February 2007 - Posts

טלוויזיה בהתאמה אישית, כמעט.
28 February 07 10:00 PM | Yuval Shoshan | 3 comment(s)

בחודשים האחרונים מצאתי את עצמי רואה מספר מצומצם של סדרות ב-yes stars. אני מספר את זה כי עד עכשיו בקושי ראיתי טלוויזיה באופן מסודר וקבוע, אם בכלל.

הבעיה עם סידור קבוע של תוכניות טלוויזיה היא שלא תמיד יש זמן מתאים ופנוי בשעה בה משודרת התוכנית. אז מה עושים?
בעיקרון, כבר התלוננתי על המצב העגום הזה באחד הפוסטים הקודמים, אבל לא על זה אני כותב הפעם.


הפעם אני כותב על המכשיר החדש שהגיע הביתה, yesMax. זה אומנם לא בדיוק ה-דבר וממש לא איך שאני רואה את הטלוויזיה בעתיד, אבל זה צעד כלשהו. צעד טוב.

בסך הכל המכשיר דיי חביב ונורא פשוט להפעלה. פשוט וקל מאוד להקליט תוכניות כך לא צריך להתאמץ יותר מדיי וכן לבצע את שאר הפעולות הבסיסיות, מה שכולל אפשרות לשחק עם ההקלטה (לרוץ קדימה, אחורה, לעצור ולהמשיך). אני הכי אוהב את הכפתור של ה-Pause מסיבה אחת - אם יש טלפון לא צריך להפסיד כמה דקות מהתוכנית. פשוט לוחצים על Pause וחוזרים אחר כך.

עוד פיצ`ר מגניב הוא כזה: אתם רואים תוכנית, התוכנית כבר ממש באמצע.. ופתאום באים אורחים. כמה חבל, צריך להעביר ערוץ וכל הסיפור הזה. אז מה,  כשאחזור לראות טלוויזיה אצטרך להריץ הכל מההתחלה עד לקטע שבו הפסקתי בפעם הקודמת? זה כל כך מעצבן (מוכר לכם?). yesMax מאפשר להגיע לקטע בו הפסקת לצפות בפעם האחרונה ולהמשיך משם. מאוד שימושי.

לסיכום, אני רואה במכשיר הזה ובאפשרויות שהוא מספק רק תחנת ביניים ממש זמנית עד שיגיעו הדברים האמיתיים. לדעתי הוא מתאים לכל אלו שכרגע לוח הזמנים של הטלוויזיה מסדר להם את הזמנים בחיים יותר מדיי, ולא להפך.

תגים:טלוויזיה, yesMax

הילדות שלך עלובה
23 February 07 03:15 PM | Yuval Shoshan | 1 comment(s)

במהלך שיעור ספרות המורה העירה כי הילדות של הילדים של היום היא עלובה. הילדים צריכים להתעסק בקריעת המכנסיים שלהם תוך כדי משחק בחול (או משהו כזה, הבנתם את הרעיון) ולא בצפייה במסכים כל היום מסביב לשעון. היא טוענת כי הילדות הזו עלובה לדעתה.

טוב, נראה לי שזה לא היה כל כך חכם להגיד את זה בכיתת "מחשבים" אבל בסדר. בכל מקרה, אני לא מסכים עם אף טיעון, לדעתי הכל תלוי.

המורה טענה כי הילדים יושבים כל היום מול הטלוויזיה והמחשב ולא עוסקים בפעילות גופנית ופעילות עם החברה שבחוץ כמו שהיה פעם - כל המשחקים בחוץ והפעילות שכרוכה בזה. מבחינתי, התגובה לזה היא: דברים משתנים.


כמו שבעבר נהגנו להגיע ממקום למקום בעזרת סוסים, היום אנחנו משתמשים במכוניות ככלי רכב. למכוניות יתרונות עצומים (הרי לא פלא שכל העולם משתמש בהן) אך יש גם לא מעט חסרונות ביחד עם ההיתרונות הללו. חסרון אחד שעדיין לא כל כך נפתר הוא נושא איכות הסביבה, למשל. כמובן שסוסים ככלי תחבורה לא מלאים ביתרונות וגם להם יש המון חסרונות.

בכל אופן, הנקודה היא כזו: הזמנים משתנים. יש דברים שפעם לא עשינו אותם כי לא הייתה לנו אפשרות לעשות אותם (איזה ילד יכל לגלוש באינטרנט לפני 50-30 שנה?). יש דברים שהטכנולוגיה כמעט והעלימה אותם (הפעם האחרונה שקרעתי מכנסיים הייתה כשניסיתי להבריז מבית הספר וקפצתי מעל הגדר, או שלא) ויש דברים שפשוט משתנים עם הזמן והופכים לפחות רלוונטים (וזה בעצם שילוב של שני הדברים).

אני לא חושב שניתן להשוות בין הילדות של אז לבין הילדות של עכשיו. זמנים ודברים השתנו ובניגוד לפעם, הטכנולוגיה נמצאת כמעט בכל תחום שאנחנו עוסקים בו (חוץ מבית ספר, שם עדיין משתמשים בדברים כמו "עפרון", "נייר" ו-"לוח").
במידה ובעבר היו האפשרויות שמוצעות כיום, היה עוד אפשר להשוות. אבל משום שאפילו אחת מהאפשרויות איננה קיימת.. כיצד ניתן להשוות בכלל? גם אני הייתי יוצא החוצה לקרוע את המכנסיים ואת החולצה כדי להתאבל אם היו לוקחים לי את המחשב וגם את הטלוויזיה (ולא שאני רואה מי יודע מה טלוויזיה..).


אם נעזוב לרגע את הדברים שהשתנו - המחשב, האינטרנט והטלוויזיה אלו לא דברים כל כך גרועים. אחת הטענות נגד הילדות "העלובה" הזו היא שהילדים והנוער פשוט יושבים כל היום מול המסכים, בהגזמה של ממש מבלי לעשות שום דבר אחר. אז הנה מבזק חדשות קצר: כל דבר בהגזמה ולא במינון נכון הוא גרוע, לא משנה מה (בחייכם, אפילו הילדים האלה שחוזרים מההפסקות עם עיניים אדומות יודעים את זה).

אומנם אני לא הדוגמא הכי טובה למינון נכון, אבל אי אפשר לעשות כזו הכללה ולהגיד שהילדות שלנו עלובה בגלל זה. יש כאלו שפשוט לא יודעים לעשות את המינון הנכון (לדוגמא: אני. מודה באשמה) ויש כאלו שיודעים לעשות את זה מצויין. יודעים לראות טלוויזיה, לגלוש באינטרנט ולצאת אחר כך עם החבר`ה.
אחותי שרק בתחילת דרכה (כיתה ד`. היו ימים..) כבר עם מחשב וטלוויזיה צמודים בחדר שלה. זה רע? היא רואה המון טלוויזיה (פחות במחשב בעיקר כי אח שלה לא מלמד אותה כלום) אבל גם נפגשת עם חברות. היא לא סגורה כל היום בכל השבוע בבית עם הטלוויזיה.


לא לשכוח, למחשב ולטלוויזיה גם יתרונות. מבחינתי האינטרנט החליף ממזמן את תפקיד בית הספר בהעשרת ידע וכל מה שבית ספר התיימר או מתיימר לעשות. אם יש דברים חשובים באמת בחיים שהייתי צריך ללמוד (ולא איזו פרבולה מחייכת), לא בית ספר הוא זה שלימד אותי אותם.

האינטרנט פותח בפני כולם (ולכן זה כולל גם את הילדים והנוער) אפשרות להעתיק עבודות מוכנות ולקבל מאיות. אחרת, איך הרוב היו מסתדרים? קשה לתאר..

וקצת ברצינות. כשאני מדבר על שימוש במחשב אני לא אומר לשחק במשחקי מחשב 24 שעות רצוף. אומנם זה טוב לשיפור האנגלית (התירוץ הזה תמיד עובד) ואולי עוד כמה דברים (אם הייתי משחק במחשב בטח הייתי יודע), אבל זה לא תורם יותר מדיי דברים פרט להנאה זמנית. חלק נוסף בקטע הזה הוא השימוש שעושים בטכנולוגיה של היום - איך אתם מנצלים אותה לטובתכם?

תלוי מה הילדים והנוער הזה עושה במחשב. תמיד יש את הסוג שיודע את הדברים הבסיסיים כמו "תכנס אליי לאיסי!!111" (מפחיד שאני יודע להגיד את זה), יש את הסוג שכותב בלוג בישראבלוג (ומקבל מזה המון דברים בתת מודע שלו, אם תשאלו אותי. חלק מזה זה ניסיון בכתיבה, הכרת חברים מחוץ למקום המגורים שלך ועוד) ויש את הסוג שעושה שימוש יותר רציני במחשב כמו להוריד בלי הפסקה סדרות ומשחקים, ומפיק מזה המון הנאה וכיף. מה רע? 
בכל מקרה, אני מכיר גם סוג כזה שעושה שימוש מועיל יותר ולדעתי מפיק מזה המון. השתתפות בפורומים, כתיבה קבועה בבלוגים, גלישה באינטרנט על בסיס קבוע. כל אלו מעשירים בידע, ניסיון בתחומים שונים ואם להסתכל על ההבט הלימודי - הסיבה היחידה שאני לא כותב כמו הסוג הראשון שהצגתי היא האינטרנט.
האינטרנט עצמו (אם לא לדבר רגע על מחשב בכלל וטלוויזיה) נותן גם המון דברים ופתרונות לאנשים מסויימים, פתרונות שעד כה לא היו קיימים.


אבל גם אם נסתכל על זה בצורה אחרת, לא חייב דווקא להפיק תועלת כלשהי מהשימוש באינטרנט ובמחשב - אפשר גם סתם להנות. להנות כמו שפעם היו משחקים בחוץ, רק שעכשיו משחקים במחשב, או רואים טלוויזיה. במקום להסתתר מהחבר שלך במשחק מחבואים, אפשר להסתתר מחשש שתחטוף כדור באיזה משחק יריות.

אני זוכר שפעם אחת ניסיתי להתחמק מאיזה טקס מפגר שהיה בבית ספר. המנהל עמד בדלת ושאל אותי לאן אני ממהר, "מה, שוב לאינטרנט? מה יש לך לעשות שם, תשאר פה" הוא גיחך.
אולי במקום שמשרד החינוך הזה יאמץ גישה שהאינטרנט זה דבר כל כך גרוע ושלילי, יתחיל ללמד כיצד להפיק ממנו תועלת ולהשתמש בו לטובתנו? זה אחד מבין אלפי עד מליוני דברים שאפשר להכניס ל-To Do List של משרד החינוך.  

אז מבוגרים, תעשו טובה ואל תגידו שהילדות שלנו עלובה. הכל תלוי בשימוש שעושים ואיך מפיקים מזה תועלת וכמובן המינון שעושים בשימוש במכשירים האלו. מבחינות מסויימות, לקרוע מכנסיים ברחוב זה לא בהרבה יותר טוב וגם מזה מפיקים הנאה כמו במשחקי מחשב. אז למה זה כל כך גרוע? כי אתם רגילים למשהו אחר, וזה לא מה שהכרתם וגדלתם עליו?

תגים:תרבות, אינטרנט

כסף בבלוגים
23 February 07 01:56 PM | Yuval Shoshan | 1 comment(s)

ביולי 2006 תפוז הודיעו על שרות חדש שיאפשר תשלום לבלוגרים, ועם רכישת ישראבלוג על ידי נטוויז`ין הודיעו גם הם על תוכנית דומה בשלב כלשהו (אם אני זוכר נכון).

אומנם קצת באיחור, אבל עדיין יש לי מה להגיד.
עם השקת התוכנית על ידי תפוז, החלו לטעון ברשת כי תשלום בבלוגים יגרור אחריו ניסיונות להרוויח כסף בדרכים לא נאותות כמו הצפות בתכנים שלא מועילים לאף אחד ועוד דברים בסגנון. כך למשל טוענים גם שהבלוגיה של תפוז תהפוך לפח זבל אחד גדול.

אני חושב שזו טעות. תמיד יש הצפות וספאם ובכל מקום. תמיד תהיה קבוצה מסויימת שתפרסם דברים שנועדו רק לתשומת לב ולהעלאת הסטטיסטיקה. אולי זה יתגבר עם העובדה שקצת כסף מעורב פה, אבל עדיין, אני משער שזה יבוא ויחלוף במהרה.

אז נניח שמישהו מתלהב מזה שבזכות הכתיבה שלו הוא יכול להרוויח אלפי שקלים בחודש (כך לפחות שמע ממישהו, ששמע משהו ממישהו, ששמע משהו ברדיו). הוא נרשם לתפוז ומתחיל לעבוד על הצפת תכנים. כל הפוסטים שלו זוכים לחשיפה במשך כמה דקות בודדות ב-"עדכונים אחרונים" בדף הראשי של הבלוגיה בלבד, בשעות שיא זה אולי.. 20 כניסות גג ובהגזמה. תעשו בעצמכם את החשבון כמה פוסטים הוא יצטרך לפרסם כדי להרוויח סכום גבוה מספיק על מנת שההצפה הזו תשתלם לו. חוץ מזה, אם לצאת מנקודת הנחה שרוב האנשים לא מטומטמים, הרוב יזהו אותו ואת המטרה שלו ואפילו לא יכנסו לפוסטים החדשים שיפרסם.
גם אם יהיו כמה כאלו - כולם יוותרו במהרה או יבינו איך זה עובד, ואז יתחילו לכתוב תוכן איכותי וענייני יותר ובכך ישתלבו במערך הבלוגים של תפוז.

דבר שני, המניע - כסף. בשביל להרוויח 8 שקל (בלבד!) יש להשיג 1,000 כניסות יחודיות. זה לא פשוט ומי שכותב רק על מנת להרוויח את הכסף הזה, יבין במהרה כי זה בכלל לא משתלם לו.


אף על פי שעם הסכום הזה אי אפשר לעשות כמעט שום דבר (הרי מה הסיכויים שמישהו ירוויח מאות עד אלפי שקלים מהבלוג שלו בשבוע או חודש) אני חושב שזה דיי מגניב. זה נותן תמריץ שלישי לכתיבה. כלומר, ברור שזה לא כדי להרוויח כסף ואז להתפטר מהעבודה וכולנו מסודרים בחיים, אלא כי נחמד לראות שאתה מרוויח מהכתיבה שלך, וזאת מבלי בכלל להתכוון לכך (וזה כל מה שיפה בזה לדעתי). הרי המניע הראשוני הוא לא הכסף, לפחות אצל רובנו, אני מאמין. הכסף (גם אם זה כמה גרושים) בא "בדרך אגב".

בהזדמנות זו אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לרעיון יפה שעלה בפורום בלוגים שמציע לתרום את הרווחים כתרומה לעמותה כלשהי. לדעתי זה מצויין.

תגים:בלוגוספרה, תפוז, בלוגים

בפעם המיליון: MSN ישראל ככישלון
18 February 07 11:42 PM | Yuval Shoshan | 1 comment(s)

לאחרונה MSN ישראל העלו דף בית חדש, ללא ספק שיפור ויפה יותר מהקודם. סוף כל סוף MSN ישראל מתקרבים ברמה העיצובית, איכשהו, ל-MSN העולמי. אבל.. (כשזה MSN ישראל תמיד יש "אבל").

דף הבית החדש מציג שיפורים ניכרים ומשמעותיים יחסית לדף הבית הקודם, וכזכור לכם, גם הוא היה שיפור משמעותי לעומת קודמו.. בקיצור, נראה שב-MSN ישראל אוהבים להחליף דפי בית ולחדש, רק חבל שכל פעם זה נעשה מאוחר מדיי, ולכן עד שמעלים משהו חדש.. צריך כבר לעבוד על אחד אחר יותר חדש ממנו.

אבל בכל מקרה, עדיין אפשר לפרגן קצת. ברמה עיצובית עשו עבודה יחסית טובה ופחות או יותר התרשמתי. העיצוב משתנה לטובה בכל פעם לפעם, רק חבל שמשהו אחד תמיד נשאר קבוע: הכמות העצומה של הפרסומות.
חבל שהגענו למצב בו אני נכנס לדף הבית של MSN ישראל (זה קורה פעם בשנה, אז לא להרוג אותי) ואני רואה המון "תוכן". הבעיה היא כזו: אני צריך לנחש מה זה באמת תוכן ומה זה פרסומת. אם זה לא באנר או פרסומת טקסט, אז יכול להיות שתקעו בערך 5 קוביות פרסום שנראות כמו תוכן אמיתי לגמרי לצד 5 קוביות תוכן אמיתי-אמיתי.

חבל ש-MSN ישראל עושים רק לפעמים עבודה מצויינת בתרגום לעברית (ראו Windows Live Messenger) ולפעמים עושים עבודה גרועה. דף הבית של MSN ישראל הוא הדוגמא המושלמת ללקיחת מוצר שנראה טוב והפיכתו לגרוע. מישהו שם צריך להיות ממש כשרוני.

איך שלא נסתכל על זה, תמיד MSN ישראל היה נראה הרבה יותר גרוע ומפוצץ בפרסומות מכל פורטל גדול אחר או מהפורטל העולמי.

יודעים מה? זה "רק" דף בית. בסדר, נבליג. עכשיו הבעיה העיקרית היא שאין להם שום דבר שלהם. אני עובר על הקישורים בתפריט הראשי ומסתכל במקביל ב-Status Bar, וכמעט כל קישור בתפריט מפנה לשיתוף פעולה או לאיזו חסות. פשוט מזעזע מה שהולך שם. מיותר לציין שלא ראיתי שום מדור פנימי שהותאם באותו העיצוב של דף הבית, או אפילו לעיצוב דומה לו. וזה עוד מילא - אם המדורים הפנימיים ואף החשובים ביותר (חדשות?) היו נראים כמו שצריך והיה כיף ונוח לגלוש בהם עוד הייתי שותק (ב-MSN העולמי יש עמודים שפשוט כיף להסתכל עליהם).
כל מדור ומדור שונה מבחינה עיצובית מהקודם, אין שום אחידות ובמילה אחת: מזעזע. על הפנים. כמו שעשיתי עד עכשיו, לאתר הזה אני לא חוזר. כמו תמיד, אין מה לחפש שם. עכשיו אני בכלל לא מתפלא על ההודעה שהם פרסמו בנוגע ל-Live בעברית.

לפעמים אני נתקל בהודעות של אנשים שמחפשים אתרים עם שגיאות בנושאי שימושיות, עיצוב וכו` כדי ללמוד מזה. אז חבר`ה, מצאתם לכם אתר מושלם לזה.


נ.ב
אני היחידי שלא ראה שום אזכור ל-RSS?

תגים:אינטרנט ישראלי, MSN ישראל

5 דברים
12 February 07 03:35 PM | Yuval Shoshan | 4 comment(s)

יובל סער הזמין אותי לספר חמישה דברים על עצמי. קודם כל, אני חושב שיהיה ראוי לציין כי שם המשפחה שלי אינו סער. יובל, יש מצב שהייתה אי הבנה קטנה בינינו.. אבל השם הפרטי שלי הוא עדיין יובל!

אני לא ממש יודע מה לספר, אבל נתחיל ונראה לאן זה מתקדם.

1. את המחשב פגשתי רק בגיל 11. זה היה כשההורים עשו את טעות חייהם ושלחו אותי לקורס HTML כשבקושי ידעתי מה זה אינטרנט. עד אז לא הייתי המון על המחשב, אם בכלל, אבל מאז ככל שעובר הזמן אני יותר ויותר צמוד למסך.
כשפגשתי לראשונה את HTML פגשתי גם את פוטושופ 5.5 בעברית ומאז אנחנו חברים (רק שהיום אני עובד עם פוטושופ 7). אני אוהב את התוכנה הזו (איך אפשר שלא) ומת על עיצוב באופן כללי. אני חושב שהחיבור הזה נוצר בגלל אבא שלי.

2. אני לא מסוגל לראות עוף מבושל בצורתו השלמה, ובטח לא לאכול אותו. כבר המון זמן (כמה שנים טובות) שלא אכלתי עוף כמו-שהוא, אלא רק אחרי עיבוד משמעותי (עם שניצלים לדוגמא אין לי בעיה). אני גם אוהב לבחון טוב טוב את מה שאני עומד לאכול, ומספיק שהצורה שלו לא נראית לי: לפח.

3. אם כבר דיברנו על צורות, הנה בעיה עוד יותר חמורה. אני בד''כ בוחר דברים לפי העיצוב ואיך שהם נראים. קודם כל אני מסתכל על העיצוב, ואם אהבתי - אפשר לבדוק לעומק את שאר הדברים. אם לא אהבתי (וגם אם המוצר עצמו מצוייייין ואין טוב ממנו) חבל על הזמן, אני לא קונה. "לא אהבתי" זה אומר גם פס אחד לא במקום שאני רוצה, גוון שאני לא מת עליו, צורה ועד הדברים הכי קטנים ושוליים שיש. זה מתייחס לכל המוצרים שאפשר לעלות על הדעת ועד ביגוד. ממש בעיה.

4. אני מפעיל בעצמי מעל 10 תיבות דוא''ל פעילות. משום שאני מפעיל שני אתרים בעצמי, ולכל אחד עוד תתי-אתרים ושרותים, אני נאלץ להתמודד עם כמות דיי גדולה בשבילי של תיבות דוא''ל. בנוסף על כך לא נשכח את התיבות הפרטיות שאני שומר לעצמי.

5. הרומן שלי עם שחייה התחיל עוד בגן חובה ונמשך עד כיתה ב'. בכיתה ז' המשכתי בתחביב המצויין הזה ועד היום אני שוחה באופן קבוע פעמיים בשבוע. פעמיים בשבוע ניקוי ראש טהור.


שחר הזכיר לי שאני צריך לציין בשמות 5 אנשים נוספים שאני רוצה שיעשו את אותו הדבר. אז הנה לכם: ניר טייב, יוסי תאגורי, TaxiMedia, e-magine והבלוט.

תגים:על עצמי