במהלך השבועות האחרונים חילקתי את כלל החברים שלי בפייסבוק לרשימות, כך שאת התכנים שפירסמתי התאמתי לכל רשימה בנפרד. מצאתי לנכון לכתוב כאן שתי בעיות קריטיות שמצאתי בשימוש ברשימות.

שומרות על הפרטיות – וגם פוגעות

מטרתן של הרשימות בפייסבוק היא לעזור ולסייע לנו לשמור טוב יותר על הפרטיות שלנו בין החברים שלנו בפייסבוק. בעת פרסום סטטוס, תמונה או כל תוכן אחר בפייסבוק, יש לנו את האפשרות לבחור איזו רשימה של אנשים תוכל לצפות באותו תוכן (הסבר כיצד ניתן לעשות זאת – בפוסט הקודם שלי בנושא).

לאחר שבחרתם בפעם הראשונה איזו רשימה של חברים תוכל לצפות בתוכן שאתם עומדים לפרסם, פייסבוק יציין בפניכם כי אנשים אחרים יוכלו לראות את רשימת החברים אליהם מיועד הפוסט (רשימת החברים באותה רשימה), ללא חשיפת שם הרשימה (למשל, יציג את כל החברים ברשימת “משפחה” ללא שם הרשימה).

מדובר בנושא מטריד מאוד שאין בו טעם והוא רק פוגע בפרטיות שלנו.  אף אחד מהחברים שלי לא צריך לדעת שפרסמתי תמונה מסויימת רק לאנשים מסויימים, ובטח שאין כל צורך שיוכלו לראות בדיוק מי האנשים אליהם מיועדת התמונה או הסטטוס שכתבתי.

בתמונה המוצגת למעלה ניתן לראות את החלון שמקבלים בלחיצה על סוג הפרטיות שנקבע לאותו תוכן שפרסמתי. במקום הטקסט הרגיל “Yuval’s friends”, מוצגת רשימת החברים המורשים לצפות בסטטוס שכתבתי. לחיצה על הכפתור תפתח את החלון הנ”ל ותציג את הרשימה המלאה, ותסביר גם מדוע אותם אנשים מופיעים בחלון.

חברים ומשפחה? לא ביחד

לעיתים אנחנו רוצים לשתף תכנים מסויימים (סטטוס, תמונה) בין כמה רשימות. לדוגמה, אני רוצה לשתף תמונה שצילמתי עם רשימת החברים הקרובים שלי ועם רשימת המשפחה, כך שהחברים לעבודה לא יוכלו לראות את התמונה (מתוך 3 רשימות רק 2 רשימות יוכלו לראות את התמונה).

כאשר מנסים לבחור איזו רשימה תוכל לצפות בתוכן, ניתן לבחור רשימה אחת בלבד. לחיצה על רשימה נוספת תבטל את הבחירה הקודמת ותשאיר אותנו עם רשימה אחת בלבד. כך נצטרך לעשות את הבחירה בין המשפחה לחברים, אלא אם תרצו לפרסם את אותו התוכן פעמיים (פעם אחת לחברים ופעם אחת למשפחה). הדרך לבחור מספר רשימות במקביל היא ללחוץ על Custom בתפריט הרשימות, ובהגדרות לבחור את האנשים / רשימות שברצונכם לשתף בתוכן. מדובר בדרך מסורבל ולא נוחה לדעתי, ואני בספק אם משתמשים מכירים אותה (לעומת בגוגל+ בה זה נעשה בצורה נוחה ופשוטה למשתמש).

לקינוח, ממליץ לצפות בסרטון הבא “Take This Lollipop” שנותן המחשה מצויינת (רמקולים ו-Full Screen – חובה!) על הפרטיות בפייסבוק. רק אל תשכחו להסיר אחר כך את האפליקציה מחשבון הפייסבוק שלכם (היא מבקשת הרבה הרשאות חזקות)..

תיאורתית מדובר בדבר מתבקש ונדרש: חלוקת החברים שלנו לקבוצות שונות (circles או lists) על מנת להתאים את שיתוף המידע והתכנים בהתאם לכל קבוצה. הביצוע של פייסבוק עם הרשימות לא מוצלח (ניתן לקבוע מי יוכל לצפות בתכנים באופן גורף ולא פר תוכן), והעיגולים של גוגל פלוס מהווים התקדמות ממשית אולם קיימת בעיה ביישום של הרעיון – מיון של עשרות ומאות חברים לעיגולים שונים הוא תהליך מתיש ומעייף שלוקח זמן.

הפתרון האידאילי בעיניי הוא מיון אוטומטי של החברים לקבוצות (או עיגולים). כך המשתמש צריך בסך הכל לקבוע מה הכותרת לאותה קבוצת משתמשים שהמערכת מיינה באופן אוטומטי ולהשלים את השיבוץ של כל אלו שהמערכת לא הצליחה לשבץ לקבוצה מסויימת.

היופי בפתרון הזה: הוא קיים.

בפייסבוק קיימת אפליקציה מדהימה בשם “Social Graph”, שיודעת למיין את כל החברים שלנו לקבוצות לפי הקשר בין כל חבר וחבר. הטעמה של מערכת כזו בתוך הרשימות או העיגולים, תאפשר מיון מהיר ואטומטי לכל החברים ברשת החברתית. כל מה שנותר לעשות: לקבוע מה שם הקבוצה, ולמיין את אלו ללא שיבוץ.

אין לי כל ספק שזה עניין של זמן עד שמערכת כזו תוטמע בתוך פייסבוק וגוגל פלוס, ותשדרג באופן משמעותי את החשיבות והמשמעות של מיון החברים שלנו, ושיתוף המידע בהתאם לכל קבוצת חברים.

כשטכנולוגיות המשתמשות ב-GPS רק תופסות תאוצה, לא רק בקרב אנשי הייטק ומחשבים, אלא גם בקרב כל אחד בעל Smartphone (והמגמה כיום היא שכולם בעלים של Smartphone), והצבא לא מצליח להתגבר על הפער, התוצאות ברורות. ההנחה שלי היא שרוב החיילים שעושים Check-In לבסיס שלהם בצה”ל, אינם מבינים את המשמעות כולה (כולם יכולים לראות את זה, המיקום המדוייק נשמר באי שם באינטרנט ויכול לשמש את האויב וכו’) וכפי הנראה אף אחד גם לא טורח להסביר.

ביום בו החיפוש של Facebook Places יעבור מתיחת פנים, זה כבר יהיה מאוחר מדיי. שימו לב לתמונות המטרידות (חפשו “בסיס” ב-Facebook Pages). כל המקומות בהם כתוב “בסיס” בלבד הם מקומות בהם אכן יש בסיס, אך המשתמש לא כתב מה שמו.

לחצו כאן לצפייה ברשימה המלאה

אחרי שעברנו על כלל ההגדרות של פייסבוק לשמירה על הפרטיות, בחרנו שלא כולם יוכלו לראות את מה שאנחנו כותבים בפרופיל ואף חילקנו את החברים שלנו לקבוצות כך שהמידע שמתפרסם בפייסבוק יגיע אך ורק למי שאנחנו בוחרים, הגיע הזמן לבחון את מה שעשינו.

בפייסבוק קיימת אופציה המאפשרת לדעת כיצד מישהו רואה אחר את הפרופיל שלנו. ניתן להקליד שמות של חברים שונים ואנשים שאינם חברים שלכם, כדי להרגיש כיצד אדם זר רואה אתכם בפייסבוק (או לא רואה, תלוי כמה טוב הגדרתם את הפרטיות). מניסיון, תגלו כמה דברים מפתיעים ומידע שחשוף לכל אחד ואפילו לא ידעתם..

ניתן לבצע את זה במספר פעולות פשוטות:

1. כניסה לדף הגדרות הפרטיות (דרך Account –> Privacy Setting).

2. מעבר לדף הגדרות הפרטיות של הפרטים הבסיסיים של פייסבוק, תחת הכותרת הראשונה בעמוד, “Connecting on Facebook”. לחיצה על הלינק “View Setting”.

3. לחיצה על Preview My Profile.

4. הקלידו את השם של האדם הרצוי, ותראו כיצד הפרופיל שלכם נראה אצלו.

מעטים האנשים שבודקים באמת ומאשרים בפייסבוק אך ורק חברים שהם מכירים. בשני המקרים, כלל החברים שלכם, גם אם הם עוברים סינון קפדני : משפחה, ילדים, חברים ממקומות שונים, חברים בעבודה והבוס שלכם – יראו את אותו התוכן שתפרסמו ותשתפו בפייסבוק. כדי לשמור טוב יותר על הפרטיות שלכם, יש לפייסבוק כלי שימושי ביותר להציע לכם, ומעטים מכירים אותו: חלוקת החברים שלכם לקבוצות (Lists).

איך יוצרים קבוצות?

Facebook Friends Lists מאפשר לכם לחלק את החברים לקבוצות באופן ידני, על בסיס הרעיון של האפליקציה המגניבה “Social Graph”. להלן מספר צעדים פשוטים כדי להשתמש באופציה הזו:

1. הכנסו לרשימת החברים שלכם כדי לחלק אותם לקבוצות וצרו קבוצות חדשות בהתאם לדרך שברצונכם לחלק את החברים שלכם (משפחה, עבודה, וכו’). [בתמונה פעולה מספר 1]

2. בחרו את החברים שאתם רוצים לשייך לקבוצה [חלון מספר 2], שימו לב כי מספר חברים יכולים להשתייך למספר קבוצות, וניתן להוסיף אותם גם לאחר מכן.

3. פונקציה חדשה של פייסבוק מאפשרת לכם לראות את רשימת החברים שאין להם שיוך לקבוצה [מספר 3].

4. לאלו מכם שירצו לשייך עוד אנשים לקבוצות שיצרתם, ברשימת החברים שלכם ניתן לבחור לכל אחד לאילו קבוצות הוא מתאים והכל נמצא באותו עמוד (“Friends”).

מה היתרון של חלוקת חברים לקבוצות?

היתרון הגדול הוא בעיקר השליטה בשיתוף התוכן ובמידע שאתם מפרסמים וחושפים בפייסבוק.

בעמוד הגדרות הפרטיות של פייסבוק, יש לכם אפשרות להגדיר מי יראה את התוכן שאתם מפרסמים (כל תוכן באשר הוא): כלל האנשים, חברים בלבד, חברים של חברים או מותאם אישית (“Customize”) [פעולה מספר 1].

חלון Custom Privacy [חלון מספר 2] מאפשר לכם להגדיר אנשים ספציפיים שיוכלו לראות או לא לראות את התוכן הזה. באותה התיבה של הקלדת שמות האנשים (“Hide this from”) ניתן גם להקליד שמות של קבוצות. כך למעשה, אפשר להגדיר שכלל החברים שלי מהעבודה לא יוכלו לראות את המקומות בהם אני עושה Check-In בפייסבוק Places, ואף אחד מבני המשפחה שלי לא יראה פוסטים שאני מפרסם ב-Wall, לדוגמה.

שליטה בחשיפה ובשיתוף

בהנחה שאתם מכירים את כלל החברים שלכם בפייסבוק (אני יכול להבטיח שזה לא המצב אצל רוב המשתמשים), עדיין חיוני מאוד להגדיר לאיזה תוכן כל אחד מהחברים שלכם חשוף. לא פעם ולא פעמיים אנשים טענו שפייסבוק פוגעת בפרטיות משום שלא ידעו כי כלל הדברים שהם מפרסמים בפייסבוק נגישים לכלל החברים שלהם ולא הבינו מה המשמעות של זה. חלוקת החברים לקבוצות ויצירת הגדרות פרטיות לכל את מהקבוצות יוכלו למנוע זאת בקלות.

השבוע פורסם מחקר (ובעברית) המציג את נפלאות הטכנולוגיה בעין פחות יפה. סקר שעבר בין אלפי אמהות ברחבי אירופה וארצות הברית, “גילה” שיותר ילדים יודעים לשחק במחשב מאשר לרכב על אופניים. יותר ילדים יודעים להפעיל מחשב (להדליק ולכבות) ולהשתמש בעכבר, לעומת שחייה, שריכת נעליים וביצוע שיחות חירום בטלפון. הרשימה עוד ארוכה.

הכתבה הזכירה לי את מה שאמרה לנו המורה לספרות בכיתה יא’ (כיתת מחשבים). “הילדות שלכם עלובה”, בגלל הטכנולוגיה, השהייה הממושכת בבית מול המסכים ושאר הדברים שהמבוגרים עשו כשהיו ילדים, ואנחנו כבר לא.

כמו בכל דבר בחיים, יותר מדיי מדבר מסויים זה תמיד לא טוב. הטכנולוגיה והאינטרנט, שני דברים שמתפתחים בקצב אדיר, לא מאפשרים שנייה אחת כדי לעכל את השינויים שמתחרשים. במצב זה כשהילדים בקיאים יותר מההורים, כשההורים לא מחוברים ליכולות הטכנולוגיות, לפוטנציאל העצום ולצדו הסכנות הגדולות הטמונות באינטרנט, יש נטייה להרים את הקול גבוה מדיי ולטעון כי האינטרנט עושה רע לילדים ולבני הנוער.

על כל מקרה שלילי אני יכול לעלות סיפור חיובי הקשור לחיבור הנוער עם הטכנולוגיה. בסך הכל זו שאלה (מורכבת) של מימוש הפוטנציאל הגלום באינטרנט להתפתחות הילדים ובני הנוער, ולצדו היכולת לזהות את הסכנות, ולאזן את השימוש בטכנולוגיה ביחד עם “המשחקים של פעם” ולמידת יכולות וכישורים בסיסיים שאסור לוותר עליהם (שחייה, למשל).

אני מתעניין מאוד בנושאי היזמות והיזמים בתחומי האינטרנט והטכנולוגיה, ובעולם בו כל אחד יכול להקים סטארטאפ גאוני ולהרוויח מליונים, הדילמות הבאות רלוונטיות יותר מתמיד.

קראתי במקומות רבים כי לבני נוער ויזמים בגילאים קצת יותר מבוגרים כי אין טעם וצורך ללמוד, אלא פשוט לפתוח עסק ולהתחיל לרוץ. תוכנית הלימודים המסורתית (תיכון ומשם לאוניברסיטה) נתפסת הרבה פעמים כאקט מעכב או עלול למנוע הצלחה עסקית.

הדבר תקף קודם כל לנשירה מהתיכון, ובשלב מאוחר יותר (למי שרק התלבט ולא היה מספיק אומץ) לא להמשיך ללמוד באוניברסיטה על מנת לקבל תואר. אני מכיר כמה חבר’ה שפרשו מבית הספר לטובת חיי היזמות (או לחילופין הפסיקו להשקיע בבגרויות).

בכתבה שהתפרסמה במגזין בשם UNDER30CEO, מציין המחבר מספר סיבות למה על יזמים צעירים כן ללכת ללמוד, ומנגד מציג רשימה של 100 יזמים מפורסמים שלא למדו.

1. תוכנית גיבוי – למקרה והסטארטאפ שלכם נכשל (כמו רבים שנכשלו), יש לכם איזשהי תוכנית גיבוי להמשך החיים.

2. ידע וניסיון (גם בתחומים חברתיים ותקשורת בינאישית).

3. קורות חיים

 

האם צריך לעודד בני נוער לפרוש מבית הספר לטובת חיי היזמות?

האם מי שרואה את עצמו יזם ומאמין שיכול להצליח, לא צריך את התואר?

ארנק וירטואלי הוא כבר לא מדע בדיוני: קרוב לשנה הנושא נמצא באוויר, ונדמה שבשבועות האחרונים הוא רוקם עור וגידים, כך מדווח מגזין ביזנסוויק תחת הכותרת “In the Works: A Google Mobile Payment Service?”.

על פי הדיווח, גוגל מפתחת מערכת תשלומים לאנדרואיד, כך שניתן יהיה לרכוש מוצרים באמצעות הסלולר וללא כרטיס אשראי כלל (בזכות טכנולוגיה בשם NFC). בכך יתווסף “מתווך” לתהליך הרכישה, שיקשר בין החנות, כרטיס האשראי והבנקים.

כמו הפרסומות בג’ימייל

כניסתה של גוגל לתחום המעניין והחדש הזה יאפשר לה לקבל מידע נוסף ומשמעותי ביותר לגבי הרגלי הקניות שלנו, ויחד עם זאת, הצבת מודעות פרסום רלוונטיות יותר מתמיד. יש שיטענו כי מדובר בהפרה בוטה של הפרטיות שלנו, ואולם גוגל תטען כי מערכת אוטומטית סורקת את הרגלי הקניות ומציבה פרסומות בהתאם, בדיוק כמו בג’ימייל.

סבירות גבוהה שגוגל תבקש לחבר בין חשבון הגוגל הרגיל שלנו לפרטי חשבון הבנק, כך שתוכל בקלות לעשות הצלבת מידע בין החיפושים האחרונים שלנו, האימייל שקיבלנו והרכישות האחרונות שביצענו מחוץ לאינטרנט. חיבור כל המידע הזה ביחד יאפשר לגוגל לתת למפרסמים הזדמנות נדירה ומדהימה לפרסום ממוקד שכמוהו לא ראינו מעולם.

קופונים לכולם

הנה סיבה טובה לגוגל לקנות את אתר הקופונים “גרופון”: ממש לפני שאתם עומדים לרכוש מוצר חדש, גוגל תוכל להציע לכם קופונים רלוונטים למוצרים דומים, או מוצרים נוספים שאולי תרצו (מעבר להצגת קופונים רלוונטים לצד מסעדות ומקומות בילוי בגוגל מפות). אין חיבור טוב מזה.

הצגת קופונים רלוונטים עבור המשתמש על מכשיר האנדרואיד תאפשר גם לרכוש קופונים ישירות ממכשיר הסלולר (וכמה נוח שמכשיר הסלולר הוא כבר ארנק וירטואלי).

ארנק דינמי

אחד היתרונות הגדולים הוא האפשרות לצפות במצב הכספי שלי לפני הרכישה ואחריה. בכל צעד במהלך רכישת מוצר, ניתן לראות כמה כסף נותר לנו  ומה צריך לקנות כדי להגיע למינוס (במיוחד בשביל מכורי השופינג שבינינו).

האינטרנט רעשה בשבוע האחרון על כוונתה של יאהו לסגור סופית את דלישס (שהתחבררה ככוונה למכירה בלבד), אולם ביחד עם דלישס יאהו מתכננת לסגור מספר אתרים נוספים: Altavista, MyBlogLog, Yahoo! Bookmarks, Yahoo! Picks. את חלקם פיתחה יאהו באופן עצמאי, ואת חלקם רכשה, ואף אחד מהם לא הצליח להתרומם מעל למצופה.

אלו בשורות טובות ליאהו, שנהגה לפתח ולרכוש הרבה מוצרים, חלקם דומים ואף זהים, כשאף אחד מהם אינו שרות מרכזי בפני עצמו. כלל השרותים של יאהו הם מספר 2 או 3 באינטרנט, ואף אחד מהם לא במקום ראשון בתחומו. גם פליקר כבר דועך, לדעתי.

עוד ב- 2006 במאמר שזכה לכינוי “מניפסט חמאת הבוטנים” עלו טענות אלו, ורק עכשיו יאהו מצמצמים את כמות השרותים אותם הם מפעילים. עדיף להתרכז במספר שרותים מרכזיים שיהיו מספר 1 בתחומם, מאשר להפעיל 20 שרותי אינטרנט שנמצאים בתחתית הרשימה בתחומם. שרותים נוספים כמו Yahoo! meme, הם ללא ספק הבאים בתור.

“צה"ל החליט על חסימת הגישה למספר אתרים בולטים, ביניהם רשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר, כמו גם חשבונות דואר אלקטרוני כמו ג'ימייל”, כך נכתב במאמר שפורסם השבוע בדהמרקר. זה זמן רב שצה”ל נלחם בפגיעה העצומה בביטחון המידע המתרחשת בעיקר באמצעות הרשתות החברתיות הפופולריות, והגדולה ביניהן היא פייסבוק.

ניוזפיד אישי

אני חושב שמדובר בצעד טוב, כשהמטרה בטווח הרחוק היא ליצור לפייסבוק וחבריו תדמית רעה ושלילית בעיני החיילים, בזווית של ביטחון מידע, כך שאלו ירתעו מפרסום של תוכן (מדיה מכל סוג שהיא) באינטרנט. אבל לצערי אני לא חושב שזה מספיק.

בבדיקה האחרונה שערכתי בצבא בפני קבוצה מסויימת של חיילים, הרוב הגדול ידע לסמן שהאינטרנט ורשתות חברתיות בפרט מהוות סכנה לביטחון מידע בצבא. אולם כאשר בדקנו את פייסבוק לעומק, נדמה שהניוזפיד של פייסבוק משדר משהו אחר, פרטי ואישי יותר, וגורם לחיילים לטעות ולחשוב שתוכן המתפרסם על ידם בפייסבוק, יוצג אך ורק לחברים שלהם, ולכן “זה בסדר”. כאשר חשפתי שהגדרות ברירת המחדל בנושא הפרטיות של פייסבוק הן שכל מה שתפרסמו, יוצג לכולם או/ו לחברים של החברים שלהם (בישראל המשמעות של זה היא כולם), זו הייתה הפתעה (והפתעה גדולה יותר כשהדגמתי כיצד פגעתי בפרטיות שלהם, אבל על זה הרחבתי בפוסט אחר).

ביטחון מידע: לא רק תמונות וסרטוני וידאו

עד כה ההסברה העיקרית של הצבא בנושא ביטחון מידע התמקדה במדיה כמו תמונות וסרטוני וידאו - חיילים שמצלמים את עצמם בבסיס, לצד מפות ומסמכים מסווגים. לא אומר שהבעיה הזו לא קיימת גם היום (לצערי היא עוד קיימת, ופשוט מעצבן כל פעם מחדש לראות תמונות כאלו בפייסבוק), אבל היא התרחבה ועוד תתרחב לתחומים נוספים.

פרסום סטטוסים (תוכן טקסטואלי המופץ על ידי המשתמש) דרך המכשיר הסלולרי נעשו לפופולריים מאוד בקרב החיילים לאור הזמינות וקלות השימוש בהם במכשירים סלולריים (השערה היא שכ-50% מהחיילים עושים שימוש בפונקציה הזו). ביחד עם הסטטוסים, לצל ההתפתחות והחשיפה הגדולה של טרנד המיקום (Geo Location) המשולב ביחד עם עדכונים טקסטואלים, אני מוטרד ממש.

סיכום

הצבא משתמש כיום בשתי שיטות, האחת היא ענישה (לאלו שמבינים בכוח) והסברה (לאלו שמבינים במוח). אני מקווה שההסברה של הצבא תהיה חזקה יותר, רלוונטית וממוקדת יותר לכלל החיילים, על מנת שיבינו את המשמעות המטרידה והלא נעימה של הנושא הזה. יש לכם הצעות נוספות כיצד לטפל בבעיה?

כיום הרשת החזקה ביותר בתחום ה-Geo Location היא ללא ספק foursquare, אך לא לזמן רב: Facebook Places, המתחרה הגדולה שלה, הושקה כבר במספר מקומות ומתקדמת לאט לאט לכל העולם. אמנם לא הגיעה לישראל עדיין, אבל כבר ניתן להציג בבירור מהי המגמה, והיתרון הגדול ביותר של פייסבוק.

foursquare היא בסך הכל שכבה עליונה

בניגוד לטוויטר ופייסבוק, פורסקוור אינה עומדת בפני עצמה: אני לא חושב שמישהו מכם פתח את האתר של פורסקוור כדי להתעדכן היכן החברים שלו נמצאים. רובנו משתמשים באפליקציה לסלולר על מנת לצפות בעדכונים, לעדכן באיזו מסעדה אנחנו אוכלים, ומנגד, אנחנו מתעדכנים על אנשים אחרים באמצעות הניוזפיד של טוויטר או פייסבוק.

בשלב זה, אפשר להוריד מהאינטרנט את האתר של foursquare משום שהוא אינו משמש לדבר. באשר לאפליקציה הסלולרית, אם נאמר את האמת, דיי מסורבל וטיפשי להשתמש בשתי אפליקציות במקביל, זו של טוויטר או פייסבוק וזו של פורסקוור (הרי לא כל האנשים שאני עוקב אחריהם מנויים לפורסקוור, ולכן אני לא יכול להשתמש אך ורק באפליקציה שלהם).

מקומה של פורסקוור כאפליקציה העומדת בפני עצמה הוא מיותר, ואני לא מאמין כי יש לו עתיד. מהר מאוד גם חברות אחרות מעלות אפליקציות עם פונקציות דומות, שיודעות לעשות גם את זה וגם את זה – לעדכן סטטוסים, לעדכן היכן אני נמצא, מה אני אוכל, ומי נמצא לידי (אם גוגל באזז או פייסבוק Places). מה הטעם באפליקציה שיודעת לעשות רק אחד מהדברים? בדיוק. עניתם נכון.

לפיכך, לא אהיה מופתע אם טוויטר ירכשו ביום מן הימים את פורסקוור. הרי זה מתלבש טוב: נוכן לעדכן על המיקום שלנו ישירות מהאפליקציות של טוויטר, ללא צורך להתחבר לאפליקציה נוספת. מעבר לזה, החיבור עם פורסקוור יאפשר לטוויטר לעמוד כנגד האפליקציות של פייסבוק (עם בואה של Facebook Places) והתחרות שגוגל מציבה מהצד השני, עם Google Buzz.

ובכל זאת: למה Facebook Places עדיף מפורסקוור

זה אולי ישמע מעט מוזר, אבל אין ברירה: פייסבוק תוכל לשמור על הפרטיות שלי טוב יותר. משמעות פרסום המיקום שלי בטוויטר (באמצעות פורסקוור) היא שכולם יכולים לראות היכן אני נמצא כרגע, היכן אני מבלה, בקיצור – חשוף לכל. האופציה היחידה שיש לי היא “לנעול” את החשבון שלי, כך שכל מי שרוצה לעקוב אחרי, יצטרך לקבל אישור ממני. זה לא דבר רע: כיום כך בנוי טוויטר, לטובה ולרעה (מה אתם חושבים?).

בניגוד לטוויטר, פייסבוק יכולה לשמש כמערכת הרבה יותר סגורה וממוקדת מבחינת הפצת תוכן לחברים שלי. מעבר לנעילה של החשבון כך שאף אחד לא יוכל לצפות בו מלבד החברים שלי, אם יודעים לשחק נכון עם הגדרות הפרטיות של פייסבוק, בקלות אפשר ליצור קבוצות חברים שונות, וכל קבוצה רואה תוכן אחר שאני מפרסם (קבוצה אחת תראה קטעים מהיומן האישי שלי, וקבוצה אחרת תראה מאמרים טכנולוגיים שאני כותב, לדוגמה). החלוקה הזו לקבוצות תאפשר לי להגדיר בדיוק, בדיוק – מי יוכל לראות היכן אני נמצא בכל רגע כאשר אני מעדכן את Facebook Places. זה יתרון גדול.

עם זאת, לא לשכוח – עצם העדכון לרשתות חברתיות על מיקומי ומידע נוסף עלי זה פגיעה בפרטיות, ומי שדואג מאוד לפרטיות שלו, עדיף לו לא לפרסם דבר. אבל אם כבר – אז יש דרכים נכונות לעשות זאת.

רשתות לשיתוף המיקום: Facebook vs. Twitter

על אף הטעונת כי טוויטר צריכה להרכש ע”י גוגל, זו לדעתי תמונת המצב העתידית: כאשר טוויטר מציבה רף גם בתחום ה-Geo Location, ויודעת להתמודד מול Facebook Places. באשר לנושא הפרטיות, מעניין אם לעד החשבונות בטוויטר יהיו פתוחים לכל (האם זה מהווה יתרון יותר מאשר חסרון? גם שאלה מעניינת). אם היה אפשר לקבל נתונים, מעניין מהו קצב הגדילה של אנשים שמעבירים את החשבון שלהם בטוויטר מפתוח ל-“נעול”.