יו איי על אנשים וממשקים

גוגל וייב - התנסות ראשונה

2009-10-10T12:06:00Z

כשהתחילה ההיסטריה סביב גוגל וייב, החלטתי לא לכתוב עליו דבר. אמנם הסתכנתי בזה שישללו ממני את תעודת הבלוגר לענייני UX, אבל לא רציתי לכתוב שטויות מבלי שראיתי את התוכנה (כן, באופן חד פעמי נתתי לזה לעצור אותי). הסיבה שחששתי שאכתוב שטויות היא זו: אני רוחש כבוד רב למוצרי גוגל, בעיקר כשנראה שהם מייחסים להם חשיבות כה רבה, אבל הפעם פשוט לא הצלחתי להבין מה זה הדבר הזה ומה עושים איתו. ה"סרטון" (באורך מלא, כמעט שעה חצי) בעיקר העלה סימני שאלה. יותר נכון שהוא ענה על רוב השאלות הקטנות, רק לא על השאלה הגדולה...(read more)

טוויטר: הטוב, הרע, ועורכי הדין.

2009-09-01T19:29:00Z

טוב, אחרי שאפילו הגורו¹ החליט לשתף את העולם בהצלחות הטווייטריות שלו, גם אני מרגיש חובה מוסרית לכתוב על זה משהו.

בזמן האחרון נקלעתי להרבה שיחות אונלייניות ואופלייניות שאת עיקרן אפשר לתמצת במילים "טוויטר זה זבל". עם זאת, יצויין שאת מקצתן היה אפשר לתמצת במילים "טוויטר זה לא זבל". הפוסט הנוכחי הוא בעיקר ניסיון שלי להבין איפה אני עומד בנושא הזבל. והטוויטר.

מה טוב בטוויטר²:

הוא לא ממש דורש השקעה. לפחות לא השקעה בסגנון שנדרש לבלוג (אם בלוגים לא היו דורשים השקעה, הבלוג הזה היה מתעדכן לעיתים תכופות יותר). במקרים בהם עדכון בטוויטר דורש השקעה, היא מתבטאת בעיקר בניסיון לדחוס את הרעיון המעמיק שלך לתוך 140 התווים שעומדים לרשותך. ואני תמיד בעד דברים שגורמים לך לבצע תרגילי ניסוח. זה גם מפתח מיומנויות מועילות למקצוע הזה.
הוא תמיד איתך. את הרעיון המעמיק שנחת עליך אתה יכול לפרסם ברחבי העולם באותה שנייה ממש, מבלי שתצטרך להגיע למחשב שמחובר לרשת, שם תוכל לשתף בו את חבריך בפייסבוק. קיימים עשרות קליינטים ניידים לטוויטר, עבור כל מכשיר סלולרי דור 3 ומעלה, וגם המכשירים הישנים יותר מאפשרים לך לעדכן דרך SMS. זה לא משהו שאפשר לעשות בקלות עם פייסבוק או שירותי בלוגים/מיקרובלוגים אחרים.
הגורם האנושי. מאז שהתייצבה רשימת האנשים שאני עוקב אחריהם בטוויטר, שמתי לב שכמעט והפסקתי להשתמש ב-RSS, כי את כל הקישורים המעניינים שאני רואה שם, אני מקבל לפני כן מאנשים בטוויטר. ואת רוב הקישורים המיותרים שאני מקבל ב-RSS אני דווקא לא מקבל בטוויטר. טוויטר מסנן עבורי את שטף המידע המקצועי שמגיע, ומשאיר רק את מה שמעניין באמת. זה כמובן לא פיצ'ר של טוויטר. למעשה זהו פיצ'ר שלי שעם הזמן הצלחתי להתמקד ברשימת אנשים שאני סומך על דעתם המקצועית. אבל הם מפרסמים את דעתם בטוויטר, ולכן לשם אלך בשביל לקרוא אותה.
התפוצה הרחבה. קצת כמו פייסבוק, יש אותו כמעט לכולם. בשנה האחרונה כל מחלקת יח"צ שמכבדת את עצמה פתחה לארגון שלה נציגות בטויטר (בארץ זה כולל את רוב העיתונים, ערוצי הטלויזיה והרדיו, פורטלים, מסעדות, מוסדות אקדמיים וממשלתיים וכו' - דביר רזניק גיבש רשימה ארוכה). זה כמובן עוד בלי להתחשב בכל הסלבריטאים שניתן להעלות על הדעת. תמצא בו כמות לא מבוטלת של אנשים שאתה מכיר, כנראה שתמצא שם את רוב כותבי הבלוגים שאתה קורא, ותוכל למצוא שם אינסוף אנשים שכותבים על דברים שמעניינים אותך, צריך רק לדעת לחפש.

מה רע בטוויטר:

הוא לא ממש דורש השקעה. זה אומר שעשרות מיליוני אנשים שופכים לשם את כל מה שעולה להם לראש. ובואו נודה בזה, ברוב המקרים לא היה מזיק איזשהו רף כניסה מחשבתי, נמוך ככל שיהיה.
הוא תמיד איתך. זה אומר שכל אותם עשרות מיליונים אפילו לא צריכים להגיע הביתה בשביל לשתף את העולם בהזיות הוורבליות שלהם ובזה שהם הרגע אכלו במקדונלדס וזה שוב היה מגעיל. ואולי בזמן שהיה לוקח להם להגיע הביתה, הם היו רואים איזה ציפור יפה שהייתה מסיחה את דעתם מתובנות קיומיות חשובות שכאלו.
הגורם האנושי. בגלל הסרת שתי המגבלות המתוארות מעלה, כל מה שרע בחופש הביטוי באינטרנט מתחזק ומתעצם ומגיע בשטף בלתי פוסק לעבר כל מי שמוכן לקרוא.
התפוצה הרחבה. ע"פ ההערכות האחרונות, לטוויטר יש 32 מיליון משתמשים. בהתחשב בשלושת הסעיפים הקודמים, זה לא ממש מעודד. לחפש את האנשים הטובים בכל הכמות הזו זה בהחלט כמו לחפש מחט בערימה של משהו, ושחת זה לאו דווקא הדימוי הראשון שקופץ לי לראש.

אתם הרי מכירים ממה נובעת הבעיה התדמיתית הקשה שיש לעורכי דין, נכון? היא נובעת מזה ש-99% מהם מוציאים שם רע לכל היתר³. אז זה בדיוק מה שקורה גם עם טוויטר (ועם פייסבוק, ועם רוב שירותי ווב 2.0 שמתבססים על תפוצה רחבה מאוד ועל תוכן גולשים - user generated content - ללא עריכה). זה כאילו שמחפשים זהב בנהר - צריך לסנן המון המון חול לפני שמוצאים גרגיר זהב. אלא שכאן הזהב של כל אחד נראה אחרת, ויש שיטות מצוינות להוריד את כמות החול כמעט לאפס. ובסופו של דבר אפשר להתעשר.

לבסוף, בלי קשר לטוויטר ובעניין אחר לגמרי, שאלה לי. מה מפריע לאנשי נתב"ג לרכוש את אחד הדומיינים הבאים: www.bengurion.com, www.bengurionairport.com, www.bengurionairport.co.il? כנראה שלא הרבה, כי שלושת האתרים פנויים לרכישה מידי מתנחלים וירטואליים (או שיש תרגום עברי ל-cybersquatters ללא קונוטציות פוליטיות?). ורוב הסיכויים שנתב"ג יכולה להרשות את זה לעצמה. מכאן אני נאלץ להסיק, שלדעתם הכתובת http://www.iaa.gov.il/Rashat/en-US/Airports/BenGurion/ היא הרבה יותר מובנת, זכירה ואינטואיטיבית מאשר הכתובות שציינתי. טוב, שיהיה להם בהצלחה עם זה.

באתר של נילסן הוא זוכה, בין השאר, לתארים הבאים (אמנם על סמך ציטוטים מהתקשורת): "גורו השימושיות, צאר השימושיות, מלך השימושיות, אפיפיור השימושיות". נו באמת, ג'ייקוב, מה עם העקרון הרביעי שלך - עקביות ותקנים? אם יורשה לי לתרגם, "אין לאלץ משתמשים לתהות האם מילים, מצבים או פעולות שונות הם בעלי משמעות זהה".

לדעתי.

ט.ל.ח.

ויטלי, vitalym@

מהדורת מולטימדיה

2009-07-25T12:54:00Z

סקירה קצרה של אירועי השבועיים האחרונים בעולם הביפולארי שבין מוקרוסופט לגוגל.

גוגל סוף סוף הוציאו מביתא את gmail, google calendar, google docs ו-google talk. חמש שנים אחרי השקת ג'ימייל, זה היווה צעד תמוה לכל הדיעות, ואני כבר חששתי שזה היה רק ספין תקשורתי שנועד להסיט את תשומת לב העולם מהסערות שהתחוללו בבלוג של אמיר דותן בעקבות החידוש הקודם שלהם – תפעול גרירה-ושחרור לתגיות, או כפי שאמיר קרא לזה "נצחון מודל התיקיות". אגב, חזית נוספת של מלחמת הגרירה ושחרור נפתחה גם בבלוג של ברק דנין. בכל מקרה, לדעתי טעיתי רק למחצה. נראה כי זה אכן היה ספין תקשורתי, אלא שהוא נועד למשוך את תשומת הלב אל החברה לקראת ההודעה הבאה שלה. ההודעה על היציאה מביתא פורסמה בבלוג הרשמי של גוגל בשמונה בבוקר בשביעי ליולי. בתוך דקות כל סוכנויות הידיעות דיווחו על ההחלטה הנועזת. ואז, שעה וחצי מאוחר יותר, פתאום מופיעה באותו בלוג ידיעה נוספת: בגוגל עובדים על מערכת הפעלה למחשבים נישאים. אגב, לאחר מכן הופיע גל של קישורים לכתבות משנים עברו שחזו בשלב זה או אחר את הופעתה של מערכת ההפעלה של גוגל. חלק אפילו ציירו על זה קומיקסים.

כמשתמע מהקומיקס ובכלל, ההודעה נתפסת בראש ובראשונה כאיום על מיקרוסופט. וכמובן שלא עוברים על דברים כאלה על סדר היום. לכן שבוע מאוחר יותר, בכנס השותפים הבינלאומי של מיקרוסופט, פורסמה ההודעה על השקת חבילת אופיס 2010.

החידושים העיקריים במשרד החדש (אגב, מדוע מתרגמים את השם Windows אבל אף פעם לא מתרגמים את השם Office?) יכללו תפריט ראשי מחודש, אפשרויות מתקדמות יותר לעריכת מולטימדיה ולשיתוף פעולה בו-זמני, אבטחת מסמכים טובה יותר, ואולי התכונה החשובה מכל, שאמורה לתת מענה לגוגל – חבילת יישומי רשת שתתחרה בגוגל דוקס. וכמובן שהתפריטים יהיו בצורת ריבון, למי שקיווה שזה היה ניסיון חד-פעמי.

אגב, כבר עכשיו אפשר להגיד דבר אחד טוב לגבי האופיס החדש. בזמן האחרון משהו השתבש במחלקת השיווק במיקרוסופט, והייתה להם שורה של פרסומות לא מוצלחות,

מוזרות ולא קשורות לכלום,

ואפילו כל כך מגעילות שהחברה הסירה אותן מיידית מהשידור עם התנצלויות לקהל הצופים וגרמה להרבה שמחה וצהלה בקרב שונאי האקספלורר.

אבל הפרסומת של אופיס 2010 היא פשוט יפהפייה:
אגב, קוראים נאמנים של הבלוג ייזכרו ששותפי לבלוג כיכב פעם במשהו קצת דומה - זו הפרסומת לכנס המפתחים של מיקרוסופט שהתקיים בינואר 2007 ובו יעקב הרצה על ממשקי WPF.

בזמן שישנתי

2009-06-14T19:29:00Z

בחודש האחרון הייתי עסוק יותר מהרגיל, ולא הצלחתי לפנות את הקשב הראוי לכמה התפתחויות מעניינות. והפעם לא רק שלא הספקתי לכתוב עליהן אלא אפילו לקרוא עליהן לא ממש יצא לי. אנסה להשלים את הפערים בשבועות הקרובים.

Google squared

זה שרות חדש, משעשע ומיותר למראה של גוגל, שבונה טבלה ע"פ נושא שבוחר המשתמש. למשל, אם נזין את הביטוי Israeli presidents, נקבל רשימה בת 7 שורות (עם 2 נוספות שניתן להוסיף ולקבל רשימה ממצה), על 6 עמודות תוכן - שם, תמונה, תיאור, תאריך לידה, לאום, וקודמו בתפקיד. ניתן להוסיף עמודות אחרות מתוך רשימה סגורה, למשל "מחליפו בתפקיד". למה אני חושב שהוא מיותר? כי כמו בעוד הרבה מאוד מקרים של עיבוד שפה טבעית, לדעתי אפשר לקחת את התוצאות רק בערבון כל כך מוגבל, שזה פשוט לא שווה את הטרחה. למשל, אם נבקש ריבוע של programming languages, אכן נקבל רשימה מצוינת, הכוללת (בעמוד הראשון) פסקל, סכים, פורטרן, פרולוג, קובול, פורת' ופייתון. העמודות הן: שם, תמונה, תיאור, מקורות השפעה, הופעה ראשונה, ופרדיגמה. אבל רגע, מה זה "תמונה" של שפת תכנות, אתם שואלים? אז בארבעה מקרים זה צילום מסך עם קוד, בשני מקרים זה צילום עטיפת הספר, ובמקרה הנותר זה תמונתו של איש. מיהו האיש? האם זה ממציא שפת התכנות? זה לא ייתכן, כיוון אין לו משקפיים ושיער פנים. אז בואו נקרא את תיאור השפה הזו ונבין אותה קצת יותר. "עבודתו המוקדמת של פסקל", מספר לנו גוגל בריבוע, "הייתה במדעי הטבע והמדעים היישומיים, בהם הוא תרם רבות לבנייתם של מחשבונים מכאניים". כן, כנראה שהאיש הוא בלז פסקל, המדען הצרפתי בן המאה ה-17, שעל שמו נקראת השפה. האלגוריתם התבלבל באיזשהו שלב ובמקום תיאור שפת פסקל הביא תיאור של פסקל המדען. כפי שאמרתי, זה לא בדיוק אנציקלופדיה בריטניקה. אגב, על פניו נראה כי המקור ל-90% מממצאי google squared הוא וויקיפדיה. לא יותר קל פשוט להכנס לשם ישירות? והיא, בניגוד ל-google squared, מבינה גם עברית.

בונוס טראק: ריבוע על influential rock groups מעלה בדיוק תוצאה אחת, היא לד זפלין, כשבתיאור הלהקה רשום non-script beacon img. Register for email updates, ובנוסף קיימת עמודה תמוהה בשם Metal, והיא חסרת ערכים (במובן שאין בה תוכן, ולא שהיא גדלה על סקס, סמים ורוקנרול).

Bing

בשנת 1998 מיקרוסופט השיקה את MSN, מנוע החיפוש הראשון שלה. הוא לא ממש תפס. מי שהשתמש בו היו בעיקר אנשים שלא שינו את הגדרות ברירת המחדל בדפדפן (תנחשו איזה), וביישומי מיקרוסופט האחרים.

בשנת 2006 המנוע הוחלף ע"י Windows Live Search. הוא לא ממש תפס. ע"ע MSN.

בשנת 2007 הוחלט שמה שיעזור זה להוריד את המילה ,Windows והמנוע הפך ל-Live Search, יענו חיפוש ח"י. בכל זאת לא עזר.

בשנתי 2009, לפני שבוע, קיבלנו את בינג. השמועה אומרת שהשם הוא ראשי תיבות של But/Because It's Not Google, אבל אל תאמינו לשמועות.

כל המאמרים והפוסטים מדברים על הרבה שינויי ממשק מעניינים בבינג - לעומת הגלגולים הקודמים שלו, ולעומת גוגל. יש תמונה יפה ומשתנה ברקע, התוצאות מתחלקות אוטומטית להרבה קטגוריות מתוחכמות, וכו'. רציתי גם אני לדבר עליהם, אבל לא הייתה לי אפשרות, כי בינג הופיע אצלי על רקע אפור ולא עשה שום טריקים, לא לפני החיפוש ולא אחרי, ללא הבדלי מחשב, דפדפן ומערכת הפעלה. בסוף שמתי לב שהוא מזהה אוטומטית שאני נמצא בישראל, וקלטתי מייד שזוהי מזימה אנטישמית זדונית. ואכן, ברגע ששיניתי את הגדרת המדינה לארה"ב, הכל התחיל לתקתק.

אז כן, ברקע יש תמונה יפה שאמורה להשתנות מדי יום, ובשאיפה להיות קשורה לאירועים היסטוריים של אותו יום. בתמונה יש כמה אובייקטים שניתן להצביע עליהם ע"מ לקבל יותר מידע, קצת בסגנון של פליקר. בגדול זה נראה נחמד, למרות שאני מחזיק בדעה שהמשתמשים הכבדים של מנועי חיפוש מגיעים לעמוד הבית רק אחרי שלב החיפוש (שהופעל מהדפדפן עצמו), כלומר כשכבר לא רואים את התמונה. במילים אחרות, הפיצ'ר הזה מיועד בעיקר לאנשים משועממים (ואין בזה שום פסול, כי בהחלט לא חסר כאלה באינטרנט).

במעבר עכבר על התוצאות, מימין מתקבלת תצוגה מקדימה של העמוד המקושר. עד עכשיו ראיתי לא מעט נסיונות להראות תצוגות מקדימות של עמודי אינטרנט, ולא אהבתי את רובן, כי הן בד"כ הכילו גרסאות מוקטנות של העמוד עצמו, וזה לא ממש עוזר לאף אחד. לעומת זאת, מיקרוסופט עשו את זה די יפה לטעמי - המסגרת מכילה את הפסקה הראשונה של הטקסט, וכן כמה מהכותרות/קטגוריות הפנימיות הקיימות בעמוד. כמובן שדרוש מדגם יותר גדול, אבל על פי כמה עמודים שניסיתי את זה עליהם, נראה שזה באמת עוזר.

גם את התוצאות עצמן מחלק בינג לקטגוריות. כשביצעתי חיפוש על Israel, התוצאות התחלקו לקבוצות הבאות: חדשות על ישראל, כללי (ויקיפדיה וכאלה), עיתונים בארץ, מזג האוויר, מפות, תיירות ונדל"ן. בקטגוריית "תמונות" התמונה הראשונה, וכנראה זו שהכי מייצגת את המדינה, הייתה של סיוון קליין מיס ישראל 2003. טוב, אם להם מותר, אז למה לא לי?

(ישראל?)

אגב,חם מהתנור, אורנג' וסלקום הולכות להביא את האייפון לארץ, עבור אותם חמישה אנשים שהחליטו שהם צריכים אותו, ועוד לא הביאו להם אותו מחו"ל.

ויטלי

הוצא מהקשרו

2009-05-02T15:06:00Z

אתמול הגעתי איכשהו לאתר של פורבידן פלאנט, חנות מקוונת למוצרים מעולם הקומיקס, גיבורי-על וכאלה (למעשה חיפשתי גלימה חדשה לחליפת Usability man שלי). במבט ראשון לא הצלחתי למצוא את אזור החיפוש באתר, ובשביל לאתר אותו, נאלצתי להשתמש בחיפוש של הדפדפן, אבל חיפוש המילה search הניב אפס תוצאות. סירבתי להאמין שבאתר כזה לא יהיה בכלל מנגנון חיפוש, ובסוף מצאתי אותו בפינה הימנית העליונה. כשמצאתי, הבנתי מדוע זה לקח לי כל-כל הרבה זמן - אני רגיל לחפש את אזור החיפוש לפי השורה הריקה הבולטת שמשמשת להזנת הטקסט, אך הפעם היא לא הייתה קיימת, היה רק לינק לעמוד אחר, שממנו אפשר לחפש. וכמובן שהכפתור שמכיל את הלינק היה בעצם תמונה, כך שהדפדפן לא יכול היה לקרוא את המילה search.

כל העניין הזה די צרם לי, אבל ראיתי כבר דברים גרועים בהרבה, אז לא התרגשתי יותר מדי. אבל בעמוד החיפוש עצמו נתקלתי באתגר שהיה לי חדש. הזנתי את מילת החיפוש, לחצתי enter במקלדת, וראיתי למטה את התוצאות. כשלא ראיתי בהן את מה שחיפשתי אחריו, חזרתי לתיבת ההזנה, והופתעתי לגלות שאין שם כפתור אישור. שום דבר שרשום עליו OK או Go או Search או כל דבר אחר. עם זאת, ממש מתחת לתיבה היו הוראות הפעלה בזו הלשון: Think it... Type it... Find it.... שמחתי לגלות את שורת החיפוש היחידה בעולם שיש לה סלוגן פרסומי פומפוזי משלה. הרי ידוע שחובבי הקומיקס הם לרוב אנשים רחוקים מעולם הטכנולוגיה, אין להם מושג מהי שורת חיפוש באינטרנט, וללא הוראות שמנוסחות לפי מיטב כללי הז'אנר, הם לעולם לא יצליחו למצוא משהו באתר.

בכל מקרה, בחזרה לכפתור. ידעתי בוודאות שהפעלתי את החיפוש, כי למטה ראיתי את התוצאות שלו. אבל אני הפעלתי אותו דרך המקלדת. יש בי עוד קצת אמונה באנושות, ולכן סירבתי להאמין שעשו אתר שניתן לחפש בו באמצעות המקלדת בלבד. אי לכך, החלטתי לנסות שוב, וכשהתחלתי לרשום, פתאום ראיתי שהתוצאות למטה משתנות. ואז האסימון נפל. מעצבי האתר החליטו לחשוב מחוץ לקופסא, ובמקום מנגנון חיפוש סטנדרטי השתמשו במנגנון סינון. החל מהאות השנייה במילה המוזנת, הם מתחילים לחפש בכל המוצרים באתר, ולרשום למטה את כל מה שמתאים. עם כל אות חדשה הם מחפשים מחדש ומצמצמים את הרשימה בהתאם. וזה אפילו לא עובד לפי הפופולריות, אלא רק לפי סדר אלפביתי. עכשיו, מדובר באתר די גדול עם קטלוג מוצרים נרחב. כל חיפוש כזה לוקח להם כמה שניות טובות (שבמהלכן הם אפילו מציגים progress bar). ובפועל זה אומר שאחרי כל אות החיפוש מתחיל מחדש, מבלי שהוא הספיק להסתיים עבור האות הקודמת, והתוצאות עוד לא הוצגו. זאת, כמובן, בהנחה שחובבי הקומיקס מקלידים בקצב של יותר מאות אחת לשלוש שניות. לכן עבור מילה של 10 אותיות הם מפעילים משהו כמו 7 חיפושים מיותרים לחלוטין, ובסוף המשתמש יושב ובוהה בסרגל ההתקדמות. אני אישית מאוד מעריך חשיבה יצירתית, אבל לא צריך להמציא את הגלגל, במיוחד אם הפעם החלטתם לעשות אותו מרובע. כשיש לכם קטלוג קטן יחסית, וסינון התוצאות גלוי לעין, יכולה להיות עדיפות למנגנון כזה, אבל כאן זה ממש לא המקרה.

פיענוח תעלומת הכפתור הנעלם גרם לי לחשוב על מקרים נוספים של מנגנונים או פקדים שהוצאו מהקשרם. את אחת הדוגמאות האהובות עליי גיליתי באתר ישראלי מאוד נחמד, שמאפשר להאזין לתחנות הרדיו הישראליות ברשת. גם כאן החליטו לחשוב מחוץ לקופסה, ועיצבו את ווסת העוצמה באופן הבא:

מי רוצה לנחש, בלי לבדוק, כיצד מגבירים את הווליום? ובכן, בשביל זה צריך ללחוץ על הצד הימני של הפקד. אולי זה בגלל שאני כמעט ולא משתמש בממשקים בעברית, אבל לא זכור לי שאי פעם ראיתי ווסת עוצמה שמגבירים אותו מימין לשמאל. עד כה כולם תיפקדו הפוך. שלא נדבר על זה שבכולם היו סימני +/- או לפחות הפקד היה בנוי בצורת משולש, כך שהיה ברור שהעוצמה מתגברת לכיוון התרחבות המשולש. אגב, ממש מעל הפקד אכן יש כפתורי פלוס ומינוס, אבל הם דווקא ממוקמים בסדר המקובל יותר - כשהפלוס מימין. לדעתי זה טיפה מבלבל. ומה בדיוק עושים שני הכפתורים? הם לא שולטים על הווליום, כי בטולטיפים שלהם רשום "הצג בקרה" (על הפלוס) ו"הסתר בקרה" (על זה שנשאר). איזו בקרה? אחרי כדקה של לחיצות מהוססות, שמתי לב שהם שולטים על נגן המדיה שמוצג למעלה. זאת, כמובן, רק אחרי שהשכלתי לעבור לאקספלורר, אחרת הם לא עושים דבר.

אבל מבחינתי, מה שהוצא כאן מהקשרו, היה רצף הצבע. אני בהחלט יכול להבין שצבע אדום מסמן עוצמה גבוהה מדי, ולפי ההגיון הזה צבע ירוק אמור לסמן עוצמה שהיא בסדר. אבל זה לא אומר שלחיצה על הירוק אמורה להשתיק את הנגן לגמרי! בנגן אחד חביב וחינמי שנקרא VLC Player גם החליטו להשתמש ברצף כזה, אבל הם חשבו על הפינה הזאת, ולכן הרצף שלהם מתחיל בלבן (אין קול), עובר מהר מאוד לירוק, ומשם לאדום.

במילים אחרות, אם אתם בונים על כך שאדום מסמל משהו קיצוני, תוודאו שירוק לא מסמל את הקיצוניות השניה, אלא את הטווח הרצוי. דוגמא קלאסית לזה היא מד הטמפרטורה ברכבים.

ואיזה ממשקים שהוצאו מהקשרם אתם מכירים?

בדיקות משתמשים מרחוק ופאנל מומחים

2009-03-28T11:33:00Z

UPA האחרון עבר בניחוח קל של חו"ל.

בהתחלה גיליתי שתומר שרון מגיע לארץ מניו-יורק בשביל לערוך בדיקות משתמשים בסניף של גוגל בתל-אביב. לאחר מכן גיליתי שהוא הולך להרצות בכנס UPA על בדיקות משתמשים מרחוק. אז עשיתי אחד ועוד אחד והבנתי שבדיקות משתמשים מרחוק זה כשנוסעים לצד השני של האוקיינוס ומבצעים שם בדיקות. אבל ב-UI העמידו אותי על טעותי וגילו לי שעשינו פרוייקטים כאלה גם בסינגפור, וזה עדיין לא היה מספיק מרחוק. אז הבנתי שבשביל לעשות בדיקות משתמשים באמת מרחוק, תומר יצטרך לעבור למרכז קופרניקוס של גוגל.

החלק השני של הכנס היה מוקדש לפאנל מומחים בניצוחו של אמיר דותן ההוא-מהבלוג, שהגיע אלינו מלונדון. כשאמיר ביקש ממני להצטרף לפאנל, רמזתי לו שאני לא מוכן להקרא מומחה לפני שעשיתי בדיקות משתמשים מרחוק, בתקווה שיזמין אותי אליו ללונדון, אבל הוא אמר שזה בעצם רק ביטוי, ולמעשה זה יותר פאנל אנשי מקצוע. כאן כבר לא היה לי לאן לברוח והצטרפתי לתומר, מאור בר, רומי יצחקי ומורד שטרן בפאנל.

אבל קודם כל ההרצאה. גיליתי שאוניברסיטת בנטלי לא קילקלה את ההרצאות של תומר, כך שבשביל לקבל התרשמות על הפן החזותי של ההרצאה, אפשר ללכת למשל לכאן :-). הדבר היפה במצגות שבנויות רק מתמונות אסוציאטיבית ושאינן מכילות כל מלל, הוא שהן מכריחות את הקהל באמת להקשיב למרצה. הדבר הפחות יפה הוא שהרבה יותר קשה לסכם אותן, במיוחד לאנשים מאותגרים כמוני, שתמיד למדו מסיכומים של אחרים (אחרות, ברוב המקרים). לכן אני מקווה שהמעט שהצלחתי לרשום לא יהיה רחוק מדי מהאמת. חלק מהדברים באים גם ממקורות אחרים בנושא.

בדיקות משתמשים מרחוק / בדיקות לא מודרכות (unmoderated) הן בדיקות בהן אין קשר ישיר בין הנבדק לנסיין. בעוד שבבדיקות שימושיות קלאסיות הנסיין צופה בנבדק ישירות, כשהוא יושב לידו או מאחורי מראה חד-כיוונית, בבדיקות מרחוק לרוב הנסיין לא יראה את הנבדק כלל, אלא יקבל חיווי רק על האינטרקציה שלו עם המוצר.
לכן כמעט תמיד יהיה מדובר במוצר תוכנה (כי די קשה לעשות בדיקות מרחוק על מוצר פיזי), וההתרשמות שלי היא שברוב המקרים יהיה מדובר באתר אינטרנט או מוצר מקוון אחר.
להבדיל מבדיקות שימושיות קלאסיות, בדיקות מרחוק הן אסינכרוניות - הנסיין והנבדק לא חייבים לבצע את התפקידים שלהם בו-זמנית. תוכנה יכולה להקליט את התנהגות הנבדק, והנסיין יכול לבוא מאוחר יותר ולנתח את ההקלטה.
בדיקות מרחוק הן זולות יותר גם לוגיסטית, כי אין צורך להקים מעבדה ולהביא את האנשים אליה, וגם מבחינת התגמול לנבדקים. את הנבדקים ניתן לגייס באמצעות האינטרנט בשני המקרים, אבל עבור בדיקות מרחוק ניתן "ליירט" אותם ממש על האתר עצמו, במידה והוא כבר עובד ויש אנשים שנכנסים אליו - המשתמש פתאום יראה דיאלוג שמציע לו להשתתף בבדיקה קצרה תמורת הנחה של $10 באמזון. במידה והוא מסכים, הוא יקבל סדרה של מטלות, אותן עליו לבצע, ובסוף יתבקש למלא את הפרטים הדמוגרפיים הרלוונטיים.
בדיקת משתמשים קלאסית, בה המשתמש מוקלט בוידאו, מספקת לנסיין כלי השפעה הרבה יותר חזק, כי כשרואים את הבעות הפנים ואת התנהגות המשתמש בעודו נאבק במטלה שנראית אינטואיטיבית לצוות הפיתוח, המסר הוא חזק וברור. לעומת זאת, בבדיקה מרחוק לרוב ניתן לראות רק את מפת הקליקים ורצף המסכים של המשתמש, וזה הרבה יותר חלש. כמובן שניתן גם לקרוא את הערותיו, אבל זה עדיין לא נותן את אותו האפקט.
מצד שני, בבדיקות מרחוק לרוב ניתן לגייס הרבה יותר אנשים, מה שמספק נתונים סטטיסטיים טובים יותר על הביצועים שלהם (בנושא הזה - בימים האחרונים מסתובב ברשת מכתב הפרידה מגוגל של אחד המעצבים הבכירים שעבדו שם. הוא מתלונן על כך שבגוגל כל החלטה עיצובית חייבת לקבל גיבוי בהרבה מספרים ונתונים יבשים, וזה די מוציא אותו מדעתו, כך שבסוף הוא עזב את החברה. כעבור זמן קצר התפרסמה גם תגובה למכתב הזה, של מעצב שעדיין עובד בגוגל, והוא מציג נקודת מבט שונה).
אמינות המידע - בעיה ידועה בניסויי מעבדה בפסיכולוגיה היא שהנבדקים מנסים, במודע או לא במודע, לרָצות את הנסיין, לנסות לנחש את ההתנהגות המצופה מהם, ולנהוג בהתאם. בעיה זו קיימת גם בבדיקות שימושיות קלאסיות. המשתמשים גם מרגישים הרבה יותר לחוצים, ולא משנה כמה תגיד להם שאתה בוחן את הממשק ולא אותם, הם ירגישו שהם במבחן. בבדיקות מרחוק, בעיות אלו הן הרבה פחות חמורות כי המשתמשים נמצאים בביתם ואינם מרגישים שצופים בהם.
אולם בבדיקות מרחוק המשתמש עשוי ללכת לקיצוניות השנייה ופשוט להקליק כמה שיותר מהר בשביל לגמור עם זה ולקבל את העשרה דולר האמזוניים שלו. במעבדה, תחת עינו הפקוחה של הנסיין והמצלמות שלו, לרוב זה לא יקרה. זה מאוד פוגע באיכות המידע הסטטיסטי המתקבל.
אפשרות מעניינת היא לערוך בדיקת שימושיות מודרכת קצרה, עם מעט משתמשים, בשביל לעלות על הנקודות העיקריות, ואז לנסות לתקף את זה סטטיסטית בבדיקה מרחוק.

כשתומר סיים, הגיע תורנו. הסרט הראשון שאמיר הראה הוא סרטון החזון של מיקרוסופט על מערכת הבריאות בעתיד הלא-רחוק.

הסרטון הוא חלק מסדרת סרטוני חזון שמיקרוסופט הפיקה: מלבד מערכת הבריאות, יש להם חזונות (או חזיונות, לדעתם של רבים) על מסחר קמעונאי, על בנקאות, על הבית החכם ועל תהליך הייצור. בכל הסרטונים רואים בדיוק את אותם הדברים: כל פעולה שלנו נרשמת ומנותחת ע"י מחשבים שמחליפים מידע ביניהם ומעבירים אותו לאנשים הרלוונטיים (החל ברופא שרואה את קצב הלב שלי מהריצה בבוקר, וכלה בעובד בסופר שרואה שיש לי ברשימת הקניות נייר טואלט, והוא צריך להוציא אותו מהמחסן). המכשירים בסרטונים הם בעלי מסך מגע, שטוחים, לבנים, מעוגלים וחלקלקלים. בקיצור, החזון של מיקרוסופט לשנת 2019 מזכיר את החזון של אורוול לשנת 1984, רק משום מה בעיצוב של אפל דווקא. מה שאני לא הצלחתי להבין עד עכשיו זה מה המטרה של כל זה. האם זה נועד רק לעורר באז בבלוגוספרה? אני כרגע לא רואה שום אפקט אחר. מצד שני, אני גם לא ממש מבין מה המטרה של רכבי קונספט, וכנראה שזו מקבילה טובה לסרטונים האלה. אשמח אם מישהו יסביר לי.

הסרטון הבא הדגים את טכנולוגיה של eye tracking בבדיקות שימושיות על טלפון נייד.

כאן הדיון התמקד בעיקר בטכנולוגיה עצמה, ולדעתי פיספסנו דוגמא מעניינת לסוג התובנות שניתן להגיע אליהן באמצעות טכנולוגיה זו. הייתי רוצה לדבר עליה קצת.

לפני כמה שנים הופיעה בטלפונים ניידים תכונה קטנה ומועילה: בעת כתיבת טקסט, כשלוחצים על אחד ממקשי האותיות/מספרים/תווים, מופיעה על המסך בצד תיבה קטנה עם כל התווים של אותו מקש, וככל שלוחצים יותר פעמים, הבחירה בתיבה עוברת לתו הבא. זה מועיל בעיקר כשמשתמשים ב-T9, המילון המובנה, כי אז אי אפשר לראות את האותיות מתחלפות בשדה הזנת הטקסט עצמו, וקל מאוד להתבלבל ולשכוח באיזה תו אתה נמצא. ובכן, בסרטון הזה גם יש תיבה כזו. וכאן היא עוד יותר חכמה - היא משנה את מיקומה בהתאם למיקום הסמן, כך שאם אני כותב בחלק העליון של המסך, היא מופיעה למטה, ואם אני כותב למטה, היא מופיעה בחלק העליון. נראה מתוחכם למדי.

אבל הסרטון מראה לנו את התנהגות המשתמש בפועל, ובו רואים שכל עוד הוא מקליד למעלה, הוא אכן מסתכל הרבה למטה - בערך חצי מהזמן על התיבה וחצי מהזמן על לוח המקשים. לעומת זאת, על הטקסט עצמו הוא כמעט ולא מסתכל - אפשר להגיד שהוא מקליד בצורה עיוורת. אבל כשהוא עובר אל שורת הטקסט השנייה, והתיבה קופצת למעלה, הוא לא מסתכל עליה אפילו לא פעם אחת. העיניים שלו עוברות משדה הזנת הטקסט אל המקלדת, ולעולם לא עולות למעלה אל תיבת בחירת התווים. הסרטון מאוד קצר ולא מציע הרבה מידע, אז אני לא אנסה לפרש את ההתנהגות הזו, אבל לדעתי זה מדגים יפה את סוג הממצאים שניתן לקבל רק מטכנולוגיות כמו eye tracking.

הבא בתור. שוב סרטון חזון, הפעם של אזה רסקין, בנושא פיירפוקס למכשירי כף יד.

את שתי הטענות המשמעותיות שלי לסרטון כבר אמרתי בפאנל. קודם כל, לא ייתכן שסרטון שמתיימר להציג ממשק למסך מגע על מכשיר כף יד, משתמש בעכבר ומסך גדול בשביל להציג אותו. זה כמו להציג בתערוכת רכבים רכב ללא גלגלים, ולהגיד "נו, הם שחורים ועגולים כאלה, בחנות זה יימכר עם הגלגלים, אל תדאגו, מה, בחיים לא ראיתם גלגל?". כשכל האתגר שלך בתור מעצב נובע מזה שאמצעי הקלט שלך עשוי להיות גדול מאוד, להסתיר חלק גדול מהמסך, ולהגיע לרמת דיוק נמוכה מאוד, אין לך את הפריבילגיה לפרסם דמו שמשתמש בסמן קטנטן ומדויק. והשימוש בכתובות מוקלדות מראש גם לא עוזר. אמנם מנגנון ההקלדה לרוב אינו בתחום הדפדפן (אגב, אם זו מקלדת וירטואלית אז אין סיבה שלא יהיה, אם הוא יותר טוב מהמקלדת הוירטואלית המובנית במכשיר), אבל הדפדפן כן יכול לתמוך בהקלדה בצורה כלשהי. דוגמא קלאסית היא ה-T9 שהזכרתי קודם לכן.

הדבר השני זה הטאבים. הרעיון בסרטון הוא להציג אותם זה לצד זה, בגרסא מוקטנת. כל טאב חדש שנפתח, מקטין את האחרים. זה מנגנון שדורש הרבה מקום או מעט מידע. למשל, באופרה למובייל לא ויתרו על הטאבים, אבל המעבר ביניהם מתבצע בתיבת משימות קטנה כמו זו שמתקבלת בחלונות בלחיצת alt+tab. הצגת הרבה טאבים במרחב אחד מבלי לפגוע יותר מדי בבהירות התוכן זו בעיה שלא קל לפתור גם על מסכים שולחניים גדולים, ובעייני שילוב הקונספט הזה בממשק של מכשיר כף יד מבטל את היתרונות שלו, ומשאיר רק את הבעיות, שהופכות לחמורות יותר.

הדיון הבא היה על ה-Jitterbug - טלפון נייד למבוגרים של סמסונג.

הדבר הראשון שגרם לי להרים גבה, וזו גם נקודה שעלתה מהקהל, הוא שהטלפון הוא מסוג קונכייה - כזה שיש לפתוח אותו. הייתי מצפה שטלפון שמעוצב ומיועד לאנשים בעלי שליטה מוטורית ירודה, ידרוש מינימום תפעול פיזי של חלקים זזים. כשצריך להספיק לענות לשיחה נכנסת, גם אנשים צעירים לעיתים קרובות לא מצליחים לפתוח טלפונים כאלה מהפעם הראשונה, או שנאלצים להשתמש בשתי הידיים בשביל לעשות זאת. אולם לאחר ההסבר של תומר, שמכיר את הטלפון מקרוב, הבנתי מה עמד מאחורי ההחלטה - המכשיר הוא גדול מאוד, בשביל להגיע גם לאוזנו וגם לפיו של הדובר, ולכן בשביל שלא נצטרך להסתובב עם מכשיר בגודל של שפופרת טלפון קווי, הוחלט לקפל אותו לחצי. בנוסף, הפתרון הזה סלל את הדרך לעוד כמה תכונות יפות של המכשיר. קודם כל, הוא מתלבש יפה על המודל המנטלי של בני הדור המבוגר יותר על מכשירי טלפון קוויים, משום שבעיניהם יש למכשיר מצב כבוי (כשהשפופרת מונחת, כאן - כשהוא מקופל), ומצב דלוק (כשהשפופרת מורמת / כשהוא פתוח). בעיניהם אמור להיות גם חיווי למצב המכשיר ולתקינותו - צליל החיוג. ב-Jitterbug יש צליל חיוג שניתן לשמוע כשהטלפון פתוח. פתרון זה לא היה מתאפשר בגרסת "לבֵנָה". זה מבחינת הממשק הפיזי. עוד כמה נקודות ביקורת לגבי הממשק הפיזי מושמעות בסרטון עצמו. ודבר אחד שלא הצלחתי להבין בהקשר הזה הוא תפקידו של הכפתור האפור הגדול שיוצא מהפאנל החיצוני העליון של המכשיר. מבחינת ממשק התוכנה הרגשתי שהיו הרבה פיספוסים - הגופן היה קטן יחסית, רמת הטעינה הייתה חבויה בהגדרות ולא הוצגה בצורה גראפית אלא רק באחוזים, ובכלל נראה כי אין בטלפון חיוויים גראפיים כלל, אלא רק טקסטואליים. השאלה האם בהקשר של אנשים מבוגרים עדיף ללכת על אייקונים או על טקסט היא שאלה מרתקת בפני עצמה, שאני לא מכיר את התשובה אליה. מצד אחד, גודל הטקסט מוגבל ע"י אורך המילים, אז אי אפשר לעשות טקסט מאוד גדול, אבל כן אפשר להציג אייקונים מאוד גדולים וברורים, אז יותר קל לראות אותם. מצד שני, ברגע שכבר ראינו את הטקסט, אנחנו יודעים מה הוא אומר (אם הוא נוסח כראוי ותוך התחשבות בקהל היעד) אבל את האייקונים יש לפרש, ללמוד ולזכור, וזו לא יכולת מובנת מאליה.

את הפאנל סגרנו עם סרטון המציג ממשק בסגנון Minority Report.

לדעתי כל מה שאפשר להגיד על הממשקים האלה נאמר אחרי צאת הסרט, ובאינספור ההזדמנויות שהם הוצגו בפורומים ממשקולוגיים שונים. ובפרט: מלבד אפקט הוואו, מה טוב בהם? מספיק טוב בשביל לכפר על המאמץ הפיזי הנדרש לעבודה כזאת, על מגבלות השימוש בידיים בזמן העבודה (כלומר, אם אני מגרד בראש או עונה לטלפון, אני לא רוצה שהמחשב יתחיל לבצע פעולות שנדמה לו שביקשתי), ועל חוסר היכולת לבצע פעולות מדוייקות (תעשו ניסוי: תקחו מצביע לייזר, תעמדו במרחק 5 מטרים מהקיר, ותנסו להעביר את הסמן בצורה מהירה ומדויקת מנקודה אחת לאחרת, במיוחד כשהן קרובות)?

בסופו של דבר, אני מאוד נהניתי לקחת חלק בפאנל, ושמחתי לראות את ההשתתפות הערה של הקהל. במיוחד שמחתי (באמת) לשמוע הערה מסוימת שהביעה ביקורת עלינו, חברי הפאנל, על זה שהתייחסנו רק לצדדים המחשוביים והכלכליים של החזון של מיקרוסופט, ולא דיברנו על הצד המקצועי שלו כאנשי UX. אז אם אפשר לענות על זה מכאן, בהמשך למה שכתבתי למעלה: אתה צודק. חבל שלא התייחסנו לזה. ניסיתי להבין למה זה קרה, אז ראיתי את הסרטון פעם נוספת, ושוב הרגשתי שאין שם על מה לדבר מהבחינה הזו. אין שם שום אמירות ממשקיות, ובקושי יש אמירות אחרות - זה בועת סבון כזאת שנראית מדהים כל עוד לא מנסים לגעת בה. בעצם לא, יש דבר אחד משעשע. כשהבחורה מגיעה לקופת חולים, היא מדפדפת בארנק הדיגיטלי שלה בשביל למצוא את כרטיס החבר. אז אם כבר יש ארנק דיגיטלי, מה, הוא לא מסוגל להבין לבד שבמחשב של קופת החולים צריך להעביר את כרטיס החבר שלו, ולא את הכרטיס מהקאנטרי? ובמיוחד בסביבה כזו, שכל בלטה במדרכה מקבלת את סיפור חייו של מי שדרך עליה, ומעבירה את המידע לפנס הרחוב שמשנה את התאורה בהתאם למספר המשקפיים שלו.

תודה רבה לאמיר על ההזמנה להשתתף בפאנל, לחברי הפאנל האחרים, ובמיוחד לתומר על ההרצאה שלו, ולקהל שלא זרק עלינו אף לא עגבנייה אחת, אפילו אחרי ההערה של "טוב, לא כולנו בני ארבעים" בהקשר של הטלפון למבוגרים.

ויטלי

נ.ב. התשובה לחידה מהפוסט הקודם: ספקית הטלפוניה האוסטרלית עיצבה טלפון ציבורי בעל שפופרת מאוד כבדה וכבל מאוד קצר. לא אמרתי שהפתרון היה ידידותי למשתמש, רק שהוא היה נכון בשביל להשיג את המטרה.

סיקורי כנסים קודמים בבלוג:

ממשק משתמש בעידן ה-Agile

יום השימושיות 2008

שמישות חברתית

כנס על SEO

מהדורת עדכונים וקישורים

2009-03-07T20:24:00Z

מדי פעם אנשים שואלים אותי על נושאים שהוזכרו בבלוג הזה בעבר, אז החלטתי להוציא מהדורת עדכונים קטנה. תנחשו מה זה: רמז: זה אייקון. עוד רמז: זה הפתרון שמצא אלכס פאאבורג לאתגר שהזכרנו במקבץ הקישורים הזה . כן, זה האייקון לדיווח קריסת פיירפוקס 3 על מקינטוש, כפי שעוצב ע"י חברת Sofa. ראו דיון על האייקון בקישור מעלה. בפוסט שעסק ב ויזואליזציה של מידע רפואי דיברתי הרבה על תיקים רפואיים אלקטרוניים. ובכן, במהדורת פברואר של ה- Journal of Usability Studies (תחת עריכה ראשית של אבי פרוש, מייסד UPA ישראל, דרך אגב...(read more)

ממשק משתמש בעידן ה-Agile

2009-01-18T20:38:00Z

כך יצא שבדרך כלל אני הראשון בסביבה המקצועית הקרובה שלי שמגלה על הנושא של כנסי UPA הבאים (השיטה די פשוטה: בשביל זה צריך רק לעקוב אחרי לאה אהרונוביץ - hagoleshet@ - בטוויטר). כשגיליתי שהכנס הקרוב יהיה בנושא Agile, ושאלתי מספר אנשים האם הם מתכוונים לבוא, קיבלתי רק שני סוגים של תשובות. התשובה הראשונה, והנדירה יותר, הייתה: "Agile? איך זה קשור לשימושיות?". התשובה השנייה, הנפוצה הרבה יותר, הייתה: "Agile? מה זה Agile?". כשהייתי מסביר במה מדובר, לפחות איך שהבנתי את זה אז ("מתודולוגיה...(read more)

בן שניידרמן על ויזואליזציה של מידע רפואי

2008-12-27T15:52:00Z

ביום רביעי בשבוע שעבר המחלקה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן גוריון אירחה את הכהן הגדול של ויזואליזציה של מידע, הלא הוא פרופ' בן שניידרמן. לפני כמה חודשים, לכבוד יום הולדתו של בן, האתר visual-literacy.org הפך את האיש עצמו לממשק אחד גדול לשיטות ויזואליזציה שונות (מומלץ להקליק ולשחק קצת): לא יכולתי להחמיץ הזדמנות לראות את זה מקרוב, אז נסעתי לב"ש. בעיית התיקים הרפואיים האלקטרוניים ההרצאה עסקה בויזואליזציה של מידע רפואי, וספציפית בתפעול של תיקים רפואיים אלקטרוניים. באופן כללי, רפואה היא...(read more)

יום השימושיות 2008

2008-11-16T14:49:00Z

יום שימושיות 2008 שמח לכולם! הפקקים של צומת רעננה היו מקום וזמן אידאליים לסיכום מנטלי של רשמים מכנס יום השימושיות העולמי המוקדש לתחבורה. פתחה את היום נשיאת UPA ישראל, חוה צור, שהציגה בקצרה את הארגון ואת הנושא של יום השימושיות הנוכחי, והזכירה מספר קונספטים מעניינים שבאים לפתור חלק מהבעיות בתחום התחבורה (כמו ה- stackable car המגניב ביותר). המרצה הראשון היה הפרופסור דוד שנער מאוניברסיטת בן גוריון, המכהן כמדען הראשי של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. דוד ציטט מספר מחקרים העוסקים בעיצוב כבישים ורכבים, וחשף...(read more)

קישורים שהצטברו

2008-11-05T13:25:00Z

אהלן, לפני כמה חודשים כתבתי כאן על סיסמאות ואבטחת מידע , ולאחרונה ראיתי סרטון שהזכיר לי את הפוסט ההוא. שימו לב למנגנון נעילת המכשיר בסרטון ההדגמה של הטלפון G1 שפועל על מערכת ההפעלה אנדרואיד של גוגל. המנגנון מעלה כמה שאלות מעניינות. קודם כל, לגבי אופי הפעולה שלו. בסרטון נדמה שבכפתור האחרון הוא מבצע לחיצה כפולה, שפירושה כנראה "אישור". האם זה אומר שניתן לשלוט על מספר התווים/נקודות? האם אפשר לבחור נקודה כלשהי פעמיים ברצף? האם מותר לקטוע את הקו? מה מספר הנקודות המינימלי? שאלות מהסוג השני, והמעניין...(read more)

כנס UPA האחרון ומדוע אני לא משתמש ב-ICQ

2008-09-25T06:59:00Z

שלשום הייתי בכנס UPA ישראל. נושא הכנס היה "שימושיות חברתית", ושתי ההרצאות היו על שילוב של אלמנטים של ווב 2.0 במסגרות אירגוניות (הרצאה של אדוה לוטן, אדריכלית פתרונות מחברת EDS), ועל תוכנות מסרים מיידיים (Instant Messaging - IM) ככלי לבניית קהילות (הרצאה של אירנה שכטמן, האחראית על חוויית משתמש בחברת ICQ). בניגוד לכנס הקודם (שסקרתי כאן ), הנוכחות הייתה יחסית דלה. כנראה שבחלקו זה היה בגלל ש Enterprise 2.0 לא נשמע סקסי כמו SEO (ואין לזה את אותו ריח של כסף - אני לא חושב שהמילה גוגל בכלל הושמעה...(read more)

אנחנו על גוגל מפות!

2008-09-03T12:45:00Z

ולידיעה שהתקבלה זה עתה. למעשה היא שייכת לפוסט הקודם , אבל מגיע לה פוסט משלה. מהיום גוגל מציעה את השירות "גוגל מפות" בעברית, עבור ישראל. לפחות במבט ראשון, זה נראה מדויק, מפורט ועובד לא פחות טוב מאשר אצל הגויים. הנה יו איי!...(read more)

כרום. גוגל כרום.

2008-09-02T13:25:00Z

טוב, כמו שבטח כבר שמעתם, גוגל נכנסה באופן מפתיע דווקא לתחום הקומיקס. במחשבה שניה, זה צעד די נפוץ עבור אמריקאית בת עשר. קומיקס הבכורה שלה עוסק בדפדפן שהם פיתחו בינתיים, ושמו Chrome. אז מה מחכה לנו שם? ממשק משתמש עמוד "טאב חדש". כשפותחים טאב חדש, העמוד יציג thumbnails של תשעה אתרים - אלה שביקרתי בהם הכי הרבה, חיפשתי בהם הכי הרבה, שמרתי לאחרונה וסגרתי לאחרונה. במילים אחרות, "החיוג המהיר" של דפדפן אופרה, אבל משופר. סוף סוף! התכונה היחידה שבאמת גרמה לי בזמנו לחשוב על המעבר לאופרה....(read more)

ענייני רדמונד

2008-08-04T21:25:00Z

הפוסט הזה של אמיר דותן על הצג הכדורי החדש של מיקרוסופט הזכיר לי עוד שלושה קישורים מהצד המיקרוסופטי של העולם: הראשון זה ראיון נחמד עם ג'נסן האריס , המוח שמאחורי הממשק של אופיס 2007. ג'נסן מפרט כמה מהמטרות שעמדו בפני מתכנני חוויית המשתמש של האופיס, מבחין בין עיצוב ממוקד-תוצאות לבין עיצוב ממוקד-פקודות (רגע, מה קרה לממוקד-משתמש? זהו, פאסה?) מתחמק מהשאלה על טכניקות ספציפיות לאומדן הצלחה ("טוב, אנחנו מתחבטים בשאלה הזאת הרבה, אבל המחקר מראה השפעה חיובית על התפוקה, עלייה בביקוש, והשפעה רבה על...(read more)