פרשת הפיטורים של אורן פרנק (שאותו אני מכיר ומעריך) בגלל הבלוג שלו הסעירה את הברנז'ה בשבועים החולפים.  כתבו על זה המון אבל אני לא זוכר שראיתי התייחסות להשפעה שיש לפרשה הזאת על תרבות הבלוגים בישראל.

ספירה מהירה מראה שיש כ-20 עובדי מקאן בקפה TheMarker ועוד כ-5 ממקאן דיגיטל. לרובם יש בלוג. על מה הם צריכים לחשוב עכשיו לפני שהם חוזרים לבלוג שלהם? האמת, אני במקומם הייתי זונח את הבלוג שלי.

אבל אם נשים אותם רגע בצד, מה המסר שמקבלים מנכ"לים אחרים שקוראים את כל הפרסומים על הפרשה הזאת? גם אם אין להם בלוג אישי, אני מניח שיש מישהו בקבוצת השיווק של לא מעט חברות גדולות שמנסה לקדם מהלך של כניסה לעולם הבלוגים. המסר שהם מקבלים הוא  שעדיף לא להכניס ראש בריא למיטה חולה.

מה יחשבו בלוגרים שיש להם מקום עבודה קבוע? אם פיטרו מנכ"ל בגלל הבלוג, האם יהיה הרבה יותר קל לפטר אותם?!

אני מודה שכאשר ביל גייטס שלח לפני כמה שנים email לעובדים שמעודד אותם לפתוח בלוג גם אני אמרתי לעצמי "הוא השתגע?" (בפוסט "10 סיבות למה חברות עסקיות לע צריכות לעודד בלוגים" כתבתי בדיוק על זה).

בעידן שבו יש המוני אנשים שכותבים על החוויות והרגשות שלהם וכאשר המידע נמצא במרחק של חיפוש באורך 0.3 השניה, האם לא עדיף לכל חברה להוביל ולנהל ישירות את הקשר עם לקוחותיה?

במיקרוסופט הגענו למסקנה שטוב יותר לחברה המצב שבו אנחנו מדברים בגובה העיניים, בכנות ובישירות עם הלקוחות שלנו. זה לא "בזבוז זמן" וזה לא צריך להיות מסוכן. נכון, אנחנו חייבים להפעיל שיקול דעת, בדיוק כמו שאנחנו עושים כשאנחנו מעבירים הרצאה או כותבים email. אבל אני רוצה להאמין שבזכות שיקול הדעת שלנו אנחנו מקבלים שכר...

העניין הוא שהפרשה הזאת משדרת לכולם את המסר ההפוך...

בארה"ב המצב שונה לחלוטין. חופש הביטוי עומד שם מעל הכל. הנה לדוגמא הבלוג Mini Microsoft. בלוג של עובד מיקרוסופט שלא חוסך ביקורת (אינטליגנטית ומנומקת) כלפי החברה. הבלוגר הזה אף המליץ לסטיב באלמר להתפטר ויצא נגד שיטת התגמול שהיתה נהוגה בחברה (שיטה שהשתנתה לא מעט בגלל הביקורת שהתחילה בבלוג הזה).

האם יגיע בקרוב היום שעובד חברה ישראלית גדולה יוכל לכתוב בלוג חופשי, ללא הצורך להסתתר מאחורי זהות בדויה, שבו יוכל להעביר על בסיס קבוע ביקורת נוקבת כלפי החברה בה הוא עובד?

חומר למחשבה...