מחשבות בנושא טכנולוגיה ושיווק

רקע: אני היפוכונדר ולכן מתעניין בנושא עניין רב.

כפי שסיפרתי לכם, הרופאה המקסימה שלי בישרה לי שיש לי כולסטרול גבוה. אחרי דיון קצר, החלטנו (היא הציעה ואני צעקתי "כן כן") שאני אתחיל לקחת כדור חדש כל יום (סימבקור).

אחרי שקיבלתי את המרשם והודתי לה מקרב לב, היא לחשה: "עוד דבר קטן... חלק מהאנשים חווים תופעת לוואי אחרי שהם לוקחים את הכדורים האלה...".

אני מאוד אוהב תופעות לוואי ולכן מייד התעניינתי.

"הם גורמים לכך שהשרירים נתפסים".

המממ.... אין לי הרבה שרירים פעילים ולכן לא דאגתי.

התחלתי לקחת את הכדורים ומאז אני קם כל יום בבוקר כשכל הגוף שלי תפוס.

לא נורא! בשביל זה יש וולטרן בכדורים!

כדור כולסטרול בערב ו-2 כדורי וולטרן בבוקר לשחרור השרירים.

תענוג.

למה אני מספר לכם את כל זה?

או.

הערב זוגתי שדואגת לי דאגה רבה, הפנתה את תשומת ליבי למחשבון "מה הסיכוי שלך לחטוף התקף לב ב-10 השנים הקרובות" ב-ynet.

אני חייב לציין שזה המחשבון הכי כיפי שיש. הרבה יותר מהמחשבון לחישוב החזרי משכנתא.

מייד בדקתי את תוצאות בדיקות הדם שלי והכנסתי אותם למחשבון:

בשלב הזה ציפיתי שהתוצאה תהיה לפחות 30%. כל מספר מתחת לזה יאכזב אותי מאוד, כך חשבתי לעצמי.

לחצתי על Go תוך כדי שרמת האדרנלין שלי בדם עלתה (לזה אני עדיין לא לוקח כדורים).

ואז הגיע התוצאה המאכזבת הבאה:

אנשי ynet היקרים, אני פונה אליכם בקריאה נרגשת – אנא תקנו את המחשבון בהקדם. ברור שיש לכם טעות.

ועוד דבר אחד קטן... בזמן האחרון פנו אלי ב-twitter כמה רופאים ובני זוג של רופאים שהיו אדיבים מאוד והציעו לי עזרה רפואית. אז אם יש רופא בקהל, אנא הצג את עצמך לצוות הבלוג (שזה אני).

תודה

(הערה: הפוסט הזה נכתב תוך כדי אכילת בלינצ'ס גבינה. זה טוב לכולסטרול?)

Windows Live Photo Zoom זה פרויקט ניסיוני ב-Windows Live Labs (למי שהכיר, שם הקוד היה Seadragon) המבוסס על Silverlight 2.0 Beta 1.

הטכנולוגיה החדשה יוצרת דרך מעניינת לצפייה בכמות גדולה של תמונות ע"י ביצוע Zoom in/out לכל התמונות במקום אחד.

כך זה נראה (אם יש לכם גלגלת בעכבר, תשתמשו בה לביצוע נוח של Zoom):

אתם מוזמנים לצפות בזה בחלון גדול יותר בדף שיצרתי באתר של PhotoZoom. קחו בחשבון ששמרתי את התמונות ברזולוציה נמוכה יחסית של 800*600.

בנוסף, מיינו את 3,600 התמונות שצילמנו ב-Tech-Ed ופרסמנו ב-Flickr. הוספנו את התג Faviorite לתמונות הנבחרות. אתם מוזמנים להציץ כאן.

הנה אחת מהתמונות החביבות עלי:

אנשי השיווק בשירותי בריאות כללית ממשיכים לככב ולייצר פעילויות ויראליות באינטרנט (זוכרים את עושים סקס עם ד"ר צחי בן ציון?).

הפעם מדובר באתר משעשע שנקרא הבלוג הבלוק של שרה. בלוג של סבתא חביבה שיוצאת נגד שירותי קופת חולים כללית.

אתם מוזמנים להציץ.

שימו לב לדף של שרה בפייסבוק ולחיפוש במנוע החיפוש Koogle.

שנון.

עברו שלושה שבועות מ-Tech-Ed ורק עכשיו, בסוף חוה"מ פסח, התאוששתי סופית...

החופש אפשר לי לשבת ולשאול את עצמי מה למדתי ב-Tech-Ed? במיוחד בכל הקשור לפעילות שלנו בתחום ה-Web.

מבחינות רבות ה-Tech-Ed הזה היה דומה עבורי ל-Tech-Ed הראשון. ב-2 המקרים היינו עסוקים בחשיבה על יצירת פעילויות בפעם הראשונה ולכן היו לנו הרבה סימני שאלה.איך מרגשים דרך האינטרנט? האם כדאי להשקיע כל כך הרבה בבלוגרים? האם יש טעם בשידורים חיים?

אז הנה 10 דברים שלמתי ב-Tech-Ed. אם תרצו, אלו הם התובנות העיקריות שלי.

1. הבלוגרים כיכבו בענק

הורדנו לאילת במיוחד עבור Tech-Ed כ-25 בלוגרים. בנוסף היו עוד כ-40 בלוגרים שהגיעו ל-Tech-Ed מתוקף תפקידם כמרצים או כאורחים.

מיכל שהובילה את הפעילות הזאת אספה כמה סטטיסטיקות מעניינות:

בשלושת ימי האירוע נכתבו 350 פוסטים. אם מורידים 6 שעות שינה בלילה מגיעים לפוסט חדש כל שלוש דקות! מדהים...

2. האם בלוגר הוא כמו כתב צעיר ומתלהב שכותב כל מה "שמאכילים אותו"?

כן כן... שמעתי את הטענה הזאת שהכעיסה אותי מאוד.

חלק גדול ממה שפורסם בעיתונים היה מבוסס על ההודעה לעיתונות של משרד יחסי הציבור שלנו. אם מישהו רצה להיחשף למה שבאמת היה באילת, רק קריאה בבלוגים אפשרה את זה. הבלוגרים היו היחידים שדיווחו מהשטח.

זה התחיל אמנם בפוסטים קלים יותר לפני הטיסות לאילת, אבל המשיך בסקירות טכניות מעמיקות של ההרצאות וכמובן חוויות אישיות מהמסיבה ושאר המפגשים החברתיים.

3. האם בלוגר שהגיע לאילת ע"ח מיקרוסופט מחויב לכתוב רק דברים טובים?

הבלוגרים, כמו גם העיתונאים, הגיעו לאילת על חשבון מיקרוסופט. זה פורסם מראש והיה ידוע לכולם.

אבל האם משמעות הדבר היא שהבלוגרים הם "כתבי החצר"? שהם ירגישו מחויבים רק לפרגן?

תוך כדי האירוע, תמיר חסון, הבלוגר הפופולארי ביותר בבלוגים שלנו, כתב: I'm very dissapointed of what's going on here. ואפילו הוסיף וכתב שהוא שוקל לעזוב ולחזור למרכז.

למיטב ידיעתי, הצוות שלי ואני לא שוחחנו איתו על כך תוך כדי האירוע.

לשמחתנו, אחרי כמה שעות הוא כתב פוסט נוסף שבו הוא חוזר בו ואומר שכנראה שהוא בחר בהרצאות הלא נכונות ושיש הרצאות מצוינות. אבל מה שמעניין זה שהוא (כמו גם גדי מאיר ואחרים) בחר להעביר ביקורת בבלוג שלו.

כולנו עמלנו קשה כדי שיהיה אירוע מרגש ומוצלח. במצב כזה, היה לנו ברור שהבלוגרים בעיקר יתלהבו ויפרגנו, בדיוק כמו רוב המשתתפים באירוע. אם (חס וחלילה) האירוע היה נכשל, אין לי ספק שזה היה בא לידי ביטוי במלוא העוצמה ע"י הבלוגרים.

4. העיתונאים פירגנו

לפני האירוע, היו כאלה שהביעו חשש מהיחס המיוחד שתכננו לתת לבלוגרים... לדוגמא – חילקנו ערכה מיוחדת לבלוגרים ונתנו להם יחס VIP.

האם עינם של העיתונאים הייתה צרה?

להפך!

יובל דרור כתב בידיעות אחרונות: "מיקרוסופט הגדילה לעשות ומימנה את שהותם של עשרות בלוגרים, שדיווחו ללא הפסקה על המתרחש בכנס. מישהו במיקרוסופט ישראל עשה שיעורי בית".

תומר ליכטש כתב בכלכליסט: "הדבר המעניין באמת בכנס של מיקרוסופט הם אלו שכותבים עליו".

בנוסף לעיתונות המודפסת, גם באייטמים ששודרו בחדשות ערוץ 2 ובחדשות 10 מצאו לנכון לציין את הסיקור של הבלוגרים ולהראות אותם משדרים שידורים חיים באמצעות טלפונים ניידים.

כמובן שאי אפשר להשוות את כמות הצפיות בבלוגים לעומת כמו האנשים שנחשפו למדיה המסורתית. אבל עושה רושם שהבלוגרים השפיעו על הסיקור המסורתי בצורה משמעותית.

5. הסיקור הוסיף הרבה צבע לאירוע

השלטים בלוחות המודעות שהוצבו בכניסה לכל מלון שידרו לסירוגין את דף הבית של Tech-Ed שהכיל את הפוסטים האחרונים שכתבו הבלוגרים.

כך יצא שהמשתתפים באירוע שהסתובבו כל הזמן בין אולמות ההרצאות, עצרו ליד מסכי הפלסמה והעיפו מבט בכותרות של הפוסטים החדשים ביותר ובתמונות שפרסמנו ב-flickr.

בנוסף, האולפן השקוף של Tech-Ed TV גם הוסיף הרבה צבע לפעילות שלנו במתחם ה-Business Center. גם אם המשתתפים לא צפו בסרטים עצמם, הם הציצו לאולפן השקוף ואולי קיבלו הרגשה שהם חלק ממשהו גדול יותר שמשודר בשידור חי.

6. אנשים צופים בשידורים חיים דרך האינטרנט

לפני Tech-Ed, כאשר תכננו לקיים שידורים חיים לאנשי מקצוע, חשבנו שבכל שידור יצפו כמה מאות אנשים ורוב הצפיות ייעשו לאחר מכן. אפילו קבענו רף עליון של 500 צופים בכל שידור בהיערכות שלנו לשרת ה-Steaming.

טעינו...

כמעט 7,000 אנשים צפו בשידורים חיים מאילת. זה לא כולל את עשרות האלפים שעדיין צופים בסרטי וידאו מתוך האירוע (בקרוב נפרסם עוד המון סרטים שעדיין נמצאים בעריכה).

הנה לראשונה הנתונים:

סוג השידור	מספר הצופים
שידור חי מה-Digital Market	695
שדור חי מהאולפן - יום ב'	683
שדור חי מהאולפן - יום ג'	390
המסיבה	1034
מליאת IT Pro	1807
מליאת מפתחים	2109
סה"כ	6718

מה זה אומר?

אני מעריך שחלק לא קטן ממי שצפה בשידורים החיים התרגש. יש משהו בשידור חי שגורם לצופה להרגיש שהוא חלק מהחוויה. אז באירוע השתתפו 3,600 אנשים פיסית אבל כמעט פי 2 השתתפו ואולי גם התרגשו כאשר צפו בשידורים החיים.

7. המשתתפים באירוע שמחו לשתף אותנו במה שעובר עליהם

אם תחפשו ב-flickr את כל התמונות עם התג techedisrael2008 תמצאו מעל 2,000 תמונות שפרסמו המשתתפים (ועוד 3,500 תמונות שאנחנו פרסמנו).

אפילו אני עוד לא הספקתי לצפות כמו שצריך בכל התמונות...

אם אני זוכר נכון, היה זה ינון שאמר לי תוך כדי האירוע: "ב-Tech-Ed הבא יהיו לכם 200 מנמ"רים ו-3,400 מדווחים מהשטח". כמה שהוא צודק...

8. גאווה

הרגשתי המון גאווה בצוות שלי – מיכל, גיא וכפיר. רוב הרעיונות לפעילויות שקיימנו עלו בפגישות הקבוצה שקיימנו לפני האירוע.

ולשותפי לשידורי הניסיון יוסי – היה כיף גדול להיות חלק מהחוויה. אין לי ספק שעבור שנינו זאת הייתה חוויה שנזכור לשנים רבות.

9. יש לנו עוד הרבה מה לשפר

לא הספקנו לערוך ולפרסם את כל מה שצילמנו באירוע. יש לנו עוד כ-10 ראיונות באולפן וראיונות טכנולוגיים עם מרצים מחו"ל שנמצאים בעריכה...

כמות החומרים שנכתבו וצולמו עצומה. אולי היינו צריכים להיערך יותר טוב כדי לערוך בזריזות אתר אינטרנט או מגזין דיגיטלי עם הדברים המעניינים ביותר שנכתבו ע"י הבלוגרים בשילוב שידורי הוידאו המעניינים ביותר והתמונות היפות ביותר (אנחנו נסיים את זה השבוע). אם היינו עושים את זה, היה כדאי לשלוח את הקישור לכל משתתפי האירוע ואולי לכל קהילת המפתחים מומחי המחשוב.

יש עוד הרבה בלוגרים שלא יכולנו לשלוח לאילת בגלל מגבלות תקציב...

לוקח לנו יותר מידי זמן להעלות את ההרצאות (כולל הרצאות המליאה) לאתר... אחרי האירוע רוב העוסקים במלאכה בהתאוששות ולכן זה בעדיפות שנייה.

10. כיף...

"אדם הוא סיפור הצלחה אם הוא קם בבוקר והולך לישון בלילה ובין קימה לשינה עושה את מה שהוא רוצה לעשות"

בוב דילן

(מאיה ואני נוסעים באוטו תוך כדי כך שברדיו משודרת מהדורת החדשות. מאיה מאזינה בקשב רב ובסוף המהדורה שואלת)

מאיה: אבא?

אני: מה?

מאיה: נכון הוא צוחק שהוא אומר שהייתה כאן מלחמה?

אני: לא... היו כאן כמה מלחמות. הוא לא צוחק. זה באמת.

מאיה: [משועשעת] לא יכול להיות. כאן?! מה פתאום...

כמעט כל חברת סטארטאפ וחברת הי-טק נלחמת בשיניים כדי להשיג עובדים טובים.

אני מניח שאין אף חברה שבה המנכ"ל ואו מנהל כ"א לא שוברים את הראש בשאלה איך להראות שהם coolים וכדאי לעבוד אצליהם.

אצלינו, מרכז הפיתוח העלה לאויר אתר אינטרנט שקיבל פידבקים מצוינים (ואנחנו מבשלים עוד הפתעה קטנה).

אבל החבר'ה ב-digg לוקחים בגדול.

הנה הקישור לוידאו שהם הכינו (ה-embed לא עובד משום מה אז כרגע אני שם רק קישור רגיל).

נחשפתי לוידאו בהודעת twitter של אריק פריימוביץ'.

בכלל, משהו טוב עובר על twitter בשבוע האחרון. כמות החברים שלי הוכפלה, השיחות שמתקיימות שם מעניינות מאוד, כל עיתון שמכבד את עצמו מקדיש ל-twitter כתבה (חמץ – יפה לך).

זה מזכיר את גל הכתבות שהיו על facebook לפני שכמעט כולם החליטו שהם חייבים לפתוח שם משתמש.

היום מאיה ואני הלכנו ליהנות בחגיגה של פלאפון שנקראת Family Fun.

לפני שאני משתף אתכם בחוויה שעברנו, חשוב לי להדגיש שבד"כ יש לי הרבה הערכה לאנשי השיווק של פלאפון (כמו למשל מה שכתבתי כאן) וכמובן שכל מה שאני כותב הוא על דעת עצמי בלבד בתקווה שאנשי פלאפון יראו בזה ביקורת בונה.

רקע – אני נוהג להתרחק ממקומות המוניים כמו פארק הירקון בחגים. אבל כאשר מותג גדול מתכנן פעילות גדולה שפתוחה לקהל הרחב ויוצא בקמפיין גדול, אני מניח שמדובר במשהו גדול ומושקע. בכל זאת, לא כל יום מותג גדול קורא לקהל הרחב לבוא ולפגוש אותו.

אז רכשתי כרטיסים ולקחתי את מאיה לאחה"צ של Family Fun.

מה שעבר עלינו היה סיוט אחד גדול.

זה התחיל בדרך לפארק הירקון. המשטרה חסמה את הירידה לפארק הירקון מאיילון צפון. אני מניח שאנשי פלאפון ידעו את זה. במצב כזה ראוי להודיע ללקוחות ולהמליץ להם להגיע בדרכים אחרות. איך מודיעים כזה דבר? הכי פשוט – ב-SMS! הרי יש להם את מספרי הטלפון של כל מי שהזמין כרטיסים, (אישור רכישת הכרטיסים הגיע ב-SMS) לפני שיצאתי נכנסתי גם לאתר האינטרנט שלהם ולא ראיתי מידע לגבי סידורי התנועה והחנייה.

אחרי שעה בפקקים, הגענו באיחור לסוף המופע של טררם קידס. אמפי וואהל היה חצי ריק, אני מניח שזה בגלל שחלק גדול מהאנשים היו תקועים בפקקים...

בסוף ההופעה, בשעה 17:15, הגענו לעמדה של פלאפון כדי לברר מה שעות הפתיחה של כל הפעילויות (הבטיחו רכבת בפארק, שייט באגם, ג'ימבורי ועוד). משום מה הן באתר האינטרנט כמו גם בפרוספקטים שחולקו, בשום מקום לא צוינו שעות הפתיחה של כל הפעילויות בפארק.... מישהי שנראתה כמו מנהלת המתחם אמרה לי בנימוס "אנחנו סגורים. אם יש לך שאלות, תבוא מחר". יכלו לספר לנו מבעוד מועד שהכל נסגר ב-5-6, לא?

בשלב הזה לקחתי את חוברת הקופונים המהודרת כדי לבחור מה כדאי לעשות. אני חייב לציין שכאשר חברה גדולה פונה לעם ישראל ואומרת בואו לפארק הירקון זה לא מכובד לחלק חוברת קופונים שבה יש קופונים עם 10% הנחה להשכרת אופניים. אם יש הנחה משמעותית, תכתבו. אם לא, עדיף לוותר על הקופון ולהתמקד במקומות שבהם יש לכם הטבה אמיתית.

אז הגעתי לקופון "כניסה חינם לג'ימבורי". שאלתי מסביבי האם הג'ימבורי פתוח ואמרו לי שהוא כבר סגור... הסתובבתי לכיוון השני ומצאנו ג'ימבורי נוסף שהיה פתוח. בתשלום, בלי קשר לפלאפון, אבל פתוח. עכשיו לך תגיד לילדה שלא נכנסים לג'ימבורי, כי ההוא של פלאפון כבר סגור. אז שילמנו ונכנסנו. אחרי שמאיה קפצה תוך כדי צרחות שמחה "אני קופצת, אני קופצת" המשכנו לרכבת.

שם, בשעה 18:00, האיש הזועף בקופה מכר לנו כרטיסים (גם הם במחיר מלא). הוא הסביר ש"עכשיו המבצע של פלאפון לא בתוקף"... המחיר זניח וזה לא העניין. הייתי מוקף באנשים זועמים שכעסו על כך שהם לא קיבלו 50% כמו שהבטיחו להם.

נסענו לנו ברכבת בקרון הראשון תוך כדי כך שמאיה נופפה לשלום לעוברים ולשבים כאילו והיא מינימום מלכת אנגליה.

ואז הגיע הפינאלה... היציאה מהחניון של פארק הירקון. שעה ארוכה של פקק מלא בישראלים עצבנים.

אז נכון – ליבי עם פלאפון שלא יכולה הייתה לצפות את מזג האוויר השרבי. אבל מעבר למזג האוויר, עושה רושם שחברת ההפקה לא עשתה את תפקידה כמו שצריך. אין לי מושג מי חברת ההפקה, אבל תפקידם היה לטפל בכל הכשלים שהיו באירוע.

הבעיה עם אירועים כאלה היא שבד"כ הרעיון והביצוע מובלים ע"י חברת ההפקה בעוד שהתהילה או הכישלון מיוחסים למותג עצמו...

מאיה ואני הסתובבנו לנו בפארק הירקון בין כל השלטים הענקיים של פלאפון שהזכירו לנו בכל מקום שפלאפון גאה להיות חתומה על ה-Fun הזה...

לכל אנשי השיווק בפלאפון – אני בטוח שתפיקו את הלקחים ובהצלחה באירועים הבאים.

בדיוק כמו שלאחל חג שמח ב-SMS קבוצתי זה הדבר הכי לא אישי ומעצבן, החג הזה Twitter שולטתתתת!1111.

ה-Twitter שלי מציג מה כל החברים שלי עושים ברגע הזה, בהכנות האחרונות לקראת ליל הסדר.

ויותר מכל ערבי החג שחוויתי עד עתה, אותי זה ממש מרגש...

מעבר לזה שאני רואה מה כל אחר עושה ברגע הזה, אני גם מאחל להם חג שמח אישי @theirname.

פתאום שיחת "חג שמח" בטלפון נראית משהו עתיק מאוד...

אתם מוזמנים להצטרף.

מאיה שרה עבדים היינו, עתה בני חורים בני חורים.

חג שמח!

הרופאה הנהדרת שלי (שתמיד מפנקת אותי בסוגים חדשים של כדורים) קראה לי לסדר והסבירה לי שהכולסטרול שלי גבוה.

לכן בנוסף לכדור חדש ונחמד שאני צריך לקחת מידי יום, היא שלחה אותי לדיאטנית.

ובכן... היום נפגשתי עם הדיאטנית החדשה שלי.

בסופו של דבר הסיכום הוא כדלקמן: מותר לי לאכול סיבים וקליפות של ירקות. לגבי כל השאר – לא כדאי.

היום בארוחת הצהריים במשרד השניצל הסתכל עלי, אני הסתכלתי עליו בחזרה ונפרדתי ממנו בצער... הצעתי חברות לעוף.

בכלל, השם והמיתוג "דיאטנית" מטעה. בדיוק כמו שהשם "שיננית" מטעה. זה כמו הפרח שמתנוסס לו על השלטים של חברת דלק. [דמיינו אותי עושה פרצוף של גיא זוהר] "פרח?! כן, פרח".

השם שיננית מתחרז עם המילה חיננית אבל בפועל מדובר באישה שהיא אמנם חייכנית אבל עם מכשירים רצחניים שגורמים לך לשבת מדמם עם פה פתוח בלי היכולת לזעוק לעזרה.

(יש לי חומר לפוסט נפרד בנושא אבל הייתי חייב לפרוק מעט...)

בכל מקרה, מבחינה גופנית כנראה שתהליך ההתפרקות של הגוף שלי מאיץ.

מה עושים?

סיבים!

(מאיה חולה עם חום גבוה כבר יומיים...)

מאיה: אבא?

אני: מה?

מאיה: נכון חייבים לעשות כל מה שהרופא אומר?

אני: נכון.

מאיה: אז אמילי (חברה של מאיה) לא יכולה להתווכח עם אבא שלה, נכון? הוא רופא אז היא חייבת לעשות כל מה שהוא אומר!