בחירות

11 ביוני 2008

תגיות:
2 תגובות

ג'יי קיי רולינג אמרה פעם שהבחירות שלנו מראות מי אנחנו באמת, הבחירות ולא היכולות.

אני לא נוהג לכתוב כאן פוסטים אישיים יותר מדי (טרם החלטתי אם זה לטובה או לרעה דווקא), אבל בכל זאת החלטתי לכתוב את הפוסט הזה – בעיקר בגלל העובדה שזה הבלוג שלי, ואם בו אני לא אשליט דיקטטורה קנאית, אז איפה כן – יכול להיות שיום אחד אני עוד אצטער על זה, אבל השעה מאוחרת ומתחשק לי לכתוב, לשפוך.

בתקופה האחרונה אני נמצא במין תקופה מוזרה שכזאת, תקופה בה אני צריך לבצע שינוי, לקבל החלטה על איך הולכים להיראות החיים המקצועיים שלי – וכן, ברור לי לחלוטין שזה ישפיע גם הרבה מעבר לכך – בשנים הקרובות, אני מוצא את עצמי מריץ תרחישים של איך זה הולך להיראות אם אני אבחר את האופציה הראשונה ומצד שני איך זה ייראה במקרה של האופציה השניה, יום אחד אני חושב לעצמי "וואו, האופציה הראשונה נראת ממש אחלה, אני ממש אהנה שם" וביום שאחריו באות מחשבות של "לא יודע, דווקא האופציה השניה נראת כזאת שעונה על כל מה שהגדרתי לעצמי שאני מחפש במקום עבודה".

החלפתי עמדות כבר יותר מכל פוליטקאי ממוצע, שיגעתי אנשים עם ההתלבטויות שלי וכשכבר היתי בטוח שאני סגור ואני הולך לבחור באופציה הראשונה, אני עולה על מטוס ואחרי טיסה של כמה שעות פתאום אני מוצא את עצמי חושב שאולי כדאי לחשוב על זה שוב פעם ואז מגיע להחלטה שזהו, אני סגור, לגמרי(!), שאני הולך לבחור באופציה השניה, וככה זה חוזר עשרות, אם לא מאות פעמים (שינוי ההחלטות, לא הטיסות, כן?).     

אומרים – וקאוצ'רים אוהבים להשתמש בזה – שלמרות שבנאדם חושב מאות אלפי מחשבות ביום, הוא מודע רק לאחוז קטן מאוד מאותן המחשבות. משום מה אני מרגיש שאחוז המחשבות שאני מודע אליהן עלה אצלי יותר מדי בזמן האחרון, והכי גרוע זה שעדיין לא מצאתי את הפתרון לשלום עולמי, אבל עזבו שלום עולמי, לא מצאתי עדיין את הזמן המדויק שיש להשאיר את הטוסט בטוסטר כדי שהוא ייצא מושלם.

אני יודע, זה רק בחירה של מקום עבודה ואולי העובדה שאני מייחס חשיבות גדולה כל כך – לעתים אפילו נותן לזה להגדיר את מי שאני – למה שאני עושה בחיי המקצועיים לא עוזרת לכל העניין להיות פשוט יותר, אבל זה מי שאני ואני לא רואה שזה הולך להשתנות בעתיד הקרוב, ובכלל נראה שזה לא רק אני, חוקרים טוענים שגברים נוטים להגדיר את עצמם דרך המקצוע שלהם (נשבע לכם, קראתי את זה איפשהו ואני לא מצליח להיזכר איפה, אולי גברים ממאדים נשים מנוגה?).

יכול להיות שזה הפחד שהבחירה שאני אעשה לא תראה באמת מי אני, יכול להיות שזה בכלל סוג של חשש מקבלת החלטה לאחר שנכוותי במידה מסוימת כבר פעם, ויכול להיות – וכנראה שזה הבחירה השפויה – שאני סתם מתעסק בזה יותר מדי ואני פשוט צריך ללכת עם רגשות הבטן שלי, שבנתיים משדרים על עדיפות מסוימת לאחת האופציות.

אני אסיים עם ציטוט נוסף שפתאום נזכרתי בו, " You have no choices about how you lose, but you do have a choice about how you come back and prepare to win again " מאת האיש והאגדה, פט ריילי, אני רק צריך להודות שיש לי את האופציות לבחור מהן.

הוסף תגובה
facebook linkedin twitter email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות

  1. סורין17 ביוני 2008 ב 16:56

    הממממם…
    כמו כל יהודי טוב, אני אענה לך לשאלה (הייתה שם איפשהו איזה שאלה, נכון? 🙂 ) עם שאלה אחרת:
    האם אני מריח את משבר גיל הארבעים? או שתמיד היה לך קשה לבחור?
    במצבים כאלה, אני אוהב לחלק את הדף לשניים, "יתרונות" ו"חסרונות". כשהדברים כתובים לך מול העיניים, לי התמונה הרבה יותר ברורה, לכן הפתרון הרבה יותר קל.
    מקווה שתמצא את התשובה שתספק אותך יותר (די בכוונה נמנע מלהגיד "התשובה הנכונה"… ). בכל אופן, איזה בחירה שלא תקבל, תהיה שלם איתה ואל תצטער עליה אף פעם.

    הגב
  2. גדי פלדמן19 ביוני 2008 ב 19:30

    הי סורין,

    אכן, עשיתי טבלה, נתתי ציונים, חישבתי, התייעצתי ובסופו של דבר בחרתי (אולי יהיה על זה פוסט נפרד).
    ומה אני אגיד לך, בנתיים אני שלם לגמרי (אבל זה לא ממש חוכמה, כי עדיין לא התחלתי, מה התחלתי…אפילו לא חתמתי על חוזה עדיין).

    ו… משבר גיל הארבעים? יש לי עוד כמה שנים עד למשבר גיל השלושים (פאק, זה מתקרב בצעדי ענק), ככה שאני לא בטוח שזאת דווקא הסיבה. 🙂

    תודה

    הגב