[אזהרה: פוסט ארוך ופילוסופי משהו]
את הפוסט הזה אני כותב בגובה 22,000 רגל בטיסה מפריז לת"א, בהשראת הרצאה מדהימה ששמעתי אתמול ובתובנות שאני צובר בעקבות האתגר של יוסי ושלי מול ynet.
ההרצאה היתה של פרופ' Gareth Jones והנושא היה מנהיגות. נושא נדוש משהו אבל במקרה הזה אני מודה שזאת היתה אחת מההרצאות הטובות ביותר ששמעתי אי פעם.
הנושא העיקרי של ההרצאה היה What do your followers want?
אמנם ההקשר של ההרצאה היה ניהול והעולם העסקי אבל לא יכולתי שלא לחשוב על ההתאמה המלאה לעולם הדיגיטלי ובעיקר לטוויטר, שמבוסס על הקשר בין אנשים ל-Followers שלהם.
כמו שכולנו יודעים, מנהיגות לא קשורה ל-Title והיא איננה תכונה שמישהו יכול לקבל מתוקף תפקידו. זאת תכונה נרכשת ויש אותה לעיתים לאנשים שאינם מנהלים ועדיין רבים הולכים בעקבותיהם.
יש סיבות רבות לעשות Follow על מישהו בטוויטר. אחת מהסיבות העיקריות היא מנהיגות. האנשים שיש להם את כמות ה-Followers הגדולה ביותר הם סלבז או מנהיגים (במקרים לא מעטים מדובר ב-2 התכונות בו זמנית).
אז מה הופך מישהו למנהיג שיש לו כמות גדולה מאוד של Followers? איך נראים המנהיגים החדשים שנוצרים לא בזכות התקשורת המסורתית ולא בזכות ההשתייכות הפוליטית שלהם?
תרשו לי לשתף אתכם בתוצאות המחקר שנחשפתי אליו באותה הרצאה. המחקר המקיף בדק מה רוצים ה-Followers בעולם העסקי והוא מציג את ארבעת הרצונות העיקריים שחזרו על עצמם. לכל נושא הוספתי את התובנות שלי לגבי הקשר לעולם הדיגיטלי.
1. - Significance חשיבות
אנשים רוצים להרגיש חשובים. כשאני כותב למישהו בטוויטר והוא עונה תוך כדי אזכור השם שלי (@) או עושה Retweet (מעביר את המסר שלי לקהל ה-Followers שלו), זה מחמיא. אם מדובר במישהו חשוב או מוכר, זה אפילו מרגש.
מנהיג בעידן הדיגיטלי לא צריך לספר רק מה הוא עושה (את זה עושים מצוין אנשי היח"צ) אלה להשתתף בשיחות, לפרגן לאלה שפונים אליו ולתת להם הרגשה שהם חשובים.
כשאשטון קוטצ'ר עשה עלינו Follow, התרגשנו והרגשנו חשובים... לא בגלל שהוא סלב אלה בגלל שהוא הפך לאחת מהדמויות המובילות בעולם ה-Social Media. לעקוב אחרינו זאת פעולה כל כך פשוטה שמסמלת הערכה ואמון ולכן גרמה לנו להרגיש חשובים.
2. Excitement - כיף
החיים הם לא חזרה גנרלית. אנחנו חיים פעם אחת, עדיף שהנה מכל רגע אפשרי, לא?
אפשר וצריך לנצל את טוויטר כדי ליהנות. האתגר שעשינו מול ynet מסמל בדיוק את זה. פשוט כיף (למעט הסרת השיער שתגיע בסוף...). הבדיחות מול @FakeYossiVardi, הטוויטים המשעשעים ("משלשל" תוך כדי הכנסת המעטפה לקלפי), כל אלה הופכים את טוויטר למקום שמאפשר לצחוק, להתרגש וליהנות.
3. Authenticity - אוטנטיות
אנשים מגלים התנהגות מזויפת תוך שנייה. מי שמנסה לעשות רושם ומתנהג בצורה לא טבעית גורם לעצמו יותר נזק מאשר תועלת. ההתנהגות המזעזעת ביותר היא אלה שנותנים לאנשי היח"צ/יועצים לכתוב עבורם בלוג או לנהל עבורם את החשבון ה-Twitter שלהם.
להיות אוטנטי זה אומר להביע רגשות, לטעות ואפילו לפעמים לאבד עשתונות (כמו הטוויט שיוסי כתב ב-@shidurey ובו הוא מצהיר על מלחמה ב-ynet). תהיו אמיתיים, זה כל כך בסיסי אבל מסתבר שלא תמיד פשוט.
4. Be Different - להיות שונים
אף אחד לא מעריך מישהו אם הוא כמו כולם.
אנחנו מעריכים תעוזה ויצירתיות.
אנחנו גם מעריכים מנהיגים שמתאימים את ההתנהגות שלהם למצב. ברק אובמה יכול להיות סוחף ואוהב בנאום הנצחון ואסרטיבי כאשר מדובר בשיקום המצב הכלכלי. אשטון קוצשר יכול להיות לוחמני כאשר מדובר בתחרות מול cnn ובן זוג שובב כאשר הוא מפרסם את התמונה של זוגתו בתחתונים.
אז עד כאן ארבעת התכונות ש-Followers מעריכים ואשר מאפיינים מנהיגים.
לכתוב עדכונים סתמיים על מה שאנחנו עושים זה נחמד. לתת לינקים לכתבות מעניינות זה חביב, לא יותר מזה.
המנהיגים האמיתיים שיווצרו באמצעות טוויטר יעשו הרבה יותר. הם יראו לקהל שעוקב אחריהם שהוא חשוב, הם ייצרו חוויות מרגשות, הם יהיו אמיתיים וגם שונים.
דמיינו מצב שבו לכל אזרח במדינה יש חשבון פעיל בטוויטר (מצב בהחלט לא סביר אבל בכל זאת בואו נדמיין אותו). האם לא היינו רוצים שהנהגת המדינה תהיה מורכבת מאלה שיש להם את רוב ה-Followers?
זאת היתה יכולה להיות דמוקרטיה במיטבה. בחירה אמיתית באנשים שנותנים ערך, אנשים שהקהל בוחר על סמך מעשים ולאורך זמן. אנשים שנמצאים בקשר ישיר עם קהל האוהדים שלהם וחושבים כל הזמן על דבר אחד - מה רוצים ה-Followers שלי?