בכל פעם ש Juval Lowy חותך את ארצנו, אני משתדל לתאם מפגש קבוצת משתמשים איתו. אמנם הביקור הפעם עמוס במיוחד, גם סדנת Architect's Master Class וגם מפגשי יעוץ עם לקוחות. אבל הצלחנו למצוא חריץ זמן פנוי ממש ביום האחרון של הסדנה (ותודה לג'קי ושי על הלחץ הפיזי המתון).

אז מי שנושא ה Windows Azure Platform AppFabric Service Bus מעניין אותו, מקבל כאן הזדמנות חד פעמית, לשמוע על הנושא, ממי שהוא מספר אחד בעולם בתחום הזה.

כמו כל מפגש קבוצת משתמשים, ההשתתפות אינה כרוכה בתשלום, אבל מחייבת הרשמה מוקדמת בקישור הזה. המפגש פתוח לחברי כל קבוצות המשתמשים. אני נותן כאן עדיפות לא הוגנת לקוראי הבלוג שלי, כי אני מפרסם את זה עוד לפני שיוצא הדיוור הרשמי לקבוצה של ג'קי ושי.

מנסיון העבר רצוי שתרשמו מהר לפני שיגמרו המקומות.

אמש היה מפגש נוסף של קבוצת ה Software Craftsmanship. למי שלא יודע על מה מדובר, אז זה בעצם קבוצת משתמשים שהמיקוד שלה זה אומנות (מ בלי פתח) כתיבת תכנה. המשוגע לדבר שמוליך את הקבוצה הוא אורי לביא או בעברית Uri Lavi והקבוצה מיועדת לכל מי שרוצה לכתוב קוד נכון. והכוונה היא לא לקוד נכון מבחינת תקינות פונקציונאלית, אלא קוד נכון מבחינת קריאות, בהירות, אלגנטיות ונכונות תקנית.

אני בדעה שמי שכותב קוד למחיתו, ומתיחס ברצינות למקצוע שלו, נוטל עליו בין השאר אחריות, לכך שהקוד שלו לא יהיה רק "נכון" בגלל שהוא רק "מבצע את העבודה", אלא גם שהוא לא יתבייש להראות את הקוד שלו לאחרים, ולא יסתיר בו דברים אפלים מתחת להערות, ויוכל להראות אותו למקצועני תכנה ולקבל עליו מחמאות. בקיצור, להיות עם גאווה מקצועית על מה שהוא כותב, על התוצר שלו.

הסגנון של המפגשים שונה, קודם כל הם נערכים בבית של צ'ק פוינט ולא בבית של מיקרוסופט. הדגש הוא יותר על תרגול מעשי ופחות על הרצאות תיאורטיות. לצערי אני לא כותב כיום הרבה קוד, אבל אני יודע לזהות קוד איכותי כשאני רואה אותו. אני מניח שלא יפתיע אתכם, אם אספר לכם, שבדרך כלל בקוד איכותי יש פחות בגים. ובארגונים שבהם למפתחים יש גאווה מקצועית והמילים Refactor או Smell לא רק שנמצאות בלקסיקון, אלא גם משתמשים בהם על בסיס יומי. בארגונים כאלה בדרך כלל לא קוראים לי לעשות Production Debugging.

בקיצור הנושאים על הפרק במפגש הזה היו DRY, Code Review ו TDD. והרעיון היה לעשות תרגול מעשי בקבוצות קטנות עם מנחה צמוד. צריך מצד אחד אומץ ופתיחות, לבוא ולשים את הקוד שכתבת, ואתה יודע שהוא לא טוב, מול העיניים של כולם, ולקבל עליו הערות. אבל מצד שני, זו הדרך היחידה ללמוד, כי זה מסוג הדברים שקשה ללמוד רק מספרים. ברכות ועידוד לאמיצים.

הארוע התרחש בחדר האוכל של צ'ק פוינט. ככה זה נראה לפני

ככה זה נראה כשנפתח הארוע

וככה זה נראה כשהתפזרו לקבוצות.

גם חולקו פרסים למתמידים שני ספרים מענינים עם חתימת המחבר

אני יודע שזה אולי נשמע מצחיק, אבל לראות כל כך הרבה אנשים, במפגש שעוסק במקצוענות של כתיבת קוד, זה משהו שגרם לי להתרגש. זה שיש אנשים, שמתיחסים למקצוע כתיבת הקוד ברצינות, זה משהו שנותן תקווה. בעיקר למי שבדרך כלל רואה את התוצאות הקשות של חוסר מקצוענות. בקיצור, אם אתה רואה את עצמך כמתכנת מקצועי, אל תפספס את המפגשים האלה. קישור לקבוצה ניתן למצוא ב LinkedIn ומן הסתם גם בבלוג של אורי באתר הבלוגים של מיקרוסופט ישראל.

אני לא מגרד את קצה הסוליה של יוסי תאגורי או ליאור צורף בכל מה שקשור לשימוש ב FaceBook. כל הנושא הזה של כל העולם ואשתו יודעים מתי בדיוק הלכת לשרותים, או משהו כזה, לא מלהיב אותי מי יודע מה. כן, אני נמצא שם, אבל לא פעיל מי יודע מה. יש לי גם חשבון ב twitter, אבל עוד לא שלחתי אף פעם ציוץ לשום מקום.

כשקיבלתי את ההנחיות לגבי מערכת ה Like המהפכנית בשילוב של RFID בטק אד אילת, לא הייתי אנטי, רק סקפטי. אבל אמרתי לעצמי למה לא, תן לזה צ'אנס, שיתפתי פעולה, ועשיתי כל מה שאמרו לי לעשות.

הבעיה הראשונה שנתקלתי בה כשהגעתי לשטח, היתה, שלצורך השימוש במערכת, היית צריך להירשם. מי שניסה להעביר את הכרטיס לפני שנרשם, קיבל במקרה הפשוט הודעה שהוא צריך להירשם, ובמקרה המסובך יותר Message Box עם הודעת שגיאה.

שעור מספר אחד שאני מלמד את כל מי שלמד אצלי אי פעם לכתוב Service, ובטח תכנת קיוסק, זה שאף פעם אל תשתמש ב MessageBox כדי לדווח למשתמש. כי אין למשתמש עכבר, ואין למשתמש דרך ללחוץ על ה OK. זה שכתב את היישום כנראה לא היה בקורס שלי, מה שהוליך לכמה Side effects מענינים.

אז עשיתי לי נוהג כל פעם שעברתי ליד עמדה, לבדוק איך היא מגיבה כשאני מעביר את הכרטיס הלא מאותחל שלי. אז חלק מהעמדות הודיעו לי בנימוס שאני צריך להרשם קודם, כל אבל חלק אמרו ODBC Error, חלק מהם נתנו Network Connection Error,

והיתה אפילו עמדה אחת, כשרונית במיוחד, שנתנה את כל האמור לעיל ביחד.

מצד שני היו עמדות, שפשוט לא הופעלו. ומצאתי את עצמי יוצא מהרצאה, עם כל הרצון הטוב להעביר את הכרטיס, רק כדי לגלות כשאני ניגש לעמדה, שרשום עליה שהיא לא פעילה (להלן דוגמא אחת מהיום האחרון).

ביום השני כשהגעתי למרכז הטכנולוגי נרשמתי סוף סוף למערכת, בעיקר בגלל שרציתי חולצה. ההרשמה דרשה ממני לתת את שם המשתמשי שלי ואת הסיסמא שלי. יש אנשים שהרגישות שלהם לפרטיות אינה גבוהה ויש גם הרבה כאלה שלא מודעים למשמעויות של לתת את שם המשתמש שלהם ואת הסיסמא למישהו זר.  בהתחשב בזה שמי שכתב את המערכת השתמש ב messagebox, היו לי חששות מסוימים. בעיקר לגבי השאלה, האם המפתח של המערכת עשה את הדבר הנכון עם הפרטים הללו (מחק אותם מייד לאחר השימוש). כמובן שאי אפשר היה לצפות מהדיילת החמודה ליד העמדה, שתסביר לי, אם הסיסמא נשמרת או לא נשמרת, לשימושם של האקרים עתידיים, אבל שיהיה. מה לא עושים בשביל חולצה. דרך אגב, אני אשמח לשמוע בדיעבד, ממישהו שיודע, מה בדיוק עשו עם הסיסמא שלי במערכת הזו ולמה בכלל היו צריכים אותה.

הקטע של ההרשמה מעלה את השאלה, למה בכלל היה צריך אותה. הרי על הכרטיס הופיע השם שלי, וניתן היה לעשות את השיוך מראש. הניחוש הכי טוב שיש לי, הוא שזה נובע מהצורך בכסת"ח חוקי, בגלל ש RFID היא טכנולוגיה מאד מסוכנת לפרטיות. למי שלא יודע, אז כדאי שירשום לעצמו, שבפיזור מספיק של גששים, אתה יכול לעקוב אחר מיקומו הפיזי של המשיב של ה RFID, עם איזה משיבים אחרים הוא היה בקירבה, וגם (תלוי במשיב) לאסוף מידע נוסף (כמו טמפרטורה או משהו יותר מעניין). מה שמאפשר לתת למאזין, תזרים מדויק של פעילות המשיב לאורך ציר המקום והזמן, ברמת דיוק גבוהה. הבעיה היא, שמנגנון הרישום לא פותר את הבעיה הזו, כי את הקורולציה ניתן לעשות גם בלי תהליך הרישום. מספיק שאתה יודע את מי אתה מחפש, ומתקרב אליו עם גשש, וברגע זה הוא מזוהה חד חד ערכית, וניתן לשייך אותו מכאן והלאה.

מה שמעורר שאלה נוספת, למה בכלל היה צריך עמדות מיוחדות עם דיילת על ידם לצורך ההרשמה, ולא יכולת לעשות את זה לבד, או Online מראש או על העמדה בפעם הראשונה ? אני מניח שכל מי שהגיע לטק אד כמשתתף, יודע להשתמש בלוח מקשים (אמיתי או וירטואלי), אז למה צריך עמדות מיוחדות להרשמה עם דיילות ? לא יודע מה התשובה לשאלה הזו.

מה שהכי מעניין אותי בעצם, בכל הסיפור הזה, זה האם בסופו של דבר זה עבד. אני לא מומחה ב Facebook, אבל אם מישהו מהמומחים יכול לספר לי אם זה עבד, ואם זה השפיע, ואיך בכלל ניתן למדוד הצלחה של כזה פרויקט אני אהיה אסיר תודה. 

היום הרביעי של קורס ה HPC, הליכה בגשם לכיתה, בוקר אפור כזה ורטוב. השעון הביולוגי שלי נדפק לגמרי והשתגע.

מי שרוצה להגיע עם אוטו לאזור הזה שישים לב להנחיות, בעיקר זה חשוב לכל מי שחונה לייד הבנינים של מיקרוסופט.

אין לי מה לספר הרבה על היום הרביעי פרט לזה שהוא עסק בעיקר בשימוש ב HPC דרך SOA. היה שם הרבה WCF כך שרוב החומר כבר היה לי מוכר. בערב הלכתי לפגוש מכרים וידידים ואפילו הספקתי לטייל ב frys. הגעתי למלון, ארזתי. התפללתח שמחר בבוקר לא ירד גשם על הבוקר, והלכתי לישון.

יום חמישי קמתי מוקדם, התארגנתי, עשיתי Check Out מהמלון ולקחתי את עצמי ואת המזודה לכתה. באמת לא ירד גשם, אז כנראה שמישהו שומע שם למעלה.

יןם אחרון של קורס, אוירה של סיום, המדריך עבר את מהירות האור בהדרכה, וסיימנו מוקדם. זו תופעה נפוצה בארה"ב, כי בניגוד לארצנו הקטנה, רוב המשתתפים צריכים לתפוס טיסה הביתה. אז ראינו את Excel עובד עם HPC וראינו את היכולת של שרת HPC להשתמש בתחנות עבודה פנויות בארגון, כשלוחה חישובית שלו, בזמן שהמשתמש לא צריך אותם. וגם דיברנו על פרויקט Dryad.

מילאנו שאלוני חוות דעת, נפרדנו, ולאט לאט כולם התפזרו, ואני נשארתי לבד בכיתה לעבוד קצת, עד שיגיע הזמן לצאת לשדה התעופה ולהתחיל את המסע הארוך הביתה (יותר מ 28 שעות מסע). אבל יצא המזל ונועם, החליט שהוא רוצה לעשות קניות, וביקש שאני אצטרף אליוץ אז טיילנו בחנות הקונספט של מיקרוסופט, ואחר כך ב Best Buy, וקינחנו ב Old Navy. אני לא מי יודע מה Shopper, אבל מצאתי כמה דברים מענינים פה ושם.

הטיסה שלי יוצאת ב 22:20 מה שנקרא אצל האמריקאים Red Eye, דהינו טיסה שיוצאת מאוחר בלילה ומגיעה בבוקר, כך שאתה ישן בטיסה ומגיע בבוקר רענן ועליז ללקוח ו/או למקום העבודה. כמובן שזה עובד בתיאוריה בלבד מכווין שקצת קשה לישון בטיסות (אני בכלל בעייתי בנושא הזה). כך שבדרך כלל אתה מגיע למטרה שלך בבוקר, בעיניים אדומות מחוסר שינה, ומכאן השם של כל הטיסות האלה. הייתי שמח לישון במלון עוד לילה (כמו נועם), ולצאת בבוקר, אבל לא היתה שום טיסה של קונטיננטל שיצאה בבוקר למחרת, והיתה עדיין מביאה אותי ביום ראשון מוקדם בבוקר הביתה. נו נו נו קונטיננטל.

אז הגעתי מסיאטל לניוארק ב 6:00 בבוקר והייתי  צריך לחכות לטיסה שמחזירה אותי הביתה 9 שעות. לומר את האמת 9 שעות זה די הרבה זמן, הייתי יכול לעלות על הרכבת משדה התעופה לניו-יורק, לבלות כמה שעות בניו-יורק ולחזור בזמן לטיסה. מצד שני, זה אומר שהייתי צריך לצאת מהאזור הסטרילי, ולעבור מחדש את הבדיקות הבטחוניות כשאני חוזר. במצב האנרגיות שלי העדפתי לשרוף את הזמן בשדה התעופה.

ישבתי ועבדתי, בניגוד לשדה התעופה בסיאטל ובעוד הרבה מקומות אחרים בארה"ב (וגם בנתב"ג), ששם ה Wi-Fi בחינם, בניוארק ה Wi-Fi עולה כסף. אז התחברתי דרך האינטרנט הנייד שלי. ניסיתי גם לתפוס כמה שעות שינה, אבל הכסאות שם בנויים בכוונה כך שמאד לא נוח לישון עליהם. כשבסוף מצאתי פינה שאפשר היה להתקפל בה בזוית שאיפשרה לישון, צוות הנמל העיר אותי כל חצי שעה, גם כדי לוודא שאני חי, וגם כדי לוודא שאני לא מאחר במקרה לטיסה שלי, בגלל שנרדמתי. חברה, באמת תודה רבה על הדאגה הרבה לשלומי. בקיצור, לישון לא הצלחתי אבל התנחמתי קצת באוכל ובגלידה.

לקראת הטיסה סגרו את האזור של ה Gate ובדקו אותנו בטחונית עוד פעם. מאחר והטיסה בשבת, לפחות דבר אחד היה בטוח, לא ינסו כל כמה שעות לקחת אותי למניין. מאחר ולא היה לי ממילא מה לעשות באזור הסגור, אז הקדשתי את הזמון להכיר מי טס איתי בטיסה. פגשתי המון אנשים מעניינים, כל אחד עם הסיפור המעניין שלו והיה אפשר לכתוב מהם רומן עב כרס. 

בטיסה שכחו או לא הצליחו לכוון את המפה האלקטרונית, זו שמראה איפה אתה נמצא בכל רגע בטיסה, ומראה כמה זמן נשאר לך לסבול. לפי המפה המטוס עשה סיבובים מסביב לניוארק ובכלל לא התקדם לארץ. בהתחלה זה מאד הטריד אותי, כי עד לטיסה הזו, הייתי בטוח שהמידע למפה נלקח ממערכות הניווט של המטוס. כששאלתי, הסבירו לי שאין קשר בין המערכות וזו של הטייס עובדת כשורה. אז נרגעתי.

שוב לא הצלחתי להרדם, לא היה לי כבר כוח לעבוד, ולא לקרוא חומר טכני, מה שנקרא הגעתי למצב של שניתן להגדיר אותה טכנית כ Buffer Overflow (או אולי Buffer Overrun). אז הכנתי לי תכנית סרטים וסדרות על המסך האישי, וקמתי כל כמה שעות לעשות תרגילי התעמלות. לקראת הבוקר הצלחתי לתפוס חצי שעה שינה. אמרתי לכם כבר שאני שונא לטוס ? ומה שהכי מצחיק שלאחר 10 שעות של סבל, הגעתי סוף סוף לארץ, למזג אויר שהוא די קרוב למה שעזבתי בסיאטל. יופי נחמה. ההנהלה באה לאסוף אותי מהשדה, דווחתי לה תקציר בעל פה של תוצאות הפגישות שהיו לי, וביקשתי לפחות שנה של חופש מטיסות. ההנהלה אמרה שהיא תשקול את זה. בי בי רדמונד.

אני חושב שבאמת הגיע זמן לספר לכם קצת על תנאי הלימוד במתקן ההדרכה שבו הייתי (בנין 20 בקמפוס של מיקרוסופט). אז קודם כל יש ארוחת בוקר.

יש קפה ושתיה חופשיים לאורך היום.

יש ארוחת צהריים בסגנון מזנון עם מבחר סביר לחלוטין. יש כמובן מבחר מלא של כל סוגי האוכל (צמחוניים וכו').

בסוף היום יש חטיפים ונישנושים.

זה שהכל נמצא במתקן עצמו, מאפשר לך למלא את הצלחת וללכת לכתה, לאכול תוך כדי הישיבה על המחשב, וכך לנצל למשל את הפסקת הצהריים למעבדה. סך הכל זה לא תנאים חריגים, זה הרי בדיוק מה שאתה מקבל בכל אחד ממרכזי ההדרכה בארץ כמשתתף בקורס.

במתקן יש מרכז מחשבים קטן, שמשרת את הכיתות ואת המעבדות.

למי שלא שם לב, מה שצלמתי זה רק החזית הראשונה, יש כפול ארונות בשורה השניה.

ומאחר ואנחנו עוסקים ב HPC יש לנו גם בין השאר כמה מחשבי Cray, כאלה חמודים, שיכולים להכיל כל אחד 16 Nodes, שכל אחד מהם עם 2 יע"מ-ים. דהינו 128 Cores, מחוברים כולם ב infinuband שמהיר בערך כמו גישה לזכרון. אם תשימו לב היטב תגלו שיש שם יותר מאחד כזה.

לא משהו מרגש במיוחד, הרי לכל מרכז הדרכה בארץ יש מרכז מחשבים כזה לשרות הקורסים שהוא מעביר.

ךגבי הכיתות הדרכה, אז הנה דוגמא של כיתה בגודל בינוני

שימו לב שלכל תלמיד יש את המחשב האישי שלו ולמדריך יש את מרכז השרתים שלו (הארון בפינה).

יש המון תודעה של שמירה על איכות הסביבה, רק לפרק את האוכל בסוף הארוחה לפח הנכון, לוקח לך חצי שעה של היסוסים מה לשים בכל פח.

אז לכל מי שאי פעם יגיע לשם ויצטרך לדעת מה זה מה, להלן ההגדרות הרשמיות.

כל מה שנשאר לך לעשות בתנאים האלה זה כמובן ללמוד. ממש כמו בארץ.

קמתי מוקדם, התארגנתי, לבשתי את חולצת המרצה וירדתי לאכול. בניגוד לאתמול שבו פתחו את חדר האוכל במלון שלי ב 8:00 מה שגרם לי לדלג על הארוחת בוקר, הפעם פתחו את חדר האוכל ב 7:00. אז אכלתי קצת. הלכתי לאולם אופל בהילטון. חריץ ההרצאה הראשון, ב 8:15 בבוקר, אחרי הערב של המסיבה, אחרי משינה, ואחרי משחק כדורגל הוא אכזרי. הצפי שלי היה הרצאה שקטה, עם שלושה אנשים, שאחד מהם הוא הטכנאי של הקול, והשניים האחרים לא הצליחו לפתוח את החדר שלהם כשחזרו מהמסיבה ונרדמו על הכיסא. להפתעתי הגיעו די הרבה אנשים. בתחילת ההרצאה היו מעל שלושים ולקראת אמצע ההרצאה כבר הגענו ל 45 או קצת יותר. לא רע בהתחשב בשעה האכזרית. בכל אופן כתבתי על ההרצאה שלי מספיק כאן ושוב תודה לכל מי שהגיע.

לאחר מכן נשארתי להרצאה של בריאן קלר על שימוש ב TFS לניהול פרויקט אג'ילי. היה מעניין וכתבתי על זה כבר משהו. משם המשכתי להרצאה של ליזה שגם היא היתה מעניינת וגם עליה כתבתי משהו.

ההחלטה בהמשך היתה קשה, פאבל מול אלכס. הם היו בשני אולמות צמודים עם דלת שמחברת ביניהם. אז ישבתי קרוב לדלת והשתתפתי בשתי ההרצאות בו זמנית.

אין לי הרבה מה לספר לכם על ההרצאות האלה, כי פתאום הסתכלתי על השעון וגיליתי שאני צריך כבר לנוע לשגה התעופה לקראת הטיסה שלי, כי שמו אותי בטיסה מוקדמת יחסית. מה שגרם לכך שגם הפסדתי את ארוחת הצהריים היוקרתית, שהוגשה ברחבה של הרודס, ונהנה ממנה כל מי שהטיסה שלו היתה יותר מאוחר.

בשדה התעופה של אילת עשו לי בידוק בטחוני ברמה בינלאומית. אפילו לקחו את אחת המתנות שאספתי בארוע השותפים (תפוח פלסטיק מנגן כזה בשביל הילדים) והעבירו אותו שיקוף, כי הוא נראה להם חשוד. גם תעודת הזהות שלי נראתה להם חשודה, והם ביקשו גם את רשיון הנהיגה (אני לא צוחק, זה באמת קרה).

אין מה לספר על הטיסה מאילת לשדה טוב, אבל אחרי שנחתנו, ממש התגלגלתי על הרצפה כשראיתי את מסוע המזודות בשדה דוב. וזה לא נגמר בזה, הרכב עם המזודות שבא מהמטוס, שכח לסגור את הדלת, ופיזר פה ושם על הדרך כל מיני מזוודות ותיקים, וכשעשה רוורס לכיוון צד ההעמסה של המסוע, כמעט דרס אחת. מה אני אגיד לכם, הייתי בטוח שאני נמצא בסצנה מסרט מצוייר. זוגתי (שתחיה) אספה אותי הביתה. וזהו, נגמר הטק אד וצריך לחזור לעבודה.

לכל הפוסטים שלי בנושא TechEd 2010 Eilat.

הבוקר של היום השני התחיל במפגש של כל המרצים במסלול ALM לקראת הרצאת הפתיחה של צביה. זה היה מפגש שאף מרצה לא פיספס, כי צביה אמרה שמי שלא יגיע, לא יקבל מתנות לחלק למשתתפים. אז כולם הגיעו.

אחר כך התחיל המסלול וצביה נתנה את הרצאהת הפתיחה, כבר כתבתי על כל ההרצאות במסלות ALM קודם אז לא אחזור על עצמי כאן.

מאחר ואני כבר שמעתי את ההרצאות של המסלול בחזרה הרשתי לעצמי לברוח מההרצאה כדי להכנס להרצאות אחרות.

ביקרתי בהרצאה של גיסון זנדר, שהיתה די קרוב, אבל כיאות לסגן נשיא, היא היתה יותר מדי שיווקית לטעמי, אז פרשתי די מהר.

נכנסתי קצת לשמוליק גודלשטיין, שהיה בעננים, משום מה לא מצאתי את עצמי שם (שמוליק זה לא אתה, זה אני) אז פרשתי.

המשכתי הלאה וראיתי קצת את ליאון ליגליבן, וגם שם לא מצאתי מרגוע לנפשי. 

המשכתי להרצאה הבאה, וממש לפני שנכנסתי אליה, יצא ממנה בסערה אלכס גולש, כשהוא נסער כולו. נתתי לו מים והרגעתי אותו, ושאלתי אותו מה קרה, והוא סיפר לי שהמרצה עיצבן אותו, בגלל שהוא דיבר שטויות. מה לעשות, אלכס הוא פרפקציוניסט, ועדיין לוקח את זה ללב.

מצאתי את עצמי חצי שעה מתחילת היום השני, מחוץ להרצאה, תוהה מה לעשות עם עצמי. היה לי ברור בשלב הזה, שקיבלתי אות משמיים, שאני לא אמור לבלות את היום הזה בהרצאות. אז הבנתי את הרמז והלכתי לבלות קצת במרכז החדשנות הטכנולוגי, אי שם בקצה השני של הטק אד.

הדרך למרכז החדשנות ארוכה ובדרך עצרתי לנוח בחדר הבלוגרים והעיתונאים. אמנם השנה הגעתי בתור מרצה, אבל מה לעשות אני עדיין כותב לפעמים. הסתבר לי שהגעתי בזמן ושעוד מעט מתחילה מסיבת עיתונאים עם דני ימין. אז נשארתי, ואפילו כתבתי על זה משהו.

אחר כך המשכתי במסע הארוך למרכז החדשנות, לאחר ההדגמה של ניר אתמול מול הקינקט, לא לקחתי סיכונים, ולא הצטרפתי לקבוצת המטורפים שעשתה כושר גופני ותנועות מוזרות אחרות מול ה XBox והקינקט בנסיון נואש לגרום לאווטר הוירטואלי שלהם להפסיד בכבוד.

היה כמה דברים מענינים באזור של החדשנות, בעיקר עניין אותי Windows Phone 7, ובטח אכתוב על זה פעם איל"ז. נזכרתי שוב שזוגתי (שתחיה) סירבה להצטרף אלי הפעם וכדי לא להיכנס לדיכאון ישר חיפשתי מישהי לחבק (ואם אפשר שתיים) וביקשתי שיצלמו אותי, כדי שאוכל להראות לזוגתי (שתחיה) כמה אני מתגעגע.

משם הלכתי לאט לאט לכיוון ההרצאה היחידה שאותה לא רציתי לפספס, על נושא ה HPC. אבל מה לעשות ובדרך מצאתי את עצמי ליד שלט שאומר מנהלת הארוע. חשבתי שזה יכול להיות רעיון נחמד, לראות פעם איך מנהלים ארוע. אז נכנסתי וראיתי את מרכז המחשבים של הארוע ואפילו כתבתי על זה משהו.

משם כבר היה ממש מאוחר אז הלכתי מהר להרצאה על נושא ה HPC ומה שהיה שם כבר כתבתי לכם.

לאחר ההרצאה עברתי דרך מרכז העתונות והבלוגים, ועוד הספקתי לתפוס שם את יורם ממרכז הפיתוח של מיקרוסופט בהרצליה, מספר לעיתונאים על פרויקט ה Out of the Box היחודי שלהם, שכבר הזכרתי אותו באיזה שהוא מקום.

משם הלכתי ל Ask the expert, ומתוך הארבעה שהיו בחרתי דווקא בזה שעסק בכלי הפיתוח (לא יודע למה). התישבתי על הבר והזמנתי כוס של יין לבן (ואני אסביר עוד מעט למה זה קשור לנושא). ואז ביקשו מאיתנו בנימוס לשבת קרוב יותר לפנל המומחים, אז קמתי והתישבתי בשורה הראשונה.

גיא הצליח לארגן נבחרת מרשימה של מומחים, למעשה כל מי שהגיע מארה"ב להרצות בכנס בתחום כלי פיתוח וענן היה נוכח. מימין לגמרי תמצאו את שי כהן, ובשמאל לגמרי את יוחאי קרייתי. גיא הכין כרטסת עם שאלות לפנל והתחיל לשאול את הפנל שאלות, שהיו בחלקם מכות להנחתה, ובחלקם לא. סך הכל תמהיל לא רע. המומחים לא הזיעו יותר מדי. אני ישבתי בשקט ושתיתי את היין, ובאיזה שהוא שלב הרגשתי תחושה קלה של ריחוף. זה היה הרגע שבו ניזכרתי בבעתה, שלא אכלתי שום דבר כל היום, מרוב שהסתובבתי ממקום למקום והיה מעניין. ולמי שלא יודע, לשתות יין לבן על קיבה ריקה, זה לא רעיון כל כך טוב, גם אם אתה לא נוהג.

בשלב הזה בדיוק גיא סיים את השאלות ופנה לקהל, ואני ישבתי בשורה ראשונה, ובדיוק הרמתי את היד לגרד את הראש. גיא משום מה חשב שאני רוצה לשאול שאלה ונתן לי את רשות הדיבור. אז שאלתי האם זה נכון שמיקרוסופט זונחת את Silver Light ואת C# ועוברת ל Java ול HTML5 בתור העתיד. אני לא בטוח, במחשבה שניה, שזו היתה שאלה שיפה לשאול מול גיסון זנדר, סגן נשיא בכיר במיקרוסופט. בעיקר לאחר שהוא התיחס כבר לנושא (בצורה מאד אנמית לטעמי). אז סגן הנשיא נאלץ לחזור ולהבטיח שוב, שהכל סתם אי הבנה, ושמיקרוסופט מחויבת ל Silver Light. אני חושב שכדאי שאכתוב פעם פוסט על הנושא הזה שהתקשוררת ועולם הפיתוח עסקו בו רבות בכל העולם.

לאחר המפגש של המומחים הלכנו כולנו לאכול ארוחת ערב, זה בכלל חידוש השנה, שאוכלים לפני ארוע הערב, במקום בארוע עצמו ואני לא החלטתי עדיין אם זה רעיון טוב או רע, אני נוטה קצת לכיוון שזה רעיון טוב. אז עלינו לאוטובוסים כדי לנסוע למסיבה. אני חייב לציין שברוב הטק אדים הקודמים לא הלכתי למסיבה. הסיבה היא שבדרך כלל הגעתי לטק אד עם זוגתי (שתחיה), והיה לה ולי יותר חשוב להסתובב בערב השותפים ולפגוש חברים ולקוחות, מאשר ללכת למסיבה. אז תמיד הייתי ממיר את הצמיד של המסיבה, בצמיד של ארוע שותפים. זה לא שהמסיבה לא טובה, אבל חלק מהמשתתפים בטק אד (ואני בתוכם), אינם שייכים לקבוצת הקלאברים.

השנה מסמר המסיבה היתה להקת משינה. אני נורא אוהב את משינה, אבל כשהם התחילו לנגן, אי אפשר אי לשמוע יותר אף אחד, אי אפשר היה לדבר, ולא נדבר על העוצמה מרנינת הבטן. אז יצאתי החוצה מהרעש. בחוץ יכולתי לשמוע את משינה, וגם להנות מהמוזיקה שלהם, ואפילו יכולתי גם לדבר עם אנשים בלי לצעוק. באיזה שהוא שלב הגיע אוטובוס, ואני ועוד המון אנשים עלו עליו לחזור למלונות. תהיתי מה קרה שכל כך הרבה אנשים עוזבים את המסיבה מוקדם. אז הסתבר שיש משחק ברצלונה נגד מישהו, ויש אנשים שכדורגל יותר חשוב להם ממשינה. מוזר. אז חזרתי לחדר, בדקתי שכל ההדגמות להרצאה מחר בבוקר עובדות, עברתי שוב על השקפים, והלכתי לישון מוקדם. לילה טוב טק אד, יום שני נגמר.

לכל הפוסטים שלי בנושא TechEd 2010 Eilat.

יום שני של קורס ה HPC, עשיתי את הטעות הקלאסית ושכחתי לכבות את הנייד כשהלכתי לישון. לקוח העיר אותי ב 3 בבוקר ואחר כך כבר לא הצלחתי להרדם. קמתי מוקדם, עבדתי קצת, ב 7:48 יצאתי לכיוון הכיתה. לא ירד גשם אבל היה קר ואפור, הגעתי לכיתה ב 8:03 כשאני מצלם כמה תמונות בדרך.

התקדמנו בחומר של הקורס, דיברנו על כל השיטת לעשות ריבוי נימים, החל מהמסורתיות וכלה במעבר ל Tasks. אחר כך עברנו למימשק המתכנת לשרת, בנינו ניהול עצמי של משימות וסיימנו במבוא ל MPI. הנושא של MPI לא היה לי מוכר, אבל הוא מאד קרוב לטכנולוגיות אחרות שבהן כבר השתמשתי בעבר, אז המיפוי היה יחסית פשוט.

באיזה שהוא שלב, באחת המעבדות, הראתי למרצה קיצור דרך טכני לפתרון בעיה, שהוא לא הכיר. הבחור זינק לתיק שלו בקריאות קרב, שלף ארנק, ולעיני כולם נתן לי שטר של דולר, כשהוא דופק אותו על השולחן, בתנועה שגרמה לרעש להישמע בחצי מהבנין. מסתבר, שזו דרך מקובלת באזור שלו, להביע הערכה. יופי נחמה, תאמינו או לא, סלק היה יותר לבן ממני. לא ידעתי איך לצאת מזה, בסוף עלה בדעתי רעיון, ביקשתי ממנו שיחתום על השטר, והבטחתי לו שאני אמסגר את זה, ואשים מעל השולחן שלי, כמזכרת מהקורס וממנו. מאותו רגע ואילך, השתדלתי לשמור על פרופיל נמוך, ולהסתתר מתחת לשטיח, בכל פעם שהוא התקרב אלי. להלן השטר עם החתימה.

בסוף היום פגישות עם חברים, אפילו הדלקתי נר שביעי של חנוכה. לילה שקט עבר על כוחותינו אבל ב 4:00 בבוקר התעוררתי ללא יכולת להרדם, מה שנקרא Jet lag מאוחר. אז התישבתי לעבוד קצת.

כשיצאתי מהמלון לכיתה ירד גשם, לא מבול כזה, אבל עדיין גשם. הלבשתי מעיל גשם עלי ועל התיק והלכתי בגשם כשאני שר (לא באמת). הגעתי לכיתה כשאני יבש לחלוטין והתיק קצת רטוב בחוץ, למרות הכיסוי שלו. שום נזק לציוד, אבל אני לא אוהב ללכת בגשם. אני שוקל ברצינות, בפעם הבאה שאגיע לאזור הזה, לשכור רכב, ולו רק בגלל מזג האויר הסגרירי ששורר פה תמיד.

בצהריים הטמפרטורות עלו, ושברו את השיא של הטמפרטורה לעונה. אמרו בטלויזיה שכבר הרבה שנים לא היה להם חום של 51 מעלות בעונה הזו (למי שלא יודע לתרגם מפרנהיט לצלסיוס, אז מדובר בטמפרטורה של 10 מעלות). בגלל החום הפעילו בכיתה את המזגנים (אני לא צוחק). מה אני אגיד לכם, תפסתי אמריקה.

היום השלישי הוקדש כולו ל MPI, תחום שהיה לי חדש ועכשיו כבר לא.  החלק המענין מבחינתי כמובן היה debugging של MPI. זו לא בעיה טרויאלית לדבג תהליך שרץ במקביל על 1000 מחשבים, וזה מחייב צורת עבודה שונה מהרגיל, ושימוש בכלים שונים ממה שרגילים. לשמחתי, היה כלול בקורס גם קטע על ETW ועל Tracing, וגם על כלים תיאורטיים לבדיקת נכונות תכנית, וגם כלים לאיחוד ומיזוג לוגים. גיליתי כמה כלים שאני לא מכיר. מצד שני היו כמה כלים שאני מכיר שהיו חסרים.

מאחר וכל הדברים האלה הם כלים שאני עובד איתם על בסיס יומי. ניצלתי את זמן המעבדה ואת זה שהיה לנו Cluster פרטי, כדי לעשות כמה דברים שלא היו רשומים בחוברת המעבדה. המרצה התגנב מאחורי תפס אותי על חם. עשיתי איתו הסכם, שהוא לא מביך אותי יותר בפומבי, ואני אראה לו מה בדיוק מה עשיתי. אז לאחר שכולם הלכו הביתה, נשארנו לשחק קצת (כמה שעות טובות) ועל כל טריק שאני הראתי לו ב Production Debugging, הוא החזיר לי במשהו מתקדם ב MPI. אני די בטוח שאני הרוחתי מהעיסקא הזו יותר ממה שהוא הרויח. אבל מה זה משנה, העיקר שהיה כף. כבר אמרתי לכם באיזה שהוא מקום שהמרצה הוא Joe Hummel ? ושהוא מקצוען ? אז אם יצא לכם להשתתף בכנס או בקורס שבו הוא מרצה, אל תפספסו אותו. 

חזרתי למלון בגשם רסיסים כזה, וישבתי לכתוב את ההרפתקאות שלי. המוח שלי נפוח מ MPI, ואני הולך לישון. לילה טוב רדמונד.

למי שתוהה מה לי ול HPC, אז כדאי שידע ש HPC זה אחד מתחומי ההתמחות שלי, כהמשך טבעי לכל נושא העיבוד המקבילי וטכניקות לניצול מיטבי של היע"מ. תאמינו או לא, זה מתקשר ישירות גם לענן של מיקרוסופט, שבקרוב יספק שרותי HPC לכל מי שמעוניין. נושא ה HPC עד כדי כך מעניין אותי שאני נסעתי השבוע לרדמונד, לעבור קורס HPC למפתחים (את האחרים כבר עברתי).

הגעתי לחדר ההרצאה ומצאתי מעט מאד משתתפים, שרובם מרפאל. מסתבר שנציג מרפאל יעלה לבמה בהמשך כדי לתת סיפור לקוח, וצוות שלם מרפאל בא כדי להשגיח עליו וגם לתת לו עידוד. טוב שבאו הרבה מרפאל, כי אחרת האולם היה ריק לגמרי. אני אישית חושב שנושא HPC מרתק, ועם המון פוטנציאל. אבל מסתבר שלא כולם רואים את הפוטנציאל כמוני.

מי שהרצה הוא דוקטור Torsten Langner מקבוצת התמיכה של HPC באירופה, שיושב בגרמניה. הוא סקר את המערכת ברמת Overview עם הרבה שיווק. לצערי הוא לא חידש לי הרבה בשלב הזה.

לאחר ההקדמה עלה על הבמה הבחור מרפאל, וסיפר על המערכת שמותקנת אצלהם, על השיקולים שהביאו אותם לבחור בה וקצת פיקנטריה על מה שעושים איתה. מבחינתי זה היה החלק המענין ביותר בהרצאה, כי תהליך הבחירה שלהם היה ממש לפי הספר.

לאחר מכן חזר לארסן לבמה והמשיך בסקירה מפורטת על מה חדש בגירסת R2 של המוצר ומה צפוי לעתיד. פה ושם מצאתי משהו אבל בגדול מבחינתי זו היתה נפילה.

ארגנתי לעצמי מלון על יד הקמפוס. אין לי משהו טוב לומר עליו, פרט לזה שהוא ממש קרוב. קמתי בבוקר, התחברתי לעולם, קצת דואלים ועבודה. ואחר כך הוצאתי את האף מחוץ לחדר וגיליתי שקר מאד שם בחוץ. לא משהו חריג כזה 2 מעלות (בתרגום מפרנהייט). אז התלבשתי חם, שמתי כובע צמר על הראש, שמתי את התיק החדש שקיבלתי ב TechEd באילת על הגב והלכתי קצת ברגל.

לקח לי 10 דקות להגיע לבניין 20, ולגלות שיש שם פקק תנועה של משתתפי קורסים בכניסה.

אז המתנתי בתור, נרשמתי, קיבלתי תגית ונכנסתי לכיתה עם השם המחייב שיקאגו.

המרצה הוא לא פחות מאשר דוקטור Joe Hummel, מהמומחים בתחום שמזמן רציתי לפגוש אותו. הוא כבר היה בארץ לפני כמה שנים להרצות בכנס אקדמי באילת.

התחלנו את היום הראשון, על הנושאים הטכניים שעלו בו אני הולך לכתוב בצורה רחבה יותר איל"ז אבל רק כדי לתת טעימה, להלן מרחה בידע שמומחה HPC בכלל ועיבוד מקבילי בפרט חייב לכסות כדי לבחור בדרך הפתרון הנכונה, כדי לפתו בעיה עתירת חישובים (השקף באדיבותו של דר המל).

סיימנו לקראת 17:00, אין נפש חיה ערה בארצנו אז הלכתי לפגוש ידידים.

למי שלא יודע אז אני נוסע לרדמונד להשתתף בקורס HPC. מי שלא יודע מה זה HPC, אני מבטיח שבאיזה שהוא שלב אני אכתוב על זה פוסט, ואולי אפילו יותר מאחד.

גיליתי קצת במאוחר בהתחשב בכמות הטיסות שעשיתי בימי חיי, שעדיף לנסוע לארה"ב בשעות היום, גם אם זה כרוך באבדן של יום עבודה, כי בעצם אנימרויח יום עבודה. בעולם המחובר של ימינו, לא משנה לך אם אתה יושב על כורסא במטוס או על כסא במשרד. כל מה שאתה צריך זה בעצם מחשב חסכוני מספיק, עם בטריה גדולה מספיק. זה שאתה מנותק מהרשת 12 שעות, זה לא סוף העולם, כפי שלמדו לפני זמן קצר כל מנויי סלקום (שאני נמנה עליהם).

אז מצאתי את עצמי קם ביום ראשון בשעה נורמאלית, שותה קפה עם זוגתי (שתחיה) ונוסע לשדה התעופה, יושב לי באולם ההמתנה בשדה, ועובד ללא הפרעות, ואז עולה לטיסת קונטיננטל 85 לניוארק, שיוצאת ב 11:15, כאשר אני כבר חיסלתי חצי יום עבודה. אני מגיע למושב שלי במטוס ומוצא שם את נועם שפר מסלע, הסיכוי למצוא במטוס מישהו שאתה מכיר הוא לא מי יודע מה. למצוא מישהו שאתה מכיר, במושב לידך, שנוסע גם כן לרדמונד, לקורס אחר, זה ממש השגחה אלוהית.

נועם הרבה יותר ותיק ממני בטיסות, הוא גילה לי שבמטוסי קונטיננטל יש חשמל (אמיתי כזה ממש 110V) מתחת למושב. אני תמיד שמח ללמוד דברים שאני לא יודע, יופי קונטיננטל, רשמתי לתשומת ליבי, חסר רק חיבור אינטרנט חופשי, ואני לא יורד מהמטוס שלכם. אז יצאתי מיד ממוד חסכון במחשב, התחברתי לחשמל, וניצלתי את עודף הכוח כדי לגמור להתקין ולבדוק את מערך ה HPC שבניתי לי על המחשב כהכנה לקורס. אמנם חמש מכונות וירטואליות 64 ביט שרצות בו זמנית על מכונה עם 4G זכרון זה לא מתכון מבטיח לביצועים, אבל לשמחתי הביצועים היו סבירים, וממילא המטרה כאן היא POC ולימוד תהליכים ולאו דווקא ביצועים. דרך אגב, לשקע הזה יש הגנה אוטומטית מצריכת חשמל מוגזמת והוא מנתק אותך אם אתה מושדך יותר מדי חשמל במכה אחת (לידיעת חברי וידידי פאבל ואלון)

אחד היתרונות לעבודה בטיסה טרנס אטלנטית, היא היכולת שלך לראות סרט או סדרת טלויזיה לפי בחירה בזמן שאתה ממתין למשל ש Visual Studio יגמור להתקין את עצמו. אז ראיתי כמה פרקים מאווטר מכופף האויר (המצוייר המקורי, לא הסרט). בערך שעברנו את גרינלנד נפלה מערכת התצוגה במטוס, ומישהו עשה לה Restart. כמובן שמייד שלפתי מצלמה כדי לצלם את המסך הכחול, רק שמשום מה הוא לא היה כחול אלא שחור, והיה שם ציור של פינגויין למעלה בפינה בזמן שהמערכת התניעה, עם המון שורות עם מילים מוזרות. מסתבר שהתעופפויות זה לא מחלה שאופינית רק למערכת חלונות.

מניוארק טיסת המשך של עוד כמה שעות לסיאטל. אני לא יודע אם סיפרתי לכם כבר פעם שאני שונא לטוס. בטח טיסות ארוכות כאלה. בשלב הזה כבר היה לי ממש כואב בחלק האחורי למרות שהקפדתי לקום כל שעתיים ולמתוח ולעשות התעמלות ליד השרותים. הגעתי למלון, התארגנתי לשינה, מחר ב 9:00 מתחיל הקורס. לילה טוב רדמונד.

כולם מסתובבים בטק אד כאילו תמיד הכל היה שם מוכן בשבילם תמיד. רוב המשתתפים לא מודעים בכלל לכמות עבודת הארגון והמטה שמסתתרים מאחורי ארוע בסדר גודל כזה. כשחלפתי לתומי בלובי של ההרודס, נתקלתי בשלט עם חץ לכיוון מרכז התפעול, ואמרתי לעצמי, למה לא, והלכתי עם החץ. באיזה שהוא שלב נתקלתי בקבוצת שומרים עם פנים קשוחות ומבט חשדני, שעמדו לפני דלת שרשום עליה הכניסה למורשים בלבד. ביצעתי את תרגיל עקיפה מספר 17 ונכנסתי. בפנים פגשתי כמה מכרים, ומה שיותר חשוב את רן לנדסברג, ושאלתי אותו אם הוא יכול להראות לי את המפלצת.

למי שלא יודע על מה אני מדבר, אז השנה מיקרוסופט הקימה בטק אד ענן פרטי כולל תשתית התקשורת. מדובר בקוי תקשורת סימטריים מהירים 260 מגה מהמרכז לשמונה מלונות שלא לדבר על הנמל והקישור לכל אולמות ההרצאות. מרכז מיחשוב עם 33 שרתים, שהכילו ביחד 1.2 טרה זכרון (כן זכרון Ram לא דיסק) פלוס עוד איזה 40 טרה שטח דיסק, עם עמידות ושרידות מלאה. המפלצת הזו הריצה מעל 200 מכונות וירטואליות, עבור כל התשתיות ועבור כל ההדגמות של כל ההרצאות. ואני לא מדבר בכלל, על תשתית התקשורת האלחוטית, שמכסה שטח גיאוגרפי ענק.

אז רן הכניס אותי לאולם שבו נמצא מערך השרתים הענק שמשרת את כל הארוע. אולם גדול, מרשים, רחב, וריק !!!!.

שתי הצנורות הגדולים שאתם רואים למטה, זה לא ביוב אלא מיזוג האויר ממזגנים חיצוניים (כן, זה קצת מצחיק). והארון הקטן שאתם רואים במרכז, זה כל מרכז המחשבים. כן, כל ה 33 שרתים, עם הדיסקים שלהם, כן, כל ה 40 טרה. אני מניח שכל מי שעוסק בתשתיות ותפעול של מרכזי מחשבים מודרניים, כבר רגיל לזה, אבל רוב המפתחים שאני מכיר די מופתעים לראות כמה זה קטן.

בואו ונציץ בחיה הזו קצת יותר מקרוב. למעשה מבחינת הגודל של הארון, היה ניתן לדחוף שם קרוב לשמונים שרתים, אבל מאחר והיו רק 33 שרתים, אז בשאר המקום דחפו את הדיסקים, וכפי שאתם רואים עוד נשארו 7U פנויים למעלה.

סתם כדי לארגן את הראש. כל שרת יכול להכיל לצורך העניין שני יע"מ-ים, שכל אחד מהם יכול להכיל שש ליבות, כך שארון כזה יכול להכיל כוח מיחשוב של 500 ליבות (ועוד לא אמרנו דבר על Hiper Threading שבעצם מכפיל את זה מעשית ב 1.3 בערך). המחיר לא בשמיים, אתה יכול היום להשיג יחידה 2U שכוללת ארבעה לוחות אם עם שני יע"מ-ים כל אחד (דהינו 48 ליבות) בפחות מ 20,000 דולר. הגרף היורד של מחיר ביחס לכמות ליבות זה אחת מהסיבות שאני קופץ בשבוע הבא לרדמונד, על מנת להשתתף בקורס לפיתוח עבור HPC.

למי שתוהה כמה כבלים צריך כדי לחבר 33 שרתים חזקים עם הדיסקים שלהם ביחד, אז ככה זה נראה מאחורה. סך הכל פרט לחשמל, יוצאים מהארון הזה שני כבלים לריכוז האינטרנט האזורי של אילת, וכבל אחד לארון הקטן שיושב בפינה שרובו ריק.

דרך אגב, הארון הקטן, זה שעומד בשקט בפינה מבוייש, הוא מפלצת קטנה בפני עצמה, והוא זה שאחראי על התמסורת בין מרכז המחשבים, לבין שמונה בתי המלון שהשתתפו בכנס (ועד נחזור אליו בהמשך).

מי שרוצה לראות את מסמכי התעוד המפורטים (עם מסמכי התכנון המפורט) של כל הקומפלקס התקשורתי הזה, אז הנה הם בשחור על גבי אדום על גבי אפור.

אני הרבה פעמים שואל את הסטודנטים שלי בקורסי ה Production Debugging שלי כמה מסכים יש בחדר שרתים שיש בו 100 מחשבים. הרבה מדברים איתי על KVM – ים וזורקים מספרים שונים ומשונים. האמת היא שבדרך כלל אין שם אף מסך, וגם לא KVM, אלא הכל מנוהל תוך שימוש ב RDC ממחשבים מרוחקים. אז כשיצאתי מחדר המחשבים הענק, הלכתי להציץ קצת על מערך הניהול. קטע ניהול השרתים היה לי מוכר אז התרכזתי בעיקר בקטע של התמסורת והתקשורת. פגשתי שם בחור נחמד מבזק, שהראה לי את מסך הבקרה של כל מערכות התקשורת של הארוע.

תשתית הניטור והבקרה של מערכות, הינה אולי הדבר החשוב ביותר שקיים בתפעול המערכות השוטף, וזה נושא שלא מוכר בכלל למפתחים. אני תמיד מסביר למפתחים, שהם יפתחו את הפרויקט שלהם שנתיים, אבל הוא ימשיל לחיות במחלקת התשתיות והתפעול עוד הרבה שנים אחרי שהם ימסרו אותו ללקוח (המספר המקובל הוא שבע שנים). מה שמוליך תמיד לשאלה, מה עשית בזמן תכנון ופיתוח המוצר, על מנת לעשות את החיים של אנשי התשתיות קלים יותר, גם באופן כללי וגם במקרה של תקלה. אני שם את כל הנושא הזה תחת הכותרת של Instrumentation. נורא קשה לי לדחוף את הנושא הזה בארגונים, בגלל חוסר שיתוף הפעולה המסורתי בין מחלקות הפיתוח למחלקות התפעול.

מאחר ומערכת הניתור והבקרה שהותקנה בארוע, הופעלה עם כל היכולות של שימור לוג היסטורי, ביקשתי לחזור אחורה בזמו לאותה דקה שבה גילה נועם קינג שהוא לא מסוגל להתחבר לData Center. תוך שניות היינו בתוך הלוגים של הארוע בנקודת הזמן שהוא קרה.

אז נועם, אני לא יודע אם זה כל כך משנה לך, אבל מישהו במלון הילטון, בעט בטעות בכבל, שמחבר את הארון הקטן והמבוייש בפינה של חדר השרתים, אל המקבילה שלו במלון הילטון. השם המקצועי למי שעושה את זה הוא Cable monkey. התוצאה, ניתוק מיידי של ה Data Center מהרשת הפיזית (והאלחוטית) של מלון הילטון. מבחינת המשתמש הסופי, שמחובר לרשת הפיזית (אני מדבר עליך נועם) הכל נראה עובד, כל הרשתות מתפקדות, כל האורות ירוקים, ה WiFi עובד, רק דבר אחד אין, קשר ל Data Center. ישמח אותך בוודא לדעת שהתקלה אובחנה ברגע שהיא קרתה, היא הפעילה אזעקה. לקח לאיש תחזוקת הרשת שלוש דקות להגיע לארון המדובר בהילטון, עוד כמה דקות כדי לגלות מה בדיוק קרה שם, לאתר את התקלה ולחבר את הכבל מחדש. החיבור ל Data Center התחדש כדקה אחרי זה. לך זה כבר לא שינה דבר, כי שראית שלא עובד דרך הפיזי, עברתה ל WiFi וכשזה לא הצליח התחברת דרך הרשת הסלולרית, שלמזלך שנכנסה לרשת התקשורת של ה Data Center מנקודתחיבור אחרת, וכך הצלחת לסיים את הדמו (קצת חיוור ומזיע) בהצלחה מלאה.

כמה נקודות מענינות מהתחקור של הארוע כפי שהוצג כאן. קודם כל זו דוגמא יפה למערכת שיש בה Instrumentation מובנה. אין כמעט מערכת חמרה שאין לה את היכולות האלה. רק בתחום התכנה מדלגים על זה. וחשוב לציין שניתן להוסיף את היכולות הללו בכל יישום שנכתב לסביבת Enterprise, בתקורה ממש זניחה לתהליך הפיתוח. בנוסף הארוע הזה הוא גם דוגמא יפה לזה ש Instrumentation מקטין את ה Down Time של מערכת נופלת, כי אתה יודע מהר מאד מה קרה, מה שנותן הצדקה תקציבית מלאה, לתקורה הזניחה של הוספת הדברים האלה בזמן הפיתוח.  תוסיף לזה שהיכולת לדעת בזמן אמת שיש בעיה, ולא רק אחרי שהמשתמש מצלצל להתלונן, היא דבר שבר חינם, ברגע שאתה בונה את תשתית ה Instrumentation במוצר. וכפי שיודע כל מי שישב פעם ב Help Desk, יש הבדל עצום, בין לקבל טלפון מלקוח שאתה כבר יודע מה הבעיה שלו, לבין לקבל טלפון מלקוח, שאין לך מושג ירוק מה קרה אצלו. אבל אני סתם מקטר לכם, לך תשכנע את הלקוח לדרוש את זה מהמוצר המפותח וגם לשלם על זה בטיעון האבסורדי שזה יחסוך לו כסף בעתיד, זה חסר סיכוי.

למסיבת העיתונאים הזו נקלעתי די במקרה, אבל בכלל לא הצטערתי על זה. קודם כל פגשתי את יניב פלדמן, שברגע ששמע ממני שבשבוע הבא אני ברדמונד לקורס HPC, ישר סחט ממני כתבה ל NewsGeek על מה זה HPC.

אחר כך הסתבר לי שהתכנית של מסיבת העיתונאים דווקא מעניינת, חוץ מדני ימין יש לנו את ברוך גינדין מגארטנר, את ניר חגשורי המייסד של TicTacTi ולסיום אדן שוחט מגנסיס אז בכלל היתה לי מוטיבציה להשאר.

דני ימין פתח. זה לא היה דני ימין של מליאת הפתיחה, אלא דני ימין אחר לגמרי. מדויק, טכני, ברור, לא שירים דיגיטליים, אלא מסרים ברורים ומדויקים של מה יש, ולאן מיקרוסופט הולכת. בדיוק מה שצריך לומר (לדעתי) במליאת פתיחה של כנס מסוג של טק אד. ממש חבל שאת כל מה שהוא אמר במסיבת העיתונאים,  הוא לא אמר במליאת הפתיחה.

אז להלן תקציר. דני התחיל ברשימת מלאי של מה יש לנו בכנס (3000 משתתפים, 18 מסלולים וכו') ואחר כך עבר לתנופה בשוק ההיטק,כאשר המיחשוב הוא התשתית שעליה מבוססת הצמיחה ועל מה המשמעות של כל זה למיקרוסופט ישראל (הרבה כסף).

דני דיבר על ההשקעה העצומה (קרוב ל 10 מיליארד דולר) של מיקרוסופט במחקר ופיתוח (אל תנסו אפילו להשוות את זה לכמה מדינת ישראל משקיעה במו"פ), ועל הקשר של מיקרוססופט לאקדמיות ומכוני המחקר בעולם. על המיקוד של מיקרוסופט ישראל לשנים הקרובות, על הנפיצות של המוצרים של מיקרוסופט במשק ועל החברות במשק שמשתמשות בטכנולוגיות מיקרוסופט כאיסטרטגיה.

הוא דיבר על ההצלחה של Windows 7 ושל Office 2010 (בעיקר בארגונים אבל לא רק), על הקטר של הוירטואליזציה. על הגמישות שנותן הענן למי שמשתמש בו. למה מיקרוסופט משקיעה בנושא הענן הזה כל כך הרבה, ולמה מה שמיקרוסופט מציעה בתחום הענן, שם אותה במקום הראשון מול המתחרים.

משם הוא עבר לסקירה מהירה של שרותי הענן לצרכנים פרטיים, ושרותי הענן לארגונים, וסגר בהשואה מול המתחרים עם דגש על נקודות החוזק של מיקרוסופט בתחום. לקינוח דני סקר את החדירה הגבוהה שיש לנושא הענן בישראל עם מספרים מהשטח (עם די הרבה גאווה ודי בצדק). 

אני לא אחזור על עצמי, אבל חבל שחלק גדול מזה לא היה במליאת הפתיחה.

אחרי דני עלה לבמה ברוך גינדין, מקבוצת גארטנר. תמיד מעניין לשמוע את גארטנר וברוך הציג כמה נקודות מענינות לגבי מה קורה בשוק כיום, עם דגש קל על איפה מיקרוסופט נמצאת בשוק הזה יחסית לאחרים, במבט מבחוץ של גוף גלובלי שחוקר את כולם.

היו כמובן הרבה גרפים מעניינים, וניתוחי מגמות. אבל השקף המעניין ביותר מבחינתי (ובטח מבחינת מיקרוסופט) היה דווקא השקף שהסביר, שלדעת גארטנר, רוב הארגונים יעדיפו להחזיק את המקל משלושת קצותיו ולהנות גם מענן חיצוני וגם מענן פנימי וגם מתשתי IT רגילה עם יכולת גמישה לתמרן ביניהן. מה שברוך לא אמר (מן הסתם בגלל שגארטנר הוא גוף אוביקטיבי) זה שהצפי הזה, שם את מיקרוסופט במיקום מעולה, יחסית לכל המתחרות שלה, בגלל ששם בדיוק נמצא היתרון היחסי של מיקרוסופט.

אחרי ברוך עלה ניר מ TicTacTi והראה מה הם יודעים לעשות (פרסומת על גבי משחקים) ולמה הענן של מיקרוסופט פתר להם המון בעיות, ואיפשר להם לפרוץ קדימה וחזק, מבלי להחזיק גוף IT גדול וכבד, כפי שנדרש מסוג הפעילות של החברה שלהם. זה דוגמא קלאסית לסוג פעילות עיסקית שבו לענן של מיקרוסופט יש יתרון משמעותי, וגם הפתרון שהוצג וגם אופי הפעילות שלהם, הוא ממש דוגמת בית ספר, ומתאים כמו כפפה ליד, למה שמיקרוסופט עושה בענן.

לסיום עלה אדן מגנסיס פרטנרס והסביר מה לקרן הון סיכון ולענן של מיקרוסופט. מסתבר שבאחד מהמודלים המענינים ביותר של השקעות של הון סיכון, המודל שבשבילו הם פתחו קרן הון סיכון חדשה, הרעיון הוא להשקיע בחברות בשלב מאד ראשוני, ששם חשוב מאד (בין השאר) ה Time to market. ואז אם אין לך מערכת IT כבדה להקים, אתה יכול לצאת עם המוצר לעולם מהר, ובעלויות ידועות מראש, שזה פרמטר חשוב בהחלטה של קרן הון סיכון להשקיע, כי זה מקטין בצורה משמעוית את הסיכון בהשקעה, ומאפשר (בכל האכזריות) לחתוך בהפסדים מהר יותר, אם ההזנק לא מצליח.

אחר כך עברנו לשו"ת כאשר השאלה הכי מעצבנת שנשאלה, היתה למה הציגו את הקינקט במליאה, אם עדיין אי אפשר לקנות בארץ XBox רשמי אלא רק דרך השוק האפור. בקיצור היה מעניין