App-V 4.6 Dynamic Suite Composition

25 בספטמבר 2010

אין תגובות
אחת מיכולות ה- App-V היא האפשרות ליצור מצב של תלות בין אפליקציות וירטואליות שונות. אותה הגדרת תלות מאפשרת מאין קשר בין אפליקציות וירטואליות שונות, דבר החיוני לעיתים בעבודה עם אפליקציות וירטואלית אשר עובדות ב”בועות” נפרדות אחת מהשניה ואינן מודעות אחת לשניה.
 
למה זה טוב הקשר הזה בכלל? כאמור, שלא כמו אפליקציות אשר מותקנות ישירות למערכת ההפעלה, האפליקציות הוירטואליות (וכאן אני מתייחס לרוב המוחלט של הפיתרונות בשוק) מותקנות לתוך “בועה” נפרדת אשר מכילה את כל הדברים הרלוונטיים לעבודת האפליקציה. קבצי הפעלה, dlls, רג’סטרי ושאר ירקות יישמרו בבועה שתיווצר לאפליקציה בשלב יצירת האפליקציה הוירטואלית – או Sequencing אם נדבר במונחי App-V. כל בועה שכזאת היא אוטונומיה נפרדת הן ממערכת ההפעלה עליה היא רצה והן מבועות – אפליקציות וירטואליות – אחרות אשר רצות על אותה מערכת ההפעלה. כל בועה שכזאת מודעת רק לעצמה ולמערכת ההפעלה עליה היא רצה. וגם זה נתון לשליטה.
כדי לסכם את העניין, במצב הזה מערכת ההפעלה והאפליקציות המותקנות מקומית עליה לא מודעות לאפלקיציות הוירטואלית הרצות על אותה מערכת ההפעלה בדיוק, וכל אפליקציה וירטואלית לא מודעת לאפליקציות וירטואלית אחרות שרצות באותו המחשב.
 
כדי לפתור – יש שיגידו חלקית – את נושא הקשר שבין מערכת ההפעלה לבין האפליקציות הוירטואליות, נעשה שימוש בשיוך file types ספציפיים לאפליקציות. נעשה ע”י הגדרה בשרת הניהול לכל אפליקציה וירטואלית שרוצים לקשר לסיומת קובץ כזה או אחר, הגדרה שתועבר ל- App-V client אשר מותקן בתחנות העבודה והוא בתורו יצור את הקשר המקומי במערכת ההפעלה. לאחר מכן, כל קובץ עם הסיומת שהוגדרה קודם לכן, אשר ייפתח בתחנה עם App-V client מותקן – ובתנאי שהמשתמש איתו נעשה לוגין אכן קיבל הרשאה לשימוש באפליקציה הוירטואלית הרלוונטית לסוג הקובץ – ייפתח עם האפליקציה הוירטואלית המתאימה.
נושא הקשר בין האפליקציות הוירטואליות קריטי במיוחד עבור תוספות שונות לאפליקציות – למשל Plugins לאופיס – ועבור אפליקציות אשר משמשות כבסיס עבור אפליקציות אחרות – למשל Java Runtime ו- Oracle Client.
יצירת התלות בין האפליקציות הוירטואלית – שוב פעם, במונחי App-V זה ייקרא Dynamic Suite Composition, או DSC – מאפשרת יצירת אפליקציה וירטואלית אחת בלבד לאפליקציה הראשית (נגיד האופיס) ואפליקציה וירטואלית לכל אפליקציה התלויה בה (פלאגינים שונים). וכך במקום ליצור אפליקציה וירטואלית אחת גדולה אשר היתה מכילה את האפליקציה הראשית ואת אפליקציות הלווין שלה, דבר אשר היה יוצר טירוף אחד גדול של תחזוקה ותאימות, נוכל ליצור אפליקציה וירטואלית – או בועה – לכל אפליקציה ופלאגין הרלוונטיים לנו.
 
image

הדבר שמייחד את ה- DSC של App-V לעומת פיתרונות אחרים – נגיד ה- Citrix Streaming Applications Link הוא שמנגנון קישור האפליקציות לוקח בחשבון את קבוצות המשתמשים המורשים לכל אפליקציה וירטואלית (הראשית והמשניות). וכך – אם ניקח שוב פעם את דוגמת הפלאגנים לאופיס – כל משתמש יקבל רק את הפלאגנים אשר הוא מורשה להם. וזאת כאמור, בלי צורך ליצור אפליקציה וירטואלית לכל אפשרות של קישור שכזה.

כדי להמחיש את העניין, יצרתי את הסצנריו הבא:

  • אפליקציה ראשית – אפליקציה וירטואלית של Office 2007.
    הרשאת משתמשים: Domain Users – כל משתמשי הדומיין.
  • אפליקציה משנית ראשונה – פלאגין Remove Duplicates Plug-in for Excel.
    הרשאת משתמשים: Test Users – משתמשי בדיקה.
  • אפליקציה משנית שניה – פלאגין Random generator Plug-in for Excel.
    הרשאת משתמשים: Domain Users – כל משתמשי הדומיין.
  • אפליקציה משנית שלישית – Hebrew MUI Pack for Office 2007.
    הרשאת משתמשים: Test Users – משתמשי בדיקה.
  • יצירת Dependencies בין האופיס לבין שלושת האפליקציות המשניות – פרטים על כך מעט בהמשך.

לוגין עם משתמש Administrator, אשר חבר בקבוצת Domain Users והפעלת Excel.
image
המשתמש מקבל רק את הפלאגין אליו הוא מורשה (Random generator), למרות שלאופיס מוגדרות עוד שתי אפליקציות וירטואלית נוספות בהן הוא “תלוי”.

לוגין עם משתמש Test1 אשר חבר בקבוצת Test Users וגם בקבוצת Domain Users והפעלת Excel.
image
המשתמש מקבל את כל האפליקציות הוירטואליות המקושרות לאופיס – את שתי הפלאגנים ואת ה- Hebrew MUI שמשנה את התצוגה לעברית.

איך יוצרים את ה- Dependencies?

קודם כל יוצרים אפליקציה וירטואלית עבור האפליקציה הראשית, במקרה שלי זה Office 2007, ומוסיפים לשרת ה- App-V Management Server.
לאחר מכן, מחזירים את מחשב ה- Sequencer (המחשב המשמש אותנו ליצירת האפליקציות הורטואליות) למצבו ההתחלתי ומתקינים את האופיס מקומית באותו המקום אליו התקנו מקודם את האופיס עבור ה- package הוירטואלי. אם התקנו אותו ל- Q:\Office2007 אזי גם בשלב זה נתקין לאותו המקום בדיוק.
לאחר מכן, יוצרים תיקיה נוספת בכונן Q עבור הפלאגין וע”י ה- Sequencer מתקינים את הפלאגין לתיקיה זאת. בוחרים איזשהו קובץ שישמש כלינק לאפליקציה (יכול להיות גם קובץ טקטס אשר נמצא בתיקיית הפלאגין), מסיימים את תהליך יצירת האפליקציה הוירטואלית ומוסיפים ל- App-V Management Server.
חוזרים על התהליך לכל אפליקציה משנית – ואשר תלויה באופיס – שרוצים להוסיף.

לאחר שכל האפליקציות נמצאות כבר ה- App-V Management Server הגיע הזמן ליצור את התלויות הרצויות.
עבור זה – וכדי להקל לכולנו את החיים – מיקרוסופט שיחררה כלי בשם Dynamic Suite Composition Tool (הורדה מכאן: http://www.microsoft.com/downloads/details.aspx?familyid=DAA898DF-455F-438A-AA2A-421F05894098&displaylang=en).
הכלי לא דורש התקנה, אלה רק פתיחת ה- Zip והפעלה על שרת ה- App-V.
image

ב- Package Root מגדירים את מיקום תיקיית ה- Content בה שמורים כל ה- packages.
ב- Primary Package בוחרים את האפליקציה הראשית עבורה יש ליצור את ה- Dependencies.
ולאחר מכן בוחרים את ה- packages שיש לקשר לאפליקציה הראשית.
image

סימון ה- Mandatory / Non-mandatory מסמל האם יש לטעון תמיד את האפליקציה המשנית יחד עם האפליקציה הראשית (במקרה של Mandatory) או לטעון את האפליקציות המשניות בהתאם להרשאות המשתמש המפעיל את האפליקציה.

בלחיצה על Save, הכלי יישנה את קובץ ה- OSD בהתאם (גם ייצור עותק גיבוי למקרה של חזרה לאחור). ולאחר ריפרוש של ה- App-V Client בעמדת הקצה, ההגדרות ייכנסו לתוקפן.

הוסף תגובה
facebook linkedin twitter email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *