Desktop Virtualization – איפה אנחנו היום

13 בינואר 2012

אין תגובות

פורסם במקור בבלוג של HP.

בכנס שערכנו בשבוע שעבר, דיברתי קצת על איפה אנחנו עומדים היום בתחום ה- Desktop Virtualization.  עברו כבר יותר משלוש שנים מאז שהתחום הזה פרץ מחדש לתודעתנו עם בשורת ה- VDI, מעניין לראות מה השתנה, מה למדנו ואיך כל זה יכול לתרום לנו.
כמה נקודות, המצגת המלאה מצורפת:

1. המוצרים והטכנולוגיות התפתחו לא מעט עם הזמן, הגירסאות הקיימות של שלל המוצרים בתחום – ומספיק רק אם ניקח את XenDesktop ו- XenApp של Citrix או את View של VMware כדוגמא – כולם מספקים יכולות שבכלל לא חשבנו עליהן לפני שלוש שנים.
למעשה, הדוגמא הכי טובה לזה היא העובדה שרוב הפיתוחים וההתקדמות הטכנולוגית הבאה של רוב המוצרים היא בטכנולוגיות משלימות שונות. התמודדות עם צריכת משאבי Storage, מענה לניידות וכו’.

2. ללא צל של ספק, ארגונים מבינים הרבה יותר את הטכנולוגיה. ומה שלפי דעתי הרבה יותר חשוב, הם מבינים איפה, מתי והאם בכלל היא יכולה לעזור להם. רק לפני שנה שמעתי מנמ”ר של ארגון לא קטן עונה ברצינות תהומית לשאלה למה הוא בכלל צריך VDI, ב-“כי לארגון המתחרה יש”. עכשיו, הם מתייחסים ל- Desktop Virtualization ככלי שיכולים להשתמש בו כדי לפתור בעיות מוגדרות למשתמשים מוגדרים.
ופה מגיע החלק הכי יפה, הארגונים התחילו להבין שה- Desktop Virtualization הוא לא רק VDI, וישנן אפשרויות נוספות לאספקת סביבת עבודה מלאה או לא מלאה למשתמשים שלהם בצורה מאובטחת ממקום מרכזי. סביבות מבוססות Terminal Server מצאו את מקומן מחדש לאספקת סביבת עבודה לקבוצות משתמשים מסוימות שלא צריכות שום דבר מעבר לזה. יותר ויותר ארגונים עוברים לאפליקציות וירטואליות. וגם פיתרונות עבור משתמשים ניידים (כדוגמת XenClient בצד אחד או Wanova מהצד השני) נהיים יותר ויותר בשלים.

אחת הדוגמאות היותר מגניבות שניתן לתת כאן היא על בנק בארגנטינה שבוחן להעביר את כל המחשבים המותקנים בכספומטים שלו לתצורת VDI. לאותו בנק ישנם עשרות אלפים של כספומטים שפזורים ברחבי המדינה, ובכל אחד מהם מותקן מחשב עם Windows XP. נושא הטיפול בתקלות והתחזוקה של אותם המחשבים הוא נושא בעייתי (טכנאי צריך להגיע פיזית לכל אחד מאותם עשרות אלפי המחשבים), אבל לא הנושא הבעייתי העיקרי. מסתבר שפרט לנסיונות המוכרים לגניבה של הכסף מהכספומטים, ישנם לא מעט נסיונות לגניבת המחשבים שבהם, עליהם יושבים נתוני כרטיסי האשראי, הקודים, והסכומים שהוצאו מהכספומט. מידע בעל ערך רב לפחות כמו הכסף המזומן ששוכן בתוכו.
יותר מכך, מסתבר שישנן גם נסיונות להתקפות Man in the Middle בתווך שבין הכספומט לבין השרת של הבנק, בנסיון ללכוד את פרטי חשבונות הבנק, כרטיסי האשראי והקודים שלהם.
מעבר לתצורה של אספקת סביבת VDI ל- Zero Client שיותקן בכספומט יחסוך לא מעט כאב ראש לאותו הבנק. שום דבר לא נשמר בצד של ה- Zero Client, ככה שהוא נהיה חסר כל ערך במקרה של גניבתו. אין צורך שטכנאי יגיע לכספומט, מקרה של תקלה, אפשר לשלוח קופסא חדשה עם שירות הבלדרות שמגיע להטעין כסף בכספומט. וגם התקפות של Man in the Middle פחות בעיותיות מכיוון שכל מה שעובר בתווך שבין הכספומט לבין השרת זה הפרוטוקול המוצפן של סביבת ה- VDI.

3. בהמשך ישיר לסעיף הקודם, ישנם הטמעות לא מעטות של אלפים ועשרות אלפים של משתמשים שעברו לעבוד בתצורה מלאה של Desktop Vitrualization. וגם כאן, הדוגמא היפה ביותר היא על פרוייקט עבור יותר מ- 30,000 משתמשים עבור חברה בהודו (באופן לא מפתיע בעליל) שעושה בימים אלו את צעדיו הראשונים.
אחרי שעברנו הטמעות של 12,000 סביבות באיטליה, 15,000 בגרמניה ויותר מעשרים אלף בארה”ב – וזה רק על קצה קצהו של המזלג – נראה שכולם סופסוף השתכנעו שהשד הוא לא נורא כל כך.

4. אחד הדברים שפחות רואים כרגע, אבל אני בטוח שעם הזמן נראה יותר ויותר, הוא מימוש של Charge Back פנימי של הארגון עבור שימוש בסביבות עבודה והאפליקציות. ה- IT יהפוך למאין נותן שירות ויספק שירותים אותם המחלקות יוכלו “לקנות” לפי רמות שירות שונות שיוגדרו מראש. כך למשל סביבת VDI של Windows 7 תתומכר ב- 100 שקל למשתמש לחודש וסביבה של Terminal Server תתומכר ב- 50 שקל לחודש. ההתחשבנות תיהיה פנימית בין המחלקות השונות של הארגון לבין ה- IT. כניסה של מודל כזה תאפשר ל- IT להיות מקצועי, חדשני ומודע הרבה יותר לצרכים של הלקוחות שלו. ויכניס את תחום ה- Consumerization of IT (ארחיב עליו בפוסטים הבאים) לארגון.

הוסף תגובה
facebook linkedin twitter email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *