Browse by Tags
All Tags »
OFFTOPIC (
RSS)
אני לא מגרד את קצה הסוליה של יוסי תאגורי או ליאור צורף בכל מה שקשור לשימוש ב FaceBook. כל הנושא הזה של כל העולם ואשתו יודעים מתי בדיוק הלכת לשרותים, או משהו כזה, לא מלהיב אותי מי יודע מה. כן, אני נמצא שם, אבל לא פעיל מי יודע מה. יש לי גם חשבון ב twitter, אבל עוד לא שלחתי אף פעם ציוץ לשום מקום. כשקיבלתי את ההנחיות לגבי מערכת ה Like המהפכנית בשילוב של RFID בטק אד אילת, לא הייתי אנטי, רק סקפטי. אבל אמרתי לעצמי למה לא, תן לזה צ'אנס, שיתפתי פעולה, ועשיתי כל מה שאמרו לי לעשות. הבעיה הראשונה שנתקלתי...
היום הרביעי של קורס ה HPC, הליכה בגשם לכיתה, בוקר אפור כזה ורטוב. השעון הביולוגי שלי נדפק לגמרי והשתגע. מי שרוצה להגיע עם אוטו לאזור הזה שישים לב להנחיות, בעיקר זה חשוב לכל מי שחונה לייד הבנינים של מיקרוסופט. אין לי מה לספר הרבה על היום הרביעי פרט לזה שהוא עסק בעיקר בשימוש ב HPC דרך SOA. היה שם הרבה WCF כך שרוב החומר כבר היה לי מוכר. בערב הלכתי לפגוש מכרים וידידים ואפילו הספקתי לטייל ב frys . הגעתי למלון, ארזתי. התפללתח שמחר בבוקר לא ירד גשם על הבוקר, והלכתי לישון. יום חמישי קמתי מוקדם, התארגנתי...
אני חושב שבאמת הגיע זמן לספר לכם קצת על תנאי הלימוד במתקן ההדרכה שבו הייתי (בנין 20 בקמפוס של מיקרוסופט). אז קודם כל יש ארוחת בוקר. יש קפה ושתיה חופשיים לאורך היום. יש ארוחת צהריים בסגנון מזנון עם מבחר סביר לחלוטין. יש כמובן מבחר מלא של כל סוגי האוכל (צמחוניים וכו'). בסוף היום יש חטיפים ונישנושים. זה שהכל נמצא במתקן עצמו, מאפשר לך למלא את הצלחת וללכת לכתה, לאכול תוך כדי הישיבה על המחשב, וכך לנצל למשל את הפסקת הצהריים למעבדה. סך הכל זה לא תנאים חריגים, זה הרי בדיוק מה שאתה מקבל בכל אחד ממרכזי...
קמתי מוקדם, התארגנתי, לבשתי את חולצת המרצה וירדתי לאכול. בניגוד לאתמול שבו פתחו את חדר האוכל במלון שלי ב 8:00 מה שגרם לי לדלג על הארוחת בוקר, הפעם פתחו את חדר האוכל ב 7:00. אז אכלתי קצת. הלכתי לאולם אופל בהילטון. חריץ ההרצאה הראשון, ב 8:15 בבוקר, אחרי הערב של המסיבה, אחרי משינה, ואחרי משחק כדורגל הוא אכזרי. הצפי שלי היה הרצאה שקטה, עם שלושה אנשים, שאחד מהם הוא הטכנאי של הקול, והשניים האחרים לא הצליחו לפתוח את החדר שלהם כשחזרו מהמסיבה ונרדמו על הכיסא. להפתעתי הגיעו די הרבה אנשים. בתחילת ההרצאה היו...
הבוקר של היום השני התחיל במפגש של כל המרצים במסלול ALM לקראת הרצאת הפתיחה של צביה. זה היה מפגש שאף מרצה לא פיספס, כי צביה אמרה שמי שלא יגיע, לא יקבל מתנות לחלק למשתתפים. אז כולם הגיעו. אחר כך התחיל המסלול וצביה נתנה את הרצאהת הפתיחה, כבר כתבתי על כל ההרצאות במסלות ALM קודם אז לא אחזור על עצמי כאן. מאחר ואני כבר שמעתי את ההרצאות של המסלול בחזרה הרשתי לעצמי לברוח מההרצאה כדי להכנס להרצאות אחרות. ביקרתי בהרצאה של גיסון זנדר , שהיתה די קרוב, אבל כיאות לסגן נשיא, היא היתה יותר מדי שיווקית לטעמי, אז פרשתי...
יום שני של קורס ה HPC, עשיתי את הטעות הקלאסית ושכחתי לכבות את הנייד כשהלכתי לישון. לקוח העיר אותי ב 3 בבוקר ואחר כך כבר לא הצלחתי להרדם. קמתי מוקדם, עבדתי קצת, ב 7:48 יצאתי לכיוון הכיתה. לא ירד גשם אבל היה קר ואפור, הגעתי לכיתה ב 8:03 כשאני מצלם כמה תמונות בדרך. התקדמנו בחומר של הקורס, דיברנו על כל השיטת לעשות ריבוי נימים, החל מהמסורתיות וכלה במעבר ל Tasks. אחר כך עברנו למימשק המתכנת לשרת, בנינו ניהול עצמי של משימות וסיימנו במבוא ל MPI. הנושא של MPI לא היה לי מוכר, אבל הוא מאד קרוב לטכנולוגיות אחרות...
ארגנתי לעצמי מלון על יד הקמפוס. אין לי משהו טוב לומר עליו, פרט לזה שהוא ממש קרוב. קמתי בבוקר, התחברתי לעולם, קצת דואלים ועבודה. ואחר כך הוצאתי את האף מחוץ לחדר וגיליתי שקר מאד שם בחוץ. לא משהו חריג כזה 2 מעלות (בתרגום מפרנהייט). אז התלבשתי חם, שמתי כובע צמר על הראש, שמתי את התיק החדש שקיבלתי ב TechEd באילת על הגב והלכתי קצת ברגל. לקח לי 10 דקות להגיע לבניין 20, ולגלות שיש שם פקק תנועה של משתתפי קורסים בכניסה. אז המתנתי בתור, נרשמתי, קיבלתי תגית ונכנסתי לכיתה עם השם המחייב שיקאגו. המרצה הוא לא פחות...
למי שלא יודע אז אני נוסע לרדמונד להשתתף בקורס HPC. מי שלא יודע מה זה HPC, אני מבטיח שבאיזה שהוא שלב אני אכתוב על זה פוסט, ואולי אפילו יותר מאחד. גיליתי קצת במאוחר בהתחשב בכמות הטיסות שעשיתי בימי חיי, שעדיף לנסוע לארה"ב בשעות היום, גם אם זה כרוך באבדן של יום עבודה, כי בעצם אנימרויח יום עבודה. בעולם המחובר של ימינו, לא משנה לך אם אתה יושב על כורסא במטוס או על כסא במשרד. כל מה שאתה צריך זה בעצם מחשב חסכוני מספיק, עם בטריה גדולה מספיק. זה שאתה מנותק מהרשת 12 שעות, זה לא סוף העולם, כפי שלמדו לפני...
מליאת הפתיחה נערכה בנמל, ונסענו לשם מהמלון באוטובוס. הטק אד הזה גדול מדי על מדינת ישראל, למען האמת, אין מקום טוב בארץ עם כל הנדרש כדי לרכז בו כמה אלפי איש, לכנס רציני, לכמה ימים. גם אילת קטנה עלינו, אין מקום מספיק גדול למסיבה ולמליאה. אז הפתרון הוא לצאת חצי לחו"ל, דהינו אל ההאנגרים הענקיים של נמל אילת. למזלנו, לא דרשו דרכונים, ולא העבירו אותנו את כל התהליך של יציאה לחו"ל, ולא נדרשנו להצהיר במכס שחזרנו, אבל היינו ממש במרחק נגיעה מהספינות. איך שנכנסתי לאולם כבר קיבלתי מצב רוח טוב, פגשתי גם...
כשהגעתי לחדר ההרצאות, גיליתי שלא מקליטים את ההרצאה שלי. מה שהקפיץ לי מנורה אדומה, לזה שאולי יש עוד כמה הרצאות שלא הוקלטו. זה דווקא מאד בעייתי מבחינתי, כי מאחר וגם ככה אני תמיד מתוסכל מזה שאני לא יכול להתחלק לכמה חלקים כדי ללכת לכל מה שמעניין אותי, ואני בונה המון על הורדת ההקלטות למחשב וצפיה בהם משך השבועות הבאים. עכשיו אני לא אוכל לעשות את זה, לאותם הרצאות שלא הוקלטו והם אבודות לנצח. אז החלטתי לאלתר. הפעלתי את Camtasia כדי להקליט את כל ההדגמות ואת One Note כדי להקליט את עצמי. ההשפעה העיקרית על המצגת...
הפעם (בניגוד לפעמים קודמות) זוגתי (שתחיה) לא מלווה אותי לטק אד, וגם לא כל שאר המשפחה המצומצמת. כך שהשנה במקום לעשות טיול סופ"ש עם הרכב ולהנות מהנהיגה ומהחוויות שבדרך, אני הידרדרתי לטיסה. השכמה מוקדמת (לא בגלל הטיסה), סידורים אחרונים במשרד לפני שאני נעלם לשלושה ימים ברוטו (יומיים נטו), זוגתי (שתחיה) מסיעה אותי לשדה דב. אני יודע שזה נשמע מצחיק, אבל אני ממש מתרגש, כי זו הפעם הראשונה בחיים שלי שאני טס לאילת, תמיד נסעתי לשם. המון פקקים בדרך לשדה דב, המראה ב 11:30, במקום להתיצה ב 10:00 אני מגיע לשדה...
עדכנו את האתר של חברת האם שלי, קודם כל עברנו מהתבנית ההיסטורית של Front Page לתבנית יותר מעודכנת של Expression Web 4. השקענו קצת באנגלית (האתר הישן היה עברי בלבד). מחקנו המון דפים שלא נראו לנו חשובים יותר. ומיקדנו את שאר הדפים בשרותים ובמוצרים העיקריים שלנו. חסר לנו עוד להוסיף כמה תמונות פה ושם ואולי גם דברים אחרים. כמי שריכז את הנושא (וגם נאלץ הדריך את הפועלים השחורים בנפלאות ה Expression Web 4, שלא היה מוכר להם), אני אשמח מאד לקבל מקוראי הבלוג שלי משוב ורעיונות לשיפורים. כמעט שכחתי, הכתובת היא...
זו לא פעם ראשונה שה GarageGeeks מוזכר אצלי בבלוג. וגם בפעם הקודמת זה היה בארוע שקשור לעולם המיקרוסופטי, הביקור של Ray Ozzie בגראג' לפני כשנה. לומר על האמת, אני די מכה על חטא בנושא הזה, כי מגיע למקום ולפעילות שלו, שאבקר אותו לא רק בהקשר המיקרוסופטי. אז קודם כל מי שרוצה להכיר מה זה בכלל ה GarageGeeks, מי עומד מאחוריו, מי תומך בו, ומי מבקר בו, מוזמן לחקור את האתר של ה GarageGeeks ולמצוא שם המון מידע מעניין. מי שיחליט שזה מעניין אותו ברמה הוירטואלית, מוזמן להצטרף לקבוצה של ה GarageGeeks ב FaceBook...
כן, אני יודע שזה קצת באיחור (של שלושה שבועות), אבל גיליתי היום שאני כותב בלוג כבר שלוש שנים. את הפוסט הראשון שלי כתבתי ב 22/12/06 ובו הצגתי את כרטיס הביקור שלי (מדביר חרקים ושרברב של תהליכים) שמלווה אותי עד היום. ניסיתי לראות מה עשיתי בשלושת שנים האלה בבלוג שלי, ומסתבר שכתבתי קרוב ל 250 פוסטים, שזה פחות או יותר מסביב ל 6 פוסטים לחודש. היה חודש אחד מופרע עם 37 פוסטים. שהיה בחודש של הטק אד האחרון (האחרון באמת) באילת. והיו לי גם פה ושם כמה חודשים (7 למען הדיוק) שבהם לא כתבתי כלום, שהשיא של חוסר הכתיבה...
מה למנהל פרויקטים ולרא(ע)ית כבשים (הסוגריים במקור). מיכל וטורי חברה בצוות Relationsheep . סיפקה תשובות מענינות לשאלה. מעל 100 משתתפים, שהגיעו למפגש של קבוצת מנהלי הפרויקטים, שמנוהלת על ידי פנינה זינגר , היו שם להקשיב. למרות שעיקר הפעילות שלי, מתבצעת בסופו של דבר, במרחב המחיה של מנהל הפרויקט. אני לא מבקר קבוע בקבוצת המשתמשים הזו. אבל הפעם, הנושא משך את עיני במיוחד. הסיבה לרגישות שלי לנושא הספציפי הזה. נובעת מזה, שעוד לא הצלחתי לגלות, כיצד להתגבר על התיסכול. התיסכול שאני חוטף, כל פעם שאני רואה מערכת...
More Posts
Next page »