Browse by Tags
All Tags »
מאיה (
RSS)
חלק מכם אולי זוכרים את המכתב שכתבתי למאיה לפני שהיא נכנסה לכיתה א'. היום, אחרי תשעה חודשים, אני הרבה יותר רגוע... הסיבה העיקרית היא שלמאיה יש מורה מדהימה. קוראים לה חני ז'אנה. המורה חני יודעת ללמד, לאתגר, להקשיב, להצחיק, להעיר בדיוק במידה הנכונה ולתת מילה טובה כשצריך. אבל מעבר להכל, אכפת לה. הוא נותנת הרגשה שהתלמידים חשובים לה כאילו והם היו הילדים שלה... חני קיבלה היום תעודת הצטיינות והיא המורה המצטיינת מבין כל בתי הספר היסודיים ברמת גן! מאיה ועידו (חבר מהכיתה) הפתיעו היום את חני ובאו למפגש...
אני: מאיה? מאיה: מה? אני: את לא מאמינה כמה אני אתגעגע אליך כשאהיה בחו”ל. מאיה: באמת? גם אני. אבל אני יותר…. אני: איך יותר? מאיה: כי לי אין אותך ולך יש אותך!…
מאיה: אבא? אני: מה? מאיה: יש היום מכשירים שלא היו כשהיית ילד? אני: בטח, המון מכשירים. כמו לדוגמא טלפון סלולרי. מאיה: אז אם היו רוצים להתקשר אליך, איך היו מתקשרים? אני: היו מתקשרים לטלפון בבית. מאיה: אבל אם לא היית בבית? אני: אז אי אפשר היה להשיג אותי. מאיה: וואו.... יש עוד דברים שלא היו פעם? אני: כן. אינטרנט למשל לא היה פעם. מאיה: באף מחשב? אני: כן. לא היה דבר כזה אינטרנט. מאיה: אז איך היית יודע דברים? אני: היה לי בחדר קיר שלם עם הרבה מדפים ובתוכם היתה אנציקלופדיה. מאיה: ואיך היו מקלידים בזה?…
[בחזרה מבית הספר] אני: מאיה? מאיה: מה? אני: אני קונה לך בורקס אבל תאכלי אותו רק אחרי ארוחת הצהריים. מאיה: אני אחשוב על זה. אני: [WTF] חכי לי. יש עוד מעט כביש. מאיה: אני אחשוב על זה. אני: [WTF2] מאיה, תני לי יד, צריך לחצות את הכביש. מאיה: אני אחשוב על זה. אני: כביש זה מסוכן ואת חייבת לתת לי יד. חוצמיזה, את מוכנה להפסיק להגיד כל הזמן "אני אחשוב על זה"? מאיה: אההההה...... אני אחשוב גם על זה.
מאיה: אבא? אני: מה? מאיה: כשתקנו לי סוס, אל תקנו לי סוס עיוור! אני: מה????? מאיה: אם תקנו לי סוס, אני לא רוצה שהוא יהיה עיוור. אני: על מה את מדברת? מי קונה לך סוס? ועוד סוס עיוור? איך הגענו לדבר על סוסים עוורים? מאיה: היום בשיעור וטרינריה הגיע איש עיוור עם כלב נחייה והסבירו לנו מה זה כלב נחייה. אני: זה באמת נושא חשוב מאוד. אבל איך זה קשור לסוס עיוור? מאיה: האיש סיפר שהכלב עוזר לו מאוד. ואז הוא סיפר לנו שסוסים עוורים מפחדים מהאנשים שלידם. בגלל זה סוס עיוור הוא מאוד עצבני. אתה מבין? אז אם תקנו לי סוס...
מאיה מתוקה שלי, מזל טוב. היום את חוגגת את יום הולדתך ה-6. ביום הולדתך ה-4 פרסמתי את החוברת הראשונה וביום הולדתך ה-5 פרסמתי את החוברת השנייה . גם השנה הכנתי במיוחד עבורך חוברת עם כל מה שכתבתי עליך בשנה האחרונה. החידוש הפעם שזה כולל לא רק את הבלוג אלה גם את טוויטר. אז הנה החוברת החדשה שכולה אושר אחד גדול. נשיקות, אבא
מאיה קטנה שלי, את כבר לא כל כך קטנה... כאילו רק אתמול נולדת והנה הזמן טס ואת עולה לכיתה א'. לפני כמה שבועות הזמינו אותנו למפגש היכרות עם בית הספר אליו את הולכת. ואני?... ישבתי במפגש ולא הפסקתי לבכות. אולי זה בגלל שפתאום הבנתי שאת כבר לא כל כך קטנה. וגם בגלל החשש מפני כל מה שאני לא יודע. איך תסתדרי עם מקום שבו המדד המרכזי להצלחה הוא מבחנים וציונים? איך תתמודדי עם כשלון? האם תסתדרי עם העומס בכמות המקצועות(אנגלית בכיתה א'?!) האם תהי מקובלת בכיתה? יהיו לך הרבה חברים? ועוד ועוד.... אז הנה כמה...
מאיה: אבא? אני: כן? מאיה: הגננת סיפרה שהיא היתה באילת והיא ראתה מדוזות. מזל שמדוזות יש רק בלב ים עם כרישים. אני: זה לא נכון. מדוזות יש גם ליד החוף. מאיה: מדוזות טורפות אנשים? אני: לא. הם צורבות וזה לא נעים. מאיה: אני בחיים לא אכנס יותר לעולם לים! אני: אם יש מדוזות לא נכנסים למים ואם אין אפשר להיכנס וזה בסדר. מאיה: אני אלך למציל ואגיד לו ללכת לחפש מדוזות, אני אחכה בסבלנות עד שהוא יחזור, ורק כשהוא יגיד שאין מדוזות אני אכנס לים. אני: טוב. מאיה: אוף. למה אלוהים ברא את המדוזות?!
מאיה: אבא? אני: מה? מאיה: מה זה סטארטאפ? אני: סטאראטאפ זה משהו יחיד במינו שאין כמוהו בכל העולם. מאיה: אז אני סטארטאפ!
אני: מאיה? מאיה: מה? אני: את אחראית על הצמחים ששתלנו בגינה. כל כמה ימים, את צריכה להשקות אותם במים. אם לא תשקי אותם במים, הם לא יצמחו ולכן זאת אחריות חשובה. בכלל, אחריות זה דבר חשוב. מאיה: [חושבת......] הממ....... אני: בסדר? מאיה: בסדר. רק יש לי בקשה אחת ממך. אני: כן, מה? מאיה: אתה אחראי להזכיר לי כל כמה ימים שאני אחראית להשקות את הצמחים.
מאיה: [בהתלהבות] אבא? אני: מה? מאיה: מחר אני הולכת להיות באולימפיאדה!!! אני: מה?... איזו אולימפיאדה? מאיה: ובטח יצלמו אותי לטלוויזיה של האולימפיאדה. אני: המממ..... [מנסה להבין למה היא מתכוונת] מאיה: ויהיו המון תחפושות. אני: עדלאידע מאיה. לא אולימפיאדה, עדלאידע. מאיה: [מאוכזבת] אז מה, אני לא אהיה באולימפיאדה?...
מאיה: אבא? אני: מה? מאיה: איך תינוק מחובר לאמא שלו בתוך הבטן? אני: הם מחוברים עם חבל הטבור. מאיה: גם לי היה חבל טבור? אני: כן. כשנולדת, אני חתכתי לך אותו! מאיה: אני זוכרת!!! זה כאב לי מאוד! אני: לא יכול להיות שאת זוכרת וזה גם לא כואב. מאיה: אני כן זוכרת ואני לא אסלח לך לעולם.
מאיה: אבא? אני: מה? מאיה: מה עושה המוח? אני: המוח אחראי על כל המחשבות שלנו. הוא גם נותן הוראות לגוף לבצע פעולות. מאיה: אם אתה אומר לי לעשות משהו והמוח שלי מחליט אחרת, מי קובע? אני, המוח שלי או אתה? אני: המוח שלך ואת זה אותו הדבר. מאיה: אם המוח שלי אומר לי לעשות משהו מסוכן כמו להתקרב לחשמל, אני צריכה לעשות מה שהמוח שלי אומר לי? אני: המוח שלך לא יגיד לגוף שלך להתקרב לחשמל כי את מבינה שחשמל זה מסוכן. מאיה: אם המוח שלי יגיד לי להתקרב לחשמל, אני אתקרב כמעט כמעט ואז אני אגיד לו "מוח, אסור – זה חשמל...
מאיה: אבא? אני: מה? מאיה: היום למדנו בגן על נעים נחמן ביאליק!!! אני: איזה יופי. המשורר הלאומי שלנו. איזה שירים למדתם? מאיה: [שרה בקולי קולות] טוס בן דורי סוס ודהר סוס בגבעה סוס בהר [זה המשיך עם קן לציפור ובה אפרוח שעיר…]
[מאיה למדה על סין בגן] מאיה: אבא? אני: מה? מאיה: היום בגן היינו הכי סינים שאפשר בעולם. אני: באמת? עשיתם פס בעיניים? מאיה: לא, מה פתאום. אני: אז מה עשיתם? מאיה: אכלנו אורז!...
More Posts
Next page »