כיצד הצלתי את המידע מהמחשב הנייד שלי והרפתקאות הכפתור הכחול

13 בספטמבר 2008

בפרק הקודם של אופרת הסבון סיפרתי לכם כיצד מצאתי את עצמי עם מחשב שהדיסק הקשיח שלו לפי כל הסימנים שבק חיים. להלן המשך אופרת הסבון על שחזור חיי הדיגיטליים (זהירות, מאד טכני וגם מאד משעמם).

שלב ראשון פירקתי את הדיסק הקשיח מהמחשב. זו לא פעם ראשונה שאני מפרק דיסק מהמחשב, למעשה במשך תקופה ארוכה של חיי נהגתי להשתמש בשני דיסקים קשיחים באופן קבוע במחשב הנייד שלי כאשר אני מחליף ביניהם בהתאם לצורך. על הדיסק המקורי שבא עם הנייד היה כל מה שקשור למנהלה ועבודה שוטפת (בעיקר Office) ועל הדיסק השני, שנועד בעיקר למטרות פיתוח, הדגמות ומחקר, הייתי מתקין כל מערכת הפעלה ו/או תכנה שעניינה אותי, החל משלב הביתא והאלפא שלה ועד לשלב ה RTM. היתרון היה שבמחיר של כיבוי, החלפה מהירה והדלקה, קיבלתי הפרדה מלאה בין העולם המנהלי לעולם הטכני המקצועי. יתרון משמעותי נוסף היה שאם אחת מהביתות או האלפות היתה מרסקת לי את המחשב, יכולתי בלב שקט לפרמט את הדיסק ולהתקין אותו מחדש, מבלי שאצטרך להשקיע את התקורה העצומה של שחזר סביבת העבודה המנהלתית היום יומית שלי. משך השנים החליפה הוירטואליזציה את מקומו של דיסק העבודה המקצועי שלי, ומארז כונן קשיח שמתחלף עם ה DVD (שעליו היו כל המכונות הוירטואליות עם ההתקנות המשוגעות), בא במקום הדיסק הקשיח הנוסף. אבל למרות שמבחינה מעשית, כבר הרבה זמן אני לא באמת מחליף דיסקים קשיחים, נשאר לי ההרגל הישן לבדוק בכל נייד שאני קונה, אם ניתן לעשות את זה וכמה ברגים צריך לפתוח כדי לעשות את ההחלפה. במקרה של הנייד שלי תנצב"ה, מדובר בבורג אחד עם חריץ רחב במיוחד.

שלב שני הכנסתי את הדיסק למארז דיסק USB. ניתן להשיג היום בשוק המון דיסקי USB עם מארז מוכנים לשימוש, אבל אני נוהג לקנות לחוד את המארזים ואת הדיסקים. זה נותן לי יותר שליטה על איכות וגודל הדיסק וגם מאפשר לי להחליף בין דיסקים ו/או מארזים במידת הצורך. יש לי מארזים גם של דיסקים בגודל 2.5" וגם בגודל 3.5" ויצא לי יותר מפעם אחת לשאוב בצורה כזו Dump משרת של לקוח שהמחשב סירב לעלות לו לאחר מסך כחול.

חיברתי את כבל ה USB למחשב העבודה שלי (זה עם הויסטה 64 ביט), הנורה הירוקה נדלקה, הדיסק מסתובב אבל מערכת ההפעלה לא הצליחה לזהות ולהתחבר לדיסק (והיא באמת ניסתה). הדבר לא היה הגיוני, שכן בתוך המחשב הנייד, המערכת התחילה להתניע, ועפה רק בהמשך, מה שאומר שה MBR וטבלת המחיצות תקינים.

הקדשתי כמה דקות למחשבה על הבעיה, וההשערה ההגיונית היחידה שעלתה בדעתי, היא שאני הולך ראש בראש עם הכפתור הכחול. הכפתור הכחול למי שלא מכיר את מחשבי Think Pad מזעיק בזמן עבודה רגילה, את ה Help הספציפי של IBM למחשב ה Think Pad. מה שיותר מעניין, זה שאם אתה לוחץ עליו בזמן שאתה מדליק את המחשב, הוא מעלה את מערכת השחזור האוטומטית, המאפשרת לך לשחזר מחדש את הדיסק הקשיח למצב אפס. המערכת שחזור נמצאת על מחיצה "נסתרת", שמקטינה את נפח הדיסק בכמה גיגות בודדות. היתרון בשיטה הזו הוא שאינך צריך CD עם שחזור למקרה חירום (CD שאתה אף פעם לא מוצא בזמן שאתה צריך אותו), אבל מצד שני, אם הדיסק מתקלקל קשות, גם מערכת השחזור לא תעזור לך, כי גם היא תהיה מקולקלת.

מנגנון השחזור האוטומטי הוא מערכת מרתקת, מבחינה טכנית, יש בה שרידים מכל מערכות ההפעלה ש IBM אי פעם נגעה בהם, החל מ DOS, דרך OS/2 ואפילו אולי קצת Unix. שקלתי את האפשרות להעלות מערכת הפעלה שיודעת לקרוא מחיצות לא סטנדרטיות (HPFS ?) ולחבר אליה את הדיסק הדפוק, כדי לראות מה אני אצליח לקרוא ממנו ואפילו שקלתי להשתמש בעורכי דיסק קשיח למיניהם כדי להתחיל לחטט בדיסק סקטור סקטור. אבל לומר את האמת, זה לא כף גדול לשחזר מחיצת NTFS מסקטורים (עשיתי את זה פעם וזה חתיכת ג'יפה אמיתית).

ואז עלה בדעתי שיש עוד ניסוי פשוט שאני יכול לנסות. ללחוץ על הכפתור הכחול בזמן ההתנעה. כמובן שלא רציתי לשחזר את מערכת ההפעלה למצב אפס, שכן המשמעות של זה היא פירמוט מחדש של המחיצה ואבדן כל המידע שיש עליה, אבל מצד שני, אם המנגנון הזה עובד, יש לי מיני מערכת הפעלה, שאם במקרה ובמזל, אף אחד מה Drivers שלה לא נמצא באזור הסריטה, אני אצליח לעלות איתה עם דיסק נגיש.

אז חיברתי את הדיסק בחזרה לנייד, לחצתי על הכפתור הכחול בפעם השלישית בחיים שלי (הפעם הראשונה היתה שקניתי את המחשב על מנת להחזיר אותו למצב אפס והפעם השניה היתה כדי להכנס ל BIOS ולקנפג משהו) והדלקתי את המחשב. לאחר כל מיני מסכי ממבו גמבו שחורים (זיהיתי בבירור DOS וגם משהו שנראה מאד דומה ל LILO) שהופיעו ונעלמו מהר, הופיעה לי שלחן עבודה, שעד לרגע זה אינני בטוח אם הוא של Windows PE או OS/2 (וגם לא טרחתי לבדוק), עם הודעות שגיאה בעברית (בעברית !!!, נכון, אמנם קניתי את המחשב בארץ הקודש, אבל לתרגם את הודעות השגיאה לעברית, זה משהו שרק חברה משוגעת על כל הראש כמו IBM או מיקרוסופט מסוגלות לעשות). המערכת זיהתה את כל החמרה, כולל את כרטיס הרשת ואת הרשת והיו שם כל מיני תוכנות עזר, שהחשובה ביותר מביניהם  היתה תכנת גיבוי. ציפיתי שהגיבוי יהיה משהו אקזוטי, אבל הסתבר שמה שעושה הגיבוי זה פשוט Xcopy לכל מה שאתה מבקש.

אז התחברתי למחשב העבודה שלי ברשת (זה עם הויסטה 64 ביט) מצד אחד, ולכונן הדפוק בנייד מצד שני, והתחלתי להעתיק כל מה שזז. קיבלתי כל מיני שגיאות של "בדיקת יתירות מחזורית" (כן כן, בנוסח הזה, בעברית !!!) אבל למזלי הרב (וזה באמת מזל ולא שום דבר אחר) אף אחת מהן לא היתה על אזור שהכיל את החומר החשוב לי. לאחר כמה שעות טובות של לחיצה על "המשך" לכל טעות של "יתירות מחזורית", היה לי במחשב העבודה את כל החומר החשוב. כדאי לציין ששחזור הקבצים לא משחזר את סביבת העבודה, ועדיין חיכתה ומחכה לי עבודה רבה של שחזור הסביבה, אבל לפחות הנתונים נמצאים וכל מה שנשאר זה להפוך אותם למידע.

מה קרה בסוף, מה אמרה החתולה, מה קרה בתהליך הכואב של שחזור סביבת העבודה שלי, למה נאלצתי להשתמש בכלים תחליפיים ל Office בתנאי קרב, וכמה מסקנות אופרטיביות, על כל זה ועוד, בפרקים הבאים שיכתבו איל"ז (אם יהיה לי זמן) בקרוב.

הוסף תגובה
facebook linkedin twitter email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 תגובות

  1. Moshe L13 בספטמבר 2008 ב 15:05

    מחשבה יצירתית…

    אין כלי שיודע להעתיק קבצים ולהתעלם מהשגיאות?
    (כלומר – לנסות להעתיק את מה שניתן להציל ולוותר על מה שלא? בלי ללחוץ כל פעם אנטר על שגיאות?)

    הגב
  2. Ella Maschiach14 בספטמבר 2008 ב 4:15

    אני שמהח שהיה לך זמן לפרק 2. תן כבוד לחתולה ותביא את פרק 3 🙂

    הגב
  3. קורא נלהב3 בינואר 2009 ב 17:14

    זה מוזר, אבל ברמה מסויימת הדבר הזה עיניין אותי מאוד. ומעבר לזה, אני אדם אקראי אי שם באינטרנט.

    תוציא ספר.

    הגב