-------------------------
<שורה תחתונה>שירה אחישר זכתה מקום שני בקטגוריה שלה בתחרות Intel ISEF. שחר גבירץ (אני) וידיד אלגאוי זכו מקום רביעי בקטגוריה שלהם ב Intel ISEF. אני מציע לכם לקרוא את כל הפוסט בשביל הפירוט המלא</שורה תחתונה>
-------------------------
אתמול בערב נחתה הטיסה שלנו בחזרה מכנס Intel ISEF 2009. מדובר בכנס שמציגים בו תלמידים לפני קולג’ ואוניברסיטה מכל רחבי העולם עבודות מחקר שהם עשו וזכו בתחרויות המקומיות שנערכות באיזור מגוריהם (במקרה שלנו, תחרות מדענים צעירים בירושלים).
השנה נערך הכנס בעיר רינו שבמדינת נבדה. רק כדי שתבינו עד כמה ההיערכות לכנס ענקית – 4 שנים לפני שעיר מסויימת מארחת את הכנס היא מקימה וועדה שהתפקיד שלה להכין את 
העיר לכנס.
ל Intel ISEF 2009 נסעו מטעם ישראל 3 תלמידים (מימין לשמאל בתמונה: שירה אחישר, אני וידיד אלגאוי [השותף שלי לעבודה]) וכמה מורים שמשתתפים בסדנאות מיוחדות למורים הנערכות במקביל לכנס. בתור Adult in charge התלוותה אלינו ירדן, שבין השאר גם מדריכה במוזאון המדע בירושלים.
המסע לרינו הוא לא מסע פשוט. במוצ”ש שעבר (10 במאי) עלינו לטיסה שיצאה מנתב”ג לאטלנטה. משם, עלינו על טיסה שהסיעה אותנו לנמל התעופה בלוס אנג’לס, ששם התעכבנו במשך כמה שעות טובות הכוללות שעתיים של 
דיליי בטיסה בגלל אובר-בוקינג (כנראה לא הודיעו להם שיש כנס מדעי ברינו שהרבה רוצים להגיע אליו, ככה שיהיו מעט ביטולים) ובגלל תקלה טכנית בהמשך. שם גם פגשנו חבר’ה נוספים שהיו בדרך לISEF (בתמונה משמאל, מדברים, מימין לשמאל: שירה אחישר מישראל ואלכס ומיטשל מפלורידה).
הגענו לרינו (בערך שעת טיסה מLA במטוס שיותר דומה לאוטובוס שהדביקו לו כנפיים). הדבר הראשון שרינו משדרת לך כשאתה מגיע אליה הוא “פה מגיעים בשביל להמר”. נמל התעופה מלא במכונות הימורים (באירועים באייסף הציגו עובדוות מעניינות על רינו פה ושם.
לפי אחת מהעובדות, על כל עשרה תושבים יש סלוט של מכונת הימורים), שכמובן לגיל 21 פלוס (והאמריקאים הם מאלה שנדבקים לתקנות), ככה שזה לא היה ממש רלוונטי לנו. כמה שזה נראה ככה, התמונה משמאל לא צולמה בקזינו אלא בנמל התעופה של רינו. אם תלחצו על התמונה להגדלה אפילו תוכלו לראות את השלט שמפנה אתכם ל Gate C4 של חברת התעופה הוריזון.
אירוע מסורתי שמתרחש כחלק מ Intel ISEF נקרא ה Pin Exchange. באירוע הזה מחליפים סיכות של מדינות. כל מדינה מציידת את המתחרים שלה בסיכות שונות, חלקן מגניבות יותר וחלקן מגניבות פחות (*אהמ*). זאת גם הזדמנות לראות אנשים מכל מיני מקומות בעולם, וזאת הזדמנות מעולה להבהיר נקודה חשובה: אל תאמינו לאף אחד שאומר לכם שמצב ההסברה של ישראל בעולם גרוע. אל תאמינו לאף אחד שאומר לכם ששונאים אותנו ושרק מייחלים למותנו. נכון, יש כאלה מקומות. אבל יש גם מקומות (Intel ISEF) שבהם כשאמרתי שאני ישראלי קיבלתי חיבוקים. לא מנטליים. פיזיים. לא נראה לי שיש מדינה אחרת שמישהו קיבל חיבוקים כשהוא אמר מאיזה מדינה הוא. דרך אגב, פגשנו שם גם חבר’ה מלבנון שהיו אחלה.
המקום שבו מוצגים הפרוייקטים הוא מקום ענק. בעצם, ענק לא מתאר מספיק 
טוב את הענקיות של המקום הזה. תחשיבו על שטח, שכולל כמה אולמות ע-נ-ק-י-י-ם, כאשר באולם אחד מוצגים כ-1500 פרוייקטים ואולם אחר שימש לאירועים של כל הקהל (כמו טקסי הפרסים, טקס הפתיחה וכאלה).
היום השני מוקדש ל setup של ההכנות. לנו ספיציפית היה רק לשים פוסטרים, 
אבל יש כאלה שיש להם גם המחשות שונות ומשונות. עכשיו שתבינו. מדובר באמריקאים. מה שאומר שעוד בארץ מילאנו טופסיאדה מפה ועד להודעה חדשה. בגלל שאנחנו השתמשנו בפ רוייקט שלנו בעופרת, אז כמובן היינו צריכים טופס ש מסביר איך היינו זהירים בעבודה עם חומר מסוכן. שירה שהעבודה שלה כללה בני אדם, הייתה צריכה למלא טופס של עבודה בבני אדם ולצרף אישורים. כשמגיעים לשם, מפורסם violation list, שמכיל פרוייקטים שלא מקבלים אישור להתחיל את הכנת הפרוייקטים שלהם בגלל הפרות של כללי האתיקה, מילוי שגוי של הטפסים וכל דבר שהמוח הישר להפליא של האמריקאים מסוגל לחשוב עליו. למזלנו, נחסכו מאיתנו הוועדות של ההסבר, כי לכל אחד מאיתנו המתין טופס על השולחן 
עם החותמת הזהובה שמאשרת את התקנת הפרוייקט. דרך אגב, אחרי ששמים את התצוגה, יש גם וועדה שעוברת על הפרוייקטים ועל התצוגה לראות שהכל תקין מבחינה בטיחותית ומבחינת תקנות נוספות, ורק אז מקבלים אישור סופי. בתמווה התחתונה משמאל תצוגה לפני שהיא קיבלה אישור (המוזר ששוכב על השולחן זה אני). בשביל לקבל את האישור, דרך אגב, היינו צריכים להפוך את הזווית שבין הפוסטר המרכזי לצדדיים ליותר ישרה, כדי שהם לא ייצאו מחוץ לתחומי השולחן. בתמונה העליונה משמאל, הראש שלי והראש של שירה בזמן שאנחנו מדביקים דבק דו”צ (המצאה גאונית!).
ביום השני בערב מתקיים ה opening ceremony, טקס הפתיחה. לטקס הזה בד”
כ מביאים מישהו מסלבריטאי האיזור להנחות אותו, במקרה שלנו מגישת החדשות של ערוץ הטלוויזיה הנצפה בנבדה. מישהי אנרגטית ברמה מטורפת. קצת אפילו יותר מדי אנרגטית. מפחד שפעת החזירים, אינטל החליטו שבכנס הזה מבוטלות לחיצות הידיים (מה שעדיין התקיים בפגישות בין אנשים, אבל לא באירועים רשמיים) ומחליפים אותם בהשקת מרפקים אחד של השני. זאת גם נקודה טובה לציין שבכל מקום היו מכשירים עם נוזלי סטרליזיציה (אפילו עם התיקים של הכנס חילקו משחות וחומר לסטרליזיציה של הידיים). בתמונה משמאל, אני מדגמן מכשיר לחיטוי הידיים שהוצב בפני הכנסה לחדר המחשבים (שהשימוש במכשיר חובה לפני הכניסה) והשלט שעליו אומר Share 
your genius, not your germs. בכל אופן, גם טקס הפתיחה מאד מרשים, ובמסגרתו רצים נציגים מכל משלחת (במקרה של ישראל, פשוט שלושתנו, מכיוון שהמשלחת שלנו קטנה) עם שלטים שמייצגים את המדינה (ששירה הכינה, ואנחנו בעיקר ניסינו לצבוע. עם דגש על הניסינו). בתמונה משמאל אתם יכולים לראות גם את משלחת ישראל (כולל ירדן, ה”מבוגר האחראי”) עם הפוסטר שלה. דרך אגב, את הגבעול השמאלי בהתחלה אני צבעתי, מה שהצריך אח”כ את שירה ואת ידיד לעשות בקרת נזקים, שכללה ציור מחודש שלו וצביעה מחודשת (אבל את ה SHALOM הצלחתי לצבוע [פחות או יותר] טוב).
ביום השלישי היינו בשני shoptalks (סוג של הרצאות). הראשונה על השיפוט והשנייה על Talking Science (שהיה ממש מוצלח, איך לדבר על נושאים מדעיים להדיוטות, איך לדבר בפני קהל, איך להבליט את הדברים הטובים. ממש טוב, וכולל דוגמאות וידאו של נכון ולא נכון מראיונות אמיתיים שאנשים נתנו). אח”כ גם היינו 
ב downtown reno (או שזה היה ביום הרביעי, אני לא כ”כ זוכר). downtown reno הוא למעשה נהר שזורם שם וסביבו יש כל מיני פארקים קטנים ושטחי דשא קטנים שבהם אנשים יושבים, מתרחצים קצת בנהר עם הכלבים שלהם וסתם נהנים. ממש היה כיף לראות את זה. אח”כ, גם רצינו לראות קזינו מבפנים (בתמונות משמאל).
תאמינו לנו שלא הימרנו? בעצם, אתם לא צריכים. האמריקאים, גם אם היינו רוצים, לא היו נותנים לנו.
השיפוט בתחרות הזאת עובד בצורה הבאה: יש שני סוגי פרסים. האחד, נקרא Special Awards ומוענק ע”י ארגונים שונים בהתאם לשיקול הדעת שלהם לפרוייקטים שהם אהבו. חלק גדול מהפרסים מהסוג הזה הם לאמריקאים בלבד, כי הם מוענקים ע”י הממשל האמריקאי וזרועותיו (הצבא, משמר החופים, הצי, חיל האוויר) או כי הם מלגות המוענקות ע”י אוניברסיטאות אמריקאיות. הסוג השני, שהוא הסוג העיקרי, נקרא Grand Awards. פה מדובר על פרסים ששופטים בתחרות מעניקים. וגם פה יש מורכבות. העבודות בתחרות מחולקות לפי קטגוריות. בכל קטגוריה נקבעים כמה זוכים במקום רביעי, כמה במקום שלישי, כמה במקום שני וכמה במקום ראשון ובנוסף ה Best of Category. בנוסף, נקבעים זוכים במקום הראשון, השני והשלישי הכולל של התחרות. בד”כ, חלק גדול מהזוכים הם כאלה שהיו כבר בעבר ב ISEF (יש הרבה שמגיעים ל ISEF כמה שנים, חלק כבר 4 שנים ברציפות. מט’ ועד י”ב, אבל בישראל זה לא קורה). מכיוון שהפרוייקט שלי ושל ידיד הוא בצוות, השיפוט אצלנו יותר מורכב. יש קטגוריה שהיא למעשה כל העבודות שנעשו בצוות, כאשר השופטים של הקטגוריה הנושאית של העבודה (במקרה שלנו, Environmental Science) מעבירים את הניקוד לשופטים של ה team projects שהם משווים בין כל העבודות וקובעים את הדירוג בקטגוריית ה Team Projects.
היום הרביעי למעשה היא יום השיפוט. השיפוט הלך בסדר לכולנו, עם שופטים מסוגים שונים. במבחן התוצאה, כנראה שלכולנו היה טוב.
ביום הרביעי בערב הייתה מסיבה שגם היא הייתה נחמדה מאד.
יום חמישי הוא יום פתוח לקהל. מגיעים תלמידים מבתי ספר ברחב
י רינו והסביבה, מקבלים דפי עבודה (שאחת השאלות היא לציין פרוייקט שנעשה ע”י מישהו שאינו מארה”ב, ומה שפת המקור של אותו אחד, שאלה ששמחנו לענות עליה), מסתובבים בין הפרוייקטים ועונים עליהם. ביום הזה שמים כמו חבל כדי למנוע מאנשים להיכנס לפרוייקטים בלי רשות, ועל החבלים תולים את השלטים מלאי ההומור שאתם רואים משמאל. לא נרשמו נפגעים מנשיכות באותו היום, בעיקר כי האנשים לא האכילו אותנו. מנומסים האמריקאים האלה. אגב כך, בטיסה הלוך לארה”ב לקחתי איתי חבילת ערגליות שהלחיצה את אחת הנשים בשדה התעופה מה homeland security ששיקפו את התיקים. כך שהגיע איזשהו איש אבטחה, הוציא לי את הכל מהתיקים עד שהגיע לערגליות, שאל אותי אם זה ממתק שאוכלים בישראל ואפילו שיקף (!) את החבילה הזאת. אחרי שראיתי איך הערגליות נראות שמשקפים אותם, אני יכול להבין למה היה לו קצת קשה לקבל את העובדה שזה 
אוכל שאוכלים פה. ביום חמישי בערב היה טקס הענקת ה Special Awards שבו לא היו לישראל הישגים כ”כ, בין השאר, כי כפי שפירטתי קודם, קהל היעד של חלק גדול מהפרסים האלה הוא אמריקאים. ביום הזה גם הלכנו לאכול במסעדה הצמחונית היחידה ברינו, שנמצאת בבניין דירות ויש לה את התפריט כי משעשע שראיתי בחיי (קטגוריות בתפריט למשל: American Food with Italian Names, American Food with Dumb Names). צילמתי את התפריט, לצערי חלק מהתמונות לא יצאו כ”כ באיכות קריאה (התמונה שצירפתי קריאה, אם תקליקו עליה ותראו את הגודל המלא). האוכל, דרך אגב, מאד טעים (פסטה. יאמי).
היום השישי הוא יום הכרזת ה Grand Awards. שירה זכתה מקום שני בקטגוריה, ומה שבאמת מפתיע לאור הפסימיות שלי בעניין זה שאני וידיד זכינו מקום רביעי בקטגוריה של ה Team Projects. בהחלט נחמד.
נשארנו ברינו לשבת, וביום ראשון בבוקר חזרנו לארץ. במסלול רינו—>Salt Lake City—>אטלנטה—> תל אביב. גם פה לא היה לנו יותר מדי מזל, והייתה תקלה טכנית במטוס שהיה אמור לטוס לאטלנטה, דבר שגרר את זה שהחליפו מטוס למטוס נוח יותר מהמטוס המקורי, ושהגענו לאטלנטה באיחור של 45 דקות, מה שלמעשה גרם שנאלצנו ללכת מהר מאד כדי לוודא שנספיק לטיסה לארץ. הדבר שבאמת מפתיע בכל הטיסות הללו, זה שבאף אחת מהן לא אבדו לנו המזוודות (לאף אחד מאיתנו). בהחלט יתרון חשוב. הגענו לישראל ביום שני (אתמול ) בשעות הערב. אם לסכם בשני תיאורים את הISEF הזה – כיף ומוצלח בהחלט יעשו את העבודה.
שיהיה לכולכם יום מעולה.
שחר.
נ.ב. מה מחלקים Intel בתיקי הכנס? הרבה נוזלי חיטוי לידיים (שפעת החזירים), הרבה חומרים פרסומיים לא מעניינים, וגם, שימו לב, עט שמאיץ באוכלוסיית המצוגה שמגיעה לכנס להימנע מלקחת סמים. 
לאחרונה (כמה שעות אחרי שיצא למנויי טקנט) התקנתי את Windows 7 RC על המכונה העיקרית שלי. החלטה אימפולסיבית, שלא ממש מתיישבת עם הרושם שקיבלתי מהבטא של Windows 7 (למרות שזה היה אז על מחשב אחר). ההחלטה הזאת התבררה כהחלטה חכמה ביותר. מאד חכמה. במילים חרות, אני עכשיו עם Windows 7 ונהנה מכל רגע. זה לא שבויסטה דברים לא רצו. אבל פה הם רצים הרבה הרבה יותר מהר.
צריכת הזיכרון קצת יותר טובה (בערך 600 מגה פחות מבויסטה), אבל המערכת מרגישה הרבה הרבה יותר מהירה. חוץ משיפורי הביצועים, גם השיפורים הויזואליים חביבים ביותר, המערכת נוחה (לא חשבתי שהרעיון שכל אפליקציה יכולה לשים כמה קיצורים משלה שיהיו זמינים בתפריט ה start כשעוברים ליד האפליקציה יתגלה כמשהו כ”כ שימושי) והיכולת לעשות mount ל VHD מתגלה כדבר מעולה.
מה לא אהבתי?
דבר ראשון, ה taskbar החדש קטסטרופלי. על הפנים. לא נוח בכלל. ניסיתי להסתגל אליו איזה יומיים ואז הבנתי שחבל על המלחמה שלי, אמרתי לו Never Combine, הגדלתי את הגודל לשתי שורות (כמו שאני רגיל) ובא לציון גואל.
דבר שני, יש באג מרגיז מאד עם מסנג’ר פה, שגורם לכך שגם כשהחלון הראשי של המסנג’ר סגור יש ב taskbar (לא ב tray bar, איפה שצריך להיות) סימן כמו של חלון, שמופיע בו השם שלי והסטטוס שלי וכשאני לוחץ עליו הוא פותח בנוסף אליו גם את חלון אנשי הקשר. אם אני יוצא ממנו, זה כאילו לעשות exit למסנג’ר. בקיצור, משהו שמלכלך לי את ה taskbar.
דבר אחרון, הפיצ’ר שכשאתה מעביר את העכברע ל משהו ב taskbar הוא כאילו מראה לך דרך כל החלונות את החלון המסויים הזה לא ממש נוח כשעובדים עם שתי מסכים, כי הוא לא יודע לעשות את המצב הזה רק למסך שבו נמצא באמת החלון, אלא הוא עושה את זה (מעביר למצב שקוף) את כל החלונות, בשני המסכים.
לסיכום, לא רואים פה שינויים מרחיקי לכת מבחינת חווית השימוש. אבל המערכת יעילה יותר, טובה יותר, בוגרת יותר, עם פחות הטרדות ולמעשה התגברה על כל הבעיות הקטנות שהיו פה ושם בויסטה.
שחר.
בין מתכונת לבגרות למתכונת, ובין תחרויות כימיה (שזה בערך מה שמעסיק אותי בתקופה האחרונה) פיתחתי אפליקציה קטנה וחמודה (לטעמי) שמאפשרת למנהלי רשתות לגשת ולנהל מחשב מרוחק באמצעות ממשק WEB-י ל Windows PowerShell.
העיקרון פשוט – יוצרים במחשב אתר חדש בIIS, מעתיקים אליו את הקבצים, ואז אפשר לגשת ולעבוד מול המחשב הזה ב PowerShell, מרחוק, דרך האינטרנט.
חוץ מהאפשרויות הברורות של הרצת פקודות וקבלת הקלט שלהם, יש כמובן תמיכה בכל הדברים הרגילים של PowerShell – למשל pipelines.
בנוסף, יש עורך סקריפטים מובנה (שישתפר משמעותית בגרסאות הבאות) שמאפשר לערוך סקריפטים ולהריץ אותם גם כשה ExecutionPolicy במכונה עצמה לא מאפשר, יש אפשרות
לכמה יוזרים להיות מחוברים במקביל, כל אחד מול האינסטנס שלו של powershell. יש אפשרות להגדיר snapins שייטענו אוטומטית לאינסטנס של ה powershell ויש גם אפשרות ליצור startup script ייחודי לאינסטנסים שנוצרים דרך IPSWeb (בנפרד מקובץ ה profile).
בנוסף, יש התקנה קלה מאד (שתי דקות וסיימתם), ובעתיד יתווספו עוד כל מיני אופציות מעניינות. כרגע האפליקציה תומכת בגרסא 1 וב-2, למרות שעוד אין שימוש מובנה בחידושים של גרסא 2 (החל מגרסא הבאה, התמיכה הרשמית היא בגרסא 2, כך שניתן יהיה להשתמש בכל האפשרויות החדשות).
בצד ימין אפשר לראות סקרינשוטים של האפליקציה (תלחצו בשביל להגדיל).
האפליקציה עצמה היא קוד פתוח ומתארחת ב CodePlex תחת השם IPSWeb.
גרסא 0.1 כבר זמינה. מדובר בגרסא שלמרות שהיא לא כוללת עדיין את כל התכונות שאני רוצה שתכלול הגרסא הסופית, היא כוללת בהחלט את רוב הדברים הבסיסיים וגם מצליחה לעבוד די טוב, לפחות עד שנתקלים בבאגים (שאני מבטיח לנסות לפתור במהירות).
להורדת גרסא 0.1 לחצו כאן. הוראות התקנה זמינות כאן.
תהנו.