November 2008 - Posts
הנושא של החוק החדש למניעת דואר זבל זכה לקצת הד בתקשורת האלקטרונית בשבועות האחרונים. כנראה שכמות הבקשות לאשר קבלת דואל, שנשלחו מכל מיני גופים, שניסו איך שהוא להתאים את עצמם לדרישות הלא לגמרי ברורות של החוק, הגיעו גם לעיתונאים.
כל מי שעקב אחר הפוסטים שלי בנושא, יודע שדעתי אינה נוחה מהניסוח המעורפל והבעיתי של החוק, שבסופו של דבר, לא משפיע יותר מדי על שולחי דואר הזבל המקצועיים, אבל לעומת זאת, מכניס את כל מי ששולח דואר לרשימות תפוצה של לקוחות קבועים, לסחרחורת של אי ודאות תחוקתית.
אני רואה את זה כמחמאה שעו"ד יונתן קלינגר, שזכור בוודאי לרוב הבלוגרים באתר הזה, בגלל ההרצאה המצוינת שלו בנושא זכויות יוצרים, במפגש הבלוגרים מלפני זמן מה, מסכים עם חלק גדול מהביקורת שלי וטוען שהמטרה העיקרית של החוק היא לספק יותר עבודה לעורכי דין.
הרגיזה אותי מאד ההצעה של חבר הכנסת משה כחלון מהליכוד, שניסה לדחוף את החוק למחסן ברגע האחרון. כבר העליתי באחד מהפוסטים הקודמים את התיאוריה הקונספרטיבית (שאין כל קשר בינה לבין המציאות כמובן), שהיו גורמים אינטרסנטיים, שדאגו להתערב בדייוני וועדת הכנסת שדנה בחוק, ניצלו את חוסר הידע הטכני של המעורבים, ודאגו לכך שהניסוח של החוק יהיה כל כך בעייתי. אתם מוזמנים להסתכל במה שכתב על זה הבלוגר אפי פוקס. למי שיש את הכוח והסבלנות לחקור ולהגיע אל האמת המוחלטת (שהיא כידוע לכל מינוס אחד). הרי היא כתובה כולה בפרוטוקולים של כל ישיבות ועדת החקיקה של החוק האומלל הזה (שיש בו למרות הכל כמה נקודות בודדות של אור). להלן קישור ישיר לדיון הראשון, לדיון השני, לדיון השלישי, לדיון הרביעי, לדיון החמישי ולדיון השישי. לא יאומן לכמה אינטרסנטים וקבוצות אינטרס, יש אינטרס לזבל לנו את החיים, ולמנוע מאיתנו את ההגנה מפני דואר הזבל. אם לא היה מדובר בנו כולנו שסובלים מהתופעה הזו, זה היה אפילו יכול להצחיק.
אני מודיע בזאת רשמית לאזרח בנימין נתניהו, שאם הח"כ משה כחלון יהיה מועמד לכנסת הבאה מטעם הליכוד, אני לא מתכוון להצביע לליכוד בבחירות הבאות (ואני לא אומר בזה שאני כן אצביע לליכוד אם הח"כ הנ"ל יזרק מהרשימה, אבל לפחות אני לא אפסול את זה על הסף). דרך אגב, אני לא מביע פה דעה פוליטית, אלא דעה טכנית. כל מפלגה שמשתפת פעולה עם תעשיית הדואר זבל, היא מוקצה וטאבו מבחינתי.
אבל כל החוק הזה לא שווה כלום, אם בסופו של דבר אף אחד לא יאכוף אותו. אני סקרן לדעת מתי תוגש התלונה הראשונה למשטרה, מה תהיה התגובה של המשטרה, מה יעשו עם זה בפרקליטות, ומה תהיה התוצאה הסופית של המשפט. לצערי, אנחנו לא מצטיינים בארץ הזו באכיפה, ומבחן התוצאה הוא מה שחשוב בסופו של דבר.
כולם בלחץ בגלל כניסתו הקרובה לתוקף של החוק החדש למניעת דואר זבל. כולם חוץ מהספאמרים האמיתיים, שברור להם, שלחוק אין השפעה רצינית עליהם.
החוק מגדיר במפורש את התהליך לקבלת הסכמה מהנמען ומאפיין לגבי ההסכמה הזו כמה פרמטרים. הצרה היא שלא כל אלה ששולחים עכשיו לכולם בקשה לקבלת אישור, מודעים לדקויות (או לחילופין מעדיפים להתעלם מהם, שזו טעות שיכולה לעלות להם ביוקר).
ניקח לדוגמא את הדואל בקשה לאישור הבא שקיבלתי לפני כמה ימים, נסו לנחש מה לא בסדר בו ?
לקוח נכבד ב 1 בדצמבר נכנס לתוקפו תיקון מספר 40 לחוק התקשורת (דואר זבל)
מידי פעם חברתנו שולחת מחירונים ועידכונים
באם אינכם מעוניינים לקבל דיוור מ**** אבקשכם להשיב למייל זה ותוסרו מרשימת התפוצה
במידה ולא השבתם למייל זה נראה בכך הסכמה מצידך לקבלת הודעות מ****
מסיבות מובנות מחקתי את שם החברה. אבל מאחר וקיבלתי יותר ממכתב אחד בסגנון הזה. המכתב הזה די מייצג. מה לא בסדר במכתב הזה אתם בוודאי שואלים ? מסתבר שהדבר הכי חשוב בחוק לא בסדר במכתב הזה. המכתב הזה והאישור המשתמע ממנו, פשוט אינם עונים לדרישות החוק.
על פי החוק, הבקשה של הנמען צריכה להיות אקטיבית (Opt-in) ולא פאסיבית (Opt-Out). כלומר, הנמען צריך לאשר במפורש שהוא רוצה לקבל את הדואר מהשולח, ולא לאשר במשתמע, שאינו מתנגד לקבל את הדואל (ובטח לא לאשר במשתמע בזה שהוא לא אומר במפורש שאינו מעוניין לקבל את הדואל). אם יש מילה טובה אחת שאפשר לומר על החוק הזה, זה בדיוק הנקודה הזו, שהנמען חייב לאשר במפורש ולא במשתמע.
שימו לב, שנובע מהדרישה הזו של החוק, שמתן כתובת דואל באתר אינטרנט, אינה מהווה הסכמה מפורשת לקבלת דואר (גם אם רשום באתר במפורש שבזה שאתה לוחץ על הכפתור אתה מביע את הסכמתך). מפני שכל זב דם ומצורע יכול לדחוף לאתר כתובות דואר של כל מי שהוא רוצה, ואין בכך הוכחה שאותו נמען אכן ביקש להצטרף לרשימת התפוצה.
מעניין גם שמשלוח דואל מהדואל שלך, אל ספק המידע, עם בקשה להצטרף לרשימת התפוצה, לא מהווה אישור מפורש. והסיבה היא בגלל שכל זבלן, יכול לשלוח דואל בשמך, למרות שלא אתה שלחת את הדואל, כי להזכירכם (אם הספקתם לשכוח), שדה השולח בדואר אלקטרוני הוא שדה "רך" הניתן לשינוי בקלות.
הדרך היחידה הנכונה לקבלת אישור מהנמען כרוכה בתהליך של Two Phase Commit ממש כמו במסדי נתונים.
א. ספק המידע שולח לנמען דואל שבו הוא מבקש את הסכמתו לקבלת הדואל מהרשימת תפוצה. היוזמה יכולה להיות פעם אחת סתם ככה, ללא צורך בהסבר למה (אבל רק פעם אחת). או כתוצאה עקיפה או ישירה מזה שהנמען יזם את הבקשה לקבלת המידע, בזה שנרשם באתר האינטרנט של הספק, שלח דואל אל הספק, או בכל דרך אחרת (איש המכירות הכיניס אותו למאגר). הדואל לנמען חייב להכיל סימן זהוי אישי יחודי המאפשר לזהות שזה באמת הדואל שנשלח לאותו נמען.
ב. הנמען שולח Reply על אותו דואל עם הסימן זיהוי האישי היחודי, מהדואל שאליו נשלחה הבקשה, שבו הוא מאשר את הסכמתו לקבלת המידע.
כל תהליך אחר (פרט לחתימה אצל נוטריון או משהו כזה), לא מבטיח חוקית, ובצורה הקבילה בבית משפט, שהנמען הוא באמת זה שביקש להצטרף לרשימת התפוצה. כל תהליך אחר, לא נותן לבעל רשימת התפוצה, הוכחה קבילה בבית המשפט, שהנמען אכן נתן את הסכמתו המפורשת לקבלת הדואל מרשימת התפוצה.
גם התהליך הזה לא מושלם, כי מעבר לתהליך, יש גם דברים נוספים שבעל רשימת התפוצה חייב לעשות, על מנת שיהיה מסוגל להוכיח בבוא העת, ששהבקשה של הנמען אותנטית. כמו למשל, אסמכתא שהדואל אכן נשלח לנמען, ושדואל התגובה אכן התקבל מהנמען, וזאת תוך פרק זמן סביר (וזה לא פשוט כמו שזה נשמע).
מיותר לציין, שאם הנמען לא הגיב תוך פרק זמן סביר, אסור על פי החוק, לבעל רשימת התפוצה, לשלוח אליו דואל תזכורת או דואל נוסף כלשהוא, כי זו כבר עבירה על החוק. כי על פי החוק, בזה שהנמען לא הגיב, הוא בעצם אמר במפורש שהוא לא מעוניין (כמו שכבר אמרתי, אחת מנקודות האור הבודדות בחוק הזה).
כשליאור צורף עושה מסיבת עיתונאים אני תמיד בא, כי ליאור, אני לא צריך לספר לכם, זה משהו אחר. הפעם התרוץ לפגוש את ליאור היה השקת חטיבת ה Online שהוא סמנכ"ל השיווק שלה והכרזה על הדור החדש של Windows Live.
יש לי הרבה מה לספר למי שמעוניין על מה שניתן לעשות כיום עם מערכת ה Live. ואני לא מתכוון רק כמשתמש. מיקרוסופט פתחה את כל הפרוטוקלים והתעוד של המערכת הזו לציבור. הרבה הרצאות ב PDC הוקדשו ל Live Framework, והיכולת שלך כמפתח להתחבר למערכת, הופכת אותה לגן עדן למפתחים.
הדבר הכי חשוב אולי לדעתי, זה שהשרות מושק כאן ובעוד 56 מדינות בו זמנית, כאשר כל השרותים של Windows Live (כמעט), זמינים למשתמש הישראלי בעברית. אני לא רואה בזה משהו שולי. אני כותב בלוג בעברית, לקהל הישראלי. שפת התקשורת של רוב האוכלוסיה בארץ היא עברית. ואני תמיד אפרגן לכל גוף שמוכן להשקיע את הזמן והכסף הנדרש להתאמה שפתית ותרבותית של המערכת לעברית.
הנושא של רשתות חברתיות ושל שיתוף מידע עם כל הכלים והרשתות החברתיות, מה שנקרא מש, ו Web2.0 (ועוד כמה זימזומילים), זה עולם ורטואלי שלם, שבו רשתות חברתיות שלמות, עם מליוני משתמשים, קמות ונופלות בתהליך אכזרי של טרנדים אופנתיים. למיקרוסופט יש כבר נוכחות חזקה בעולם הזה ולא נראה שהיא הולכת להעלם משם אלא רק להמשיך ולהתפתח בעולם הזה.
את המסיבה פתח עדי אייל מנכ"ל חטיבת ה Online, שהמצגת שלו היתה לפי הנדרש והמצופה כולה Online (עם שימוש מאסיבי ביכולות ה Zooming שך SilverLight). עדי הקדיש את הזמן לאספקטים השונים של העולם המתוקשר והמחובר וההשפעה של זה על עולם הפרסום כיום. עדי גם לא שכח לציין את השקעה העצומה של מיקרוסופט בתשתית הזו (שיבורכו) ועל הפוטנציאל העיסקי לשיווק ומכירות דרך המערכות הללו (המחיר שהאזרח הממוצע צריך לשלם בחשיפה לפרסומות).
אז מה זה Windows Live ? לך לאתר http://www.windowslive.com/Home ותסתכל בעצמך. את הפרטים הקטנים (והחשובים) הציג כמובן ליאור צורף עם לוח זמנים לחוץ של 25 שרותים תוך 25 דקות (קטן על ליאור).
נתחיל בזה ש Hotmail לא מוגבל בשטח ופתוח לכל שרותי הדואר (כן גם ל gmail). ומשולב טבעית ב messenger וגם בדיווח חי ממה קורה כרגע אצל כל החברים שלך ברשת החברתית שלך. בנוסף יש גם DiskOnKey ברשת (מוגן ומוצפן). שיתוף קבצים מסוגים שונים ברשת החברתית, אלבומי תמונות, סרטי וידאו, מוזיקה ועוד. יש קישור פתוח מהמערכת גם לכל המתחרים בשטח כמו פליקר. יש גם דברים שנשאבו ממש מפורטלים של SharePoint Service, כמו למשל להקים תוך שניות אתר לארגון מסיבה, או אתר יעודי אחר לקבוצות עניין. כמובן לא לשכוח את Myspaces.
אתה מקבל גם דף מרכז שמכיל את כל המידע ברשת החברתית שלך שמקושר גם לרשתות חברתיות אחרות (אלה שאיתם יש למיקרוסופט הסכם שיתוף פעולה). רשתות עולמית כמו טויטר, פליקר ועוד כמה ורשתות ישראליות כמו אתר מקושרים ואתר חברה החדש.
דרך אגב, זה לא רק למערכות ה Online, אלא גם לתוכנות שאתה מוריד אליך כמו למשל Messenger, או Photo Gallery עם יכולות שיפור ותיקון תמונות, Windows Live Writer בעברית ועם יכולות טעינה של וידאו מכל מקום (כולל Utube) ואפילו Movie Maker.
רק בסוף המצגת בשלב השאלות היה מי שהעלה את נושא ה Live Services והיכולות החדשות (שזמינות כרגע רק כביתא) עם ה Live Framework שהוכרז ב PDC. המצגת היתה לעיתונאים ולכן לא דיברה על היכולת הרבות שהמערכת הזו נותנת למפתחי ישומים בגלל שהממשק שלה פתוח לציבור, וחבל.
כמה תמונות (איך אפשר בלי יוסי תאגורי, ששלח לליאור הודעה באמצע המצגת, על מנת להוכיח לכולם שהמערכות באמת Online):
הערב קפצתי למפגש קבוצת המשתשמים של אבטחת יישומים (Application Security) לשמוע את ארז מטולה מסביר איך פורצים את דוט נט. את ההרצאה וכל דוגמאות הקוד ניתן למצוא כאן.
איך שהגעתי הלך לי המצב רוח. מסתבר שבאותו יום ובאותה שעה ליאון לינגליבן הרצה על IIS7 בקבוצת המשתמשים של מפתחי קורי העכביש (Web Developers). מאד מרגיז אותי שיש שני מפגשים של קבוצות משתמשים שונות באותו יום ובאותה שעה. פיתוח ב Web מעניין אותי וגם אבטחת ישומים מעניין אותי. למה אני צריל להיכנס לדילמה בנושא ? יש תשע קבוצות משתמשים למפתחים ועוד כשמונה שמיועדות לאנשי IT סך הכל 17 קבוצות פעילות פחות או יותר. יש לפחות 20 ערבים בחודש. למה אי אפשר לחלק את ימי השבוע בין הקבוצות השונות כך שלא יהיו התנגשויות ? מי שעוסק ב ALM לא יתעניין אך פעם ב Windows Client ? מפתחי Web לא מתענינים באבטחת ה Client ? אני מבקר בהרבה קבוצות משתמשים ואני פוגש הרבה חברה שחברים ביותר מקבוצת משתמשים אחת. אני אשמח מאד אם כל מנהלי הקבוצות ישבו ביחד ויתאמו יום חודשי קבוע לכל קבוצה ללא התנגשויות.
לגבי ההרצאה של ארז. תנאי הבסיס של כל התהליך הוא שתהיה לך גישה למחשב בתור מנהל מערכת. אני מאד ביקורתי בנושא הזה, כי הטענה שלי היא שמרגע שלמישהו יש הרשאות מנהל מערכת, הקרב הסתיים, ונשאר רק לספור את הגוייות. איך בדיוק מתעללים בגוויות, זה כבר נושא שהרבה פחות מעניין אותי. אני לא מזלזל בחשיבות ענף המחקר הזה, אבל בהסתכלות שלי, הקרב כבר הוכרע. מבחינה זו מה שתאר ארז, זה עוד שיטה להחדיר Root Kit במערכת, שהחידוש שלה הוא שימוש בתת המערכת של הדוט נט לצורך העניין.
אלא שהבעיה במה שתאר ארז הרבה יותר חמורה ממה שנראה במבט ראשון. מה שהוא תיאר זה רק סימפטום לבעיה משמעותית הרבה יותר. מסתבר שמיקרוסופט, שבודקת מאד בדקדקנות, כל יישום שרץ במערכת הדוט נט. לא בודקת בכלל את הדוט נט עצמה.
הכלי החשוב ביותר לאבטחת תחום ויכולת הפעולה של יישומי דוט נט, הוא Code Access Security או בקיצור CAS. זה כלי חזק יותר ממנגנון האבטחה הרגיל של מערכת ההפעלה, והוא נותן יכולת ביקורת ומניעה טובה מאד למנהלי מערכת. שימוש ב CAS מאפשר למנהלי מערכת להבטיח ולוודא שהיישום הדוט נטי לא יחצה את גבולות ארגז החול הוירטואלי שבו הוא מורשה לפעול. זו מערכת יפיפיה, עם מעל 18 מימדים שונים, המאפשרת לך להגדיר גבולות פעולה וגיזרה מאד מדויקים.
הבעיה היא שגם אם תפעיל את המדיניות המחמירה ביותר של CAS בארגון שלך, זה באמת יגן על היישומים שאתה מריץ. אבל אם מישהו מזפזף לך את הדוט נט עצמה, ומשנה למשל (כמו שעשה ארז) את mscorlib.dll בכבודו ובעצמו ומוחק לו את החתימה. ה CAS לא יעצור את זה, כי מערכת הדוט נט לא בודקת את עצמה.
זה מאד לא צפוי, כי אם מישהו ינסה לשנות משהו ב DLL של היישום שלו, ו CAS מופעל, המערכת תגלה את זה מיד ותחסום את היישום. אבל אם תתעלל ב DLL - ים של הדוט נט עצמה, CAS לא יגלה את זה.
ישבתי עם ארז בתום ההרצאה וניסינו טכניקות CAS שונות כולל כזו עם Policy שעצר את כל ישומי דוט נט שהיו לו על המכונה. אבל זה לא הפריע לדוט נט לטעון mscorlib.dll לא חתום ופרוץ לחלוטין. אמצעי פשוט כמו הפעלת CAS על ה dll - ים של דוט נט עצמה, היתה חוסמת מייד כל נסיון כזה (כמו שהיא עושה את זה ליישומים). אבל משום מה, מישהו בצוות הפיתוח של דוט נט החליט לדלג על הבדיקות הקריטיות האלה, לגבי מערכת הדוט נט עצמה.
נמרוד לוריא הבטיח לדבר עם צוותי הפיתוח על הנושא הזה ולחזור עם תשובה. אני סקרן לשמוע מהי.
כנהוג בכל ארוע כזה, ביום שלפני האחרון יש מסיבה. ה WinHec לא מספיק גדול על מנת שיסגרו בשבילו את Universal Studios, אבל הוא מספיק בהחלט ל Boulevard3. היה אוכל, היה קאזינו, היתה שתיה, היה DJ. היתה קומה שלמה של Xbox - ים עבור הגיקים. הסתובבתי עד שנמאס לי וחזרתי למלון לישון. מחר יום אחרון של הכינוס, ברוך השם, כבר נמאס לי, אני מתגעגע הביתה.
כשהסתובבתי בתערוכה נתקלתי בהזמנה לבוא ולהשתתף בקבוצת מיקוד על אתר WHDC. האתר הזה הוא מקודת הבסיס לכל מי שמתעסק בפיתוח של Device Drivers ו/או Production Debugging. השוחד היה ארוחת צהריים בסדנון בופה, במקום קופסת האוכל הסטנדרטית שאתה מקבל באולם האוכל (אתה לא בא ל WinHec בגלל האוכל). היה מרתק גם לתרום את הדעות שלי, גם לשמוע מה אחרים אומרים, וגם לראות איך מנחה מקצועי לקבוצות מיקוד מנחה דיון כזה. בקיצור למדתי המון. להלן כמה תמונות מקבוצת המיקוד.
הבחור עם החולצה הלבנה הוא מנחה מקצועי לקבוצות מיקוד (לא שייך למיקרוסופט) והתפקיד העיקרי שלו היה לדובב את כולם ולדאוג שכולם ישתתפו בדיון. הבחורה עם השיער הבהיר היא זו ששכנעה אותי לבוא לקבוצת המיקוד.
אם אתמול הנושא העיקרי היה ה Client, דהינו Windows 7. היום זה צד השרת, דהינו Windows Server 2008 R2. אז מה הדגימו לנו ? המון דברים יפים. Branch Caching, אם יש לך משרדים ברחבי העולם שמחוברים דרך Wan, הראשון שמוריד משהו עושה את זה עבור כולם והאחרים כבר יקראו מה Cache, חסכון עצום ברוחב פס. מדפסות עם סקנר וסקנרים מופיע ב AD ומאפשרים לשלוח Scans בהתאם ל workflow למשמורת ושימוש במקומות אחרים, כמו שרת Share Point למשל. קישור טוב יותר למחשבי המשתמשים, לא משנה איפה אתה בעולם כולל באינטרנט קפה אי שם בקמצטקה, אם יש לך אינטנט אתה מתחבר במקביל ובצורה אוטומטת ומאובטחת לעבודה כאילו אתה ברשת הפנימית, כולל כל המשמעויות של Group Policy, למשל פוליסי שאתה לא יכול לחבר Disk on key לא מוצפן למחשב, תעבוד גם בקמצטקה. על ה Scaling של 256 מעבדים כבר דיברתי מספיק והפרויקט לעשות אופטימיזציה ל SQL תוך ניצול היכולות האלה נקרא קלימנגרו והוא מרשים בביצועים שלו.
שלושה נושאים משכו את תשומת ליבי במיוחד, בכל המאסה הגדולה הזו של המידע. קודם כל Power shell ממצב את עצמו ככלי העבודה העיקרי של מנהלי מערכות. אם אתה מנהל מערכת הגיע זמן שתלמד Power shell ותלמד אותו טוב. שימוש באפלטים של Power shell, הולך להיות הבסיס של כל ניהול מערך מחשבים כלשהו בעתיד.
הנושא השני שכדאי להקדיש לו תשומת לב זה היכולת של המחשב לעשות boot מדיסק וירטואלי. תחזיק כמה אימג'ים שאתה רוצה, ותחליט בזמן אמת, אם להעלות את האימג' על הברזלים או על מכונה וירטואלית.
הנושא השלישי זה מה שקורה בעולם ה Hiper-V והוירטואליזציה. מעבר לתמיכה ביותר מעבדים ויותר זכרון בכל מכונה וירטואלית, יש שני נושאים משכו את תשומת ליבי במיוחד. נושא ראשון הוא שיוניקס (כן יוניקס) הופכת לאזרחית מדרג ראשון בעולם הוירטואליזציה של מיקרוסופט כולל תמיכה מלאב בשיפורי ביצועים. הדרישה באה מלקוחות שרצו פלטפורמה אחת לוירטואליזציה לכל תהליכי הקונסלידציה שלהם ולהרבה מהם היה גם יוניקס. נושא שני הוא מה שמסתתר תחת המינוח הקריפטי Live Migration. אתה יכול להעביר מכונה וירטואלית למכונה אחרת, דינמית, תוך כדי עבודה, ללא עצירה וללא הפסקה בשרות. המערכת מעתיקה את מרחה הזכרון ומפעילה את המכונה השניה באורח שקוף. ההדגמה היתה שחיברו ל Node מחשב Client שהציג סרט וידאו ועשה Down Load של קובץ, ותוך כדי זה, העבירו את המכונה הוירטואלית מ Node אחד ל Node אחר. המערכת עשתה את זה תוך פרק זמן קצר, כאשר לאורך כל התהליך לא היה אפילו גליץ' אחד בוידאו או ב Down load.
במחשבה שניה היה עוד משהו מעניין. בין השיפורים ב Power management יש ניהול דינמי של של החשמל, כך שאתה יכול לכבות יע"מ-ים שאינם נדרשים כרגע ולחסוך בצריכת החשמל של המערכת. נכון שזה מעניין רק מי שיש לו הרבה יע"מ-ים בקופסה, אבל בתחום השרתים, כבר כיום, 16 ליבות זה לא משהו נדיר מדי.
אה, ועוד משהו קטן, Windows Server 2008 R2 יתמוך רק ב 64 ביט. אם יש לך בעיה עם זה, חברת ידאג נותנת שירותי יעוץ והכונה (כולל מעבדה) למעבר ל 64 ביט. וכדאי שתתחיל עכשיו כדי לא להיות מופתע ב 2010. ושלא תגיד שלא הזהרתי אותך.
הסיבה לכל הבעיות שהיו בשוק לויסטה זה האקו סיסטם. מיקרוסופט לא רוצה שלחלונות 7 יהיה גורל דומה. לכן היא משקיעה המון מאמץ באקו סיסטם. רוב ההרצאה של ה Keynote ביום הראשון של ה WinHec הוקדשה לאקו סיסטם. למה שמיקרוסופט עושה כדי להיות אזרח טוב של האקו סיסטם ומה מיקרוסופט עושה כדי לפתח את האקו סיסטם ומה הפוטנציאל החדש שנוסף לאקו סיסטם כתוצאה מזה.
אני מניח שבשלב הזה נמאס לכם לשמוע את המילה אקו סיסטם, והשאלה הראשונה שקופצת לכם לראש היא מה זה לעזזל אקו סיסטם ? ולמה זה כל כך חשוב למיקרוסופט שהאקו סיסטם לא תיפגע ? התשובה קצת מורכבת להבנה, כי היא כרוכה בשבירת המון מיתוסים ודעות קדומות על העוצמה והכוח שיש באמת למיקרוסופט.
הכל מתחיל בזה שמיקרוסופט לא פועלת בחלל ריק. מיקרוסופט מייצרת מערכות הפעלה, ומערכות ההפעלה האלה צריכות לרוץ על חמרה. על מערכות ההפעלה האלה צריכות לרוץ תוכנות. מערכת ההפעלה צריכה גם לתמוך בכל הגאדג'טים שמתחברים למחשב. לא צריך גם לשכוח שבסופו של דבר במערכות ההפעלה האלה צריכים להשתמש משתמשים ואת התוכנות מפתחים מפתחים.
הבעיה היא שלמיקרוסופט, למרות הגודל שלה, ועם כל הכוח שלה, אין באמת שליטה על יצרני המעבדים, החמרה, יצרני התכנה, יצרני הטלפונים, המפתחים, יצרני הגאדג'טים והמשתמשים. היא לא יכולה להכריח אף אחד מהם לעשות משהו נגד האינטרסים שלו. אף אחד מהמרכיבים באקו סיסטם לא יפעל נגד האינטרסים שלו עצמו רק בגלל שמיקרוסופט מבקשת. למיקרוסופט ברור שהיא תלויה בשאר האלמנטים במערכת וחיבת לנוע בתאום איתם. מיקרוסופט יודעת היטב, שאם היא נעה ללא תאום, אם היא נעה מהר מדי, או לאט מדי, המערכת תבעט בה בחזרה. כל המערך הזה של חברות הענק, שתלויות אחת בשניה כדי לשרוד, נמצא באקו סיסטם אבל לא רק הם. באקו סיסטם תמצא את כל הענקים שמייצרים מעבדים, מחשבים, תכנות. אבל באקו סיסטם ישנם גם המון מאסות של יחידים, כמו המפתחים והמשתמשים, וגם הם אזרחים שווי זכויות באקו סיסטם, ולכולם יש זכות דיבור.
הדבר הכי חשוב באקו סיסטם, הוא לנוע בתאום ובלי זעזועים ויחד עם כולם. בויסטה, מיקרוסופט נעה מהר מדי. ויסטה דרשה מכונה מתאימה, ולחלק מהיצרנים בשוק לא היו עדיין דגמים עם עצמה מספקת. מיקרוסופט אמרה בצורה ברורה בתיעוד של מערכת ההפעלה שצריך User experience index של 4 לפחות, כדי להריץ את ויסטה. אבל ליצרני החמרה לא היו מכונות מתאימות. מאחר והשוק ביקש ויסטה, הם התעלמו מההמלצה, ומכרו את מה שיש להם, עם ויסטה. מיקרוסופט לא יצאה למלחמה דון קישוטית נגד יצרני החמרה, ולא פרסמה בראש חוצות שהמחשבים לא מתאימים למערכת ההפעלה, כי זה היה גורם לנזק לאקו סיסטם. אז היא השאירה את המידע הזה באותיות הקטנות ונתנה לכוחות השוק לעשות את שלהם. היצרנים הוסיפו חטא על פשע ולא קינפגו את ויסטה לפעולה על מכונה חלשה, אלא מכרו אותה שכל היכולות של ויסטה שדורשות מכונה חזקה מופעלות. כמובן שויסטה לא הצטינה על המכונות האלה, וכתוצאה מזה חווית המשתמש היתה גרועה. מה שגרם להמון משוב שלילי. מי שחטף בסוף את הבעיטה, זה מיקרוסופט. זה מה שקורה שאתה מזעזע את האקו סיסטם ללא תאום מספיק.
מיקרוסופט לא התעלמה מהתגובה של השוק, היא השקיע הרבה מאמץ כדי לשפר את כל מה שהמשתמשים התלוננו עליו. זמן ההתנעה, זמן ה Shout down, ניצול הזכרון, שימוש יעיל יותר בריבוי מעבדים ושיפורים בצריכת החשמל ותמיכה בעוד סוגי חמרה. הרבה זמן מה Keynote הוקדש לזה. כמות שווה של זמן הוקדשה לפוטנציאל המסחרי ולהזדמנויות העיסקיות שפותחת Windows 7 לאוכלוסיית האקו סיסטם. ובערך אותה כמות של זמן, הוקדשה לכלים ויכולות חדשות שמיקרוסופט מספקת למפתחים של חמרה ו Device Drivers על מנת שהציוד שלהם יעבוד נכון ולא יפגע בביצועים של מערכת ההפעלה. הנושא האחרון במיוחד, זה נושא שכואב מאדלמיקרוסופט. שכן יצרני גאדג'טים שאינם אזרחים טובים, ולא מטפלים למשל נכון ב Power management, בסופו של דבר פוגעים במיקרוסופט. המשתמש לא מבין את הדקויות, אם המחשב לא נכבה כמו שצריך, זה תמיד מיקרוסופט שאשמה ולא יצרן הגאדג'ט.
מיקרוסופט יצאה מגדרה כדי ליצור אינטראקציה דו צדדית עם המשתתפים. ה WinHec באופן מסורתי, זה המקום שבו נפגשים כל יצרני החמרה והגאדג'טים. בכנס הזה השתתפו קרוב ל 2000 משתתפים. מיקרוסופט הביאה לכנס מצדה צוות של 200 מנהלי פיתוח. זה אומר איש מיקרוסופט טכני אחד, לכל עשרה משתתפים. המטרה, והיא הודגשה בהרצאת ה Keynote יותר מפעם אחת, היתה גם לספק ידע וגם לקבל משוב. הכל כדי שחלונות 7 לא תזעזע את האקו סיסטם ותתקבל בברכה על ידו.
מאז חלונות הראשון, עכבר ולוח מקשים היו הדרכים המסורתיות לקבל קלט ממשתמש. הנושא של עט, קיבל דחיפה מרגע שהוצגו ה Tablets למיניהם. בחלונות 7 קלט רב-מגע, דהינו כמה אצבעות שמשוטטות ביחד על משטח מגע, הוא קלט תקני. בעולם הישן, אם חיברת כמה עכברים, חלונות היה מתיחס אליהם כעכבר אחד עם סמן מיקום אחד. בעולם החדש, אתה יכול לקבל כמה נקודות בבת אחת על המסך. היכולת הזו נותנת פתח למגוון עצום של דרכי קלט באמצעות מחוות (Gestures). אחת המחוות שכבר כמעט הופכת לסטנדרט זה שימיש בשתי אצבעות שנפתחות ונסגרות על מנת להשפיע על ה zoom.
כל הנושא הזה חדש, שכן רוב התוכנות לא נבנו לקבלת קלט רב-מגע. מעבר לצעצועים כמו לנגן יותר מצליל אחד על פסנתר שמופיע על המסך, ו/או כל ההדגמות היפות של Surface, יש כאן עולם חדש של יצירתיות של איך לעשות שימוש ביכולות הללו.
אז קודם כל, אם יש לך חמרה שתומכת ברב מגע, אתה יכול לכתוב לה Device Driver מתאים. תקבל במתנה שחלונות 7 יתיחס אל החמרה שלך נכון, ויעביר את מה שהיא מספקת, בצורה נכונה ותקנית לכל מי שיבקש לקבל קלט רב מגעי. גם תקבל במתנה תרגום אוטומטי של מחוות סטנדרטיות לפעולות סטנדרטיות בתכנה כמו Scrolling או Zooming ללא צורך בשינוי בקוד קיים.
אם אתה מפתח יישומים אז זה הזמן להתחיל לחשוב איך אתה יכול להשתמש ביכולות הללו ביישום שלך ואולי מה שיותר חשוב, איזה ישומים עתידייים יצירתתים אתה יכול לעשות תוך שימוש בקלט רב מגעי.
ישנם הרבה חברות שכבר מציגות התקני וטכנולוגיות חמרה שמאפשרים רב מגע כמו למשל Wacom, Tyco, N-Trig ו NextWindow. יש גם כמה חברות תכנה שכבר משלבות את היכולות הללו במוצר שלהם. אם אתה רוצה לראות מה מתכננת חברה כמו Autocad לעשות עם הטכנולוגיה הזו, לך להקלטות של ה PDC בערוץ 9 ל Keynote השני לדקה ה 52:00 ותתרשם לבד.
הנושא הזה כל כך חשוב למיקרוסופט שיש לו תכנית Logo מיוחדת משלו (תחום התמחות). מי שהנושא הזה מעניין אותו שיצור עימי קשר ישיר, כי יש לי המון חומר עליו (זה נושא שאני עושה עליו פרויקט כרגע). והנה תמונה של הדוכן של Touch בתערוכה.
דרך אגב, המחשב הוא מחשב סטנדרטי של HP, שזמין וניתן לקניה כיום בחנויות, במחיר שמתחיל מ 1299 דולר. התמונה התחתונה היא מביקור שלי ב Best Buy ב LA. שימו רק לב שהדגם הזה ספציפית תומך בשתי נקודות מגע בלבד. אם אתה צריך יותר משתי נקודות קנה משהו אחר.
אחד מהדברים המשעשעים זה שחלונות 7 בגירסת ה Server שלו, שנקראת משום מה Windows 2008 R2, תומך ישר מהקופסא ב 256 ליבות. וזה אפילו עובד.
HP הביאה לתערוכה מפלצת אחת כזו של איטניום, עלות בין 800,000 דולר ל 2,000,000 דולר, תלוי בקונפיגורציה ובעיקר תלוי בכמות הזכרון שאתה מזמין (תג המחיר הגבוה זה עם שני טרה זכרון) וככה זה נראה:
גם IBM הביאה מפלצת דומה מבווססת x86 עם 196 יעמ"ים.
למי שלא מזהה, התמונה הימנית זה ה Task Manager של חלונות והשמאלית זה המפלצת בגודל טבעי. שתי המערכות השתמשו ב SQL כבסיס להדגמת העומס על הליבות.
שימו לב שחדר מחשב שלם עם 256 מעבדים, תופס לא יותר מארון בגודל בינוני. מעניין להשוות את זה לעולם הישן של ה Mainframe מלפני לא כל כך הרבה שנים. כשהייתי סטודנט, עבדתי בטכניון כמפעיל במשמרות לילה, על ה IBM 360, זצ"ל. למרות שכוח החישוב שלו היה פחות ממה שיש לכל אחד מאתנו כיום על השולחן עבודה. הוא תפס אולם ענק, בגודל של האנגר. עם מערכת מיזוג אויר של סופקמרקט ממוצע, וקו חשמל יעודי של שלוש פאזות.
הבחירות לנשיאות בארה"ב השפיעו על תאריך ההתחלה של ה WinHec. בדרך כלל כנסים מתחילים ביום שני כאשר ביום ראשון (שהוא שוה הערך לשבת) עושים Pre Conference. הבחירות יצאו ביום שלישי, מה שאומר שאם היו מתחילים את הכנס ביום שני כמקובל, ביום שלישי רוב המשתפים האמריקאיים היו צריכים לטוס הביתה כדי להצביע ולחזור, כך שהם בעצם היו מפסידים יום, וזה לא Acceptable במדינה שרואה בהצבעה של היחיד ערך עליון. הפתרון, להתחיל את הכנס ביום רביעי ולהמשיך אותו עד יום שישי.
על מנת להבטיח שכולם יגיעו מוקדם בבוקר זרקו למשתתפים עצם. בואו להרשם בערב שלפני ותקבלו את התערוכה, אוכל, שתיה וטלוזיה בזמן אמת של תוצאות הבחירות. כמה מאות חברה קיבלו את ההצעה ובאו.
הגעתי קצת אחרי פתיחת ההרשמה, לא היה תור, קיבלתי את התיק עם המתנות ואת התג. התיק הרבה יותר איכותי משקית הקניות שחלקו ב PDC, אבל מצד שני ב PDC קיבלנו דיסק של 160 גיגה ואילו כאן קיבלנו "רק" דיסק און קי של 1G הכולל בתוכו הצפנה נתמכת חמרה. מה שהכי חשוב זה שכאן קיבלנו את כל הגירסאות של Windows7 ו Windows server 2008 R2 פרה ביתא + ה WDK שלהם וגם את ה SDK שלהם והSymbols. משום מה, ה WDK וחלק מהגירסאות של מערכות ההפעלה, לא חולקו ב PDC. כך שיש פה רווח נקי של חומר. היו כמובן גם כמה פרוספקטים שיווקיים של המציגים בתערוכה. להלן תמונה של התערוכה, אין ספק שהיא יותר קטנה מזו של ה PDC, אבל כמו שאמר כבר מישהו, הגודל לא קובע.
האוכל היה סביר, אנשים שוטטו בין הדוכנים תוך כדי אכילה והסתכלות בטלויזיה. ניצלתי את ההזדמנות שלא היה לחץ ותפסתי את הדוכן של Windows 7 on Netbooks והתחלתי לחטט. מאחורי NetBooks מסתתרת חמרה זולה וחלשה יחסית שנועדה ל Low Low End של המשתמשים, שרוצים PDA עם לוח מקשים גדול ונוח ומוכנים להתפשר בתמורה בביצועים. זו היתה הזדמנות זהב לבדוק מה באמת windows 7 עושה על סוגים שונים של חמרה "חלשה".
המחשב הראשון שבדקתי היה ה NetBook של HP
שימו לב לכמות הזכרון החפשי, 578 מגה מתוך 894, שזה טביעת זכרון של 316 מגה.
הקרבן השני שלי היה מחשב Bee של Asus
הזכרון החפשי הוא כאן 522 מגה, מתוך 0.99 גיגה, שזה 480 מגה טביעת זכרון. אבל צריך לקחת בחשבון שבמחשב הזה רץ במקביל יישום שמציג תמונות, וכנראה שזה מה שגרם לתוספת של ה 100 מגה בטביעת הזכרון.
למרות ה CPU החלש (Via ב HP ועד כמה שאני זוכר Atom ב Bee) המערכת הגיבה מהר. בהתחשב בזה שמדובר בפרה ביתא של מערכת ההפעלה שעוד לא עברה אופטימיזציה, זה משמעותית יותר טוב ממה שויסטה נותנת כרגע.
לקראת סוף הערב הספקתי עוד לראות את מקיין בנאום הויתור שלו, שעורר בי קנאה, על הצורה שבה האמריקאים יודעים להפסיד בכבוד ולתת כבוד ליריב שניצח אותם, גם בשעות הקשות ביותר של ההפסד. מאוחר יותר ראיתי את נאום הנצחון של אובמה, רק לקנא על היכולת הרטורית שלו (שכנראה הביאה לו את הנצחון). מחר היום הראשון של הכינוס. אם עוד מישהו מהארץ נמצא פה שישמיע קול. להשתמע איל"ז.
קשה להסביר מה זה Mesh ומה הקשר שלו לזימזומילה Web 2.0. כן, כל מי שמצוי בנושא של web 2.0 יכול להסביר מה זה Mesh בצורה חוויתית. אבל זה עדיין נושא קשה להסברה מהבחינה הטכנית. אז בוא ונגדיר את מרחב הבעיה ומשם ננוע הלאה.
הבסיס הוא שגם המחשב הנייד או הביתי שלך וגם הטלפון שלך וגם ה Web לא הולכים להעלם וזה לא שהם נלחמים מי ינצח, אלא שהם יצטרכו ללמוד לחיות ביחד. תוסיף לזה שיש לכל אחד מאתנו יותר מאחד מכל סוג, דהינו, יש לך בבית מחשב (אחד לפחות), יש לך בעבודה מחשב (אחד לפחות), יש לך אחד נייד, בטח יש לך טלפון (אחד לפחות). אתה ניגש ל Web לפעמים מהבית, לפעמים מקפה אינטרנט ולפעמים מחדר המלון שאתה בחו"ל. המימד הזה נקרא בשפה הטכנית Devices. חשוב לשים לב שישנם Devices שהם שלך בלבד וישנם כאלה שהם משותפים,כמו המחשב בסלון או המחשב בקפה האינטרנט.
על כל אחד מה Devices הללו יש לך מידע שלך. תמונות, מסמכים, סרטי וידאו והמון דברים אחרים. המימד הזה נקרא בשפה הטכנית Data. ל Data מצורפים פרטי מידע כמו תגים ומאפינים המרחיבים את ה Data ואם נעשה את זה קצת יותר מוחשי אז זה למשל מה הרקע שאתה מעדיף בשולחן העבודה שלך, איזה אפקט אתה עשית על תמונה ספציפית או מה הנקודה שבה עצרת את הסרט כדי לענות לטלפון. הדברים הללו נקראים בשפה הטכנית Meta Data.
תוסיף לזה את רשימות הקשר שלך (בטלפון, בדואל, בעבודה ובכל אחד מהאתרים שאתה עושה להם Login. תוסיף לזה את השאלה מי אני ואיך אתה יודע שזה אני, שזה בשפה הטכנית Identification. ואם כל זה לא מספיק תוסיף לזה שלכל Device יש אולי יותר מדרך אחת לשתף מידע שזה בשפה הטכנית Communications.
אם זה לא ברור עדיין, אז אף אחד מהדברים האלה הוא לא בדיוק טבלה אלא יותר גרף של קישורים.
עכשיו שהגדרנו את מרחב הבעיה בוא נגדיר את הבעיה עצמה. הבעיה היא בעצם נורא פשוטה, איך לסנכרן ולשתף את ה Data במרחב ה Devices ובמרחב הגרף החברתי שלך.
ננסה לפרוט את הבעיה לפרוטות. איך למשל אני מוצא מספר טלפון של מישהו, שנמצא בטלפון הנייד שלי, על מנת להתקשר איתו מהמחשב בבית ? איך אני מראה את התמונה שצילמתי הרגע בטלפון, לחבר שנמצא רחוק ממני, על המחשב שלו בעבודה. איך אני מדווח לכל החברים שלי איזה סרט אני רואה כרגע במדיה סנטר. ואם אני חייב לעזוב את הבית באמצע הסרט, איך אני ממשיך לראות אותו מאותה נקודה בטלפון שלי (והסרט בכלל נמצא על המחשב שלי בעבודה).
אני יכול להמשיך בדוגמאות פרטניות מפה ועד לסוף הימים, אבל המעניין הוא לא הבעיה אלא הפתרון של מיקרוסופט לבעיה.
הכירו את Live Services, Live framework ואת Live mesh. אתה שם Agent בכל אחד מה Devices שלך, מקשר את התכנית שלך ל Agent, ומקבל סינכרון שקוף בין כל ה Agents של כל ה Data שלך. באותה הזדמנות אתה מקבל שרותי שיתוף, שמאפשרים לך לשתף את מה שאתה רוצה, לאיזה סט של חברים שאתה רוצה. נשמע מרשים ? מרשים עוד יותר שזה דורש מעט מאד תוספת קוד, על מנת לקחת את הישום שלך ולעשות לו Meshify (יעני לתת לו יכולות Mesh).
הדוגמא המרשימה ביותר ב Key Note היתה הדור הבא של אתר ה iplayer של ה BBC. בגירסא הבאה שלו תוכל לא רק לראות מה שאתה רוצה, אלא גם לשתף בזה את החברים שלך. כמובן שהחברים שלך יוכלו לשתף אותך. זה לא רק שיתוף במה ראית, אלא גם במה היו ההערות שלך על מה שראית, ואיזה קטעים היו מענינים ואיזה לא, ועוד המון מידע שיגרום לכך, שאי שם בעתיד, לא ה BBC יקבע לך מה אתה תראה, אלא החברים שלך יקבעו לך מה שתראה. לכו להקלטה של ה Keynote השני בערוץ 9 ודלגו ישר לדקה ה 127:00 ותתרשמו לבד. מי שרוצה פרטים נוספים אז שילך ל mesh.com.