מידע בנוגע ליתרונות רישוי של מכונות וירטואליות

14 באפריל 2010

אין תגובות

לאחרונה אני נתקל ביותר ויותר שאלות בנושא, וחשבתי להקדיש מספר דקות כדי לתת לכם קצת מידע בנוגע לרישוי מכונות וירטואליות שיכול לעזור לכם וללקוחות שלכם.

בהתחלה – תזכורת קצרה:

תחת Windows Server 2008/R2, יש מספר Benefits (נקרא להם “זכויות”) לעבודה בסביבות וירטואליזציה. ה”זכויות” הללו מאפשרות לנו לרכוש עותק אחד של מערכת ההפעלה לשרתים, ובזכות רכישה זו, להריץ, בו-זמנית, עוד X מכונות וירטואליות שמריצות אף הן מערכת הפעלה לשרתים.

מספר המכונות הוירטואליות שניתן להריץ בו-זמנית תלוי בגירסת מערכת ההפעלה שרכשתם.

אם קניתם עותק אחד של Windows Server 2008/R2 Standard Edition, בעצם רכישת העותק הזה קיבלתם "זכות" להריץ כמובן מכונה פיזית אחת (את זו שעבורה רכשתם את הרישיון), ואם המכונה הפיזית הזו מריצה אך ורק Hyper-V, אז מקבלים "זכות" להריץ מכונה אחת נוספת, וירטואלית, עליה. יש לשים לב – אם מותקן כל Role אחר פרט ל- Hyper-V – הזכות הזו “נשללת” מאיתנו. דהיינו – קנינו אחד, קיבלנו אחד חינם. קנינו שרת פיזי אחד, עם מערכת הפעלה אחת, יש לנו בפועל 2 שרתים – אחד פיזי, ואחד וירטואלי.

אם קניתם עותק אחד של Windows Server 2008/R2 Enterprise Edition, קיבלתם "זכות" להריץ את המכונה הפיזית עצמה, ואם המכונה הפיזית הזו מריצה אך ורק Hyper-V, אז מקבלים "זכות" להריץ עד 4 מכונות נוספות, וירטואליות, עליה. גם כאן, אם מותקן כל Role אחר פרט ל- Hyper-V – הזכות הזו “נשללת” ממך. כלומר – קנינו אחד, קיבלנו 4 חינם. יש שרת פיזי אחד שמריץ מע’ הפעלה אחת, אבל בתוכו יש לנו “זכות” להריץ עוד עד 4 מכונות וירטואליות בחינם וללא תוספת תשלום. קנינו אחד, בפועל יש לנו 5.

אם קניתם עותק אחד של Windows Server 2008/R2 Datacenter Edition, קיבלתם "זכות" להריץ את המכונה הפיזית עצמה, ועליה יש לנו את ה"זכות" להריץ כמות בלתי מוגבלת של מכונות נוספות, וירטואליות. בניגוד לשתי הגירסאות הקודמות, כאן אין את מגבלת ה- Roles הנוספים. מצד שני, גירסה זו מתומחרת עפ"י מס' המעבדים. כלומר – אם יש לנו שרת פיזי אחד עם שני מעברי Quad, אנחנו צריכים לרכוש רישיון Datacenter עבור שני מעבדים. זה אמנם יעלה לנו קצת יותר מפי 2 מאשר גירסת ה- Enterprise עבור אותו שרת בודד, אבל במידה ואנחנו מעוניינים להקים מערך וירטואליזציה שלם ולהריץ יותר מ- 4 מכונות וירטואליות בו-זמנית, בנקודה מסויימת יהיה לנו שווה לרכוש רישיון עבור Datacenter במקום Enteprise.

עד כאן הפתיח. עכשיו לנקודת הבונוס!

מסתבר שניתן להשתמש במוצרי וירטואליזציה אחרים, כולל מצד שלישי, ועדיין לנצל את ה"זכות" להריץ מכונות וירטואליות כפי שצויין למעלה.

למה הכוונה?

אם אנחנו מעוניינים לנצל יתרונות הרישוי, אנחנו יכולים לרכוש, כרגיל, את גירסת ה- Datacenter Edition, אבל אנחנו כלל לא חייבים להתקין את ה- Datacenter בפועל על השרתים! למעשה, אפשר להניח את הרישיון והמדיה של ה- Datacenter במגירה, להתקין מוצרי וירטואליזציה חינמיים כמו Hyper-V Server 2008 R2 (שלה יש יתרונות מסויימים שלא ניתן למצוא במוצר החינמי VMware ESXi), או מוצרים מצד שלישי כמו אלה של חברת VMware על השרתים הפיזיים, ועדיין לנצל את הזכות להתקין כמות בלתי מוגבלת של מכונות וירטואליות (על כל מכונה פיזית), וזאת בזכות העובדה שבעצם רכשתם רישיונות מסוג Datacenter עבור אותם שרתים. למעשה, כל עוד יש לכם במגירה עותק חוקי שרכשתם של Datacenter, אתם יכולים לממש את חזון הוירטואליזציה הבלתי-מוגבלת שלכם על אותו שרת אפילו על מכונות שמריצות Hyper-V Server 2008 R2 חינמי, וזאת מבלי לשלם שקל (או דולר) על המכונות הוירטואליות.

חשוב אגב לציין שאמנם המספרים 1 ו- 4 הם מספרים שניתנו לנו בעקבות ה”זכויות” הללו, אבל אין זה אומר שמכונה שמריצה Windows Server 2008 R2 Standard Edition מוגבלת רק למכונה וירטואלית אחת. ניתן להריץ עליה הרבה יותר מכונות וירטואליות (בהתאם כמובן לתנאי החומרה). אם רוצים להריץ יותר מכונות וירטואליות מאשר יש זכות עבורן, צריך לרכוש כרגיל רישיונות עבור אותן מכונות, כאילו מדובר במכונות פיזיות רגילות.

בנוסף, במידה ואנחנו רוצים להקים מספר של 4+n מכונות וירטואליות על מכונת Enterprise Edition, כל עוד רק 4 מכונות עובדות בו-זמנית, אין צורך לרכוש רישיונות עבור ה- n מכונות הנוספות. אבל ברגע שרוצים להרים יותר מ- 4 מכונות וירטואליות בו-זמנית, יש צורך לרכוש רישיונות מעבר ל- 4 הראשונות.

בעת שימוש ב- Live Migration יש צורך לחשב היטב את ה- n הזה, שכן אם אנחנו נמצאים במצב שבו יש 2 מכונות פיזיות שמארחות כ”א 4 מכונות וירטואליות (בנתיים ללא תוספת תשלום), הרי שברגע שארצה להזיז מכונות מהשרת הפיזי הראשון אל השני, יצא מצב שבו השרת השני מריץ 4+n. כשאני עובד עם Enterprise Edition אני נתקל במחסום הרישיונות, וצריך לרכוש רישיונות עבור ה- n. אילו הייתי בוחר לעבוד עם Datacenter Edition לא היתה לי כלל בעיה.

לסיכום – כדי להנות מה"זכות" להשתמש במכונות וירטואליות ב"חינם", עבור כל שרת פיזי צריך לרכוש רישיון למע' הפעלה. סוג מע' ההפעלה קובעת כמה מכונות וירטואליות "חינמיות" רשאים להתקין ללא עלות נוספת. גם אם עובדים עם מוצר וירטואליזציה מצד שלישי שלא עושה שימוש במע' ההפעלה אותה רכשת, עדיין אפשר להנות מה"זכות" להשתמש במכונות וירטואליות ב"חינם", כיוון שבעצם כבר קנינו את הרישיונות עבור המכונות הפיזיות.

כדי להבין איפה עובר הגבול של ה- Break Even בין הגירסאות השונות של Windows Server 2008, אפשר להיעזר ב- Windows Server Virtualization Calculator הנמצא בלינק הבא:

http://www.microsoft.com/windowsserver2008/en/us/hyperv-calculators.aspx

לדוגמה, אם אנחנו צריכים שרת פיזי אחד עם 2 מעבדים, ורוצים לראות מתי משתלם לנו לרכוש את גירסת ה- Datacenter לעומת גירסת Enterprise או Standard, באמצעות המחשבונים נוכל לראות שעד ל- 8 מכונות וירטואליות כדאי לרכוש Enterprise. מהמכונה ה- 9 ואילך, משתלם לרכוש Datacenter כיוון שמחירו יישאר קבוע. יחד עם זאת, חשוב לציין, לרוב לא נראה יותר מ- 10 מכונות וירטואליות בו-זמנית על שרת אחד, כך שבחישוב של שרת בודד המספרים יוצאים קצת לא מציאותיים.

בנוסף, ועל מנת למנוע טעויות – חשוב לציין כי המחירים הללו הם “על הנייר” בלבד, אינם מתייחסים לכל מיני מבצעים או מחירים מיוחדים, אינם מתייחסים למחירי חינוך, אינם מחייבים איש (בטח שלא אותי), ואינם כוללים את מחירי החומרה! ט.ל.ח!

std-vs-ent-vs-dc-1-srv-2-cpu-comparison

בדוגמה שניה – אם אנחנו צריכים 2 שרתים פיזיים עם 2 מעבדים כל אחד, מתי משתלם לנו לרכוש את גירסת ה- Datacenter לעומת גירסת Enterprise או Standard? נוכל לראות שהחל מהמכונה הוירטואלית ה- 7 (על כל שרת), העלות של Datacenter מתחילה להיות הזולה ביותר ביחס לשתי האחרות, לעומת מחיר שרק עולה ועולה בשתי הגירסאות האחרות. למעשה, תמורת הסכום הזה, ניתן להריץ כמות בלתי מוגבלת (תיאורטית – כיוון שיש כמובן מגבלות פיזיות של חומרה וביצועים) של מכונות וירטואליות.

 std-vs-ent-vs-dc-2-srv-2-cpu-comparison

דוגמה שלישית – אם אנחנו צריכים להריץ בארגון 20 מכונות וירטואליות – איזו מערכת הפעלה עדיפה לנו, מבחינת רישוי (שימו לב – לא התייחסתי כאן כלל לנושא הביצועים, אם כי סביר להניח שלא יהיו הבדלים מהותיים בין האפשרויות) כשמדובר על 3 התסריטים הבאים:

1. להריץ 10 מכונות וירטואליות על כל שרת פיזי אחד.

2. להריץ 5 מכונות וירטואליות על 4 שרתים פיזיים.

3. להריץ 4 מכונות וירטואליות על 5 שרתים פיזיים.

באמצעות המחשבון נקבל את הנתונים הבאים:

1. בתסריט הראשון של הרצת 10 מכונות וירטואליות על 2 שרתים של 2 מעבדים כ"א – Datacenter יעלה הכי מעט, יחסית (כ- 5,000$ פחות משתי הגירסאות האחרות). בתצורה זו נקבל גם גמישות מקסימאלית להקמה של מכונות נוספות, במידה ונצטרך כאלה, וכן גמישות מירבית בהזזת מכונות וירטואליות בין השרתים הפיזיים באמצעות Live Migration, וזאת ללא צורך לתוספת תשלום.

2. בתסריט השני של הרצת 5 מכונות וירטואליות על 4 שרתים של 2 מעבדים כ"א – דווקא Standard יעלה הכי מעט, יחסית (כ- 5,000$ פחות משתי הגירסאות האחרות). אולם בתצורה זו לא נוכל לקבל את יתרונות ה- Failover Clustering ו- Live Migration במידה ונצטרך אותם.

3. בתסריט השלישי של הרצת 4 מכונות וירטואליות על 5 שרתים של 2 מעבדים כ"א – Enterprise יעלה הכי מעט, יחסית (כ- 3,000$ פחות מ- Standard, וכ- 13,000$ פחות מ- Datacenter). אולם פה אנחנו מוגבלים ב- 4 מכונות וירטואליות בלבד על כל שרת פיזי, מה שיקשה עלינו לבצע Live Migration במידה ונצטרך אותו.

יש לציין אגב, שניתן בעיקרון, להמיר מערכת הפעלה מסוג Standatd או Enterprise למערכת מסוג Datacenter בקלות, וזאת ללא צורך בהתקנת מערכת ההפעלה מחדש. על כך – טיפ בהמשך.

ט.ל.ח

צרו עימי קשר אם ברצונכם לקבל מידע נוסף ועזרה בעניין.

הוסף תגובה
facebook linkedin twitter email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים