כמות הפרומואים לתוכנית האח הגדול, ש-"אירוע" הפתיחה שלה מתחיל הערב, שוברת את כל שיאי הפרומו. קשת, שאני מאוד מעריך, הפעילו את כל התותחים הכבדים כולל פרומו ענק בתוך כוכב נולד, קמפיין פרסום בולט ועוד.

תוכניות ריאליטי מביאות רייטינג ורייטינג מביא פרסומות. לכן, גם אם אני הייתי בתעשיית הטלוויזיה, אני מניח שהדבר הנכון לעשות בטווח הקצר היה לשדר תוכניות כמו האח הגדול.

אז מה עושה האח הקטן, האינטרנט, כשהאח הגדול שלו מגלה אובססיה לתוכניות ריאליטי מכל הסוגים וכל מינים?...

האינטרנט, האח הקטן של הטלוויזיה, מנסה למצוא את מקומו בכל הקשור לתוכן בידורי.

הנה אפשרות, אחת מיני רבות (מי לא יודע ש-Prison Break חוזרת לאויר היום?). האפשרות שאני בוחר, אם תרצו – זה האח הגדול שלי:

במקום להתבונן באנשים שאני לא מכיר, אני מעדיף להציץ לחיים של אנשים שאני מכיר.

להציץ לבלוג של גדעון עמיחי ולהידבק בהתרגשות שלו מהאולימפיאדה, להציץ לבלוג של אורן פרנק ולהתרגש מביקורת שלו על "הסלון", להציץ לבלוג של ינון לנדנברג ולהתרגש מהפרגון שלו לקוקה קולה.

בקיצור, להתרגש. אבל לא סתם להתרגש, אלה מאנשים שאני מכיר שכותבים מהלב ובגובה העיניים.

אין להם "אירוע" פתיחה ואף אחד לא מדיח אותם (למרות שבמקרה של אורן זה לא מדויק).

האנשים האלה, ביחד עם רבים וטובים כמוהם, הם האחים הגדולים שלי.

אז אחים שלי, אל תפסיקו לרגש אותי, כי אחותי עתירת הרייטינג, מרוב ריאליטי, עומדת בפני הדחה.