השיר שלא נכתב על האם השכולה
לא ייכתב לעולם
המקוננים כולם איבדו את קולם
השיר שלא נכתב
על האב שעולמו חרב
לא ייכתב לעולם
בנו הותיר אחריו רק תו
השיר שלא נכתב
על הנערה שאהבה בסתר
וכתבה לו שיר כזה קצרצר
ועל האח הצעיר
וכל היתר לא ייכתב לעולם
כי מי יכול לכתוב על שכול,
נפל בשאר ישוב
ולעולם לא ישוב
והשאר לא חשוב, כל-כך לא חשוב
השיר שלא נכתב
לא ייכתב,
כי
האותיות חומקות, והמילים ריקות,
והאימהות, האימהות
חומקות ריקות
תוהות, בוהות, בחלל...
והארץ היתה תהו ובהו
וחושך על פני תהום,
ויאמר ה' יהי אור, ויהי אור
אך גם השיר שנכתב על השיר שלא נכתב
אינו יכול להביא ולו מעט מן האור
אל החור השחור, של השכול הכחול.
תם השיר שלא נכתב
על האם שקברה את הבן
על האב והסב
שאמרו קדיש אחריו
על הלב הממאן להכיל את האין.
תם ונתייתם
אני מרשה לעצמי לרשום את הפוסט הנ”ל בתור אחד שלפני שהוא טכנולוג, הוא אזרח במדינת ישראל, איש כוחות הבטחון, ואדם. אני מרכין את ראשי ומשתתף בצער המשפחות השכולות, זכיתי להכיר מספר אנשים מדהימים שנפלו, כמו נמרוד שגב, שיותר רלוונטי לפוסט בפלטפורמת הבלוגים של מיקרוסופט ואשר ודאי מוכר לרבים מאיתנו כאן, ובהזדמנות הזו של יום הזיכרון אני רוצה להביא את תנחומיי למשפחות חבריי לנשק, וכלל אנשי כוחות הבטחון אשר נפלו בהגנה על המולדת ולנפגעי פעולות האיבה. יהי זכרם ברוך.