בהתהוות

סדנת כתיבה על ידי נגה

לפני שבועיים הנחיתי סדנת כתיבה לקבוצה מכובדת של בלוגרי- מיקרוסופט. השבועיים שעברו בין הסדנה ובין כתיבת הפוסט הנוכחי משקפים את תמונת המצב הכללית שהצטיירה גם מהסדנה. רוב הבלוגים מתחילים בקול תרועה רמה, ממשיכים בקצב סולידי יותר, נהפכים לטפטוף עדין ובסופו של דבר מעלים קורי עכביש. כזה הוא גם הבלוג שלי. שניהם למען האמת. סיבות (או בתרגום חופשי תירוצים) יש למכביר. מחסור בזמן, חסמים יצירתיים, חוסר חשק או סדרי עדיפויות משתנים. כותבי הבלוגים הטכניים בסדנה (שזה פחות או יותר כולם חוץ ממני) דיברו גם על הקושי לחדש...

לפעמים חזונות מתגשמים... על ידי נגה

מי שמכיר אותי יודע שמבחינתי אפשר להוסיף את השופינג לרשימת המקצועות האולימפיים. שיטוט בחנויות הבגדים בבוגרשוב או באלנבי הוא מבחינתי סוג של בילוי תרבותי, שלא לדבר על הערך התרפויטי - זוג מגפיים עשוי לתרום לבריאותי הנפשית יותר מכל ביקור אצל פסיכולוג. מי שמכיר אותי גם יודע שאני מאמינה שזאת חובה וגם זכות לצאת מידי פעם מבועת הנוחות שלנו ולהעביר הלאה מכל מה שקיבלנו. הצירוף של שני אלה גורם לי להרגיש ברת מזל על ההזדמנות לקחת חלק ביצירת הפרוייקט של בזאר הבגדים שנערך ביום שישי האחרון, בזאר שהיה שיתוף פעולה בין...

באופן אינטואיטיבי... על ידי נגה

באופן אינטואיטיבי החלטתי לפרגן לעצמי סדנה של ציור אינטואיטיבי לכבוד יומולדת גיל שלושים. כבר הרבה זמן, מאז ששמעתי בפעם הראשונה הרצאה של ד"ר פינקי פיינשטיין - פסיכיאטר, מפתח השיטה ומנהל המרכז לציור אינטואיטיבי בתל אביב - ששמתי לעצמי בטו דו ליסט את הסדנה הזאת. זה היה רק עניין של זמן עד שאגיע אליה, ואין מתאים מיומולדת עגול כדי לסמן עוד וי ברשימת המתנות העצמיות. הסדנה היתה במתכונת של מרתון שישבת (להבדיל משיעורים שבועיים המתקיימים גם הם באותו המרכז), כשש שעות בכל אחד מהימים, המורכבות מסשנים של 45...

מה נסגר עם מערכות החינוך? על ידי נגה

ה- TED האלה ממש בסדר. כמעט ולא יצא לי לראות הרצאות שלהם שהיו בינוניות או אפילו בינוניות פלוס. רובן נעות בין טובות למעולות, ורובן המכריע נותנות לצופה משהו לחשוב עליו, ערך מוסף לעכל או להפנים. ההרצאה שראיתי אתמול היא של בחור בשם Ken Robinson, שהוא בטח איזה דוקטור או פרופסור למשהו מכובד (אני מתרצת את העצלות שלי שמונעת ממני להשקיע ולבדוק באמונה שתוכן חשוב יותר מטייטלים). בכל מקרה, הבן אדם עוסק בתחום שקשור לחינוך, ליצירתיות ולקשר ביניהם. הוא טוען שמערכת החינוך של ימינו כבר מזמן לא מעדכנת את עצמה ביחס...

בריצה קלה על ידי נגה

לפני חודשיים גיליתי, וזו באמת היתה הפתעה גמורה, שאני מסוגלת לרוץ. אני- שתחמנתי את המורה לספורט כל התיכון, אני- שמעולם לא חשבתי שאני מסוגלת, או רוצה, או אפילו מתחזקת שאיפה כמוסה לנתק את שתי הרגליים מהקרקע בו זמנית תוך כדי התקדמות אופקית (בניגוד לפנטזיה הלא מוסווית בכלל לעשות יום אחד שפגט), אני - רצה! זה התחיל מנסיונות משועשעים כמו לרוץ עד העץ הקרוב (שצומח במרחק עשרה מטרים), עד עמוד החשמל הקרוב (עשרים), עד המדרגות/הילד הבוכה/ הזוג החבוק/ עד שאספור עד עשר/ עד שהציפור תעוף ועוד שלל שכנועים עצמיים שנועדו...

חיזור גורלי - על הקשר בין מדע ומיסטיקה על ידי נגה

* זוהי כתבה אשר פרסמתי בזמנו במגזין " דרך האושר " ולפני כמה ימים נתקלתי בה. אז החלטתי לנקות קצת את האבק ולתת לה להתאוורר גם פה. העניין שלי במערכת היחסים המורכבת בין המדע למיסטיקה התחיל אצלי בבית. אבא שלי, בוגר הפקולטה לפיזיקה בטכניון, הושיב אותי בגיל 7 ולימד אותי איך לחפוף משולשים. אמא שלי, שבשנים האחרונות היא הילרית לכל דבר, הייתה מניחה עלי כוסות רוח. אבא לימד אותי על גרביטציה ושיקולי כוחות, ואמא פתחה לי צ'אקרות. אני מצאתי את עצמי באמצע, בין התזה בביו-אינפורמטיקה למעגלי הנשים, בין...

לתת על ידי נגה

כבר כמה שנים שיש לי מנהג לקום בבוקר ולכתוב אסירויות תודה – לפחות עשרה דברים שהם לא מובנים מאליהם, לפחות עשרה דברים שאני מכירה ומוקירת תודה עליהם, שהם מתנות אמיתיות עבורי. לפעמים זה קל, במיוחד אם היה לי יום מוצלח, אם קרו לי דברים טובים, אם הרמזורים של החיים שלי היו ירוקים. לפעמים זה קשה יותר, במיוחד כשהגוף חולה, או כשהלב כואב, או כשהנפש מציקה. אבל תמיד אפשר, אם משתדלים, למצוא לפחות לפחות עשרה. כי באמת, אני לא צריכה ללכת רחוק כדי להבין שבורכתי. בורכתי בגג מעל ראשי, באוכל במקרר. בורכתי בכשרונות ובכישורים...

שוברת שתיקה על ידי נגה

לפני כמה חודשים, שי-לי ביקשה ממני לפתוח את הבלוג הזה ואני הזהרתי אותה שאני מזניחת בלוגים סדרתית, בדיוק באותה מידה שאני רוצחת עציצים סדרתית, בדיוק באותה מידה שיכולים לעבוד גם חצי שנה, שמונה מילימטרים של אבק ועשרה כיתובים של "בבקשה בבקשה בבקשה תשטפי אותי"/"דן מנו המלך" עד שאואיל בטובי להסיע את המכונית שלי אל תחנת השטיפה הקרובה. זה לא בהכרח נובע מעצלנות, או מדחיינות (למרות שבנסיבות מסוימות אני עשויה ללקות בשניהם), אלא מכך שבשביל לכתוב אני זקוקה לאיזה סטייט-אוף מיינד מסוים. בפנטזיות...

נחשו מה קורה ביום שישי השישי לשישי בשעה שש... על ידי נגה

באחד הפוסטים הקודמים כתבתי על טכניקה לחשיבה יצירתית שנקראת בי-סוציאציה: קישור שני אובייקטים שלא בהכרח קשורים זה לזה על מנת ליצור משהו חדש. אז חברנו לנו כמה וכמה אנשים ויצרנו קונספט חדש - יום ציחבוקים חגיגי. הרעיון הוא פשוט - לחבק עושה טוב על הנשמה (וכל מי שחיבק איתנו בעבר אנשים זרים בשדרות רוטשילד יודע עד כמה זה נכון), כנ"ל לגבי צחוק (הסרוטנין, הסרוטנין...).  ומכאן שצחוק + חיבוק = מואי כיף! ושלא תגידו שאנחנו לא מתבססים על מתודולוגיות מחקריות רציניות - אפשר למצוא לכל אורך ההסטוריה האנושית...

לפעמים (גם ביצירה), על ידי נגה

פחות זה יותר.

על הכתיבה על ידי נגה

מישהו אמר לי היום שלכתוב זה נורא קשה. אמרתי לו שכנראה לכתוב זה נורא קשה עבורו . באותה מידה שלהלחין זה נורא קשה עבורי . ובכל זאת יש הבדל בין השניים - הלחנה דורשת אי אילו שנים של לימודי מוסיקה, ידיעת תוים ושמיעה מוסיקלית בסיסית. הידע המוסיקלי שלי מסתיים בכרך א' של "שירים וגיטרה" , אי שם באחד העמודים שבין "דוגית נוסעת" ו"טומבילייקה". השמיעה המוזיקלית שלי מתחילה ומסתיימת בסגידה לג'ולי אנדרוז בתפקיד מריה מצלילי המוסיקה. אבל לעומת זאת בשביל לכתוב לא צריך כישורים מיוחדים...

פולי-סוציאציה על ידי נגה

רוב החיים עברו עלי בסוג של פיצול אישיות. זה התחיל, כמו בכל הסאגות הפסיכולוגיות, בילדות. אבא שלי, בוגר הפקולטה לפיזיקה בטכניון, הושיב אותי בגיל 7 ולימד אותי איך לחפוף משולשים. אמא שלי, שבשנים האחרונות היא הילרית לכל דבר, הייתה מניחה עלי כוסות רוח. אבא לימד אותי על גרביטציה ושיקולי כוחות, ואמא פתחה לי צ'אקרות. אז מצד אחד פיתחתי משיכה כמעט פרברטית למשוואות, למספרים, לגרפים, ללוגיקה, לחוקיות ולסדר. ומצד שני פיתחתי סקרנות אובססיבית לא פחות לכל הקשור לנפש האדם (התנהגויות, דפוסים, רגשות, דינמיקות בינאישיות...

בלי אבל על ידי נגה

לאבל יש הרבה שמות. קוראים לו גם המבקר, הצנזור, השופט, או אדון זה-לא מספיק. הוא מהווה את מקלקל המסיבות האולטימטיבי, והמקל בגלגלי כל כרכרה יצירתית. יש לו מבחר משפטי מפתח שהוא לוחש לנו: "אבל זה לא מספיק טוב" "אבל אני לא מוכשר/ת בזה" "אבל זה לא התחום שלי" "אבל אני לא אדם יצירתי" "אבל אם זה לא מושלם אז עדיף לא להתחיל" "אבל יותר טוב כלום מכמעט" "אבל מאוחר מדי להתחיל עכשיו" "אבל אני לא יכול/ה" "אבל אין סיכוי שזה ילך"...

מחוץ לקופסא על ידי נגה

ה- innovations lab בישראל היא קבוצה חדשה יחסית ולכן אנחנו נמצאים עדיין בשלב הניסוי והטעייה, בין היתר בהקשר של אילו מתודולוגיות עבודה ימקסמו את הרוח היצירתית והחדשנית. במסגרת הגישה האקספרימנטלית הזאת הוכרז בשבוע שעבר על out of the box week. המשמעות בפועל היתה שכל העבודה השוטפת הוקפאה, כל הישיבות בוטלו, וכל חבר בצוות קיבל הוראה חד משמעית - תעשה מה שבא לך, ובתנאי שיהיה לך מה להציג בסוף השבוע. אתמול, בישיבת הצגת התוצרים שמחנו לגלות שזה בדיוק מה שקרה - לכולם היה מה להציג, וכולם באמת עשו מה שבא להם, ועשו...

אל הלא נודע על ידי נגה

את סוף השבוע האחרון ביליתי בפסטיבל מסיכה שנערך בשיטים (שזה בערך להגיע לסוף העולם ולהמשיך לנסוע עוד שעה וחצי), שזה עוד אחד מהפסטיבלים הרוחניקים שאני נוהגת לפקוד אחת לכמה זמן, כשאני מקבלת מינון עודף של מסכי מחשב מול העיניים. יכולתי לכתוב לכם שפגשתי את שחר מהישרדות, שאצלינו במשרד היא סוג של אייקון תרבותי. גם יכולתי לכתוב לכם שזכיתי לראות את המחזה הכי יפה שראיתי בחיים - באמצע טיול לעומק המדבר, זכיתי לראות את השמש מחליפה משמרות עם ירח מלא. עבורי, אחרי כל היקיצות בארבע בבוקר ברחבי העולם על מנת לטפס על...