המסע שלי ל SDWest008 חלק II

4 במרץ 2008

תגיות:
אין תגובות

יום שבת 21:00, שדה תעופה בן גוריון, המראה ב 00:40 טיסה 0005 של אל-על ללוס אנגלס ומשם לסן חוזה. אני תמיד אורז מזודה קטנה עם תיק ספאר בתוכה, כי הכביסה המלוכלכה נוטה להתנפח. לקחתי הפעם קצת יותר בגדים מהרגיל כי אני גם מרצה. אני בדרך כלל לוקח טקסי לשדה התעופה אבל הפעם זוגתי מתעקשת לקחת אותי. אני שונא לטוס. אני שונא להיות רחוק מהבית שבוע שלם. זה לא כיף. אני כל פעם מתעצבן שאני שומע ממישהו שמעולם לא עבר את זה, כמה כף לי עם כל הטיסות האלה. אני עוד לא יודע מה מחכה לי בטיסה אבל ההתחלה טובה, ההמראה מתעכבת לשעה 1:00. חוסר מקצוענות מצידי, שכחתי לבדוק באתר של שדה התעופה לפני שיצאנו אם יש עיכובים. 

מה לעזזל אפשר לעשות בשדה התעופה שלוש שעות שאתה ממתין לטיסה שלך. ישבתי וקראתי את ההרצאות שלי פעם נוספת על מנת לתרגל את האנגלית. לא שאני באמת מאמין שאני אזכור את הכל בעל פה, אבל אין לי ממילא משהו אחר לעשות. זוגתי התעקשה שאני צריך לקנות מכונת גילוח חדשה. לא יודע מה הטעם, אני ממילא לא מתגלח (אני בעד המראה הטבעי). אבל לא מתוכחים עם הזוגה. למי שמעניין לדעת, אני חסיד של סכין רוטטת עוד מתקופת הצבא ואף פעם לא הסתדרתי עם סכין מסתובבת, כך שבראון זכה.

רק שהקברניט התחיל לדבר הבנתי לאיזה ברוך נכנסתי. חמש עשרה שעות טיסה, הטיסה הארוכה ביותר שיש להם (לפחות לפי דברי הקברניט). אני לא מסוגל להרדם בטיסות. סיוט אמיתי. הדרך הנכונה להסתגל מהר ל Jet-Leg זה כמה שיותר מוקדם לעבור ללוח השעות של המטרה. לא שמעו על זה באל-על. הם משאירים אותך בשעון המוצא מבחינת ארוחות ותכנית טיסה. לאחר שעתיים איבדתי את כושר הריכוז ושרפתי את יתרת הזמן בעיקר בצפיה בסרטים. רוב הסרטים היו כאלה שבחיים לא הייתי הולך לראות אותם בבית קולנוע או ב DVD. לאחר ששכני לטיסה התעוררו, עברתי לטיולים קבועים במעברים, עם המון תרגילי התעמלות לרגליים. עדיין 15 שעות זה סיוט בכל צורה שלא תסתכל עליהם. סיכום טיסה, כאב תחת.

שעתיים המתנה לטיסה לסן חוזה. הטיסה עם מטוס קטן פחות מ 20 מושבים. הטיסה הזכירה לי את השרות הצבאי שלי. הטייס עשה פניות חדות וכמעט לולאה. היו רוחות חזקות והמטוס הקטן טייל חופשי לכל כיוון. כמעט פיספסנו את המסלול בנחיתה. בקיצור הרגשתי שוב בן עשרים, ואוו איזו חויה.

מצאתי את עצמי ב 11 בבוקר שטוף שמש במלון באמצע עמק הסיליקון, עם ריכוז ששואף לאפס בגלל חוסר שעות שינה, ועם ידיעה ברורה שאסור לי ללכת לישון עד הערב אחרת אני דופק לחלוטין את השעון הביולוגי לכל השבוע. אז יצאתי לטייל בסביבה. רכשתי כרטיס יומי לרכבת הקלה ועשיתי סיור בכל העיר. לקראת 20:00 נשברתי והלכתי לישון. ויהי בוקר ויהי ערב יומיים ללא שינה עברו.

 

הוסף תגובה
facebook linkedin twitter email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *