הפעם למוד נסיון יצאתי מהביית מוקדם, ואכן הצלחתי להגיע לשם שינוי ברבע ל 9, דהינו רבע שחה שלמה לפני הרצאת הפתיחה של המליאה. חידוש משמעותי בארוע הפעם היה שלא היינו צריכים לשלם עבור החניה. בפעמים הקודמות תמיד שילמתי על החניה, ובסוף שיצאתי מהארוע לא היה אף אחד שבדק אם באמת שילמתי ביציאה, והרגשתי שאני פראייר. דבר אחד בטוח, הפעם אני לא אצא פראייר.

קודם כל נרשמתי, קיבלתי תג, היה מהיר מאד, אפו על היעילות). יצאתי חזרה לשמש כדי להיטען בקופאין (מצטער אבל היה לי בילוי לילה עם קרוב ל 100 Dunp-ים, שחלקם הגדול דרש יחס אישי, ונהניתי מכל רגע עד כדי כך, שלא שמתי לב איך הזמן עובר).

גילית שיש מעבר לקפה וארוחת בוקר גם אזור זולה (עבור הגיל הרך ווחילינו האמיצים, וכל מי שחושב צעיר). לאחר שמיצית את הקפה (וגם מיץ תפוזים דליל אחד) נכנסתי לאזור התצוגה של השותפים. נזהרתי לא לאכול שום דבר, כי מנסיוני האישי, לאחר שאני אוכל משהו רמות האנרגיה שלי יורדות לאפס ואני נרדם כמעט מייד  (גם אם אני אמור להרצות, מה שנחסך ממני הפעם).

נכנסתי פנימה לאזור תערוכת השותפים, פגשתי שם את כל הפרצופים המוכרים. לא יאומן כמה שותפים שעוספקים בהדרכה יש למיקרוסופט, מרוב מדדריכים לא רואים את שותפי הפיתוח. הסתובבתי ואמרתי שלום לכולם.

המליאה התחילה באיחור אופנתי של חצי שעה. תפסתי מקום בשורות הראשונות וחיכיתי לפתיחה. מה אני אגיד לכם, היתה פתיחה מהממת, עם LSD (למי שלא מכיר Lusy in the sky with diamonds של החיפןושיות) את הרקע הפסיכודלי עיטרו שלישית רקדניות שעשתה כל מיני בדיקות לכוח הכובד.

ואז עלתה לבמה שלי לינור והתחלנו בקטע המקצועי, אבל זה כבר דורש Post נפרד.