להיות צבר
ארזתי (כרגיל) את מיטב הכדורים שהמציאה הרפואה המודרנית ויצאתי לדרכי...
אני בשדה התעופה, ממתין לטיסה בדרכי (הארוכה) לרדמונד להתכונן להשקה של Windows Live.
פגשתי כאן במקרה 2 חברים וותיקים, עובדי מיקרוסופט ישראל לשעבר, שחוזרים גם הם לרדמונד עם בני משפחותיהם לאחר חופשת מולדת שקיימו כאן בתקופת החגים.
לכל פגישה שלי עם ישראלי שחי בארה"ב יש מכנה משותף... היום אחד מהם קרא לזה "הבבונים". אנחנו... הישראלים הטיפוסיים. לישראלי מספיקים כמה חודשים בארה"ב כדי להבין שמה שקורה כאן אף פעם לא התאים לאופי "התרבותי" שלו.
אז נכון, גם כשאני חוזר לארץ ומגיע לדלפק של אל-על, עולה בי תחושה... הממ... בואו נקרא לזה "אי נוחות".
אבל אז אני לוקח נשימה ונזכר שכאן נולדתי וכאן נמצאים בני משפחתי וחבריי. אז גם אם יום יבוא שבו אארוז את המשפחה ואסע לכיוון ארץ החלומות, אני בטוח שמידי פעם לא אתאפק ואעקוף איזה תור כדי להיזכר מאיפה באתי...