תגובה למאירה על גיוס עובדים
מאירה, אם הייתי יכול לפרסם את התגובה שלך בתור פוסט אורח הייתי עושה את זה בשמחה, לא הייתה דרך ליצור איתך קשר. נהנתי מאוד לקרוא אותו.
חבר שאל אותי אם נאלמתי דום. אז הנה כמה הערות שיש לי לגבי מה שכתבת:
אכן, הכרת וכיבוד כללי ההתנהגות הנקוטים במסגרות החיים השונות, הינה רצויה. אך, מה בינה לבין הדרישה הגרנדיוזית שאתה מציב ? אומר לך מה, חשבון העו"ש של אנשי העשירון העליון. אכן, בעולם אוטופי בו איש מאיתנו אינו חייב בתשלומי משכנתא, בריאות, חשמל וחוג ריתמיקה לילדה ... נהא רשאים להניח בראש סולם מעיינינו וערכינו את הצורך בסיפוק מקצועי-אישי (כמובן, בעולם כזה המעסיק, כל מעסיק, יהא התגלמות טוהר המידות, הדוגמה האישית, האמפטיה, ההגינות והפרגון).
לא הצבתי שום דרישה גרנדיוזית, בסה"כ ביקשתי לדעת שאותו אדם מתעניין בקצת יותר נושאים מאשר רק הנושא הפיננסי. בפוסט הפרידה שלי ממיקרוסופט ציינתי את סדרי העדיפות שלי בחיפוש עבודה:
1. מי האנשים שאיתם אעבוד.
2. אל מי אדווח.
3. מה אעשה בעבודה.
את עניין הכסף לא הכנסתי אבל הוא מגיע כמספר 4, האם זה אומר שאני מוכן לעבוד בחינם ורק לטובת ההנאה - ממש לא. מעסיקי עד היום נידבו לא מעט מטלטלין לחשבון הבנק שלי כדי שאסכים לעבוד אצלהם. בשום מקום לא קיבלתי שכר לא הולם ואני בתור מעסיק לא אתן שכר לא הולם לעובד שלי. חוץ מהכסף יש עוד כמה אספקטים חשובים לא פחות. עובד חדש צריך לשאול את עצמו שאלות כמו: האם יש לי ממי ללמוד בתפקיד החדש? מי האנשים שאעבוד איתם? האם אפשר יהיה ליצור סינרגיה איתם? כיצד העבודה הזו תורמת להתפתחות המקצועים שלי בעתיד? - כל השאלות הללו חשובות יותר מן השכר בהנחה שהשכר מכבד את המעסיק והעובד.
אולם, לעת עתה ... אלו מאיתנו ששפר עליהם גורלם והם עוסקים בתחום המעניק להם עניין וסיפוק אישי, נאלצים, בד בבד, להתמודד עם תביעות נוספות (ראה לעיל, משכנתא, בריאות וכיו"ב); עם צלה של חרב הפיטורין המרחפת מעל ראשו של כל אחד מאיתנו, באופן פוטנציאלי אנו מקווים - אך אף מעסיק לא הציע לנו (בינתיים) "מצנח זהב" למקרה שיקרה, אם יקרה ... (ראה ערך "התפוצצות הבועה").
לשם כך יש תנאים סוציאליים והפרשות שמהעסיק והעובד מפרישים לעת צרה כמו פיטורים והתפוצצות בועה. אחד הסיכונים בעבודה בסטארטאפ היא שעוד כמה חודשים הוא עלול לא להיות פה מכל מיני סיבות, אף אחד לא מבטיח הרים וגבעות.
הערת ביניים: מגדל זכוכית בעולם קפיטליסטי, הוא קונסטרוקציה מעניינת במיוחד - לא רק שאין היא חסינה מפני התנפצות, אלא שיש בה כדי לשקף את פניו של הדר בה ... ואכן, אף מסת איפור לא תואיל כאן לכסות על האמת.
יתכן, כמובן, שאני טועה. יתכן שתלוש המשכורת שלך מראה סכום צנוע, נטול הטבות ובונוסים ... או, מי יודע, אולי בכלל רשום שם - "עובד בהתנדבות", הייתכן ?!
ראי את ההערה הראשונה שלי, אני לא מבקש מאף אחד לעבוד בהתנדבות אבל אני כן מבקש לדעת שהם יהנו ממה שהם עושים, ברווחה שלהם חשובה לי בדיוק כמו שרווחתי שלי חשבוה וזה אומר כמות שעות עבודה, שהייה עם המשפחה ועוד.
לסיכום, אם נסיר לרגע את כפפות הנימוס והדקורום העסקי: אין זה עניינו של המעסיק מדוע העובד מבקש לעבוד, יהיו אלו תשלומי משכנתא לוחצים, אישה צרחנית וילדים מעצבנים מהם מבקש העובד "לברוח", השאיפה לממש את חלום המיליונר, או אידיאל הזוי של עובד המבקש להקריב את חייו וחיי משפחתו למולך הקרוי מעסיק - השאלה האמיתית היא האם העובד עושה את עבודתו כראוי או לא ? האם הוא דואג להתעדכן - ליזום - לקדם ...
כי, ביני לבינך, אילו באמת ובתמים ניתן לו לבחור ... סביר להניח שגם העובד המסור ביותר, המצטיין ביותר ... היה מעדיף לבלות את עיתותיו על פי לוח הזמנים שלו, על פי סולם הערכים שלו והחשוב מכל - לענות, ראש וראשונה, לקול הפנימי שלו - ולא לקולו של הבוס. מזעזע, הלא כן ...
תתפלאי אבל אותי מאוד מענייו למה עובד רוצה לעבוד אצלי, אם זה רק עבוד הטבות השכר אז אני אוותר עליו, אני רוצה לדעת שיש לו מקום להתפתח, שהוא ילמד בכל יום משהו חדש וכנשסיים את ההתקשרות ביננו הוא יסתכל לאחרו במבט של סיפוק. או זו קלישאה אבל אנחנו חיים מעט מאוד, בהנחה שאנשים לא קופצים ממקום עבודה אחד למשנהו כל חצי שנה, מספר המקומות שמישהו מבלה בהם יהיה מוגבל יחסית - כ 10 במהלך חייו, כל מקום עבודה כזה צריך להיבחר בקפידה יתרה.
וב"שולי הדברים" ... מעסיק פוטנציאלי יקר, טרם תלין על שפתו המחוספסת של המועמד, בחן את השפה בה אתה נקטת ב"פוסט" זה. אם זו, אכן, השפה המשמשת אותך במגעיך עם הזולת, טול קורה (נוספת) מבין עיניך ...
לצערי לא ניחנתי באותה יכולת כתיבה נדירה כמוך וכמו יובל דרור שיודע לתת את האיזון המתאים בין תלונה לבין פירגון, קטונתי. ההבעה בעל פה שלי הרבה יותר טובה. כתבתי את הפוסט מתוך כוונה לעזור.
נ.ב. ולא, אני לא סולחת לך על הביטוי "זבל", המקפל בחובו את כל היומרנות, השחצנות וחוסר האמפטיה של מי שניצב בעמדת העל, קובע הגורלות לשבט או לחסד, אף אם בזעיר האנפין המכונה "מקום עבודה פוטנציאלי". עלית והצלחת במסלול המקצועי, כל הכבוד (באמת, ללא שמץ אירוניה). אך, במישור האנושי – הצלחה זו אינה ולא כלום, אם בדרך שכחת שכל קורות חיים, "זבליים" ככל שיראו לך, הינם סיפור החיים של אדם אחר. מעט צניעות, מעט חמלה. אחרת, באיזו זכות אתה מעז לבקש מעובדייך איזשהו ערך מוסף ?!
מכאן אני מבין שאולי לא הצצת לאחרונה בתוצרים של חברות גיוס שחוטאות לתפקידן. במקום לעזור למחפשי העבודה לטייב את קורות החיים שלהם, הן משאירות את קורות החיים כמו שהן ומוסיפות "פיסקה סיכום". מתוך הפיסקה מבינים כמעט מייד שלמי שכתב אותה אין ולא כלום עם המקצוע של מבקש העבודה. כל מי שנותן את קורות חיים ל"קצבי" קורות החיים שיש שידע שבסופו של דבר סיכוייו לקבל משרה פוחתות באופן משמעותי עם קורות חיים "שחוטים". הפסקאות הללו מלאות בשגיאות כתיב, קיצורים של 3 אותיות ומה לא כאילו שעומס הדברים מעיד על איכות האדם.
Having said all that …
מודה שהאצבע מהססת על המקלדת: דברייך אכן עוררו בי תגובה קשה, מאידך אני מאמינה שכוונתך בכתיבת ה"פוסט", כפי שהעדת, היתה טובה. אם אכן כך הוא הדבר, מקווה שתבחר לבחון בעין שקולה את הדברים כפי שהם נקראים ונראים מהצד האחר ...
אם היינו משוחחים בטלפון היית מגלה ששנינו נמצאים באותו צד של המתרס.
שוב תודה לך על ההשקעה שבכתיבת התגובה!