שלשום הייתי בכנס UPA ישראל. נושא הכנס היה "שימושיות חברתית", ושתי ההרצאות היו על שילוב של אלמנטים של ווב 2.0 במסגרות אירגוניות (הרצאה של אדוה לוטן, אדריכלית פתרונות מחברת EDS), ועל תוכנות מסרים מיידיים (Instant Messaging - IM) ככלי לבניית קהילות (הרצאה של אירנה שכטמן, האחראית על חוויית משתמש בחברת ICQ).
בניגוד לכנס הקודם (שסקרתי כאן), הנוכחות הייתה יחסית דלה. כנראה שבחלקו זה היה בגלל ש Enterprise 2.0 לא נשמע סקסי כמו SEO (ואין לזה את אותו ריח של כסף - אני לא חושב שהמילה גוגל בכלל הושמעה במשך כל הערב - פעם ראשונה בתולדות UPA ישראל), בחלקו בגלל המיקום החדש (אורט סינגלובסקי בת"א, מה שאומנם פחות צפונבוני מהמרכז הבינתחומי, אבל עדיין נחמד מאוד ותודה רבה להם על האירוח), ובחלקו - מי יודע.
ההרצאה של אדוה הייתה מקיפה, מפורטת ומחדשת - לא בגלל שגילינו הרבה דברים שלא ידענו, אלא בעיקר בגלל הפן החדש שקיבלו היישומים המוכרים לנו מהרשת כשאדוה הציגה אותם בתוך מסגרות אירגוניות. למשל בלוג אישי ככלי להפצת סיכומי ישיבות, וויקי ככלי לעבודה משותפת על פרויקט ולאו דווקא ככלי לבניית בסיס ידע, או עדכוני RSS ככלי להפצת מידע בארגון (כמובן שבמקרה האחרון צריך גם שבצד השני יהיה מישהו שבאמת קורא את עדכוני ה RSS-האלה, וזו בעיה גדולה בפני עצמה. למי שמתעניין - אצל אמיר דותן היה דיון נרחב בנושא). העובדה המעניינת שאדוה היא מנהלת היישומים במשכן הכנסת עלתה רק אחרי שהיא ירדה מהבמה, וחבל - דווקא הייתי שמח לשמוע איך אולמרט מפרסם סיכומי ישיבות בבלוג שלו, ובעיקר - מי צועק "אני ראשון" בתגובות.
ההרצאה השנייה, לפחות לפי הפרסום באתר UPA, הייתה אמורה לדבר על
1. כיצד ICQ הינה לא רק תוכנת IM, אלא יוצרת ובונה קהילות.
2. שיפורי UI והקשיים העומדים בדרך (יוצג תהליך לדוגמא).
3. החלטות שנעשו בדרך, תוך כדי מגבלויות ודרישות של גופים מעורבים בתהליך פיתוח המוצר.
4. העתיד של IM בעולם הקהילות.
אלו הם נושאים קרובים לליבי, וכנראה שפיתחתי ציפיות בהתאם, כי לדעתי ההרצאה הייתה קצרה מידי, ובהרבה, ואפילו לא התחילה להיכנס אל הנושאים הנ"ל. כשאירנה סיימה ושאלה האם יש למישהו שאלות, הרגשתי כמו בשנייה כשקולטים שהסרט "ארץ קשוחה" הסתיים - רגע, אבל איפה החצי השני? אבל קצרה ככל שהייתה, ההרצאה הציתה את אחד הדיונים המעניינים יותר שאני זוכר מהכנסים האחרונים (שוב, אולי זה רק בגלל העניין שלי בנושא). בין השאלות שנידונו היו "למה לי להשתמש ב ICQ-שמצמיח פיצ'רים דמויי פייסבוק כשאני יכול להשתמש בפייסבוק שמספק גם שירות IM?" (תשובתי האישית בהמשך), "האם עצם הסיווג של אנשים ברשת לפי מאפיינים כמו גיל ומיקום גאוגרפי לא גורם לזילות האדם?" וגם "איך מעצבים אפליקציה שתמצא חן גם בעיני קהלים שאינם קהל היעד שלה - האם זה אפשרי, האם זה נחוץ, ולמה לעזאזל ICQ 6 היא בצבע ירוק זרחני?"
לגבי שאלת הפייסבוק. בהרצאה של אירנה לעיתים קרובות עלתה הטענה "אנחנו עשינו את זה לפני פייסבוק". לדעתי זה היה מוטיב די מיותר - הרי רובנו מבינים ש-ICQ הייתה כאן הרבה לפני פייסבוק, גם באופן כללי וגם על כל פיצ'ריהּ - כשהיא נוסדה, והביאה לעולם את המושג "מסרים מיידיים", מייסד פייסבוק מרק צוקרברג עוד לא עשה עלייה לתורה. אבל מה שיותר חשוב זה ש"הקו ההגנתי" של אירנה התייחס בעיקר לאלמנטים עיצוביים (למשל עיצוב ה"תיבות" באתר), ופחות לפונקציונאליות, בעוד שהשאלה מהקהל דיברה על פונקציונאליות. מבחינה פונקציונאלית, למיטב ידיעתי הדבר העיקרי שהתווסף ל-ICQ שאיכשהו חופף עם פייסבוק זה נופח הרשת החברתית - אפשר לבנות פרופילים באתר וכד'. אבל זה עדיין רחוק מאוד מלב המוצר, שהוא המסרים המיידיים. מצד שני, בפייסבוק אומנם אפשר לשים אפליקציית IM, אבל זה ממש לא מה שפייסבוק סובב סביבו. פייסבוק זו אפליקציה לקשר אסינכרוני שאחת מהתכונות השוליות שלה מאפשרת גם IM. ו-ICQ זו אפליקציה לקשר סינכרוני, שאם ממש חופרים, מאפשרת גם קשר אסינכרוני (מעבר להודעות שנשלחו בזמן שלא הייתי מחובר). לדעתי זה בערך כמו "למה לדבר בטלפון כשאפשר לשלוח מייל/SMS". או, אם נחזור לעולם התוכנות, "למה לעבוד בפוטושופ כשבחלונות יש את תוכנת הצייר?". אני משתמש ב-IM בשביל לדבר עם אנשים. אני רוצה להיות מסוגל לעשות את זה לפעמים מהקליינט, לפעמים מהרשת, לפעמים מהטלפון, ולפעמים אולי לעבור לוידאו או לאודיו. ואני ממש לא מעוניין שבכל פעם שאני רוצה להגיד שלום למישהו, אני אהיה מוצף בהצעות לנשק צפרדעים, לגדל עציצים, לקבל תארי אצולה, או לנשוך מישהו ולהפוך אותו לזומבי בשביל לעזור לזומבים במלחמתם בנינג'ות. ממש, אבל ממש לא. ועוד פחות מכך אני רוצה to be poked . נכון, את כל זה אפשר למנוע אם ממש מתאמצים, אבל למה להתאמץ כשאפשר פשוט להקליק על אייקון הפרח ולהגיד שלום?
עכשיו, במיוחד עבור אחד הקולגות שלי (שלום רונן), גילוי נאות: לפני שהגעתי לעבוד ב-UI עשיתי את הפרקטיקום שלי בעיצוב ממשקים בחברת ICQ. במשך כשנה הייתי חלק (קטן) מהצוות שעבד על גרסא 6 הזרחנית לשמצה, ואולי בגלל זה הנושא כל כך קרוב לליבי. עם זאת, אינני משתמש בקליינט של ICQ היום, ולמעשה הגרסא האחרונה שבאמת השתמשתי בה בבית הייתה 4.5 האגדית, וזה היה בסביבות שנת 2002. ולמה אני לא משתמש בו? בגלל שכפי שנזכר מעלה, ICQ היא כלי שבונה קהילות. אבל לצערם, כך גם שאר רשתות ה-IM. מטבע הדברים, אני די אוהב את המוצר של ICQ (חוץ מזה שהוא טיפה כבד), ואני מאוד אוהב את האנשים שעומדים מאחוריו. אבל מה לעשות, יש לי חברים שנדדו ל-IM של ג'ימייל, ושל סקייפ (מבטאים את זה סקָייפ! זה מתחרז עם !type לא סקייפי!), ואפילו למסנג'ר, וכל אלה יצרו קהילות שאני רוצה/נאלץ להשתייך אליהן. אני רוצה לשמור על קשר עם כולם, ואני לא רוצה להריץ בשביל זה ארבע תוכנות נפרדות, במיוחד כשהן קצת כבדות, כאמור. אז התחלתי להשתמש בתוכנות שיודעות לשלב את כל הקהילות ולדבר עם כל הרשתות (לצערי לא מצאתי אחת שתומכת גם בסקייפ). לכן בשנים הבאות השתמשתי במגוון אפליקציות Multi-IM: Trillian (הייתה כבדה מדי), Miranda (התחילה לעשות יותר מדי בעיות), GAIM (התאבד! עשה המון בעיות ואז קרס ומחק את עצמו! אני נשבע!), Meebo המקוון וחסר הקליינט, והיה עוד לפחות אחד ששכחתי. החיפוש עדיין בעיצומו, אבל שלשום גיליתי שאולי המעגל ייסגר ויבוא לציון גואל בדמות פיצ'ר של ICQ שהובטח לנו בכנס - Open Xtraz - תוספות קוד פתוח, שהגולשים יכולים לכתוב בעצמם. ICQ כבר יודעת לדבר עם AIM (הרשת של AOL שקנו את ICQ המקורית בשנת 1998). אם הם יאפשרו לכתוב פלאגין שיאפשר לה לדבר גם עם ג'ימייל ועם מסנג'ר אז זה יהיה רק עניין של זמן עד שמישהו יכתוב אותו, ובאותו היום אני אתקין את הזרחנית.
ויטלי
ולידיעה שהתקבלה זה עתה. למעשה היא שייכת לפוסט הקודם, אבל מגיע לה פוסט משלה. מהיום גוגל מציעה את השירות "גוגל מפות" בעברית, עבור ישראל.
לפחות במבט ראשון, זה נראה מדויק, מפורט ועובד לא פחות טוב מאשר אצל הגויים.
הנה יו איי!
טוב, כמו שבטח כבר שמעתם, גוגל נכנסה באופן מפתיע דווקא לתחום הקומיקס. במחשבה שניה, זה צעד די נפוץ עבור אמריקאית בת עשר. קומיקס הבכורה שלה עוסק בדפדפן שהם פיתחו בינתיים, ושמו Chrome. אז מה מחכה לנו שם?
ממשק משתמש
- עמוד "טאב חדש". כשפותחים טאב חדש, העמוד יציג thumbnails של תשעה אתרים - אלה שביקרתי בהם הכי הרבה, חיפשתי בהם הכי הרבה, שמרתי לאחרונה וסגרתי לאחרונה. במילים אחרות, "החיוג המהיר" של דפדפן אופרה, אבל משופר. סוף סוף! התכונה היחידה שבאמת גרמה לי בזמנו לחשוב על המעבר לאופרה. לדעתי זה נוח ברמות בלתי רגילות ובכלל תכונת חובה בדפדפן שמכבד את עצמו.
- שורת כתובת משופרת בשם Omnibox, שתדע להשלים כתובות שהוקלדו, כתובות של אתרים פופולריים, כתובות של אתרים שביקרתי בהם לאחרונה, ועוד כמה דברים. בנוסף, ניתן יהיה להקליד בה את שם מנוע החיפוש הרצוי ואז את מילות החיפוש, ולחפש ישר מתוכה. גם זה מבוסס מאוד על אופרה, וגם זו תכונה מצוינת שהספקתי להתרגל אליה בשבוע שביליתי על אופרה, ושמאוד חסרה לי בפיירפוקס (אולי יש תוסף כזה?)
- הטאבים מקבלים מקום של כבוד וכעת הם יכילו את שורת הכתובת ואת סרגל הניווט, במקום שיהיה שורה אחת וסרגל אחד לכל הדפדפן שיתעדכנו בהתאם לטאב הפעיל. כעיקרון המהלך הגיוני מאוד, אבל אני קצת חושש מזה שהלשוניות עלו למעלה והורידו את הכפתורים ושורת החיפוש למטה. זה אומר שאדם שרגיל למיקום הנוכחי של הלשוניות בדפדפנים הרגילים עשוי להקליק בטעות על כפתורי הניווט כשהוא התכוון לעבור טאב, ולהיפך. יעבור קצת זמן עד שנתרגל לזה, ואז תהיה לנו בעיה בכל פעם שנעבור להשתמש באחד הדפדפנים האחרים, ובחזרה. בקיצור, לא מומלץ להרוס לאנשים את הסכמות המוטוריות.
- יישומי רשת יעלו בחלון ייעודי משלהם, ללא שורת החיפוש וכפתורי הניווט. כעיקרון אפשר לעשות את זה כבר היום בפיירפוקס ובאקספלורר, אז אני לא מבין על מה הסיפור הגדול. כנראה שיהיה יותר קל לעשות את זה, וכעת זה יהיה תלוי יותר בגולש (כרגע זה מוגדר ע"י מפתח האפליקציה).
אבטחה
- רשימות שחורות - גוגל תנהל שתי רשימות שחורות של אתרים מסוכנים ומתחזים (phishing), ובעת הגלישה תזהיר משתמשים שעשויים להיכנס לשם, וגם תשלח הודעות לבעלי אתרים שנכנסו לרשימות. מצוין.
- "ארגזי חול" - אם הבנתי נכון, כל טאב בדפדפן יפעל "בעולם/מחשב משלו" ויהיה מבודד מאוד מטאבים האחרים ומהמחשב באופן כללי, וזאת על מנת להגן על הגולשים מסכנות הרשת. נשמע יפה, אבל אני תוהה איך זה יסתדר עם גישת התמיכה המוגברת ביישומי רשת. למשל משהו כמו סריקת אנטי-וירוס מקוונת כמו של Panda. אם לא תהיה לה גישה למחשב, אני חושש שהיא לא תהיה יעילה כבעבר.
- גישה בעילום שם (Incognito). הטענה היא שיהיה מצב שבו שום מעשיך ברשת לא יתועדו במחשב באמצעים כגון cookies, היסטוריית גלישה וחיפוש, קבצי מטמון וכד', בדומה לתכונה מקבילה באקספלורר 8 המתוכנן. אוקיי, נגיד שבמחשב לא, אבל מה עם תיעוד ברשת? יש הרבה ביקורת על גוגל על זה שהיא אוספת מידע רב אודות הגולש. למשל, שסרגל הכלים שלה מתעד את שמות האתרים שבהם ביקרו הגולשים שהתקינו אותו. האם מצב Incognito ימנע מגוגל עצמה לאסוף עליי מידע? יש לי הרגשה שלא.
ביצועים ויציבות
- שיפורי מהירות במנוע הג'אווהסקריפט. טוב, אוקיי, אם אתם אומרים. תודה.
- רב-משימתיות ומנהל יישומים פנימי. אם זה אומר שמעכשיו כשאחד הטאבים נתקע, אני לא אצטרך לסגור את כל הדפדפן, אז זה באמת חדשות טובות, קניתי.
הפתעות
· כמו בהשקת כל מוצר חדש, ואפילו אם זה בא בצורת קומיקס, השאלה האמיתית היא "מה הם לא סיפרו". על רקע סיפורי האימה על זה שגוגל משתלטת על העולם, כשהיא מוציאה מוצר שדרכו רבים מאיתנו רואים חלק נכבד מהעולם הזה, גובר מאוד החשש לפרטיות ברשת. איזה מידע הדפדפן הולך להעביר למאונטן וויו, קליפורניה, מבלי שנדע?
· ועם כל החיבה שלי לתיאוריות קונספירציה, החשש האמיתי בא מכיוון אחר. מעבר להיותו הדפדפן של גוגל, האם זה הולך להיות פשוט דפדפן גוגל? כלומר, האם המערכות של גוגל ישתלבו בו בצורה יותר חלקה מאשר מערכות חיצוניות? האם נראה אינטגרציה של gmail לתוך הדפדפן, בדומה לקליינט הדוא"ל של נטסקייפ בזמנו? האם נוכל להעלות סרטים ליוטיוב מתוך התפריט הראשי? האם על כל רמז של מידע גיאוגרפי תצוץ לה איזו בועית עם הצעה נונשלנטית לעבור לגוגל מפות? ומה עם google talk מחובר לדפדפן בלי אפשרות פשוטה להיפתר ממנו, בדומה למערכת מסרים מיידיים של איזו חברת ענק מסוימת אחרת שאת שמה לא נזכיר ושבדיוק בגלל טקטיקות אינה ממש חברת התוכנה האהודה בעולם*?
תצלומי מסך של Chrome.
הקומיקס עצמו (באנגלית).
אגב, ממש לא הבנתי מה כל כך גאוני בקומיקס הזה. עכשיו תנסו לדמיין את אותו הדבר, אבל מאת פרנק מילר!
ויטלי
-------------
*מצד שני, חברת התוכנה עם האוהדים הכי קולניים בעולם גם היא נוקטת באותן הטקטיקות.. כנראה שזה פשוט עניין של סטייל.