים יותר עם המשתתפים הפרטיים.

הוסף תגובה
facebook linkedin twitter email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *