זה הכל עניין של גמישות

8 במרץ 2011

אין תגובות
אני נמצא בסיום קריאתו של הספר “עידן הלא יעלה על הדעת”. הכותב מדבר שם על כמה שאנחנו (וכמובן הארגונים בהם אנו עובדים והמדינות בהן אנו חיים) צריכים להיות גמישים באופן ההתנהלות והמחשבה שלנו. שאנחנו צריכים להסתכל על התמונה הגדולה ולא על בעיה ספציפית ונקודתית (מקרה ערמת החול) כדי להיות מסוגלים להתמודד איתה. בכל אופן, ואני יודע שזה יומרני, אבל בואו ננסה להכיל את זה על תחום אספקת סביבות העבודה והאפליקציות הארגוניות למשתמשים. למדנו כבר שה- Desktop Virtualization מאפשר לארגונים בכלל ולגופי ה- IT בהם בפרט להיות הרבה יותר גמישים בנושא אספקת סביבות העבודה והאפליקציות הארגוניות למשתמשים. וכמו שלמדנו מהספר, גמישות זה אחלה, להיות קשיח ונוקשה (כן כן, חה חה) זאת באסה רצינית.
 
אם נחשוב שניה על הסביבה הארגונית שלנו ועל הדרישות/צרכים של המשתמשים הארגוניים מגוף ה- IT שלו, נראה המשתמשים בסך הכל רוצים לקבל את האפליקציות הארגוניות אותן הם צריכים לשם ביצוע עבודתם, כמובן שהם רוצים לקבל את אותן האפליקציות כך שהן יעבדו בצורה המהירה והיציבה ביותר, כך שהם יוכלו לבצע את עבודתם בצורה המהירה ביותר.
ומה ה- IT רוצה? שליטה מקסימלית על סביבות העבודה של המשתמשים (כדי לפשט את התמיכה ואת העמידה בתקנים) ועל המידע של הארגון. ואם תשאלו את המשתמשים, אני בטוח שהם יגידו שאחת המטרות המרכזיות של ה- IT היא להתעמר כמה שיותר במשתמשים.
 
האם עבודה בתצורה הישנה של התקנת מחשבים, תוכנות ושאר רכיבים כרכיבים קשיחים הקשורים למחשב של המשתמש אכן עומדת בקו אחד עם הצרכים של המשתמשים והמטרות של ה-IT? האמת היא שלא ממש. המשתמש מאוד קשור למחשב שלו – ולא משנה אם זה מחשב נייח או נייד – הכל קשור אליו. תוכנות, קבצים והגדרות שונות של המשתמש. אם המחשב הזה מתקלק, נאבד או השד יודע מה קורה איתו, המשימה להחזיר את המשתמש לעבודה עם כל מה שהוא היה רגיל אליו, נהית לא פשוטה. כנ”ל גם בקשר ליכולת של המשתמש לעבוד ממחשבים שונים – כאשר כל מנגנון הפצת התוכנות של הארגון מבוסס על המחשבים ולא על המשתמשים המשתמשים בהם, העניין נהיה גם כן לא פשוט. ואם נחזור שניה לעניין הגמישות, הסביבה איננה גמישה בעליל. מה קורה אם הארגון מחליט יום בהיר אחד לחבר מספר משתמשים מרוחקים חדשים, לפתוח סניף חדש או לעבור לבניין חדש. כל אלה דורשים פרוייקטים ותכנונים ארוכים.
 
ב- Desktop Virtualization, וכרגע זה לא ממש אקוטי איזה מהתצורות של הטכנולוגיה, אנחנו למעשה מפרידים את השכבות של סביבת העבודה לשכבות אוטונומיות ומנסים כמה שיותר להפריד בין סביבת המשתמש למחשב עליו הוא עובד. אם זה מירכוז פרופיל המשתמש, וירטואליזציה של אפליקציות ושיוכן לסביבות השונות בהתאם לשימוש המשתמש או אספקת סביבת עבודה מהמרכז וקישור המשתמשים אליה ללא קשר מהיכן המשתמש מתחבר.
ואז, כדי לחבר משתמשים מרוחקים חדשים לסביבת העבודה מספיק רק לפתוח להם שמות  משתמש ולשלוח את הלינק הכניסה למערכת. לעבור בניין? אין בעיה… הסביבה בכל מקרה מרכזית, ה- IT בכלל לא צריך להיות מעורב בפרוייקט המעבר. אולי פרט לחיבור הבניין החדש לרשת הארגונית.
 
ואולי אפילו יותר מכך, הרי כמו שהבנו קודם, המשתמשים בסך הכל רוצים לקבל גישה לאפליקציות הארגוניות איתם הם צריכים לעבוד. עם כניסתם של הטלפונים החכמים והטאבלטים לחיינו, לעיתים המשתמשים יעדיפו לקבל את האפליקציות הארגוניות על אותם ההתקנים או אפילו על המחשבים האישיים שלהם. האם ה- IT היה יכול או אפילו מסכים לחשוב על זה אם הוא לא היה מסוגל לספק את אותן האפליקציות בצורה מאובטחת מהמרכז לאותם ההתקנים? כנראה שלא. ה- Desktop Virtualization מאפשר את זה בקלות יחסית, הרי בכל מקרה לא ממש מעניין אותו מאיפה המשתמש מתחבר. נכון, אולי הגדרות החיבור יהיו שונות בין תצורות החיבור, אבל בגדול זה לא ממש יעניין מאיפה יתחבר המשתמש לאפליקציות הארגוניות.
הוסף תגובה
facebook linkedin twitter email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *