December 2007 - Posts
את מפת החום המעולה הזאת של עמוד הבית של UI יצרנו באתר Feng-GUI הישראלי.
המפה מראה לנו לאן מופנה הקשב של הגולשים באתר, ומהם האזורים הכי מושכי-קשב (האזורים האדומים, לאחר מכן הירוקים, ולבסוף הכחולים). כל אחד יכול להעלות לאתר תמונה או להכניס כתובת של אתר, ולקבל מיידית מפה משלו.
בהתחלה חשבנו שהאתר מעסיק מאות פועלים זרים שיושבים בהאנגר גדול באזור התעשייה של רמלה ומסתכלים על אתרים ותמונות כשציוד eye-tracking עוקב אחר התגובות שלהם, אך שיטוט קצר באתר גילה לנו שלמעשה מדובר באלגוריתם המבוסס על מחקרים נוירולוגיים רבים בנושאי קשב, תפיסה וקוגניציה.
השירות עושה רושם של כלי מעולה שיכול לעזור למעצבים לבחור את העיצוב המתאים ביותר למטרותיהם ולבדוק עד כמה תפיסותיהם לגבי התנהגות משתמשים תואמות למציאות (לפחות לפי האלגוריתם של Feng-GUI).
למשל, אנחנו עכשיו צריכים לחשוב האם אנחנו רוצים שארבעת הכפתורים האדומים (עמוד הבית, בלוג, אודות, וצור קשר) יהיו כל כך בולטים שהם יהיו הדבר הראשון שהגולש רואה כשהוא נכנס לאתר, או שאולי כדאי לנו לעדכן קצת את העיצוב ולהדגיש יותר את הכותרות ניסיון, ידע, חדשנות, שלא זוכות לתשומת לב רבה על-פי מפה זו. שאלה טובה.
ולחבר'ה מ Feng-GUI: תודה על המשאב המצוין וכל הכבוד על השם :-).
שלום לכולם
אנחנו ב-UI אוהבים לחסוך זמן למשתמשים. לכן הנה סוף ההרצאה שלי מ-Developers Academy II:
-
יש מהפכה, והיא כבר כאן!
-
כדאי לי לעשות דברים אחרת ברמת תכנון האפליקציה. הסביבה מאפשרת לי את זה!
-
אני צריך לעדכן את המעצב הגרפי שייתן לי דברים אחרים!
-
כדאי לי ללמוד לעבוד אחרת עם הצוות. זה משתנה.
למי שמעוניין בקצת יותר פירוט, אני ממליץ לראות את כל ההרצאה, שנמצאת כאן, יחד עם כל ההרצאות מהכנס (אני בפינה הימנית התחתונה - Developing WPF-based UI: What we learned so far and still to come).
ובהזדמנות זו: תודה לכל מי שנכח בהרצאה, תודה מיוחדת לכל מי שמילא את המשוב, ותודה סופר מיוחדת לכל מי שכתב שם דברים נחמדים.
אשמח לענות כאן על כל שאלה לגבי ההרצאה, לגבי WPF או בכלל.
למקרה שעוד מישהו חוץ ממני אף פעם לא יודע מה ההבדל בין מוקה לקפוצ'ינו ללאטה מקיאטו, ומי מהם זה בעצם קפה הפוך, הנה, מצאתי משהו שגם עושה סדר בדברים וגם מהווה דוגמא טובה לאינפוגראפיקה איכותית ושימושית.
למשל, איך נקרא המשקה הבא?
ובעוד שאתם לוגמים את האספרסו קון פנה שלכם (שזה מנת אספרסו עם קצפת מעליו, מסתבר), מומלץ לקרוא את הראיון הטרי עם פיטר נורוויג, מנהל המחקר של גוגל, שהתפרסם ב-Technology Review לפני כמה ימים. בראיון: האם החיפוש השתנה במשך השנים, כיצד גוגל בודקת את איכות החיפוש שלה, והאם הם באמת שואפים לבנות מנגנון חיפוש שמבין שפה אנושית (תשובה: לא בדיוק).
הראיון אינו ארוך, אבל גם אין הרבה קפה, אז זה מסתדר. שבת שלום!
בחור בשם ג'ונתן האריס נסע לצוד לוויתנים. הוא הצטרף למשפחה אסקימואית, בילה איתם 9 ימים, ופעם בחמש דקות צילם את מה שקורה סביבו. כולל בזמן שינה (המאה ה-21, אתם יודעים, פלאי הטכנולוגיה וכל זה). בסוף הוא חזר עם 3,214 תמונות, שזה לא בדיוק מסתדר מבחינה חשבונית, אלא אם יודעים שלפעמים הוא הגביר את קצב הצילום.
כמצופה מאדם שמסוגל לעשות משהו כזה, כשג'ונתן חזר הביתה, הוא שם את כל התמונות ברשת. אבל לא בפליקר ולא בפיקאסה ווב, אלא באתר ייעודי וייחודי שהוא בנה לשם כך (אחרת כנראה שזה לא היה מופיע בבלוג של יו איי, כי לוויתנים זה לא ההתמחות שלנו).
ג'ונתן מתאר את האתר כ"ממשק ניסיוני לסיפור סיפורים" (storytelling), שבאמצעותו הוא רצה להתמודד עם מספר אתגרים שמסתכמים לכדי דבר אחד: כיצד ניתן להעביר את החוויה האנושית דרך הרשת?
האתר מנסה לעשות זאת באמצעות מגוון טכניקות, ואין טעם לעבור כאן על כולן (אבל שווה לקרוא עליהן ולהתנסות באתר עצמו), אבל הייתי רוצה להזכיר כאן שתיים מהן.
את אחד המימדים המעניינים ביותר של החוויה - עוצמת הרגש - הוא תרגם למעין גרף של קצב לב, שמייצג את קצב הצילום שלו. כאשר הגרף שטוח, מדובר בקצב הבסיסי של תמונה אחת כל חמש דקות, והקפיצות מייצגות תדירוּת צילום יותר גבוהה, ובהתאם גם התרחשויות יותר מעניינות, סוערות או לפחות מהירות. מכיוון שרזולוציית הגרף לא מאפשרת להציג את כל שלושת אלפי התמונות בבת אחת, הגרף הוא גם רגיש לקונטקסט והוא נמתח מעט כאשר מתקרבים לנקודה ספציפית עם העכבר.
אחת הדרכים להמחשת קצב הצילום באתר.
הדבר המעניין השני הוא הגישה לייצוג עלילות משנה. אחד האתגרים שג'ונתן הציב לעצמו בעת פיתוח הממשק היה לאפשר לגולש לזהות ולהציג את עלילות המשנה המרובות שיש בנרטיב הכללי של המסע, ואולי אף להרכיב עלילות משנה חדשות שמעניינות אותו. את היכולת הזו הוא ביטא באמצעות מנגנון סינון פשוט: ג'ונתן השתמש בהרבה סוגים של meta-data עבור כל תמונה. חלק מהתכונות הם די רגילות, כמו תאריך, מיקום ומשתתפים, אבל יש גם תכונות לא טריויאליות, כמו רמת ההתרגשות האישית שלו באותו רגע (מעניין אם הוא ישב ושיחזר את זה בדיעבד או שניהל מעקב אמיתי, ואם כן אז איך) והצבע הממוצע עבור כל תמונה. כל גולש יכול לבחור את התנאים המעניינים אותו, והתמונות המתאימות יסתדרו בסדר כרונולוגי, כשהן יוצרות עלילת משנה כבקשתך.
כאמור, זה לא אתר שמנסה למכור משהו או להציע שירות כלשהו לגולש, ונראה כי אין מאחוריו מניעים כספיים כלשהם. זהו ניסוי בממשקים נרטיביים.
אז שאלה מס' 1: נו, זה הצליח לו? אפשר לקחת משהו מזה ולעשות בו שימוש "בחוץ", בעולם המסחרי?
שאלה מס' 2: האם זה שהאתר מוגש בתור עבודת אומנות מהווה סיבה ו/או הצדקה לרמת השימושיות האיומה שיש בו?
שאלה מס' 3: לא ממש הבנתי מה הפואנטה של הצבע הממוצע עבור תמונות. מה טוב בזה? זה נורא אופנתי בזמן האחרון, ועוד לא הצלחתי למצוא מקום אחד שעושה מזה משהו שימושי מעבר לאמירה אומנותית. ראו למשל, את מיצוע הצבעים של הקטלוג של איקאה, ושל כל נערות פלייבוי בשנים 1988-1997 (אל חשש, הקישור כשר למהדרין).
ואזהרה: מדובר בציד ושחיטה של לוויתנים. חלק מהתמונות עלולות להיות קשות לצפייה.
ועכשיו קישור לאתר עצמו.
נ.ב. גם אחד הפרוייקטים הקודמים של ג'ונתן שווה אזכור: רעיון יפהפה ופשוט - מדי שעה האתר אוסף את 100 התמונות והביטויים הכי נפוצים באתרי החדשות בעולם ומציג אותם. זה מספק לנו תמונת עולם (במובן המילולי) אובייקטיבית, חיה ועדכנית.
password1
abc123
myspace1
password
blink182
qwerty1
fuckyou
123abc
baseball1
football1
123456
soccer
monkey1
liverpool1
princess1
jordan23
slipknot1
superman1
iloveyou1
monkey
נראה מוכר? אני בטוח שכן. בדיוק לפני שנה Wired Magazine פרסם רשימה זו של 20 הסיסמאות הנפוצות ביותר בקרב משתמשי Facebook. מדובר במחקר על נתוני אמת, שנתגלו בעקבות תרמית phishing מסיבית באתר.
הבעיה ידועה מזמן. אנחנו צריכים להמציא סיסמאות שעומדות בשני קריטריונים עיקריים שנראים מנוגדים במידה מסוימת: שאנחנו לא נשכח את הסיסמא מחד, ושאחרים לא יוכלו לנחש אותה מאידך. כמובן, סיסמא קלה לזכירה היא קלה גם לניחוש, ולהיפך.
מיד תגידו שהיוצא מן הכלל הוא סיסמאות אישיות מאוד - שמות, תאריכים בעלי משמעות וכו'. אך גם כאן - בימי ווב 2.0 (בין אם אתם נמנים על אלה שמאמימינים בקיומה ובין אם לא), לפורץ הנחוש קל מאוד לאסוף כמויות אדירות של פרטים אישיים עליכם. ואם תשתמשו במידע שלא סביר שיופיע בעמוד הפרופיל שלכם בפייסבוק - שם הנעורים של הסבתא רבה - אתם עלולים לשכוח באיזה פריט מידע בדיוק השתמשתם. מה עושים בשביל לא לשכוח? חוץ מלרשום את הסיסמא על מדבקה צהובה ולהדביקה על המסך? נכון, משתמשים באותה הסיסמא הביזארית בכל האתרים. אלא שזה הולך בניגוד לכל ההמלצות הבסיסיות ביותר של מומחי אבטחת מידע, והסיבה מתוארת בפסקה הראשונה - יש פשוט יותר מדי אתרים שקל מדי לפרוץ אל בסיס הנתונים שלהם. אז לא שומרים על כל הביצים בסיסמא אחת, אוקיי?
עם הזמן צצו להן מספר שיטות שיעזרו לנו להתמודד עם הבעיה. חלקן אוטומטיות (מנהלי סיסמאות מקומיים כמו Roboform, מנהלי סיסמאות מקוונים כמו Clipperz, וקבוצות אתרים שמצטרפים למערכות single sign-on כמו קבוצת OpenID או Windows Live ID), וחלקן ידניות (כאן יש הרבה שיטות מקוריות).לאחרונה כמה חבר'ה מחטיבת המחקר של מיקרוסופט פתחו אתר שלדעתם אמור לפתור לנו את שתי הבעיות גם יחד: http://www.inkblotpassword.com/ מראה למשתמש סדרה של כתמי דיו ומבקש ממנו לרשום את האות הראשונה והאחרונה של האסוציאציה הראשונה שעולה במוחו עבור כל כתם. הם מצרפים את כל האותיות לפי סדר הופעת הכתמים, ויוצרים מהן את הסיסמא.
וזה נראה בערך כך:
© www.inkblotpassword.com
לטענת הוגי הרעיון, המחקר של מיקרוסופט הראה שהאסוציאציות הן מאוד אישיות ומאוד זכירות, כלומר שבתגובה לכל כתם כל אדם מעלה אסוציאציה מאוד שונה מאלו של אנשים אחרים, ואח"כ לא שוכח אותה בקלות. הם מציעים לחבר בין שיטה זו לבין מערכת OpenID, כך שיעלם הצורך לשנן או לנהל סיסמאות מרובות, ובאמצעות סיסמא איכותית אחת נוכל לקבל גישה למספר רב של אתרים.
אז מה אתם אומרים? מי כמונו דוגל בערך המחקר - עקרונות הנדסת האנוש שעל פיהם אנחנו פועלים מתבססים על מחקר רב, ואנו רואים תוצאות יפות כשמעמידים אותם במבחן המציאות - אבל הייתם סומכים על סיסמא כזו שתשמור עליכם ברשת? הייתם מסתכנים בזה שתשכחו אותה ושלא תצליחו לשחזר את האסוציאציות המקוריות שלכם כאשר תנסו לשחזר את הסיסמא? והייתם בטוחים שאף אחד אחר לא יוכל לשחזר את האסוציאציות שלכם במקומכם?