February 2007 - Posts
הצעת החוק חסרת ההיגיון שמניחה תשתית לחסימת וצינזור האינטרנט בישראל עברה בקריאה ראשונה. כתבתי בעבר על הסכנה שבזה, ואני עומד עדיין מאחורי כל מילה.
תארו לעצמכם שעכשיו וואלה מפרסם מידע על שחיתות של אחד מאנשי הממשלה, הממשלה שלנו שמושחתת במילא, יכולה להיות גם מושחתת עוד יותר, ולחסום את האתר לחלוטין. בגלל שאת הכתבה הזאת אפשר לפרש (בדוחק, אבל אפשר) ככתבה שהופכת את האתר לאתר סקס. נכון, זה מאוד דחוק. אבל אם מונחת התשתית לצינזור אתרי אינטרנט, פותחים את הדרך שצריכה להישמר סגורה תמיד. ברגע שמניחים את התשתית הזאת, אף אחד כבר לא יכול לערוב ש 2008 לא תהיה 1984.
המהות של האינטרנט, כתרשים של קשרים בין מחשבים ורשתות, לעיתים נראית לא ברורה. ובאמת, מדובר בתרשים מתוסבך, בו כולם קשורים ומשתמשים בשמות המוצגים כלפי חוץ (כתובות IP) וכלפי פנים (כתובות IP פנימיות). כדי לראות באמת איך האינטרנט עובד, אפשר להשתמש בפקודה tracert שמציגה לך את הדרך שעברת לאתרים שונים.
את המסע שלנו נתחיל בפרטים טכניים - אני מחובר ADSK ל012. זה יהיה חיוני כדי שתבינו את כל הדרך שנעבור. בתור התחלה, אני אראה לכם את הדרך שעוברים ה packets (חבילות המידע שנשלחות) מהמחשב שלי כדי להגיע לאתר הבלוגים, blogs.microsoft.co.il:
את המסע אנחנו מתחילים בראוטר שלי. המידע מהמחשב, עובר תחילה בראוטר, שהכתובת שלו אצלי ברשת היא 10.0.0.2. שימו לב, שבמובן מסויים, הוא יוצר צוואר בקבוק של 15 מילי-שניות. זניח.
אחרי שאני עובר את הראוטר, הבקשה שלי עוברת דרך שני שרתים וסוויצ'ים של 012, כתובות הIP שלהם מופיעות לצד השם, ובתוך השם שלהם כ subdomain של 012. בשלב הזה, אני עדיין ברשת של ספק התקשורת שלי.
הסוויץ' שכתובתו 212.199.18.94 משמש בשביל להעביר אותי לאתרים שנמצאים בשרתים של ספקים אחרים. למעשה, הוא ותן לי את הפתח לצאת מתוך הספק של 012.
אתם רואים, שמיד אח"כ אני מועבר לברק 012 ומסתובב בשרתים שלהם. אני עובר כמה מקומות עד שאני מגיע לכתובת הIP מספר 62.90.1.42. שם מאוכסן אתר הבלוגים של מיקרוסופט ישראל. כמו שאתם רואים, עברתי ישר מ012 לברק, מכיוון שלשם הפנו הרשומות בDNS. כל הדרך הזאת זה להגיע לכתובת הIP 62.90.1.42 שלפי מידע הDNS אמורה להיות כתובת הIP של השרת שמאכסן את אתר הבלוגים.
איך אני יודע למי שייכת כתובת הIP הזאת? תכירו את ARIN, או בשמה המלא American Registry for Internet Numbers שאחראית על הקצאת כתובות הIP בארה"ב. אם אני אכניס את כתובת הIP - אני אקבל את המידע הבא:
מה שאנחנו רואים פה, זה שכתובת הIP הזאת שייכת לRIPE, שבכלל שוכן באמסטרדם והטווח שמוקצה לו זה כל טווח כתובות הIP שמתחיל ב62 (הרבה מאד!). יש להניח שזה לא ברק, שבה מאוכסן אתר הבלוגים (ראינו לפי הטרייס שעשינו קודם) אז בואו ננסה להבין מה קרה פה. למעשה, RIPE, זה עוד ארגון ששמו המלא Réseaux IP Européens שאחראי על הרצאת כתובות הIP לאירופה (ישראל היא אירופה לצורך האינטרנט).
אם כך, בואו נלך ונסתכל במאגר ה Whois של RIPE כדי שנדע מי באמת עומד מאחורי כתובת הIP הזאת. הנתונים שאני אקבל מRIPE הם:
מפה אנחנו כבר רואים של התחום כתובות שמתחיל ב 62 לא שייך כולו לברק, אלא רק חלק מצומצם, ואנחנו מבינים שבאמת אתר הבלוגים שוכן בברק.
אחד האתרים הנצפים ביותר בישראל, ובאמת לא ברור למה, הוא walla.co.il. עשיתי לו trace ותראו את הנתונים:
אז, גם פה, כהתחלה אנחנו יוצאים מהראוטר שלי ועוברים בין שרתי תקשורת של 012, ספקית האינטרנט שלי. אנחנו רואים שעברתי בין הרבה יותר שרתים מאשר באתר הבלוגים, מאחר שפה הוא לא יודע ישר לאן להפנות אותי. הוא בודק בכמה סוויצ'ים, לא מוצא, ואז שולח אותי ל192.114.62.17. אחת מכתובות הIP החשובות ביותר במדינת ישראל, שרת הIIX שלנו שמופעל ע"י ISOC.
לפי המאגר של RIPE, אפשר להבין שזה שייך לISOC ומתפקד בתור שרת IIX, וגם שלצורך שרתי הIIX מוקצות כל הכתובות שב 192.114.62.000 כשבמקום 00 יבוא כל מספר בין 0 ל 255.
שרת הIIX הוא נקודת המפגש שבין כל ספקי האינטרנט שבאיזור מסויים. זה מאפשר לספק אינטרנט בישראל לתקשר ולעבוד מול ספק אינטרנט אחר, בלי לצאת את תחומי ישראל (כלומר, בלי להתקשר לשרתי IIX בחו"ל - כפי שהיה עד הקמת שרת הIIX ב1996). מדובר למעשה בראוטר שמיועד למפגש של כל ספקי האינטרנט בישראלץ רק ספקים מורשים, מקבלים אפשרות להתחבר לIIX הזה, ואנחנו רואים ש012 לא ידעו למי להעביר אותנו, אז העבירו אותנו לIIX כדי ששם נקבל הכוונה מחדש. זה מפני שוואלה מחוברים בתקשורת משלהם שלא מוכרת בטבעיות.
שרת הIIX מבין שאנחנו רוצים להגיע ל walla.co.il, שכבר מתחילת התהליך, מרגע שמקבלים את המידע משרת הDNS ידוע באיזה כתובת IP מדובר (אצלנו, 192.118.82.140) שכל התהליך זה הדרך שהוא עובר עד שהוא מגיע אליה. בסוף, הוא מבין שהוא צריך להגיע לבזק בינלאומי, ומעביר אותנו לסוויצ'ים שלהם שם אנחנו קצת מסתובבים בין הסוויצ'ים שלהם עד שהוא מוצא את כתובת הIP 192.118.68.13 ומזהה שצריך לעבור דרכה
אנחנו רואים שהכתובת הזאת שייכת לוואלה, ולמעשה מדובר בכתובת של חוות השרתים שלהם שמחוברת דרך התקשורת של בזק, ואנחנו נכנסים לשם ומועברים לכתובת הIP הסופית שנגיע אליה, 192.118.82.140.
עד עכשיו, במסע שלנו לאתרים שונים, היינו רק באתרים ישראליים. מסע לאתרים בעולם דומה, אבל שונה. הנה trace של המסע לגוגל.קום:
מעבר לתהליך הרגיל, אנחנו רואים שבשלב מספר 6 אנחנו מועברים מהתקשורת הפנימית שלנו לתקשורת של גוף אחר, שלפי מסד הנתונים של ARIN הוא Beyond The Network America. מדובר, למעשה, בחברת תקשורת אמריקאית שחולשת על חלק גדול מהתקשורת החיצונית של ארה"ב ואנחנו עובריםדרכה במסענו לגוגל. לאחר מכן, אנחנו מגיעים לתחום הכתובת של גוגל ומסתובבים בו, במסגרת מנגנון ניהול העומסים של גוגל שמוצא לנו את השרת הפנוי ומפנה אותנו אליו, עד שאנחנו מגיעים לשלב הסופי.
אבל, ארה"ב זה נפוץ. בואו נראה את המסע לסין. אנחנו ניגש עכשיו לאתר שנמצא בכתובת http://www.cnnic.cn/ מדובר באתר המרכז את רישום שמות המתחם עבור הדומיינים הסיניים. כמו שאתם רואים, הטרייס שלנו ארוך הרבה יותר:
אנחנו גם רואים פה Request Times Out פעמיים, כלומר, מקומות שבהם אבד הפאקט או לא הגיע בזמן ולכן נשלח אחר במקומו.
גם פה, אנחנו מתחילים בראוטר בבית שלי ומשוטטים קצת בסוויצ'ים של 012. האקשן מתחיל בשלב מספר 6, בו אנחנו ניגשים אל הכתובת 166.63.209.37 שלפי המאגר של ARIN:
.... שייכת לחברה האחראית על קווי תקשורת החוץ של אמריקה!
למה אנחנו עוברים לארה"ב, אם אנחנו רוצים להגיע לסין? הסיבה היא, שספקי האינטרנט הישראליים, כשמגיעים למידע שלא נמצא אצלהם, לא יכולים לעבור ישר לסין, כי אין קווי תקשורת ישירים לשם שהם יכולים להשתמש בהם. אז חייבים לעבור בתור התחלה סדרת ראוטרים אמריקאים שינווטו אותנו ויפנו את הפאקטים שלנו לסין, דרך קווי התקשורת שלהם. לישראל, דרך אגב, יש גישה ישירה כמעט אך ורק לארה"ב ולאירופה, מה שאומר שעבור דברים באסיה נצטרך לעבור דרכם.
בתוך ארה"ב אנחנו עוברים גם כן בכמה מקומות, עד שאנחנו מוצאים דרך להגיע לסין. זה מתבצע בשלב מספר 11. בשלב הזה, אנחנו ניגשים אל 202.147.16.213 שלפי ARIN שייכת ל:
השם הזה, והשמות שראינו מקודם שהתייחסו ל American Cable & Wiress אלה שמות כלליים שמרמזים לנו איפה אנחנו נמצאים בעולם, זה מפני שARIN אחראית על הקצאה כלל עולמית. בשביל לראות בדיוק איפה אנחנו נמצאים בתוך המיקום הכללי הזה, צריך לבדוק במקומות האחריאים על הקצאה פנימית של כתובות ביבשות. באירופה, למשל, RIPE ואילו באסיה - APNIC.
אם נריץ את הכתובת 202.147.0.62 בAPNIC, נקבל מידע יותר ספיציפי. נדע כבר את זה:
הגענו לספקית אינטרנט כלל אסיאתית, במקרה הזה, ובכלל, כשאין שם ממוקד (וגם אנחנו רואים שיש לה טווח לא גדול במיוחד. לISP יש טווחים מאד גדולים של כתובות) אלא כללי אנחנו מבינים שלא מודבר בISP, אלא בחברה האחראית על קווי החוץ של אסיה לעולם.
בשלב 15, אנחנו סוף סוף עוברים את כל הקווים הכלליים של אסיה וכמה סוויצ'ים ששייכים לחברה המחברת את אסיה לעולם ומגיעים לכתובת 159.226.1.133 שלפי מאגר APNIC שייכת כבר לחברה בשם CHINA SCIENCE AND TECHNOLOGY NETWORK היושבת בבייג'ין. פה, כבר מדובר בחרה סינית (המקום, שכשיוצאים ממנו התושבים הסיניים לעולם מתבצע בו צינזור האינטרנט) שבה אנחנו עוברים בכמה סוויצ'ים שלה עד שמגיעים לשרת הספיציפי אותו אנחנו מחפשים עם כתובת הIP מספר 159.226.202.44 - סוף הדרך שלנו שחצתה את העולם עד סין ונמשכה 414 מילי-שניות.
שימו לב, שבין כל הנתונים שהמאגרים השונים מספקים לנו, ניתן למצוא את כתובות הIP המוקצות לכל ספקית ולכל מדינה ואפילו לכל יבשת. הכתובות הללו יכולות להיות לא רצופות, על פני מקטעים שונים.
עד כאן מסע עולמי להפעם.
אחד מהשינויים ב Windows Vista, נמצא ב Boot Loader. כל מי שהכיר (והתרגל?) לשיטת ה boot שהייתה נפוצה מימי תחילת Windows, בטח שם לב לזה שחסר לו הקובץ boot.ini שהכיל את נתוני האתחול (boot menu). ובאמת, קובץ ה boot.ini נשלח לעולם שכולו טוב.
שיטת ה boot החדשה של ויסטה עובדת בלי הקובץ הזה, ואת כל ניהול האתחול מתבצעים מה System Configuration Tool (AKA msconfig) מי שלא מכיר, כניסה ל run והקלדה של msconfig, אישור בתישבת הודעה של UAC - ואתם בפנים.
לכו לטאב Boot - פה יש את כל ההגדרות שאתם צריכים. דבר ראשון, ניתן לראות את כל מערכות ההפעלה שמוגדר boot מהן. שימו לב שמדובר רק על מערכות Windows. במידה ומותקנת מערכת לינוקס האתחול יתבצע באמצעות מנגנון ניהול האתחול שלה (GRUB או LILO).
ניתן להגדיר מספר הגדרות הנוגעות לתפקוד המערכת, בוט גרפי כן/לא ושעוד הגדרות נוספות. אז אם איבדתם את ניהול האתחול הקודם, מצאתם את הנוכחי.
שחר.
במהלך שיחה עם גיא בורשטיין במסנג'ר, הועלה נושא ניהול זיכרון הRAM (ר"ת - Randomize Access Memory) ב Windows Vista.
אחד מהדברים שעברו שיפור משמעותי בכל מה שקשור לניהול ביצועים ומשאבים ב Windows Vista זה ניהול זיכרון ה RAM, במסגרת מנגנון חדש שנקרא SuperFetch. המנגנון עצמו לא ממש מוכר, אלא יותר היכולות המגניבות שלו, למשל ReadyBoost שמאפשר "להרחיב את הזיכרון" באמצעות USB Memory Sticks. האפשרות הזאת היא נגזרת של הדרך שהמנגנון הזה פועל בה. אחד התכונות הפחות מוכרות היא preload.
Preload זאת למעשה מילת המפתח ב SuperFetch, ולמעשה, מציין את ההבדל מול מערכות הפעלה קודמות.
מדובר במנגנון שמיועד לשפר את ביצועי הRAM, באמצעות ניצול התחלתי מלא שלהם. במערכות קודמות, כשאפליקציה ביקשה זיכרון RAM לאיזשהו צורך ממערכת ההפעלה, מערכת ההפעלה הלכה ב real time והקצתה לה מזיכרון ה RAM ובגמר השימוש עשתה free לאותו מקטע זיכרון ושיחררה אותו מאחיזתה לחלוטין. המנגנון הזה התגלה כמנגנון לא יעיל, מאחר שמערכת ההפעלה כל הזמן מקצה ומשחררת זיכרון גם במהלך שימוש אינטנסיבי במחשב, מה שגוזל מאד מהביצועים בהמתנה עד להקצאת הזיכרון.
גישת ה Preload אומרת שמערכת ההפעלה תקצה מראש כמות גודלה מאד של זיכרון RAM ותגדיר אותו כזיכרון שמשמש את מערכת ההפעלה. בפועל, לא יתבצע שימוש בזיכרון הזה עד שאפליקציה כלשהי לא תבקש הקצאת RAM. כשתתקבל בקשה כזאת, יועבר חלק מזיכרון הRAM שהוקצה מראש לשימוש אותה אפליקציה. שתשתמש עד שתזיים את השימוש ואז הוא יוחזר למערכת ההפעלה. כך נחסכת פעולה ארוכה וחוזרת של הקצאה ושיחרור, הקצאה ושיחרור לאורך כל פעולת המערכת.
מה שמתבצע זה הקצאה מראש וניהול הזיכרון, כלומר העברת ה"שליטה" על אותו מקטע של זיכרון בין אפליקציות שונות לפי הצורך.
המנגנון אפילו משוכלל יותר - הוא יכול לאתר אפליקציות שהמשתמש משתמש בהם הרבה, וכבר מתחילת העבודה של אותה אפליקציה להעביר לה כמות זיכרון שתוכל לשמש אותה לכל אורך העבודה, ואז התהליך מתייעל אף יותר.
תסתכלו על הסקרין-שוט מה Task Manager שלי. תסתכלו בנתונים של Physical Memory תראו כמה מעט זיכרון מוגדר כ Free (כלומר - לא עבר הקצאה כלל). סה"כ 2 מגה. תראו בכמה זיכרון אני משתמש סה"כ. ההפרש, זה זיכרון שמערכת ההפעלה הקצתה למרות שלא נמצא בפועל בשימוש מיידי של אפליקציה מסויימת, ונמצא שם כדי לאפשר העברה מהירה לשימוש אפליקציה מסויימת ושיפור הביצועים. חלק מהזיכרון הוקצה מראש לאפליקציה לכל אורך הריצה שלה כדי לחסוך גם את התהליך הזה.
למעשה, מדובר בדרך של Windows Vista לנהל את הזיכרון בצורה שתביא לביצועים מקסימליים ותחסוך זמן. כשמשתמשים מתלוננים שיש להם מעט זיכרון Free, זה לא שויסטה זוללת ומשתמש בהרבה זיכרון במשך פעולתה הרגילה. פשוט, היא שומרת זיכרון בצד. למקרה צורך.
שבוע טוב.
אחרי הרבה זמן, הבנתי שאי אפשר. אני מאחורה. כולם עובדים עם חמישים מיליון תוספים ל Visual Studio. לא שאין לי הרבה תוספים, אלא שאף פעם לא נגעתי בסוג התוספים שאמור לשפר את כתיבת הקוד, את המהירות ואת האיכות.
אז, בשעה טובה, הורדתי את גרסאת ה 30day trial של ReShaper. אחרי התקנה קצרה וכמה דקות אחריה שבהם ReSharper הגדירה את עצמה ב Visual Studio ניגשתי עליז ועולץ לנסות את ReSharper.
כשלב ראשון, טענתי תוכנית Hello World שהוכנה מראש, וראיתי מיד התרעה ליד רשימת ה usings שנוצרה עם הטמפלט המוכן של Visual Studio. הוא הודיע שעשיתי using מיותר, והציע לבטל אותם. אמרתי לו לעשות Optimize* והוא כתגובה מחק את כל ה usings בדף הזה. גם כאלה שהשתמשתי בהם. למען ההגינות בפרוייקטים שפתחתי מאוחר יותר (אחרי ההתקנה) האפשרות הזאת עבדה כשורה.
אחרי כן המשכתי, וניסיתי לעשות תוכנית קטנה לדוגמא. לשכם כך, הגדרתי Hashtable. הלכתי אליו, וציפיתי שכמו שהאינטיליסנס האוטומטי של VisualStudio מציע, הוא יסמן לי שיש פה בעייה ואז יאפשר לי להוסיף אוטומטית using ל System.Collections (עצלנות כרונית). ReSharper לא הציע לי. בדקתי גם עם DataSet ואובייקטים שונים כדי לאמת את מה שחשבתי. אין לו את האפשרות הזאת.
אחרי זה, העפתי מבט באפשרויות החדשניות, דברים שזה אמור לחדש לי ש Visual Studio לא נותן. אז כן, יש Refactoring. אבל גם ב VS יש ריפקטורינג, וזה של ReSharper אמנם מכיל יותר אפשרויות, אבל לא הרבה דברים שבאמת חודשו. הרוב, זה דברים סטנדרטיים. מעטים הפיצ'רים שיש שם ואין בVS (לפחות לא ששמתי לב). בנוסף לכך, ב Visual Studio 2005 ה Refactoring הוא built-in ואוטומטית כשמשנים שם משתנה, הוא מסמן את זה, ומציע את יכולות ה Refactoring שלו. לא כך ReSharper.
גם בביצוע אימפלמנטציה אוטומטית ל Interfaces שיורשים מהם יש ל ReShaper לאן להתקדם.
יש עוד כמה יכולות שראיתי כמו UniTesting (שיש גם בVS 2005) אבל אותם לא בדקתי, מאחר ואני לא משתמש בהם באופן שוטף. לרוב הדברים, יש מקבילה גם out of the box ב Visual Studio 2005. לא הייתי עם ReSharper הרבה זמן, אולי זאת הסיבה שלא התרשמתי ממנו רבות - פשוט אחרי זמן קצר הבנתי שאפילו אם יש לו הרבה פיצ'רים נוספים ומגניבים שעוד לא גיליתי, כשהשימוש בדברים הבסיסיים לא נוח לי, אין טעם להישאר עם זה. אז הסרתי.
יכול להיות שב Visual Studio 2003 היה בזה צורך, כי הוא מציע הרבה אפשרויות שלא היו אז כחלק מובנה מהIDE. אבל ב Visual Studio 2005, מהניסיון הקצר שלי איתו, בדברים הבסיסיים שמשתמשים בהם הכי הרבה הוא אינו מוביל על היכולות המובנות ב VS 2005, ובחלק מהמקרים גם מפגר מאחוריהם.
-------------------------------------------------------------
*לא ברור לי למה הם מגדירים את זה Optimize. למיטב ידיעתי, using's חסרי שימוש מוסרים במהלך הקימפול ולא נכללים בסוף בMSIL.
אהוד קינן פרסם בלמהנט מאמר המתאר תוכנית הפועלת בביה"ס "אוהל-שם" ברמת-גן במסגרתה מדריכים תלמידי כתה י' תלמידי כיתות נמוכות יותר בשימוש נבון באינטרנט ומיידעים אותם בפני הסכנות שבאינטרנט. תמיד כשאני קורא את הכתבות הללו, ושומע את האנשים המדברים בנושאים הללו (במקרה הזה - רכזת התקשוב) אני לא מצליח להבין האם הם: לא מכירים את האינטרנט, מעמידים פנים שהם לא מכירים באינטרנט או שהם חושבים שהתלמידים שלהם לא מכירים את האינטרנט.
מדובר בסט מפגשים שהמטרה שלהם להדריך את התלמידים בגלישה נבונה באינטרנט, שזה בעיקרון להסביר להם עד כמה האינטרנט מסוכן, כמה צריך להיזהר וכמה פדופילים וסוטים ממתינים להם ואורבים להם כחיות האורבות לטרף.
כשאני קורא את הכתבות הללו שבהם מסופר על שיעורים בבתי ספר שהמטרה להדריך את הילדים בגלישה נבונה באינטרנט, כשבפועל המטרה זה להפחיד אותם מהאינטרנט ולעורר הרתעה - אני מתפלא. אני מתפלא ממערכת החינוך שלא משכילה להבין את הצרה שגורמת הגישה הזאת בחינוך- כשאתה מלמד מישהו בצורה כזאת את הסכנות שבכלי מסויים, שאת אותו כלי מכיר התלמיד יותר טוב מהמורה, אתה גורם לזילזול בכל המסר שאתה רוצה להעביר.
כשמורה מזהיר מפני פדופילים שפועלים בצ'טים הוא מעורר לגלוג. כאילו שהתלמידים שלו לא מכירים את הצ'טים יותר טוב ממנו ולא התנסו במדיום (וגם מכירים את הסכנות). במיוחד, אם אותו מורה ידוע שאינו גולש באינטרנט....
כשמורה מסביר למה מידע שנמצא באינטרנט הוא לא אמין ומשתמש בקלישאות שונות ומשונות, הוא יוצר התנגדות בקרב התלמיד שבסופו של דבר כבר התנסה בשימוש במידע ברשת, ומודע לכך שחלק אמין יותר וחלק אמין פחות במיוחד, שבסופו של דבר - עיקרו של החומר אמין. ותלמיד שאומרים לו שהחומר ברשת ברובו לא אמין ומהניסיון יודע שלא כך הדבר, מתעלם מעתה ואילך מכל שאר דברי המורה.
כשמורה מלמד תלמידים שימוש נבון במדיום (בפועל, מנסה לעורר פחד מאיזשהו מדיום בצורה פתטית) שהתלמיד מכיר טוב יותר מרבו, הוא רק מבייש את עצמו.
ניסיונות ללמד שימוש נבון באינטרנט ע"י יצירת הפחדה, וסיפורי זוועות לגבי אנשים שנפגעו כתוצאה משימוש באינטרנט - זה לא הפיתרון. זה אולי משווק את עצמו כתוכנית טובה, אבל בפועל, התלמידים יתעלמו מזה. כי הם מכירים (אפילו אם לא כך בפועל - עדיין הם מאמינים שהם מכירים טוב יותר) את המדיום הזה, ומזלזלים בכל השיעור והמטרה מוחמצת.
במקום לקחת קבוצה של תלמידי כתה י' ולתת להם כמחוייבות אישית להפחיד (למרות שזאת לא הכותרת, אפשר להבין שזה מה שקורה בפועל) ולהסביר דברים שיש להניח שהם בעצמם לא מאמינים בהם - זה חסר משמעות. בשביל ללמד מישהו, אתה צריך לחדש לו.
והפיתרון פשוט מאד, אל תנסו להפחיד את התלמידים. תנסו לחדש להם. תסבירו להם איפה יש מאגרי מידע, תסבירו להם איך הם יכולים לערוך ב Wikipedia ותוך כדי כך תסבירו שאמנם זה חיובי (כי מתבצע סיעור מוחות שכל אחד תורם את הידע שלו) אבל עלולים להיות אי-דיוקים וצריך לקחת גם אתה מה שנכתב באינטרנט (כמו כל מידע) בעירבון מוגבל.
תחדשו להם לגבי האנונימיות ברשת, תסבירו להם איך הרשת בנוייה ואיך אפשר להשיג אנונימיות (וגם איך אפשר לאתר אנשים ברשת), ותוך כדי כך תסבירו להם שהאנונימיות יכולה להיות מנוצלת גם לרעה.
תראו להם את החשיבות והיכולת הרבה של שיתוף ידע בפורומים - ותסבירו להם איך צריך להתנהג כשאתה מגיע להשתתף בפורום.
תראו להם את הבלוגים, תסבירו ותעשו היכרות עם הכלי למי שלא מכיר, למדו אותם לפתוח בלוג (יש להניח שהם יודעים לבד במילא...) ושלבו בהסבר את זה שכולם יכולים לקרוא ומה כדאי ומה לא כדאי לפרסם.
אל תנסו לבנות מערכי שיעור המבוססים על הפחדה. בנו שיעורים שבאמת יתרמו לתלמידים וילמדו להם דברים שלא ידעו קודם, ותסבירו להם את היתרונות האדירים שיש באינטרנט, תראו להם ותדגימו להם ושלבו, בשום פנים ואופן לא כעיקר, את ההזהרות. ובתור אזהרה, לא מסע הפחדה.
אחד מסממני ה Web 2.0 זה פודקאסטים. בעולם, זה תפס, אבל בישראל לא ממש. למעשה, מעטים הפודקאסטים העבריים. יש מספר מאד מצומצם של פודאקסטים עבריים שאפשר לספור על כף יד אחת - גיקים, tCast ומופע השוליים של קיטרו. הראשון בנושא אינטרנט וטכנולוגיה, השני בנושאי מקינטוש ונושאו של השלישי לא ברור ונע בין מוזיקה למחשבים ושטויות נוספות.
בחו"ל הז'אנר של פודקאסטים הרבה יותר תופס, וגם אפשר למצוא .NET Podcasts - דבר שבישראל לא קיים כלל. והשאלה הכי גדולה -
למה?????
פודקאסט זה אמצעי מצויין להרחבת הידע. הוא יותר קל מ WebCast וזאת דרך מצויינת לסקור נושא מסויים. לא לרמה טכנית אדוקה, אבל לדבר על נושאים מוסיימים וחשובים כשיש צורך לדבר עליהם.
פיתוח זה תחום שהסברים שקשורים בו קשורים להרבה טקסט ו/או תמונה, לכן פודקאסט לא יהיה תחליף לספר או למאמר - אבל עבור סקירות טכנולוגיות כלליות של המוצר ודיונים, פודקאסט זה בהחלט פיתרון טוב.
מעניין אותי לשמוע מה אתם חושבים, האם יש צורך בפודקאסט (או זיונקאסט) עברי לנושאי .net ופיתוח? מה דעתכם?
ב Windows Vista קיים דבר חדש, תיקיית המשחקים. מדובר בתיקייה מיוחדת המגיעה עם ויסטה, שמטרתה לנהל את כל המשחקים המותקנים במחשב, לאפשר גישה מהירה אליהם וקבלת מידע. בתמונה משמאל אתם יכולים לראות את תיקייה המשחקים שלי, ולשים לב לכמה פרטים מעניינים. רשימת המשחקים שמופיעה כוללת משחקים שהם Preinstalled עם Windows וכמה משחקים אחרים. למשל, פה כשבחרתי ב Flight Simulator X, הוצגו מספר נתונים בצד המסך - לוגו המשחק, ושורת נתונים המתייחסים לביצועים. ב Windows Vista יש מדד ביצועים מיוחד שמדרג את ביצועי המחשב בתחומים השונים (הציון הסופי הוא הנמוך 
ביותר) מימין, אתם יכולים לצפות במסך המפרט את נתוני המחשב השולחני שלי (המאיץ הגרפי והתלת מימד [חלשים וישנים] פוגעים לי בציון), ואת הציון הכללי שנקבע עפ"י הנמוך ביותר (מתוך סאלה של 10). בתיקיית המשחקים, מוצג ציון החומרה שלך, מול ציון החומרה המינימלי הנדרש להרצת המשחק והציון המומלץ. הכל, כמובן, לפי קביעת יצרן המשחקים. בנוסף, מוצג דירוג הגיל של המשחק.
יש גם גישה מהירה להגדרות קול והתקנים (ושליטת הורים) הנוגעים לפעולת המשחק.
הנתונים מתקבלים מהאינטרנט, משרתי מידע שמכילים מידע על משחקים והדירוג הנדרש למענם. ככל הנראה, מיקרוסופט תשיק (לא מצאתי מסמך קיים על זה) תוכנית לוגו המיועדת למשחקים, כדי שיהיו תואמם לויסטה ובין השאר יופיעו בתיקיית המשחקים של ויסטה. בינתיים, הוא מזהה חלק גדול מהמשחקים הקיימים המותקנים במחשב ומציג אפשרות לגשת אליהם מהתיקייה הזאת.
עזבו את סוליטר, שכחו את פריסל. אותם, ואת השדרוגים שיש להם בויסטה (למשל, "סוליטר עכבישים", 
שצריך לטפל בסט של קלפים כל פעם). המשחק הממכר הבא הוא InkBall. חביבם של הפקידות ואימתם של הבוסים. במשחק הזה, יש כדורים בצבעים שונים שצריך להכניס כל אחד מהם לחור המתאים לו, באמצעות ציור קווים שבהם יתנגשו הכדורים וזה ישנה להם את הכיוון עפ"י החוק הפיזיקלי הידוע - "זווית הפגיעה שווה לזווית החזרה" והעיקול והמבנה של הקו.
משחק ממכר ביותר, שנראה לי שהכי כיף לשחק אותו עם Tablet PC שם מציירים את הקווים עם העט עצמו....
למשחק, כמובן, אתם יכולים לגשת דרך תיקיית ה Games ושמו InkBall. שימוש לב לזמן שמוגבל לכם ולמספר הקווים שמוגבל גם הוא.
תהנו.
אין הכותב נושא באחריות לנזקים העלולים להיגרם כתוצאה מקריאת הפוסט וכתיבת המשחק, ובהם: פיגור בעבודה, קוד שלא מתקמפל כי אתה רק חושב על הפעם הבאה שתשחק, הסתגרות חברתית וקריזים במקרה של התרחקות מהמשחק.
וכמאמרה של Yes עם הפרומו המעצבן ל"השיר שלנו" - "אל תעשו את זה לעצמכם, אל תתחילו".
יצא לי לשמוע ממשרג טרי ל Office 2007, שהיכולות המתקדמות שלו לא יעילות. יש איזשהו פחד אצל אנשים, שאם הם משתמשים ביכולות המתקדמות ושולחים הודעה, מי שלא משתמש ב Office 2007 או רחמנא ליצלן לא משתמש בכלל ב Office, לא יוכל לראות את מה שהוא שולח. כדי להפריך טענה זאת סופית (ולהציג כמה פיצ'פקייעס נחמדים באאוטלוק) יצרתי הודעה עם תכנים מתקדמים ושלחתי לכתובת אחרת שבבעלותי ומבוססת על GMAIL.
דבר ראשון, בחרתי בהוספת גראף. אחרי שבחרתי את סוג הגרף (מרשימת הסוגים)
נפתח לי חלון אקסל במקביל לאאוטלוק עם נתונים התחלתיים:
אחרי שהכנסתי את הנתונים, נסגור את האקסל.
אם נתמקד בגרף (נלחץ על הגרף), נוכל לבחור ב Ribbon באאוטלוק את האפשרויות שנוגעות לעריכת הגרף, ולשנות בו דברים כאלה ואחרים:
בשלב הבא, אחרי שהרשמתי את המשתמש עם גרף, אני יכול להציע לו פגישה. אבל, בשביל שנתאם בדיוק את הזמנים, אני יכול לשלוח לו את כל הלוח שנה שלי. אני הולך ל Inert ובוחר Calender. מגדיר כמה הגדרות, ומצרף את הלוח:
ניתן להגדיר בדיוק איזה פרטים יקבל הנמען לגבי מה אתם עושים בזמנכם הפנוי, לאיזה תאריכים הוא יקבל ועוד שלל נתונים.
לוח השנה מצטרף לתחתית ההודעה וגם כקובץ מצורף תקני המכיל מידע על לוח השנה.
אנחנו יכולים להוסיף גם איזשהו WordArt בצבעים מזעזעים לטקסט ההודעה שלנו, כמו שאתם יכולים לראות. ממש מרשים.
מובן, שבלי מתמטיקה, אף הודעת דואר אלקטרוני לא שלמה, ולכן נוסיף Equation (מופיע בפינה בכפתור קטן) באמצעות העורך המתמטי המהולל:
עוד דבר חמוד, זה SmartArt. מדובר בדרך נחמדה להצגת נתונים וקשרים בינהם. פשוט ב Insert בוחרים SmartArt, בוחרים את התצוגה ומוסיפים:
ככה זה נראה בסוף (בלי שינויים מיוחדים):
עד עכשיו, יצרתי הודעה שכוללת הרבה פיצ'רים נחמדים - ועכשיו אני אשלח אותה לחשבון GMAIL. מבחינתי, הודעה שלא יכולה להיקרא בכל לקוח אימייל שתומך במינימום הנדרש (קבלת אימיילים והצגת HTML) - מיותרת. אז עכשיו, אני אציג לכם את ההודעה כפי שהיא התקבלה בGMAIL שלי:
אתם רואים עכשיו סקרין שוט מתיבת הדוא"ל שלי בGMAIL:
כמו שאתם רואים, כל המידע באאוטלוק הגיע. איך? פשוט מאד, אאוטלוק ממיק מה שלא יכול להיות מיוצג כHTML לתמונה ושולח את זה.
כמו שאתם רואים, הכל מגיע בסופו של דבר לתיבת הדואר שלי, כשהעיצוב נשמר. אין צורך לפחד מהשימוש בפיצ'רים המתקדמים בגלל פחד מחוסר תאימות.
הערה: הפוסט הזה היה אמור להיות במקור הדגמת וידאו קצרה שתמחיק כמה מהיכולות באאוטלוק ותדגים שהכל עובד גם עבור תיבות אחרות. בגלל שהמיקרופון מקולקל, הדגמת וידאו לא יצאה לפועל. מתישהו בהמשך אני אמיר את הפוסט הזה למדריך וידאו.
בהצלחה
חבר שלי הביא לי היום DVD שצרוב בתור DivX. בימי XP העליזים (רשמית, הימים האלה נגמרו לפני 
חודש) היינו צריכים להוריד איזשהו codeec או player בשביל שנוכל להתענג על הסרט הDivX-י. כנ"ל לגבי פורמטים אחרים.
כשהכנסתי את הDVD הזה לויסטה, הוא ישר הקפיץ לי את המדיה סנטר, והתחיל לנגן לי את הDVD בתוך המדיה סנטר. בלי להתקין, בלי לחפש - הכל עבד out of the box. יחי הזמנים הטובים.
אני לא ממש אוהב את ה GUI החדש של לוח הבקרה, ולכן אני עובד עם Classic View. אבל הרגשתי איזשהו צורך בכל זאת שתהיה שמירה על קטגוריות.
בשביל לעשות את זה, כלומר, בשביל להגיע למצב הזה:
תעשו את הצעדים הבאים:
- שנו את תצוגת ה Control Panel לתצורת Classic View.
- תגדילו באמצעות לחיצה על ctrl וסיבוב הגלגלת עד להגעה לגודל האייקונים הרצוי.
- תעשו קליק ימני ובתת התפריט Group by תגדירו Category
בהצלחה.
מי שניסה לראות את הגאדג'טים שמגיעים Pre-Installes עם Vista, עבור ה Sidebar, בטח שם לב לכך 
שהגאדג'טים הללו לא מספקים Default GUI. מה שאומר, שאם עובדים בתור culture אחר, הגאדג'טים הללו פשוט לא יעבדו.
עדיף שלא תלמדו מהם נושא הזה, ותבנו גאדג'טים שיש להם Default GUI, אפילו אם זה הGUI היחיד. ככה, תחסכו לכם בעיות בעתיד.
כנראה שלידע, משווקי Apple בישראל אין מספיק כסף מהמקינטושים ומאפל, אז הם גם משווקים Windows XP.
ותסתכלו גם על תיאור המוצר של XP. עומד קצת בניגוד לפרסומת "היי, אני PC ואני מק".
בשעה טובה התפרסם כי מחר, יום חמישי, תושבי ישראל יוכלו לגשת שוב לאתר 144 באינטרנט בכתובת חדשה. האתר הנוכחי, בקושי זז וגם אין ממש סיבה להמתין - הנתונים לא עודכנו זה חמש שנים.
מתמונת מסך שפורסמה בNRG, נראה שיש מה לחכות.
הדבר היחיד שהדהים אותי, זה הציטוט הזה:
בבזק אומרים שאתר 144 הנוכחי עונה למיליוני שאילתות בחודש, ומצפים לגידול במספרן באתר המחודש. לדברי החברה, האתר ערוך לענות לביקוש גבוה ויציג למשתמשים תוצאות בתוך שניות ספורות.
אני מרחם על אותם מסכנים שמנסים לאתר מספרי טלפון באתר 144 הישן. עכשיו גיליתי למה כל הזמן אנשים מתקשרים אליי הביתה ומבקשים אנשים שונים ומשונים (עברנו לדירה הזאת לפני שנתיים).
ד.א. האתר החדש נבנה בASP.NET.
More Posts
Next page »