בלוג אישי זה דבר נחמד ויכול להיות אפילו פופולארי. ולמרות זאת, הנה עשת סיבות שבגללן חברות עסקיות לא מעודדות כתיבה בבלוגים:

1.     אנחנו צריכים לעודד עובדים לפרסם מידע בלי שליטה ופיקוח?! איך נדע שהעובדים לא גורמים נזק? איך נוכל לשלוט במידע שיוצא מחוץ לחברה?

2.      משרד יחסי הציבור צריך לעבור על כל המידע שמתוקשר מחוץ לחברה. יש שם אנשי מקצוע שיודעים איך צריך להעביר מידע, מה לתקשר ומה לא. בשביל זה אנחנו משלמים להם, לא?

3.      זה כל מה שחסר לנו – לעודד את העובדים לבזבז זמן. זה הרי ידוע שכתיבת בלוג זה בזבוז זמן לטובת עניין חסר תועלת לחברה.

4.      המתחרים שלנו, שחלקם אולי מעוניינים לגרום לנו נזק, יכתבו תגובות שליליות. בשביל מה אנחנו צריכים את הכאב ראש הזה?

5.      בכלל, כל העניין הזה של טוקבקים יכול להיות מאוד מסוכן. מה נעשה אם מישהו יכתוב טוקבק שמכפיש מישהו אחר? אנחנו יכולים להיות חשופים לתביעות דיבה, לא?

6.      פתאום יצוץ לו עובד שיכתוב דעות נגד החברה שהרי יש לו את זכות חופש הביטוי. מה נעשה איתו?

7.      כדי שהבלוגים ייראו טוב צריך להשקיע כסף, לא? לעצב אותם? לשדרג אותם? הוצאה מיותרת.

8.      מי בכלל קורא בלוגים? זה לא משהו רק לילדים ונוער?

9.      מה ה-ROI על זה? איך זה יגדיל את המכירות? זה לא יגדיל את המכירות?!

10.  למה אנחנו חייבים להיות ראשונים לעשות את זה? עדיף לחכות ולראות לאן זה מתפתח. ניתן לאחרים לשבור את הראש עם כל השאלות האלה. נראה אם זה מצליח להם, ונחליט מה לעשות אצלנו.

למרות כל הסיבות האלה, אנחנו משקיעים מאמצים רבים בשיפור פלטפורמת הבלוגים שלנו.

למה?

כי הקשר בין חברות מסחריות כמונו לבין הלקוחות הופך להיות קשר ישיר ובלתי אמצעי. אין דרך יותר טובה ליצור קשר בגובה העיניים עם הלקוחות הרבים. קשר אמיתי, כנה וישיר. גם כזה החשוף לביקורת.

אז נכון, יש הרבה סיכונים והרבה סיבות למה לא לעשות את זה. אבל יש גם הזדמנות יוצאת דופן לעשות משהו שמחזיר למקור את המשמעות האמיתית של המושג "יחסי ציבור" - יחסים עם ציבור הצרכנים.

ובגלל זה החלטנו לפתוח פלטפורמה כזו, לאפשר לעובדים לכתוב את כל אשר על דעתם, ובמקום להיות סגורים, להפוך לחברה שמדברת ישירות עם לקוחותיה.