אמרו די לאוטומטי – צילום דיגיטלי

11 באוקטובר 2007

6 תגובות


פתח דבר


לפני כמה שבועות מצאתי מאמר חמוד נורא על קומפוזיציה בצילום, בעברית, באתר מייקרוסופט. נכון, זה פורסם ב-1 במאי, 2002, אבל זה עשה לי ממש חשק – אז קניתי מצלמה דיגיטלית חדשה, Canon EOS 350D, או כמו שהחברה שלי קוראת לה, "מצלמה עם אף", והתחלתי להתנסות.


מסתבר, שלעוד אחד מהקהילה יש מצלמה כזו! ניגשתי אליו במפגש הבלוגרים השני, כחובב צילום מתחיל, וביקשתי לעצתו. הוא ענה לי "לעולם, אבל לעולם, אל תשתמש במצבי הצילום שהם באות ולא בציור" (קרי, P, Tv, Av ו- M). החלטתי לעשות מעשה, ולנסות להסביר למה כן להשתמש במצבים האלה. הפוסט הזה מוקדש באהבה רבה לאותו איש. אני לא אעבור על המצב P, כי הוא כמעט אוטומטי, ומאפשר שליטה נורמאלית רק על רגישות החיישן וגם לא על המצב M, שבו הכל ניתן לשליטה, כי אז הרבה יותר קל לפקשש ולגרום לתת-חשיפה, או לחשיפת-יתר. (אם זה נשמע כמו סינית, תקראו את הפוסט עד הסוף, ותחזרו לקרוא את המשפט הזה).


במפגש הבלוגרים דיברנו, בין השאר, על זכויות יוצרים – אז כדי להיות On the safe side, הצילומים היחידים שתראו בפוסט הזה צולמו ע"י עבדכם הנאמן, והועלו לפליקר, ופורסמו כ- Common Creatives.


הערה אחרונה: הפוסט הזה נכתב בטרמינולוגיה של חברת Canon מבחינת המצבים על הגלגל, אז אם אין לכם Canon, פנו לייעוץ קל במדריך למשתמש של המצלמה שלכם. רוב המונחים יהיו אותו דבר. והטכניקה – גם היא לא תהיה שונה מדיי.


בשביל מה ובשביל מי זה טוב


כמעט לכולנו יש מצלמה דיגיטלית, ובד"כ יש לה גלגל כזה למעלה, שמאפשר לבחור את מצב הצילום. כאשר משאירים את המצב האוטומטי, נותנים למצלמה לנהל את הכל, את כל הפרמטרים הקטנים של הצילום, ומקבלים תוצאה טובה בדרך כלל. קשה להוציא תמונות עוצרות נשימה מהמצלמה בלי להכיר קצת טכניקה, ולכן, אם אתם משתמשים במצלמה דיגיטלית, תוכלו להרוויח משימוש במצבים הלא אוטומטיים של המצלמה (אחרי לא מעט אימון, אני מודה) תמונות מדהימות.


נתחיל: מה הולך שם בפנים


אחד ממדריכי הצילום שקראתי מדמה את פעולת הצילום לפעולת מילוי כוס מים, וברשותכם, אשתמש באנלוגיה הזו. כאשר ממלאים כוס מים, אפשר לשים את הכוס תחת הברז להרבה זמן או לקצת זמן, אפשר לפתוח את הברז על חזק או על חלש ואפשר למלא כוס גדולה או כוס קטנה.


בדיוק אותו דבר קורה במצלמה. הזמן שבו אנחנו "שמים את הכוס מתחת לברז" נקרא מהירות התריס (Shutter Speed). הברז ממלא את תפקיד הצמצם (Iris), כך שככל שהברז (הצמצם) סגור יותר, פחות אור נכנס אל המצלמה (ליחידת זמן נתונה). גודל כוס המים משול לרגישות החיישן (קרי, ה- ISO שמצלמים בו). אם בסיום התהליך, בכוס אין מספיק מים, התמונה תסבול מתת חשיפה (ותצא חשוכה) או חלילה מחשיפת-יתר (ותצא בהירה, או שהמצולמים שלכם יצאו בהירים).


כאשר אנחנו מצלמים, מתבצעות הפעולות הבאות: קודם כל, הצמצם קטן למידה הרצויה. אז, המצלמה מודדת את כמות האור שנכנס, ומחשבת את החישובים שלה. התריס נפתח (לפי הזמן הרצוי, שהתקבל מהחישובים או מהצלם), וכמעט מייד אח"כ הוא נסגר. בזמן שהוא היה פתוח, החיישן של המצלמה (מה שפעם היה סרט הצילום) קלט את האור, ורשם אותו. כך התקבלה התמונה שצילמנו. במצב האוטומטי, המצלמה בוחרת לבד את מפתח הצמצם (מה שנקרא, Aperture), ואת מהירות התריס, וגם את רגישות החיישן. במצבים האחרים, הצלם בוחר את רגישות החיישן, ולפעמים גם את מהירות התריס, ו/או את מפתח הצמצם – תלוי במצב הצילום.


האמתי, מים הם נוזל פשוט, אולי יותר מדי פשוט. זאת נסו עכשיו לחשוב על מזיגה של בירה: מזיגה מהירה מדיי תגרום ליותר מדי קצף – ובצורה דומה, לפרמטרים של הצילום יש השפעה רבה על הצילום עצמו.


שליטה על מהירות התריס – מצב הצילום Tv


במצב הצילום Tv, המצלמה מאפשרת לנו לבחור את מהירות התריס, ובד"כ גם את רגישות החיישן. כשנלחץ על כפתור הצילום, המצלמה תבחר לבד את מפתח הצמצם הדרוש לה, בהתאם לרגישות החיישן ומהירות התריס שבחרנו, כדי להגיע לחשיפה מוצלחת. מהירות התריס נמדדת ביחידות זמן (לדוגמא: שנייה, עשירית השנייה, "אחד-חלקי-25-השניה", ועוד ועוד).


באנגלית, המצב Tv נקרא Time Value, כי הוא מאפשר לקבוע לכמה זמן התריס ייפתח. שם נוסף למצב זה, הוא Shutter Priority.


על מה משפיעה מהירות התריס, מלבד החשיפה ?

ככל שמהירות התריס תהיה גבוהה יותר, כך "התנועה" בצילום תהיה קצרה יותר. צלמי ספורט, לדוגמא, בד"כ משתמשים במצב Tv כדי לצלם במשחקים, כי "המשחק לא עוצר" – השחקנים לא מפסיקים לזוז, אז כדי 'להקפיא' אותם בתמונה, משתמשים במהירות תריס גבוהה (קרי זמן חשיפה קצר). דוגמא להקפאה, שאינה מעולם הספורט :


Doggy (2)


שימו לב לטיפות המים – ברור לכולם שהם לא נשארו באוויר להרבה זמן. גם הכלב ניער את הראש יחסית מהר, וגם כשכש בזנב. התמונה צולמה בזמן חשיפה של 1/1250 ש'  (0.0008 ש'), מה שגרם לטיפות, אפילו לטיפות הקטנות ביותר, להיראות בבירור (סתם לידע כללי: על המצלמה, מופיע רק המספר 1250, כי ככה זה עם מצלמות – וסומכים עליכם שתבינו שזה 1/1250).


חשיפה ארוכה מאפשרת להציג תנועה דווקא בצורה מרוחה. הנה דוגמא, מרחוב קינג ג'ורג' בתל-אביב:


Motorcycle


כאן השתמשתי בחשיפה של 0.2 שניות (זה מוצג על המצלמה כ- 2"0) וניסיתי (בהצלחה חלקית, יש לומר) לשמור את האופנוע באותו המקום בתמונה. התוצאה ברורה – מריחה של הרקע, הרבה יותר ממה שהאופנוען מרוח (ואם הייתי מוצלח, הוא לא היה מרוח בכלל). כמובן, שככל שהחשיפה תהיה ארוכה יותר, נקבל יותר טשטוש – טשטוש זה נקרא (במפתיע) Motion Blur, והוא שונה מאוד מטשטוש שנגרם כתוצאה מהפוקוס של הצילום.


שליטה על מפתח הצמצם – מצב הצילום Av


במצב הצילום Av, המצלמה מאפשרת לנו לבחור את מפתח הצמצם, ובד"כ את רגישות החיישן גם. בעת לחיצה על כפתור הצילום, המצלמה תבחר לבד את מהירות התריס הדרושה לה, בהתאם לרגישות החיישן ומפתח הצמצם שבחרנו, כדי להגיע לחשיפה טובה. מפתח הצמצם נמדדת ביחידות משונות שנקראות F-Stops, והן עובדות "הפוך" – מספר גדול יותר מייצג צמצם סגור יותר, ולהיפך (לחנונים אמיתיים: זוהי בעצם פונקציה מעריכית: הסימון 5 על המצלמה מייצג f/5, שזה יחסית פתוח, ו- 22 מייצג f/22, שזה יחסית סגור).
מצב זה נקרא גם Aperture Value, או Aperture Priority.


כבר אמרנו, שככל שהצמצם פתוח יותר, יותר אור עובר דרכו – לכן, במצב Av, ככל שנבקש מהמצלמה צמצם פתוח יותר (עבור רגישות חיישן קבועה), נקבל מהירות תריס גבוהה יותר, כי יותר אור נכנס – אבל ללא ספק, זה לא הפאנץ' ליין של מצב הצילום הזה, אלא השליטה המתקבלת על עומק השדה (Depth Of Field) כתוצאה מהשליטה על הצמצם.


מה זה שדה בכלל ?

השדה זהו החלק בתמונה שנמצא בפוקוס. כשקראתי בפעמים הראשונות את ההגדרה הזו, אמרתי לעצמי 'מה? לא כל התמונה בפוקוס?' ומהר מאוד הסתבר לי שלא תמיד כל התמונה בפוקוס, ושצלם טוב יודע לשמור בתמונה על חלקים שהם בפוקוס, וחלקים שהם, איך נאמר, פחות בפוקוס. הנה דוגמא:


Garden Flower


זאת תמונה שצולמה מאוד מקרוב (מה שנקרא, Macro Photography, ועל חלק מהמצלמות מסומן ע"י הסימן של הפרח) בשעה עשר וחצי בבוקר, ביום בהיר עם הרבה שמש (וזאת התמונה האהובה על החברה שלי!) בגינה. הפרח שהיה הכי קרוב למצלמה נמצא לא בפוקוס, פשוט כי העדשה לא מסוגלת להתמקד על משהו שהוא כ"כ קרוב – אבל הרקע של התמונה גם מטושטש, וזה, בגלל שהרקע לא נמצא בשדה של התמונה – אלא "עמוק" יותר (שוב, לחנונים אמיתיים, רחוק יותר על ציר ה-Z, כאשר התמונה עצמה (~החיישן) היא מישור XY). בגלל שזה היה יום כל-כך בהיר, המצלמה בחרה לקבוע את מהירות התריס ל- 1/1600 שנייה (שזה 0.000625ש', שזה מהיר יחסית), ולכן, למרות שהיתה קצת רוח, בכלל אין Motion Blur.


צילום של פרחים מקרוב בד"כ גורם ליצירה של עומק שדה רדוד, אז הנה דוגמא יותר יפה:


Navit in Amsterdam


(צולם באמסטרדם, בשעה 13:30 בצהריים, עם צמצם פתוח (f/3.1) ומהירות תירס ממוצעת (1/640ש'). היינו מייד אחרי הטיסה, וקצת הלכנו לאיבוד בדרך למעוננו שם – בגלל זה הפרצוף המייואש…)


הסבר נהדר על עומק השדה, יחד עם תמונות לדוגמא, ניתן למצוא (באנגלית) כאן, באתר שנקרא Stop Shooting Auto.


ואם אני רוצה את הכל?

כדי להשיג תמונה עם שדה עמוק מאוד, צריך לצלם את התמונה עם צמצם קטן (כלומר, מספר גבוה יותר). צריך רק לזכור, שככל שהצמצם קטן יותר, כך המצמה תבחר זמן חשיפה ארוך יותר – ואז אתם מסתכנים בטשטוש בגלל תנועות קטנות, שזה לא נעים בכלל (במיוחד כשזה לא רצוי), ואז שווה לשקול להשתמש בחצובה (אם בא לכם להשקיע כסף) או בלהרים את רגישות החיישן (ה- Iso) למספר גבוה יותר (רגישות גבוהה יותר).


בנוסף, ככל שהצמצם קטן יותר, כל מיני אורות בתמונה פתאום מקבלים צורה של כוכב. הנה דוגמא:


Tel Aviv at night


התמונה הזו צולמה אחרי השקיעה, בשעה 17:40, מחוף יפו לכיוון תל-אביב, עם צמצם מאוד קטן (f/22), על חצובה. היה שם כל-כך מעט אור, שהמצלמה בחרה לבצע חשיפה של 20 שניות. בזכות הצמצם הקטן, לכל האורות יש צורה של כוכב, ולמרות שהבניינים הקרובים קרובים הרבה יותר מהבניינים הארוכים, הכל בפוקוס.


שיקול נוסף – רגישות החיישן


כדי להגביר את רגישות החיישן, המצלמה פשוט מעבירה לחיישן יותר חשמל. כתוצאה מכך, החיישן נהיה יותר רגיש, ולכן הוא 'רושם' יותר אור. זה משפיע מאוד על האלגוריתם של המצלמה – במצב Av, חיישן יותר רגיש יגרום לתריס יותר מהיר, ובמצב Tv, יגרום לצמצם סגור יותר – אבל יש לו תופעת לוואי – הוא גורם לרעש על התמונה (Noise, או Grain – זה בולט במיוחד כאשר מצלמים בלילה במצלמות וידאו).


מילים אחרונות


המפתח לצילום מוצלח, הוא מזל. לגביי זה, אין בכלל ספק – אבל הרבה מאוד אימון ללא ספק ישפרו לכם את המזל, והתוצאות שתניבו באמצעות המצבים הלא אוטומטיים של המצלמה יצדיקו את האימונים. הכיף הגדול בתחביב הצילום – התוצאות מאוד מתגמלות. תמונה מוצלחת שווה הרבה יותר מאלף מילים – היא מעוררת תגובה רגשית כלשהי אצל הצופה, ולדעתי, יותר קשה להגיע לזה כשמצלמים במצב אוטומטי (או חצי אוטומטי, כמו הזה עם הציור של האיש הרץ, או זה שנועד לצילומי נוף, או הציור הזה שמזכיר פרצוף לצילומי פורטרט).


אם שדרתם עד כאן,
נאחל לכם וארץ ישראל יפה,
וצילום נעים!

הוסף תגובה
facebook linkedin twitter email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

6 תגובות

  1. Ohad11 באוקטובר 2007 ב 9:06

    היי

    כאחד שנכך גם במפגש…. לעולם אבל לעולם את תשתמש במצבים המצויירים… תשתמש רק באותיות 🙂

    אחלה POST לאנשים מתחילים בעולם הצילום אשר מפחדים מהאותיות.

    הגב
  2. Yosi Taguri11 באוקטובר 2007 ב 17:32

    פליקס, אכן פוסט מדהים ומושקע… נראה לי שטעית באדם, הלינק הולך לליאור ואתה דיברת איתי 🙂

    הגב
  3. Felix11 באוקטובר 2007 ב 19:39

    יוסי – הלינק הולך לליאור, כדי שהוא ישים לב שיש אנשים רציניים שמתחרים על להיות ב- Top 10 🙂

    אבל הקרדיט ללא ספק הולך אליך. תוקן ועודכן.

    הגב
  4. Maya Shoval27 בנובמבר 2007 ב 21:36

    וואו פוסט מדהים!
    אמנם נחשפתי אליו באיחור, אבל מוטב מאוחר מלעולם לא.

    הגב
  5. itay22 ביולי 2009 ב 22:54

    אחלה פוסט לטכנופובים כמוני או כמו ששר אולארצ'יק "אני בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי"
    תודה רבה

    הגב