אין דרך טובה להתחיל פוסט כזה, איך אומרים לאנשים להתראות?
איך נוטשים מאחוריך חוטים של חיים ישנים?
איך אפשר לחבק באומץ עתיד חדש?
בספריו של TH White הוא מתאר איך מרלין מקמלוט הבריטית למעשה מזדקן אחורנית בחייו.
כפועל יוצא מרלין פוגש אנשים לראשונה שהוא נפרד מהם, ונפרד מאנשים שהוא נפגש איתם.
בספרים האלו, פרידות למרלין הן מאורע משמח כי מנקודת מבטו - הוא רק נפגש עם אותם אנשים שנפרדים ממנו.
הייתי מתחלף בשמחה עם מרלין כאן - שהפרידות הרבות שלפניי ישמחו אותי.
לפני כשבוע קיבלתי מחברה קטנה ולא ידועה לקחת תפקיד זניח בניהול מוצר קטן ובלתי נודע.
החברה המדוברת, מיקרוסופט (איזה שם מוזר לחברת סטארט-אפ קטנה?), הציעה לי תפקיד כמנהל מוצר בכיר ל-Silverlight.
עקב סלידה אישית קשה מחזרה לגור בארה"ב, הוחלט שבשנים הקרובות אוכל לעבוד מקנדה.
אם זה לא יצליח אעבור להוואי או רדמונד כפרס ניחומים.
אני עובר לוונקובר קנדה (חור קפוא בצפון העולם) תוך פחות מחודש.
תאריך המעבר הנוכחי הוא ה-22 ליוני.
על הסיבות למעבר אני ארחיב בעוד חודש בפוסט נפרד.
בקצרה, אני הולך לעבוד ב-Silverlight מהסיבה הכי גרועה בעולם - אני מאמין שהטכנולוגיה תשנה את העולם.
למי שמלגלג - העבודה במיקרוסופט כשכיר בקנדה משלמת פחות מהעבודה שלי כיועץ בישראל.
לא מציעים לי את המשקל שלי בזהב כתשלום ואני אפילו סובל מקיצוץ משכורת של 70,000$ בשנה.
אז מה זה אומר מבחינתכם?
נפטרתם ממני.
תקשיבו, זה לקח הרבה זמן, אבל סוף סוף תזכו לחיים נטולי-ג'סטין.
זה כמו קפה נטול-קפאין, אתה יודע שזה בריא יותר, אבל פשוט קשה להתחיל את הבוקר בלי מנה של ג'סטין.
בשנים האחרונות סבלתם אותי באומץ ובחריקת שניים.
סוף סוף תוכלו לפתוח את פורום דוט-נט בתפוז בלי לראות אחת מ-10,000 התשובות שעניתי לכם בחמש שנים האחרונות.
תוכלו לקרוא את הבלוגים במיקרוסופט ישראל בלי לקרוא אחד מ-120+ המאמרים הטכניים על דוט נט שכתבתי בעברית בשנתיים האחרונות.
אפשר ללכת לקבוצות משתמשים ולכנסים בלי לשמוע הרצאות משעממות מאיזה משב"כניק בעניבה ומשקפי שמש.
(חרדת נטישה, זה קורה לכולנו...)
הייתי רוצה להגיד שאוכל להמשיך בכל מה שעשיתי עד כה - אבל זה יהיה שקר.
מרגע המעבר יהיה לי הרבה פחות זמן להשקיע בדברים האלו, אז מראש - להתראות.
הפוסטים בבלוג יהפכו להיות באנגלית, יתמקדו כנראה בעיקר ב-Silverlight, לא יצא לי לענות הרבה בפורום דוט נט בתפוז ובטח לא להגיע לקבוצות משתמשים בצד השני של העולם.
תוכלו לפגוש אותי במפגש הבלוגרים הקרוב ב-3 ליוני ששם אני אגיד כמה מילים קצרות ואזלול כאילו אין מחר או כשרות.
כמובן, למי מכם שמתכנן להוציא לפועל תוכנית התנקשות כלשהי בי - אני אהיה חמוש באקדח ה-Justin Time שלי.
אני מקווה שנהניתם כמוני מהכמה שנים האחרונות שיצא לנו להכיר.
ואם לא - בכנות, אני בצד השני של העולם ואני בחיים לא אראה אתכם שוב, למה שיהיה אכפת לי? :)