אז ככה, Windows 7 זה ויסטה כפי שהיתה צריכה לצאת במקור לפני כשנה. הציניקנים יגידו שזה SP2 של ויסטה. מיקרוסופט תגיד שזה פרויקט מוהבי משופר. לטעמי, לא הגיע לויסטה מה שהיא חטפה. ניתן להתווכח עד כמה זה אשמת מיקרוסופט ועד כמה יש גורמים אחרים שהשפיעו. יש לי הרבה הבנה וידע, על התהליך שגרם לכך שהשם ויסטה הוא כיום מבחינה שיווקית, שם שרוף עם קונוטציות שליליות. אני אכתוב על זה פעם איל"ז. בכל אופן, על מנת להסיר ספק, וכדי למנוע אי הבנות מהפתיח. חשוב לי לומר, שלא אכפת לי מה כולם אומרים, מחשב העבודה שלי שאני עובד עליו שאות רבות ביום, עובד עם ויסטה 64. המדיה סנטר אצלנו בבית בסלון (שעובד הרבה שעות ומשמש כמרכז הבידור המשפחתי) עובד עם ויסטה 64. ושיקפצו לי כל המלעיזים, אצלי זה עובד, עובד טוב, ואני מאד מרוצה מויסטה 64. הרבה יותר מ XP.

אז מה חדש ב Windows 7 ? קודם כל זה עובד (יוסי תאגורי כבר התקין על הנייד שלו), ועובד מהר. זמן BOOT מהיר, צריכת זכרון נמובה, צריכת Power משופרת ועוד מליון דברים קטנים שכולם ביקשו ועכשיו הם קבלו. שיפורים בגרעין של מערכת ההפעל, שיפורים ביציבות ומה שהכי גרוע, אפשרות נוחה יותר לריכוך (שזה ההפך מהקשחה) האבטחה המובנית של ויסטה, למי שמטומטם מספיק לעשות את זה.

מבחינת המפתחים, כמה שיפורים ב UI שהכי Cool זה אולי תמיכה מובנית ב Multi Touch. כמה API חדשים ועוד כמה דברים. מבחינת IT כמה Policies חדשים ושיפורים בניהול מרחוק ובהטמעה. למי שצריך לתקצב כמה יעלה לו ללמוד ולהטמיע את החידושים, שיתקצב משהו כמו ההפרש בין XP ל XP SP2.

אני מצטער שאני לא נשמע מתלהב מדי. windows 7 היא מערכת הפעלה יותר טובה מויסטה SP1, אבל גם ויסטה היא מערכת טובה, יותר טובה מ XP, אבל לך תוכיח שאין לך אחות.

בכל מקרה מי שרוצה לשחק עם Windows 7, שיתפוס אותי בהזדמנות ויעתיק ממני את ה DVD - ים ואת ה VM - ים. גם במצבה כיום כ Pre Beta היא מדליקה (מנסיון אישי עם ה VM), ומה שהכי חשוב, עובדת באמת על המחשב ולא רק עם ה VM (תשאלו את יוסי).

למי שזה מענין, מחלקים בדוכן של windows 7 כרטיס חמרה USB עם המון צעצועים עליו, שניתן להשתמש בו כדי לכתוב בעצמך Device Driver על Windows 7. אבל כל מה שקשור ל Device Drivers נועד לשבוע הבא, לכנס של WinHec, שאני משתתף בו, ובגללו אני תקוע בניכר עוד שבוע. ואני מבטיח לבבלג לכם גם ממנו.

ההכרזה שמושכת יותר תשומת לב של מפתחים היא ההכרזה על Windows Azure או בשמו הזמני הקודם, חלונות ענן. ההכרזה הזו מתחברת בצורה הדוקה להכרזה על Microsoft Online שבה דנתי בפוסט הקודם. גם כאן הרעיון הוא שמיקרוסופט תיתן לך את התשתית החומרתית המלאה הנדרשת ליישום שלך וכל מה שאתה צריך לעשות זה רק לכתוב את הקוד של הלוגיקה התכנותית הנדרשת. לא מדובר פה על יישומי Client אלא רק ובעיקר על יישומי Server.

אם תסתכל על הקוד של יישום השרת שאתה כותב ותנתח אותו לפי לוגיקה עיסקית וטיפול בצנרת, תגלה שרוב הקוד (מעל 90 אחוז) עוסק בצנרת ומעט מאד מהקוד עוסק בלוגיקה העיסקית שלך. הגביע הקדוש שכולם מנסים להגיע אליו זה להוריד מהמפתח את הטיפול בצנרת ואז התפוקה של הפיתוח עולה בפקטור 10 לפחות. אחת מהסיבות ש Enterprise Services והדור הבא שלו WCF כל כך מפתים ארכיטקטים ומנהלי פיתוח, זה בדיוק החסכון הזה. לא יפתיע אף אחד לגלות, שמה שאתה מקבל מהתשתית החדשה הזו זה בדיוק את החסכון הזה. התשתית והצנרת יורדים ממך לגמרי ואתה יכול להתרכז בלוגיקה.

החידוש כאן הוא שגם החמרה יורדת ממך. אם אתה בונה את היישומים שלך באמצעות אבני הבניין של מערכת ההפעלה החדשה, כל היישום שלך ירוץ מאורח על ידי המערך העולמי של מרכזי המחשבים  של מיקרוסופט. לא צריך מערך IT אצלך בארגון, אתה משלם לפי שימוש, אתה מקבל חינם Scalability ויכולת לטפל בפיקים ואתה לא צריך לקנות מערך מחשבים ענק בשביל פיק של שבוע בשנה. יש הרבה ארגונים שישמחו לקבל עיסקא כזו. שימו לב שמילת המפתח פה היא תשלום לפי שימוש במשאבים ולפי SLA נדרש.

אז מה הבעיות התהליכיות שיש לך אם אתה הולך לתכנן יישום שרת חדש ? קודם כל אתה צריך להגדיר את צרכי החמרה שלך. נתחיל מכוח מחשוב. כמה מעבדים אתה צריך ? לומר את האמת אתה לא יודע תמיד מראש ואתה מהמר. אם טעית אתה לוקח ספארים. בעולם החדש אתה ממלא טופס קונפיגורציה ומסמן כמות מינימום וכמות מקסימום. אתה צריך אולי מסד נתונים ביישום שלך ? אין בעיה תגדיר את הסכמה (אתה ממילא עושה את זה). אתה צריך לכתוב את ה Application Logic. אין בעיה כתוב אותה כמו שאתה רגיל תוך שימוש בספריית ה Classes של דוט נט עם התוספות החדשות איפה שצריך. Interoperability ? אין בעיה, ההגדרות דומות (אם לא זהות) למה שאתה עושה כיום עם WCF. השלב הבא זה לעשות Deployment ליישום. אין בעיה, לחץ על הכפתור ב VS ותקבל קובץ התקנה מתאים. קח את קובץ ההתקנה ושלח אותו לענן והיישום שלך מותקן ומוכן לשימוש.

שים לה שכל מה שתואר כאן, לא כל כך שונה ממה שאתה הית מבצע ממילא. רק שכאן אין לך מחלקת IT, אין לך מרכז מחשבים, אתה משלם לפי המשאבים שאתה צורך, אתה משלם לפי ה SLA שאתה צריך. אם אתה צריך Scalability, רק חזור לקובץ הקינפוג, תוסיף קצת כוח חישוב ושלח עדכון (עם צק מצורף) לענן. ירד העומס, תקטין את כוח החישוב (ואני מניח שלא תקבל צק בחזרה).

אני זוכר את התקופה (לפני הרבה הרבה שנים) שבה הייתי מנהל בחצי משרה, של מרכז המחשבים של המרכז המדעי של IBM בחיפה עם אחריות מלאה על שלושה Mainframes. פתאום קפץ לי דה ז'בו חזק מאד. עלה בדעתי שזה בעצם חזרה למודל ה Mainframe הישן והטוב. הכל רץ במרכז המחשבים שנמצא אי שם שרוב המפתחים והמשתמשים מעולם לא ביקרו בו. אבל כולם עובדים עם המסופים שמחוברים אליו ומבצעים את העבודה שלהם מבלי לדעת בכלל שיש מרכז מחשבים. בהסתכלות הזו כל Windows Azure הזה זה בעצם ה Mainframe הענק החדש, שמשרת את כל העולם. כמפתח אתה פשוט כותב לו יישומים, מבלי לבקר אף פעם בחדר המחשב, לפגוש את המפעילים או לדאוג למה קורה שם בפנים.

למי שסובל מפרנויה, יש הרבה סרטים שעוסקים בנושא. החל מסדרת הטרמיניטור של מושל קליפורניה הנוכחי דרך סדרת המטריקס המצטטת רבות את לואיס קרול (זה של עליזה) וכלה בדגמים חדשים יותר כמו לכודים ברשת שמוצג בימים אלה על מסכי הקולנוע שלנו.

ביום הבא יהיו הכרזות נוספות הפעם כנראה בתחום ה Client. להשתמע איל"ז

מבוא קצר למנהל שלא מכיר מה זה PDC. ה PDC מדבר תמיד על מה שמעבר לאופק ולא על מה שקורה עכשיו. ארוע כמו PDC אין כל שנה, וכשיש אותו, זה סימן שמיקרוסופט מוכנה לגלות לעולם שיש לה משהו חדש בקנה. מיקרוסופט מנצלת ארועים כמו ה PDC להכרזות על הדברים החדשים. למי שהיתרון התחרותי שלו נובע, בין השאר, מהטמעה מוקדמת של טכנולוגיות חדשות. זו ההזדמנות להכנס לזירה ולהכין את עצמו למה שיבוא או טו טו (שנתיים קדימה לפחות), שאת הפירות הוא יקצור כשיצא המוצר בגירסת ה RTM שלו.

הדיון על היתרונות והסיכונים של איסטרטגיה ארגונית הכוללת בתוכה עבודה עם טכנולוגיות עתידיות, מצדיק פוסט בפני עצמו, ואני אעשה את זה פעם איל"ז. הדברים האלה ימצאו את עצמם בסופו של דבר במוצרי הקצה בצורה זו או אחרת ומי שלא מתכונן עכשיו ימצא את עצמו בעמדה תחרותית קשה יותר כשזה יגיע לשלב המעשי.

בגלל שמיקרוסופט לא רוצה לחשוף דברים לפני הזמן הטכניקה היא להחזיק את הקלפים קרוב לחזה ולשחרר אותם אחד אחד ולא ביחד. זו הסיבה שגם את ההרצאות ל OSC שחררו בשלבים ולמעשה עד לכמה ימים לפני הארוע לא ידעת בדיוק מה יהיה לוח הזמנים הסופי שלך וגם ההכרזות ימרחו לאורך הימים הראשונים של ה PDC.

לאחר ההקדמה הארוכה הזו אפשר לגשת לעניין ולשאול מה היו ההכרזות של מיקרוסופט ביום הראשון של ה PDC. מסתבר שהיו שתי הכרזות חשובות הראשונה היא Windows Azure, שזה השם הסופי למה שנקרא בשלב הקודם חלונות ענן ו Microsoft Online שזה משהו שלא בדיוק היה מוכר מקודם.

אני אתחיל דווקא מ Microsoft Online. מיקרוסופט מאפשרת לך אם אתה רוצה לשכור שרותי שרתים שלה שמאורחים במרכזי המחשבים שלה. אתה יכול לקבל שרות דואר Exchange, שרות Share Point, שרות CRM ובעתיד שרותים נוספים. כאשר מיקרוסופט אחראית לחלוטין לחמרה ואתה משלם לפי צריכה. הרעיון הוא שאין יותר מחלקת IT ענקית בחברה, אין תשתית שרתים עם חשמל ותחזוקה, אין חדר מחשבים. אתה מקבל למשל Exchange שלם שלך, שמנוהל מהבחינה המנהלתית על ידי מחלקת HR בארגון עם מימשק פשוט. ומנוהל מבחינת כל שאר ה IT על ידי מיקרוסופט.

זו הצעה שבתנאים מסוימים יכולה להיות מאד אטרקטיבית לארגונים מכל סדר גודל. מחלקת IT בהרבה ארגונים נחשבת לבור ללא תחתית ולכאב ראש רציני ולכן לעשות לזה Outsourcing ועוד לגוף רציני כמו מיקרוסופט, זה לא רעיון מופרך לחלוטין.

המשמעות היא שמיקרוסופט נכנסת לתחום ה Hosting של המוצרים שלה. כלומר מיקרוסופט תקים מרכזי מחשבים בכל העולם, ותמכור דרכם את שרותי השרתים שלה. במודל של לפי שימוש. כאשר מעבר לתשלום על השימוש אתה כמובן תשלם על SLA מובטח. ההנחה היא שאם יש SLA מובטח מה אכפת לך איפה השרתים יושבים.

זה תחום חדש במיקרוסופט. הרוח העיקרי למיקרוסופט הוא היתרון לגודל. יותר קל לנהל מאות ואלפי שרתי Exchange (או שרתי Microsoft CRM) במקום אחד מאשר לנהל שרתים בודדים כאלה מפוזרים במקומות שונים. ארגונים יצטרכו לשאול את עצמם שתי שאלות בעצם לפני שהם יחליטו להשתמש בשרותים הללו. השאלה הראשונה היא האם זה כדאי מבחינה כלכלית, וכמו שאנחנו מכירים את מיקרוסופט אין ספק שהמחיר יהיה אטרקטיבי למגוון רחב של גדלי ארגונים. השאלה השניה היא האם אני מוכן לסמוך על מיקרוסופט בתור חברת ה Hosting שלי, או בניסוח בוטה יותר, האם אני מוכן לשים את כל הביצים שלי אצל מיקרוסופט. זו כבר שאלה שקשורה יותר לתחום הפסיכולוגי וכל ארגון יצטרך לקחת אותה בעצמו בסיוע הפסיכולוג שלו. על Windows Azure בפוסט הבא.

אני מניח שזה שכל המשתתפים ב PDC מקבלים דיסק USB עם 140 גיגה של חומר לוהט עליו. חומר שלא ניתן להשיג אלא רק ב PDC, והכל במתנה, זה כבר חדשה ישנה. אבל בכל אופן שווה להזכיר את זה. זו אומנם דרך יקרה לקנות דיסק USB, אבל מצד שני העיצוב שלו מיוחד, וזה גם מאפשר לרשום את הכינוס בהנהלת החשבונות כקניית ציוד חמרה.

כדאי לדעת, בעיקר למי שלא נרשם ל PDC, שרוב הקלטות ההרצאות יהיו נגישות לצפיה לכלל הציבור בערוץ 9, תוך 24 שעות מההרצאה. לכל אחת מההרצאות בארוע, יש דף אישי, באתר של ערוץ 9. בדף ניתן למצוא חומר קריאה נוסף ובדרך כלל גם קישורים מעניינים. ניתן להשאיר בדף בקשות והערות למרצה ובסופו של דבר גם הקלטות המצגות יהיו שם. הגישה לדף האישי של ההרצאה באמצעות לחיצה על "מידע נוסף" בתקציר של ההרצאה ב Sessions.

מי שחושב שכתוצאה מזה ירשמו פחות אנשים ל PDC, לא היה כנראה אף פעם ב PDC. היכולת שלך לתפוס את המרצה לשאלה אחרי ההרצאה או בארוחת הצהריים, אינה ניתנת להעברה בהקלטה. היכולת שלך לקבל בדוכן של מיקרוסופט, את מי שמטפל ישירות בבעיה שאתה נתקלת בה, לקבל ממנו תשובה מיידית וגם כרטיס ביקור עם הדואל הישיר שלו (ולעקוף בכך את כל הבירוקרטיה של מערך התמיכה, שכל מטרתו לחסום אותך מלהגיע למפתחים), זה לא משהו שאתה יכול לקבל בהרצאה המוקלטת.

כדאי לכם גם להציץ באתר http://www.askthebrain.net/ ולשאול את המוח כמה שאלות, סתם בשביל הכף. אתם מוזמנים גם לראות את הראיון הבלעדי. מה שמקשר ישירות למשפט הנושא של הכינוס שהוא הפעם Capture the Brainpower

למי שנרשם ל PDC ולא נרשם ל Pre Conference כדי לחסוך 400 דולר, כדאי לו לשקול שוב את ההחלטה הזו. בניגוד ל PDC, ה Pre Conference לא עוסק בטכנולוגיות עתידיות, אלא בטכנולוגיות נוכחיות. המומחים הטובים ביותר בתעשיה בכל נושא נמצאים שם ומלמדים את תחום המומחיות שלהם. תמצאו שם את Charles Petzold מדבר על WPF ואת Juval Lowy (שיגיע בסוף השנה הזו לארץ) ו Ron Jacobs על WCF וגם את Jeff Prosise (שביקר זה עתה בארץ) על SilverLight ועוד מומחים בינלאומיים נוספים. במונחים אמריקאיים, 400 דולר ליום עומק שלם עם מומחה ברמה כזו, נחשב למחיר מציאה. בהתחשב בכמה שעולה לך הכנס והמלון, גם לישראלי בניכר, התוספת של 400 דולר, זניחה יחסית לתועלת.

דרך אגב, אם כבר מזכירים עלויות, אז היום שיובל יעביר בארץ בביקור הקרוב שלו, על WCF, יעלה לכם הרבה פחות מ 400 דולר. סדנת הארכיטקטים שלו שתועבר שבוע אחרי כן, תעלה קצת יותר מ 400 דולר, אבל זה עדיין זול משמעותית ממה שזה היה עולה לכם לקבל את אותה סדנה בארה"ב.

את פרטי המידע הללו ורבים נוספים קיבלתי מערוץ 9, למי שלא מכיר את האתר הזה, הגיע זמן שיכיר. זה לא יאומן כמה מידע טכני באיכות גבוהה ניתן לדלות מהאתר הזה. בכל אופן, אם תחפש שם את התגית PDC08, וגם את התגית PDC 2008 (יש גם כאלה וגם כאלה וגם עם שניהם ליתר בטחון) תקבל אוסף של פוסטי מידע וסרטי וידאו הקשורים איכשהו ל PDC. מתוכם כל אלה שמתחילים ב Countdown to PDC2008, מכילים מידע שימושי רב על הארוע. אני בדרך כלל נוהג להוריד את ההקלטות ולראות אותם במהירות גבוהה על מנת לחסוך זמן. הצרה היא שב Countdown הם מדברים אמריקאית מהירה מאד, והטריק הזה לא כל כך עובד, ושלא תגידו שלא הזהרתי אתכם. בין קטעי הוידאו תמצאו גם את הסרטון שאוהד הזכיר, שבו מככב ידידנו יוחאי קריתי. דרך אגב, האתר ממין את הסרטים לפי תאריך עדכון אחרון, אם אתם לא רוצים להתבלבל, לכו מסודר מהסוף להתחלה.

אחת הבעיות שיש לכל מי שהולך להשתתף בכינוס בסדר גודל של ה PDC זה לבחור לאיזה הרצאות ללכת מתוך המגוון העצום. אנחנו מדברים נכון לרגע זה על 194 הרצאות ב 18 משבצות זמן, שזה משהו כמו 11 הרצאות בממוצע על כל משבצת זמן. גם אם אתה ממוקד טכנולוגית, רוב הסיכויים שעל כל משבצת זמן יתחרו לך לפחות שלוש הרצאות. המערכת מספקת לך מספר מסננים שיכולים לעזור לך בהחלטה. קודם כל כמובן מסנן טכנולוגיה. אתה אמור להתמקד במה שחושב לך ומה שמעניין אותך, ולזרוק את כל השאר החוצה (כי ממילא גם כך לא תוכל להספיק הכל). פרמטר שני שיכול לעזור בסינון, זה הרמה של ההרצאה. אם אתה כבר מכיר את הנושא, רמה 100 או 200 לא יענינו אותך, אם אתה חדש בתחום, רמות 300 ו 400 לא יתאימו לך. צריך לזכור ש PDC עוסק הרבה בטכנולוגיות שמעבר לאופק, כך שהרבה נושאים חדשים לרובנו שם. גם כך לא תמצא ב PDC הרבה הרצאות ברמה 100. אם אתה מכיר את התחום הטכנולוגי הספציפי, תוכל לקבוע סדרי עדיפויות גם לפי הכרות (אישית או מבלוג) עם המרצה.

לאחר כל החיתוכים הללו הצלחתי להגיע למצב שבו יש לי על כל חריץ זמן רק חמש הרצאות, זה הזמן לחתוך בבשר החי. התוצאה הסופית הרצויה, היא שיהיו לי על כל חריץ זמן שלוש הרצאות, מסודרות לפי סדר עדיפויות. הרעיון הוא שאם אני הולך להרצאה בעדיפות הראשונה ומתאכזב ממנה באמצע, אני יכול להספיק לרוץ לעדיפות השניה (שזה לפעמים ריצה של קילומטר וחצי, אם זה בצד השני של מרכז הכנסים).

השיטה הזו טובה להכנת תכנית מאד גסה ולא מדויקת. הסיבה היא שכדי לעדן את התכנית, צריך להתחשב בפרמטרים נוספים. הפרמטר הכי חשוב לי לעידון התכנית, הם השקפים. דבר ראשון שאני עושה שאני מגיע לכינוס, זה להתחבר למערכת ולהוריד את כל המצגות לנייד. אני מגיע תמיד לילה לפני, ומנצל את הלילה במלון כדי לעבור על כל השקפים של כל ההרצאות. אני מתחיל ביום שלמחרת, וממשיך עד פחות או יותר שאני נרדם. מהשקפים אתה יכול לקבל תמונה יותר טובה על מה שהולך להיות בהרצאה. אתה יכול להתרשם, אם מה שחשבת שיהיה בהרצאה, לפי השם המדליק והתיאור המרתק, זה באמת זה, או שבעצם החומר שם מוכר לך כבר ממקורות אחרים וניתן לעבור לעדיפות השניה ולדלג על העדיפות הראשונה.

כמובן יש לקחת בחשבון את כל מה שמופיע בארוע הזה תחת הכותרת Un-Sessions, שזה פעילויות כמו שאל את המומחה, מעבדות התנסות, מעבדות תאימות, מעבדות המחקר של מיקרוסופט, מרחב דיון חופשי ותערוכת השותפים. לא צריך לשכוח גם את כל הבלת"מ-ים שנופלים עליך בארוע כזה, כמו פגישה עם מכרים מצוותי הפיתוח, מפגשים עם לקוחות ותיקים וחדשים ועוד שאר מריעין בישין. 

מה צפוי להיות מעניין השנה ב PDC ? מה לא. חשיפה ציבורית ראשונה של "אוסלו", חלונות ענן (וזה לא רק Share Point חדש, כפי ששמעתי כבר מישהו משמיץ), עיבוד מקבילי, התשתית של Live, ניהול זהויות, חלונות 7 (ויסטה הבאה), WCF הדור הבא, SilverLight ועוד המון נושאים מרתקים. 

אבל הכנת תכנית הרצאות זה רק חלק מעבודת ההכנה שלי לארוע כמו PDC. אני משקיע המון זמן בהתכוננות להרצאות על ידי איסוף ומעבר על חומר רקע בנושאים שמעניינים אותי. הסיבה היא שאני רוצה בזמן ההרצאה להתרכז בדקויות ולא בהבנה הכללית. יש המון חומר שמפוזר ברשת על הטכנולוגיות שמעניינות אותי ואני מניח שאפרט יותר על מקורות מידע בהמשך איל"ז.

לכל הפוסטים שלי על PDC 2008 

אם מסתכל לרגע על מצב שוק המניות בארה"ב כפי שהיא מוצגת בגרף המתאר את החודש האחרון, במבט ראשון זה נראה כמו ירידה חריפה מאד. הבעיה היא שיש כאן אשליה אופטית מסוימת, שכן ציר הגרף בתצוגה הזו מתאים את עצמו לערכי המינימום והמקסימום, ונקודת ההתחלה היא לא אפס אלא 1600. למי שאין נסיון בניתוח גרפים, זו הטיה שיכולה להשפיע על התפיסה.

בהסתכלות בפרספקטיבה קצת יותר רחבה, והפעם שציר הגרף מתחיל מאפס ולא מאמצע הגרף. התמונה נראית שונה לחלוטין והרבה פחות מאיימת.

כן, יש איזו שהיא ירידה, אבל ב 2003 היה יותר גרוע. ובכלל, יחסית לכל מה שהיה עד 1997 אנחנו במצב טוב.

אלה אותם הנתונים, אבל מה שמשנה הוא נקודת ההסתכלות והפרספקטיבה. אם מדובר בחסכון פנסיוני, לא בטוח שזה הזמן הנכון למכור. אם מדובר בכסף שאתה צריך בשבוע הבא, אכלת אותה.

 קישור למקור

כאילו כדי להדגיש את הנכונות של הפוסט הקודם שלי, שבו הסברתי בפירוט, למה אתה לא יכול לאשר לדואל שמגיע מ "נמענים בטוחים", להציג קישורים הכלולים בהודעת הדואל. קיבלתי ממש הבוקר את הדואל הבא:

שימו לב שמי ששלח את הדואל הזה הוא לכאורה מיקרוסופט, לשולח היה מספיק חוש הומור לחתום את ההודעה עם PGP, על מנת להוסיף לה אמינות ואני לא אתפלא שיש באמת במיקרוסופט מישהו בשם Steve Lipner. אבל השולח לא היה מספיק מקצועי. הוא נכשל בנקודה טכנית חשובה. רוב תוכנות הדואל יחסמו צרופות שהם קבצי ביצוע (exe). החובבן היה צריך, אם כבר, לשלוח את מטען ההרג כ Zip, ואפילו, להגדלת האמינות, לצרף סיסמא לפתיחת ה Zip. לא יאומן כמה מטומטמים יפעילו תכנה שאין להם מושג מי ייצר אותה ומה באמת היא מכילה בתוכה ולא יבינו למה המחשב שלהם מתחיל להתנהג מוזר. 

לתשומת לב. קודם כל, מיקרוסופט אף פעם, ואני מדגיש אף פעם, לא שולחת עדכונים בדואל. הדרך היחידה שמיקרוסופט מפיצה בה עדכונים ברשת זה באמצעות Windows Update. כך שאם קיבלת דואל שטוען שהוא עדכון ממיקרוסופט, מה שבטוח זה, שזה לא ממיקרוסופט. ואם התקנת את הצרופה, תהנה.

אני מניח שחלק מכם תוהה מה הקשר בין הפצה של וירוסים לדואר זבל. מסתבר שיש קשר הדוק. על מנת להפיץ דואר זבל זקוק הזבלן לצבא של זומבים. זומבי הוא מחשב תמים לכאורה, השוכן אצל אזרח שומר חוק (בדרך כלל) אך רשלן. הזומבי, כתוצאה מליל ירח מלא (או הוראה של הזבלן המצוי), יהפוך למפלצת, שתעשה דברים איומים ונוראים, שבעליו החוקיים מעולם לא היה מבקש ממנו (כמו לשלוח דואר זבל, על חשבונו של שומר החוק, בעבור זבלן מצוי).  וירוסים, תולעים, Root Kits ושאר צרות, הינם דרכים מקובלות לפתוח את השער, דרכו ההאקר הפועל בשרות הזבלן המצוי, יכניס את תכנת המשלוח למחשב הזומבי (והכוונה היא למחשב שלך, אם אתה מאלה שלא חושבים שזה מוזר, שמיקרוסופט שולחת עדכונים בדואל).

לצערנו (אלה שעדיין אכפת להם), לישראל מקום מכובד, יחסית לגודלה, ברשימת המפיצים של וירוסים ודואר זבל. ישנם אזורים מסוימים בארץ (למשל פתח תקווה), שמופיעים על המפה של המפיצים, בעיקר בגלל שהם נקודות היציאה לעולם של אחת מספקיות האינטרנט (ולא חשוב איזו), המשרתת הרבה לקוחות רשלנים, שמתקינים כל מה שזז על המחשב שלהם, וגם מוסיפים חטא על פשע, ולא טורחים לעדכן עדכוני אבטחה במחשב שלהם.

לכל הבלוגים שלי בנושא דואר זבל

לפרק הקודם בסדרה

הרבה זבלנים משתמשים בטכניקה של שימוש בקישורים המוטבעים בדואל המשלוח, על מנת לטייב את רשימת התפוצה. הטכניקה היא די פשוטה, מצרפים להודעה תמונה (שיכולה להיות גם בגודל של פיקסל אחד) שנטענת מאתר של הזבלן. הטריק הוא שהקישור איננו רק לתמונה, אלא לתמונה + קוד מזהה (כן, קוד מזהה אישי שמשתנה עם כל כתובת, כבר הסכמנו שלזבלן אין בעיה של משאבים וכוח פיתוח). כך שהזבלן יכול לקבל מרשימת הביקורים באותו אתר של הקישור, דו"ח מדוייק, שכולל לא רק את כתובת ה IP של קורא דואר הזבל, אלא גם מה היא כתובת הדואר האלקטרוני שיזמה את הקריאה, וגם מתי בדיוק נקרא דואר הזבל, ואפילו כמה פעמים בדיוק הוא נקרא (והכל מעבר לחומת האש וללא הפעלת האזעקות אצל איש ה IT).

רוב תוכנות הדואר האלקטרוני חוסמות אוטומטית הצגה של תמונות כאלה, ומבקשות ממך בדרך זו או אחרת לאשר לך שאתה באמת מעוניין לחשוף את עצמך בפני השולח. מי שמבטל את ההגנה הזו כדי לראות את הדואלים שלו במלוא יופיים, הוא אדיוט, ומגיע לו כל דואר זבל שהוא יקבל בעתיד.

אבל הבעיה לא נגמרת כאן. ברוב תוכנות הדואר האלקטרוני אתה יכול לסמן "שולחים בטוחים" שמהם לא יחסמו ותמונות ודואל שמגיע מהם כן יוציג את התמונות באופן אוטומטי. הבעיה בשיטה הזו היא שאין דבר כזה שנקרא "שולחים בטוחים". מי שרוצה להבין למה, מוזמן לעיין בכתבה ישנה שלי שהופיע ב Ynet לפני כמה שנים ומסבירה, בין השאר, ששדה השולח הוא שדה רך וקל לזיוף. מכאן שגם הזבלן יכול להכניס בדואל שלו שם שולח כרצונו, והוא יבחר מן הסתם שמות שרוב האנשים יחשבו שהם בטוחים. המסקנה היא שלמרות שהכוונה של מי שנתן את האפשרות הזו היתה טובה, בגלל שהדרך לגיהנום מלאה בכוונות טובות, מתוך עיקרון הזהירות, אתה חייב, אם תרצה או לא תרצה, לחסום בפני הורדת תמונות אוטומטית, את כל השולחים ולא משנה מי הם.

דרך אגב, אם אתם כבר עוסקים בארכיאולוגיה, אז הופיעו עוד כמה כתבות שלי באותה תקופה ב Ynet וריכזתי את כולם כאן. מפתיע לגלות שרוב המידע בהם נכון גם היום, למרות שעברו כבר כמה שנים טובות מאז כתבתי אותם.

אחת מתוצאות הלואי מכל נושא השימוש הלא הוגן בקישורים, היא שדואר אלקטרוני ממקורות חוקיים למהדרין, שמנסה לחסוך בגודל ההודעה, ולשלב בהודעה תמונות מאתר גרפיקה מרכזי, נחסם גם כן על ידי מנגנון ההגנה הזה. המלצה לפעולה לכל מי שמשקיע שעות בעיצוב דבר דואר אלקטרוני עם הרבה גרפיקה כבדה. א. לא כל קוראי הדואר מציגים את הגרפיקה כמו שאתם תכננתם. ב. אם הגישה לאתר חסומה, הדואל שלכם נראה מגעיל. ג. באינטרנט, מלל קצר וברור אחד (1K), שווה יותר מתמונה אחת (של 1024 על 1024 פיקסלים שזה מליון פיקסלים שזה 3MB באיכות מלאה ללא דחיסה) ולא אכפת לי מה אומר הגרפיקאי שלכם על הטענה הזו, כי זו טענה טכנית ולא חוות דעת על יופי.

להלן לדוגמא איך נראה אצלי (ואצל הרבה אחרים) הדואר המושקע הבא (ואני לא אגיד לכם ממי זה, תנחשו לבד). ולשולח היקר, אני מאד מצטער, אבל מהסיבות שפורטו לעיל, אני לא אכניס אתכם לרשימת הבטוחים שלי, כי אין כזה דבר "שולח בטוח", צטערת.

לכל הבלוגים שלי בנושא דואר זבל

לפרק הקודם בסדרה

המחוקק הגדיר במדויק מהם הדרכים להכשיר רשימת תפוצה, ובזה אדון איל"ז (אם יהיה לי זמן) בהזדמנות אחרת. אבל הבעיה היא שהמחוקק ניסה ללכת עם ולהרגיש בלי, והגדיר את מנגנון האתחול של התהליך בצורה שמראה על חוסר הבנה טכנולוגי מוחלט של נושא דואר הזבל. להלן נוסח הסעיף כלשונו:

פנייה חד–פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה.

יופי נחמה, הזבלן המצוי אינו אידיוט, יש לו עוכרי דין טובים (כי יש לו הרבה כסף) ושימו לה לפניה הבאה אותה קיבלתי מאחד הזבלנים המצויים (בדואר זבל כמובן).

בעל עסק/אתר/מוצר .נצל עוד היום  את הזמן הנותר עד ה-1.12.2008 , התאריך שבו יכנס לתוקפו החוק האוסר שליחת מיילים עיסקיים .אנו מציעים דיוור בתפוצה אדירה של כשלושה מיליון מיילים בישראל,פרטיים ועיסקיים ...כמות זו מקבילה בכמותה לדיוור במדיה ארצית שעלותו עשרות אלפי שקלים (עלות הדיוור היא 1,000 ש"ח לכל מיליון מיילים (בחשבון פשוט אגורה אחת לכל 10 גולשים .ניתן לבצע פיילוט נסיוני של 500,000 מיילים בסכום של 720 ש"ח :למעוניינים ניתן לצור קשר במייל שכתובתו !מסיבות מובנות אני לא מפרסם כאן את הדואר האלקטרוני! !!! הפרסום במיילים עובד וזו עובדה !!! זוהי מדיית הפרסום בקנה מידה ארצי הזולה ביותר הקיימת כיום עד שלא תנסה לא תאמין כמה פניות ניתן לקבל מפרסום במדיה זו :להסרת כתובת המייל שלך מרשימתנו,אנא שלח מייל עם המילה "הסר" לכתובת ! מסיבות מובנות אני לא מפרסם כאן את הדואר האלקטרוני! ואנו נסיר את כתובתך בתוך 7 ימים.

למי שלא קלט עדיין את ה Catch 22 להלן פירוש רש"י. כלל מספר אחד בנושא טיפול בדואר זבל הוא אל תענה, ברגע שאתה עונה הזבלן מקבל אישור שהדואל חוקי והתוצאה המיידית היא הגדלת כמות הדואר זבל שאתה מקבל, שכן מעתה והלאה זו כתובת דואר טובה שעברה טיוב. מצד שני, אם אתה לא עונה לכתובת ההסרה, אתה אישרת במשתמע את הסכמתך לקבלת דואר מהזבלן. נכון שהחוק התכוון לאישור מפורש שלך ולא במשתמע, אבל משום מה נשאר בחוק מסלול חוקי שמאפשר לעשות את זה (ואני לא אפרט את כל המסלול כאן, אבל הוא מתחיל בדיוק במה שעשה הזבלן המצוי בזה ששלח לי את ההצעה לרדת מרשימת התפוצה שלו).

שימו לב שתהליך ההתחלה הזה מאפשר לזבלן המצוי (והפעם חוקית) להשתמש ברשימת התפוצה המטויבת (והלא מטויבת) שלו לצורך המשך הצפתך בדואר זבל, רק שעליו לעשות את זה כל פעם מדואל חדש (והוא עושה את זה ממילא) ולכתוב בהתחלת המסר שזו פניה ראשונה וזכותך להסיר את עצמך ממנה. זה מדהים ממש איך המחוקק לא ראה את החור הענק בחוק הזה, דבר שנובע או מחוסר הבנה מוחלט של התהליך הטכנולוגי, או מהשפעה של לוביסטים אינטרסנטים, שעל פי מבחן התוצאה הם כנראה משרדי פרסום, ספקי שרות אינטרנט ואולי גם זבלנים.

שימו לב כמה קשיים החוק הזה עושה לארגונים חוקיים שמנהלים רשימות תפוצה חוקיות, וכמה הוא מקל את החיים למפיצי דואר זבל (שכלל לא מופיעים בחוק) ומאפשר להם לעשות את כל מה שעשו קודם, אבל הפעם תחת הגנה מוחלטת של החוק.

ועכשיו לשאלה שאותה מסוגלים לשאול רק תמימים לחלוטין. למה לא לשלוח בקשה להסרה ולתבוע את הזבלן אם וכאשר ימשיך לשלוח אליך דואלים ? תשובה ראשונה, זה לא ישנה כלום, כי תמשיך לקבל דואר זבל כפי שקיבלת תמיד, כי כל משלוח חדש עבור מפרסם אחר פותח מחדש את התהליך. מאחר ואין בחוק שום קישור לרשימה עצמה, שהיא המטבע העובר לסוחר ולמפיץ, שהוא הגוף המבצע, הכל כשר (אבל כמובן מסריח). תשובה שניה, שהיא יותר גרועה אפילו מהראשונה. נניח שאתה מקבל פעם שניה מסר מאותו מקור למרות שביקשת שיסירו אותך, מה תעשה ? תלך לעורך דין (שעולה כסף) ? תגיש תלונה למשטרה (ששם אף אחד לא יבין על מה אתה מדבר וסתם תבזבז את זמנך) ? ואז תלך לבתי המשפט ותמתין בתור ? תשלם לעו"ד על כל ישיבה ? ועוד כמה עשרות שנים (13 שנה לקח לסגור את העניין הברור והפשוט של הסיליקון בחלב של תנובה) יהיה לך את הסיפוק שאתה דון קישוט ?

ושוב חשוב להדגיש שהכותב אינו משפטן, וכל מה שנאמר כאן הינו על אחריות הקורא בלבד, הפירוש של הכותב לחוק אינו מחייב אף אחד, גם אל את הכותב עצמו.  

לכל הבלוגים שלי בנושא דואר זבל

לפרק הקודם בסדרה

מהיכן מצליח זבלן מצוי לאסוף שני מליון כתובות דואר אלקטרוני ממוקדות ישראל ? ואני יוצא מתוך ההנחה שמי שהציע לי את ההצעה המגונה בפרק הראשון של הסאגה לא משקר. להלן כמה פרטי טריויה שיוציאו אני מקווה את הקוראים קצת מהתמימות שלהם.

קודם כל תמים לחשוב שהמאגר מכיל כתובות ראנדומליות וסתם כתובות. אף מפרסם לא ישלם עבור מאגר של כתובות פיקטיביות אלא אם הוא אידיוט מושלם (אבל ממילא מי שמזמין הפצה של דואר זבל הוא אדיוט, אז זה בטח לא משנה לו הרבה). עד כמה שהדבר נשמע מצחיק, הזבלן המצוי חייב לשמור על האינטגריטי שלו. זה לא שהוא לא ירמה פה ושם ויכניס גם סתם כתובות שלא מוליכות לשום מקום, אבל הוא לא יגזים בזה, כי זה סתם מושך תשומת לב (של ספקי האינטרנט למשל) וגם מבזבז אנרגית משלוח יקרה של זומבים.

נניח לצורך העניין שהתשתית של הזבלן המצוי פרצה לשרת דואר של חברה גדולה ומשתמשת בו לביצוע ההפצה. מנהל ה IT אולי לא יבחין במשלוחים של 1,000 פה ו 1,000 שם ברעש המשלוחים הרגיל, אבל הוא בטח יבחין בצבר של כמה מאות הודעות שגיאה של כתובות. כך שהרשימה של הזבלן המצוי חייבת להיות מטויבת ברמה סבירה.

הדרך הבסיסית ולא הכי טובה לקצירה של כתובות דואר אלקטרוניות היא לשלוח עכבישים ברחבי הרשת שיסרקו את מה שנמצא שם ויאספו דברים שנראים כמו כתובות דואר אלקטרוני. בתור תרגיל מחשבתי הכנס את הדואר האלקטרוני שלך בשורת החיפוש של גוגל ותראה מה תקבל. יש סיכוי טוב שתופתע למצוא את הדואר האלקטרוני שלך מפוזר ברחבי האינטרנט חשוף לעכבישים של הזבלן המצוי. אם גוגל לא מצא את הדואל שלך זה לא אומר שהדואל שלך לא מפוזר באינטרנט. הרובוטים של גוגל מנומסים, אם בדף האינטרנט מופיע התיוג שמבקש מרובוטים לא להמשיך בסריקה, הרובוט של גוגל מציית, העכביש של הזבלן לעומת זאת ימשיך פנימה.

חשוב להבין שמדובר פה בתעשיה שמתחרה בתחכום שלה בתעשיית אתרי הזימה. העכבישים של הזבלן המצוי יודעים לטפל בפורמטים רבים של קבצים, כולל פורמטים שאינם נתמכים על ידי גוגל, כמו קבצי PST ו OST למשל. הוא גם מחטט בתיוג של קבצים בפורמט Ole Compound (למי שלא מכיר אז מדובר ב DOC, XLS וכו) ומוציא משם מידע, דבר שהרובוטים של גוגל לא טורחים לעשות.

לשיטה הזו של שימוש בעכבישים יש חסרונות, כי איכות הקציר אינה טובה. יש המון כתובות היסטוריות שכבר לא בתוקף ויש גם הרבה "לוחמי חירות דואר זבל" שדוחפים לדפים שלהם ערימה של כתובות דואר פיקטיביות, על מנת להציף את המערכת. עדיין, זו נקודת התחלה טובה, ואם ארגון נכון של מסד נתונים ותכנת מיון, ניתן לאתר אם כתובת היא חדשה, או שהיא כבר מוכרת ככתובת טובה או ככתובת שכבר נדחתה בעבר. וכן, אם זה לא ברור לקוראים, יש לזבלן המצוי ערימה של מתכנתים טובים שיכתבו עבורו קוד ספציפי למטרותיו, כי זו עדיין תעשיה שמגלגלת מיליארדים.

לפעולה: תוודא שבאף מסמך מכל סוג שהוא שניתן לגישה באינטרנט, לא מופיע הדואל שלך. אם מצאת מקומות שבהם הדואל שלך מופיע, דאג לסלק משם את הדואל שלך. אחרת אל תבוא בטענות לאף אחד אם תוצף בדואר זבל.  

לכל הבלוגים שלי בנושא דואר זבל

לפרק הקודם בסדרה

הנקודה הבאה שחשוב להבין בחוק למניעת דואר זבל היא הגדרת ה"מפרסם", זו הגדרה מאד חשובה, כי בסופו של דבר ה"מפרסם" הוא זה שיחטוף את התביעה המשפטית והוא זה שיצטרך לשלם את הקנס והפיצויים (הגדולים). להלן ההגדרה כפי שהיא מופיעה בספר החוקים:

"מפרסם" - מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו, או מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר; לעניין זה, לא יראו כמפרסם מי שביצע, בעבור אחר, פעולת שיגור של דבר פרסומת כשירות בזק לפי רישיון כללי, רישיון מיוחד או מכוח היתר כללי, שניתנו לפי חוק זה.

להלן פרוש גדי למונח "מפרסם", ושוב חשוב להדגיש בנקודה זו שהכותב אינו משפטן, וכל מה שנאמר כאן הינו על אחריות הקורא בלבד, הפירוש של הכותב לחוק אינו מחייב אף אחד, גם אל את הכותב עצמו. מונח ה"מפרסם" מכיל בתוכו שתי הגדרות שונות, המופרדות במילה או (מעניין למה לא השתמשו כאן במילה וגם במקום במילה או). מה שאומר שלמפרסם ישנם בעצם שתי הגדרות, הגדרה אחת שכוונתה כנראה למי שמזמין את הפרסומת, והגדרה שניה שכוונתה כנראה לזבלן. למה משתמש כותב שורות אלה  בלשון שמעידה על ספקנות מסוימת, יובהר מיד להלן.

כהרגלי בקודש כמה אבחנות מוזרות הנובעות מההגדרה ונתחיל מה"מפרסם" מהסוג הראשון, מי שכנראה נועד להיות המזמין של פרסום דואר הזבל. אם זבלן מצוי רוצה לנקום בי אישית על סדרת הכתבות הללו, ושולח משלוח דואר זבל עם הטלפון שלי ו/או הכתובת שלי ו/או שם החברה שלי בתוכו, אני על פי החוק "מפרסם" ונושא באחריות. ועכשיו לך ותוכיח שאין לי אחות. אם מישהו כותב בדואר זבל שמוצר של חברה מסוימת הינו עדיף על מוצרים אחרים ומספק טבלת השוואה עם כל המוצרים, כל אלה שמופיעים במקומות השני והלאה הם בעצם "מפרסם", ראה ערך "אנחנו במקום שני אבל אנחנו משתדלים יותר". אם עובד ממליץ למנהל שלו לתלות את עצמו שכן זו הדרך היחידה בה הוא יכול לקבל קידום אז הוא "מפרסם", אם ראש העיר שולח לתושבים הודעה שמחר יש ישיבת מועצה אז הוא "מפרסם"  ואם ראש הועד שולח לכל העובדים הודעה שהוא מכנס אסיפת הסברה, זה גם הופך אותו ל"מפרסם".

כבר במאמר הקודם כבר דנתי מספיק בכך שההגדרה של "דבר פרסומת" הינה רחבה להחריד. כך שבעצם כל דואר אלקטרוני שאתה מפיץ באורח מסחרי (ולא ברור היטב מלשון החוק מה זה להפיץ באופן מסחרי), וכולל משהו שיכול לקדם עסק או מטרה (מלחמה בתאונות הדרכים, או מי החשמלאי שלך) הופך אותך ל"מפרסם". כי כאן אתה נופל בחלק השני והמרתק יותר של הגדרת המפרסם, זו שנועדה לטפל בעצם בזבלן (אבל בהגדרה קצת רחבה מדי). כי כל מי שמשווק דבר פרסומת בעבור מישהו, הוא גם כן "מפרסם".

מה שמעניין וחסר בהגדרה הזו של מפרסם, זה מילה חשובה מאד שנקראת מפיצים. בכל מערכת כזו יש משווק ויש מפיץ ומשום מה המפיצים לא מופיעים בכלל בחוק. המפיצים הם התשתית שעליה עובד הזבלן המצוי. לפי החוק מי שמוכר לך את עיסקת הפירסום יכול להכנס להגדרה של משווק, אבל הגוף שמבצע את המשלוח בפועל, ההאקרים שפורצים ומייצרים את מחשבי הזומבים, המפעילים שמפעילים את כל המערכת של ההפצה, אינם נמצאים בכלל בקטגורית ה"מפרסם". אני יכול להניח שזה נובע מחוסר הבנה טכני של פעולת המערכות הללו מצד המחוקק, או מה שיותר הגיוני, זה תוצאה של לובי חזק מדי, של ספקי שרותי הדואר האלקטרוני בארץ וספקי שרותי האינטרנט.

החוק מרתק עוד יותר בקטע שמדבר במפורש על האחריות הארגונית. שימו לב מנהלי IT, מנ"כלים ומנהלי שווק. אם לא הבנתם מה זה נוגע אליכם עד עתה, להלן הציטוט הבא מתוך החוק:

מנהל של תאגיד וכן מי שאחראי לתחומי השיווק או הפרסום בתאגיד (בסעיף זה - נושא משרה בתאגיד) חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי סעיף קטן (ו) בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו - קנס כאמור בסעיף 61 (א)(3) לחוק העונשין; נעברה עבירה בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר את חובתו לפי סעיף קטן זה, אלא אם כן עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו.

מאחר וכל דואר אלקטרוני שיוצא מהארגון שלך הינו חשוד מיידי כ "דבר פרסומת", עד שלא יוכח אחרת (ואם לא ברור לך למה, קרא את הפרק הקודם), אז אתה אשם בכל מה שעושים העובדים שלך (כולל אלה ששונאים אותך), אלא אם תוכל להוכיח מעל לכל ספק סביר, שעשית כל מה שניתן כדי למלא את חובתך. וכדאי לציין שבשלב הזה של החוק והפסיקה, לא ברור מהי חובתך בדיוק. זה מה שנקראה תרגיל בניהול בתנאי חוסר וודאות בחסות המחוקק.

לכל הבלוגים שלי בנושא דואר זבל

לפרק הקודם בסדרה

השיטה הנהוגה במדינת ישראל היא שהמחוקק מחוקק חוק, רשויות החוק מאתרות עברינים העוברים על החוק ומביאים אותו לבית המשפט על מנת שיעניש אותו. חשוב לציין שהכותב איננו מורה לאזרחות, כך שהפירוש שלו אינו מחייב אף אחד, גם לא את הכותב עצמו.  הכותב מודה מראש שהתאור הנ"ל של ההתנהלות האזרחית במדינתנו, לוקה בהפשטה מוגזמת, מהסיבות שיוסברו להלן. כי כפי שכולנו יודעים, במציאות בה אנו חיים, החוק איננו חוק, המשטרה איננה אוכפת ובתי המשפט כל כך עמוסים שיותר זול לשכוח מהחוק במקום לטפל בו באמת.

לפי סיסרו (אני לא מסוגל לקרוא לו קיקרו למרות שזה הכתיב הנכון של השם שלו), כתיבה של חוק הינה אומנות. מעבר לתנאי הבסיסי, שהמחוקק צריך לחוקק רק חוקים ראויים וישימים, על המחוקק מוטלת גם החובה לנסח את החוק בשפה ברורה ומדויקת (ותקצר הירעה מתאור רשימת החוקים של המחוקק שלנו, שאינה עונה לאף אחד מהקריטריונים הבסיסיים הללו). ראוי לציין שהכותב איננו הסטוריון, כך שהפירוש שלו לכתבי סיסרו אינו מחייב אף אחד, גם לא את הכותב עצמו.

השלב הראשון בתהליך הכנת הארגון הוא לבדוק האם הארגון (או אם הארגון זה אתה) שולח "דבר פרסומת". אם אתה או הארגון אינכם שולחים "דבר פרסומת", החוק לא מעניין אותך ולא את הארגון שלך.

החוק מגדיר "דבר פרסומת" כ (ואני מצטט): "דבר פרסומת" – מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת;

ההגדרה לעיל מעוררת מחשבה עגומה על הבנת הנקרא הטכנולוגית של המחוקק ומעלה כמה שאלות מוזרות. אני מודה מראש שהשאלות מוזרות, אבל עוכרי דין יכולים להעלות שאלות יותר מוזרות מאלה, כדי לחלץ זבלן מצוי, שהפרוטה נמצאת בכיסו.

האם שנה טובה הנשלחת על ידי הארגון למאן דהו (סליחה על הארמית) וכוללת את הלוגו של הארגון ואת המסרים השיווקיים הרגילים המופיעים בלוגו (אנחנו הכי טובים, השרות שלנו עדיף, וכו') עונה להגדרה של "דבר פרסומת" ? האם שימוש בזומבים (מחשבים של אנשים פרטיים, שאינם מסחריים, שהופכים בשעות הלילה למפיצי דואר זבל) עונה לקרטיריונים של הפצה באופן מסחרי ? מה עם התשובה הסטנדרטית של הארגון ללקוחות הכוללת את ההמלצות לגבי איזה מוצרים כדאי לרכוש מהחברה ? האם זה "דבר פרסומת" ? האם המלצה שלך בדואל לקבוצת חברים על בית המלון שבו בילית בחופש האחרון היא "דבר פרסומת" ? ומה עם הנחיות למכירה ושיווק שהארגון שולח לאנשי המכירות שלו (לעובדים שלו עצמו) ? כפי שנראה בהמשך, אין בחוק הבחנה בין משלוח "דבר פרסומת" לעובד, לבין משלוח "דבר פרסומת" למישהו מחוץ לארגון.

מסתבר שההגדרה של "דבר פרסומת" דורשת משפטן שישב בצוות ההכנה של הארגון וינסה לפסוק מה כן ומה לא כלול בהגדרה. הבעיה היא, שכל מה שמשפטן יכול לעשות בנקודה הזו, זה לנחש. שכן בשיטה המשפטית המקובלת אצלנו בארץ, עד שאין פסקי דין שמגדירים הלכות, כל פירוש טוב באותה מידה, ואינו שווה הרבה. התופעה הזו מכונה לאקונה של החוק. חשוב להדגיש בנקודה זו שהכותב אינו משפטן, כך שהפירוש שלו לדבר המחוקק אינו מחייב אף אחד, גם לא את הכותב עצמו.

מה שאומר שבשלב ראשון, הנחת העבודה שלך ושל הארגון שלך, מנקודת המבט של ניתוח סיכונים, היא שכל דבר דואר שיוצא מהארגון או ממך וכולל משהו שיכול להשתמע כהמלצה על רכישת מוצר כלשהו (לא דווקא של הארגון שלך) ו/או כולל בתוכו שכנוע להוצאת כסף (כדאי לך לקנות כרטיס למופע של ...) הינו "דבר פרסומת" כהגדרת המחוקק, עד שלא יקבע אחרת בחוק או בפסיקה. זו לא הנחת עבודה נוחה במיוחד, אבל זה מה שיש לנו בינתיים. ותודה למחוקק שלא קרא כנראה עד הסוף ולא הטמיע את ההנחיות של סיסרו.

מה זה אומר בדיוק, מה המשמעויות לגבי התכתובת הפרטית, הארגונית והחוץ אירגונית, וכמה זה הולך לעלות לך אישית ולך כארגון, בפרק הבא של הסדרה איל"ז (אם יהיה לי זמן).

לכל הבלוגים שלי בנושא דואר זבל

לפרק  הקודם בסדרה

החוק החדש למניעת הפצה של דואר זבל הולך להכנס לתוקף (אי"ה) בקרוב. כאינסטלטור שמטפל בכל מיני תחומים אקס טריטוריאליים, נתבקשתי על ידי כמה מהלקוחות שלי, לבדוק ולתקן את התהליכים של משלוח מידע ללקוחות, על מנת שיתאימו לתהליכים המוגדרים בחוק. כתוצאה מהטיפול בנושא, התגבשו אצלי כמה התרשמויות, תובנות, השגות והארות הקשורות לנושא דואר זבל ואני אכתוב מדי פעם על אחד מהם. נתחיל בשיקולי עלות תועלת ואמצעי מניעה.

לא נראה שהזבלנים מחו"ל יודעים על החוק הזה או שבכלל אכפת להם. הזבלנים מהארץ דווקא רואים בזה הזדמנות שיווקית. זבלן ידוע שלח אלי דואר (זבל כמובן) שבו קיבלתי הצעה שלא ניתן לסרב לה. להלן הנוסח:

בחודש נובמבר ייכנס לתוקפו החוק החדש האוסר שליחת דואר אלקטרוני לנמענים שלא ביקשו זאת מראש

בעל עסק, נצל עוד היום את אופציית הדיוור במיילים

!התפוצה עצומה! יותר מ-2 מיליון נמענים (מעל לעיתון ארצי!) והרבה יותר משתלם

רק 2200 ש"ח +מע"מ

מהרו להתקשר! המחירים עולים

ההדגשות והנוסח הם כפי שהיו בהודעה המקורית ומסיבות מובנות השמטתי את הטלפון הסלולרי שמופיע בהמשך (ומי שרוצה לחטוף ממני צעקות, שיתקשר אלי לבקש אותו).

לזבלנים אין כבוד לא לחוק ולא לפרטיות של המקבל. הסיבה היחידה לקיומם היא שיש מספיק אנשים שמקבלים דואר זבל, ובמקום להתעלם ממנו, מתקשרים לאדיוט ששילם 2,200 ש"ח + מע"מ ומגלים התענינות במוצר שלו.

שימו לב לנושא של המע"מ, האדיוט מקבל חשבונית חוקית, על פרסום, שזו הוצאה מוכרת, והכל נראה כשר למהדרין. אבל האמת היא שזה לא בדיוק כך. אמנם כמה עשרות דבילים מצלצלים, ובגללם הזבלנים יכולים להראות תוצאות ולמשוך את האדיוטים הבאים. אבל מצד שני, קרוב לשני מליון אזרחים חפים מפשע, צריכים כל אחד ואחד, להקדיש כמה שניות מזמנם, על מנת למחוק את הדואל זבל הזה.

לתשומת לב, שני מליון אנשים כפול חמש שניות זה  2,778 שעות עבודה או 347 ימי עבודה. כלומר לפי עלות שכר מינימום של בערך 18 ש"ח שעה מדובר פה על הפסד של 50,000 ש"ח למשק והכל בגלל 2,200 ש"ח (+ מע"מ). אפילו הבורסה בימיה הגרועים ביותר, לא יכולה להראות יחס עלות תועלת כזה. ולא הכנסתי לחשבון עלות תוכנות לסינון דואר זבל, ועלות שרותי סינון למניעת דואר זבל, עלות רוחב פס של האינטרנט, ועולם שלם של הוצאות נלוות ושוק שמגלגל מליונים, הכל סביב הנושא הזה של דואר זבל.

פעם הבאה שאתה מקבל דואר זבל, ואפילו נראה לך שזה המוצר הטוב ביותר בעולם, אל תצלצל ואל תגיב. כל תגובה רק מחריפה את הבעיה, אם לא יהיו תגובות ימות הבסיס הכלכלי לקיומו של דואר הזבל. תפיץ את המסר הזה הלאה, הסברה חשובה כאן כי לא כולם מודעים לעלויות.

פעם הבאה שמגיע אליך זבלן ומנסה למכור לך פרסום זבל במחיר זול ומבטיח שמליונים יקראו את המסר שלך. בקש ממנו רשימה של 10 לקוחות מרוצים, תחקר כל אחד מהם לגבי כמה באמת התקשרו אליהם וכמה באמת עיסקאות יצאו להם מזה. תגלה להפתעתך שהשורה התחתונה לא תמיד הצדיקה אפילו את ההוצאה. באותה הזדמנות, שאל גם כל אחד מהאדיוטים האלה, כמה טלפונים של תלונות הם קיבלו, מכאלה שהסבירו להם שלא יקנו מהם יותר, בגלל ששלחו להם דואר זבל. לאחר מכן, שלח אלי את הפרטים של האדיוטים, על מנת שאוסיף אותם לרשימה השחורה שלי. אם לאחר כל זה תחליט בכל זאת לפרסם בדואר זבל, אני יכול להבטיח לך שאני לפחות לא אקנה ממך יותר.

לכל הבלוגים שלי בנושא דואר זבל

לפרק  הבא בסדרה