כנס UPA האחרון ומדוע אני לא משתמש ב-ICQ
שלשום הייתי בכנס UPA ישראל. נושא הכנס היה "שימושיות חברתית", ושתי ההרצאות היו על שילוב של אלמנטים של ווב 2.0 במסגרות אירגוניות (הרצאה של אדוה לוטן, אדריכלית פתרונות מחברת EDS), ועל תוכנות מסרים מיידיים (Instant Messaging - IM) ככלי לבניית קהילות (הרצאה של אירנה שכטמן, האחראית על חוויית משתמש בחברת ICQ).
בניגוד לכנס הקודם (שסקרתי כאן), הנוכחות הייתה יחסית דלה. כנראה שבחלקו זה היה בגלל ש Enterprise 2.0 לא נשמע סקסי כמו SEO (ואין לזה את אותו ריח של כסף - אני לא חושב שהמילה גוגל בכלל הושמעה במשך כל הערב - פעם ראשונה בתולדות UPA ישראל), בחלקו בגלל המיקום החדש (אורט סינגלובסקי בת"א, מה שאומנם פחות צפונבוני מהמרכז הבינתחומי, אבל עדיין נחמד מאוד ותודה רבה להם על האירוח), ובחלקו - מי יודע.
ההרצאה של אדוה הייתה מקיפה, מפורטת ומחדשת - לא בגלל שגילינו הרבה דברים שלא ידענו, אלא בעיקר בגלל הפן החדש שקיבלו היישומים המוכרים לנו מהרשת כשאדוה הציגה אותם בתוך מסגרות אירגוניות. למשל בלוג אישי ככלי להפצת סיכומי ישיבות, וויקי ככלי לעבודה משותפת על פרויקט ולאו דווקא ככלי לבניית בסיס ידע, או עדכוני RSS ככלי להפצת מידע בארגון (כמובן שבמקרה האחרון צריך גם שבצד השני יהיה מישהו שבאמת קורא את עדכוני ה RSS-האלה, וזו בעיה גדולה בפני עצמה. למי שמתעניין - אצל אמיר דותן היה דיון נרחב בנושא). העובדה המעניינת שאדוה היא מנהלת היישומים במשכן הכנסת עלתה רק אחרי שהיא ירדה מהבמה, וחבל - דווקא הייתי שמח לשמוע איך אולמרט מפרסם סיכומי ישיבות בבלוג שלו, ובעיקר - מי צועק "אני ראשון" בתגובות.
ההרצאה השנייה, לפחות לפי הפרסום באתר UPA, הייתה אמורה לדבר על
1. כיצד ICQ הינה לא רק תוכנת IM, אלא יוצרת ובונה קהילות.
2. שיפורי UI והקשיים העומדים בדרך (יוצג תהליך לדוגמא).
3. החלטות שנעשו בדרך, תוך כדי מגבלויות ודרישות של גופים מעורבים בתהליך פיתוח המוצר.
4. העתיד של IM בעולם הקהילות.
אלו הם נושאים קרובים לליבי, וכנראה שפיתחתי ציפיות בהתאם, כי לדעתי ההרצאה הייתה קצרה מידי, ובהרבה, ואפילו לא התחילה להיכנס אל הנושאים הנ"ל. כשאירנה סיימה ושאלה האם יש למישהו שאלות, הרגשתי כמו בשנייה כשקולטים שהסרט "ארץ קשוחה" הסתיים - רגע, אבל איפה החצי השני? אבל קצרה ככל שהייתה, ההרצאה הציתה את אחד הדיונים המעניינים יותר שאני זוכר מהכנסים האחרונים (שוב, אולי זה רק בגלל העניין שלי בנושא). בין השאלות שנידונו היו "למה לי להשתמש ב ICQ-שמצמיח פיצ'רים דמויי פייסבוק כשאני יכול להשתמש בפייסבוק שמספק גם שירות IM?" (תשובתי האישית בהמשך), "האם עצם הסיווג של אנשים ברשת לפי מאפיינים כמו גיל ומיקום גאוגרפי לא גורם לזילות האדם?" וגם "איך מעצבים אפליקציה שתמצא חן גם בעיני קהלים שאינם קהל היעד שלה - האם זה אפשרי, האם זה נחוץ, ולמה לעזאזל ICQ 6 היא בצבע ירוק זרחני?"
לגבי שאלת הפייסבוק. בהרצאה של אירנה לעיתים קרובות עלתה הטענה "אנחנו עשינו את זה לפני פייסבוק". לדעתי זה היה מוטיב די מיותר - הרי רובנו מבינים ש-ICQ הייתה כאן הרבה לפני פייסבוק, גם באופן כללי וגם על כל פיצ'ריהּ - כשהיא נוסדה, והביאה לעולם את המושג "מסרים מיידיים", מייסד פייסבוק מרק צוקרברג עוד לא עשה עלייה לתורה. אבל מה שיותר חשוב זה ש"הקו ההגנתי" של אירנה התייחס בעיקר לאלמנטים עיצוביים (למשל עיצוב ה"תיבות" באתר), ופחות לפונקציונאליות, בעוד שהשאלה מהקהל דיברה על פונקציונאליות. מבחינה פונקציונאלית, למיטב ידיעתי הדבר העיקרי שהתווסף ל-ICQ שאיכשהו חופף עם פייסבוק זה נופח הרשת החברתית - אפשר לבנות פרופילים באתר וכד'. אבל זה עדיין רחוק מאוד מלב המוצר, שהוא המסרים המיידיים. מצד שני, בפייסבוק אומנם אפשר לשים אפליקציית IM, אבל זה ממש לא מה שפייסבוק סובב סביבו. פייסבוק זו אפליקציה לקשר אסינכרוני שאחת מהתכונות השוליות שלה מאפשרת גם IM. ו-ICQ זו אפליקציה לקשר סינכרוני, שאם ממש חופרים, מאפשרת גם קשר אסינכרוני (מעבר להודעות שנשלחו בזמן שלא הייתי מחובר). לדעתי זה בערך כמו "למה לדבר בטלפון כשאפשר לשלוח מייל/SMS". או, אם נחזור לעולם התוכנות, "למה לעבוד בפוטושופ כשבחלונות יש את תוכנת הצייר?". אני משתמש ב-IM בשביל לדבר עם אנשים. אני רוצה להיות מסוגל לעשות את זה לפעמים מהקליינט, לפעמים מהרשת, לפעמים מהטלפון, ולפעמים אולי לעבור לוידאו או לאודיו. ואני ממש לא מעוניין שבכל פעם שאני רוצה להגיד שלום למישהו, אני אהיה מוצף בהצעות לנשק צפרדעים, לגדל עציצים, לקבל תארי אצולה, או לנשוך מישהו ולהפוך אותו לזומבי בשביל לעזור לזומבים במלחמתם בנינג'ות. ממש, אבל ממש לא. ועוד פחות מכך אני רוצה to be poked . נכון, את כל זה אפשר למנוע אם ממש מתאמצים, אבל למה להתאמץ כשאפשר פשוט להקליק על אייקון הפרח ולהגיד שלום?
עכשיו, במיוחד עבור אחד הקולגות שלי (שלום רונן), גילוי נאות: לפני שהגעתי לעבוד ב-UI עשיתי את הפרקטיקום שלי בעיצוב ממשקים בחברת ICQ. במשך כשנה הייתי חלק (קטן) מהצוות שעבד על גרסא 6 הזרחנית לשמצה, ואולי בגלל זה הנושא כל כך קרוב לליבי. עם זאת, אינני משתמש בקליינט של ICQ היום, ולמעשה הגרסא האחרונה שבאמת השתמשתי בה בבית הייתה 4.5 האגדית, וזה היה בסביבות שנת 2002. ולמה אני לא משתמש בו? בגלל שכפי שנזכר מעלה, ICQ היא כלי שבונה קהילות. אבל לצערם, כך גם שאר רשתות ה-IM. מטבע הדברים, אני די אוהב את המוצר של ICQ (חוץ מזה שהוא טיפה כבד), ואני מאוד אוהב את האנשים שעומדים מאחוריו. אבל מה לעשות, יש לי חברים שנדדו ל-IM של ג'ימייל, ושל סקייפ (מבטאים את זה סקָייפ! זה מתחרז עם !type לא סקייפי!), ואפילו למסנג'ר, וכל אלה יצרו קהילות שאני רוצה/נאלץ להשתייך אליהן. אני רוצה לשמור על קשר עם כולם, ואני לא רוצה להריץ בשביל זה ארבע תוכנות נפרדות, במיוחד כשהן קצת כבדות, כאמור. אז התחלתי להשתמש בתוכנות שיודעות לשלב את כל הקהילות ולדבר עם כל הרשתות (לצערי לא מצאתי אחת שתומכת גם בסקייפ). לכן בשנים הבאות השתמשתי במגוון אפליקציות Multi-IM: Trillian (הייתה כבדה מדי), Miranda (התחילה לעשות יותר מדי בעיות), GAIM (התאבד! עשה המון בעיות ואז קרס ומחק את עצמו! אני נשבע!), Meebo המקוון וחסר הקליינט, והיה עוד לפחות אחד ששכחתי. החיפוש עדיין בעיצומו, אבל שלשום גיליתי שאולי המעגל ייסגר ויבוא לציון גואל בדמות פיצ'ר של ICQ שהובטח לנו בכנס - Open Xtraz - תוספות קוד פתוח, שהגולשים יכולים לכתוב בעצמם. ICQ כבר יודעת לדבר עם AIM (הרשת של AOL שקנו את ICQ המקורית בשנת 1998). אם הם יאפשרו לכתוב פלאגין שיאפשר לה לדבר גם עם ג'ימייל ועם מסנג'ר אז זה יהיה רק עניין של זמן עד שמישהו יכתוב אותו, ובאותו היום אני אתקין את הזרחנית.
ויטלי