על עצם יציאת XenDesktop 5 לא ממש טרחתי לעדכן כאן (אבל בטוח שחלקכם זכו לשמוע – וחלק גם לראות – ממני את המערכת), אבל מי מכם שעדיין לא שמע ולא ראה, מוזמן לבקר כאן.

 

אחת התוספות היותר משמעותיות – פרט לאפשרויות הניהול המשופרות – היא ה- Machine Creation Services, או MCS בקיצור, מערכת ניהול ה- Base Images החדשה שהתווספה ל- Provisioning Services (או ה- PVS בקצרה) המוכר מהגירסאות הקודמות של XenDesktop.

השוני הגדול בין ה- PVS ול- MCS הוא שה- MCS עובד ישירות על מערכת האחסון של סביבת הוירטואליזציה ע”י יצירת מכונות עם דיסקים אשר נוצרו מה- Base Image, כשה- PVS למעשה יוצר הפרדה בין שכבת ניהול ה- Base Images למערכת האחסון של הסביבה. למטיבי לכת, קצת יותר מידע על איך PVS עובד.

 

ה- MCS מצידו נוצר כדי לפשט את נושא ניהול ה- Images בסביבת ה- VDI, כדי לנצל בצורה טובה יותר את סביבת הוירטואליזציה (Hyper-V\XenServer\vSphere) ע”י התממשקות לרובד האחסון שלהן וכל זה תוך כדי שמירה על חלק מהיכולות של ה- PVS. סיבה אחת אחרונה בגללה נוצר ה- MCS היא מענה למערכת ניהול ה- Images של VMware View, הלא היא ה- Linked Clone. מערכת הרבה יותר פשוטה לניהול והקמה – ונניח בצד את ההבדלים הטכנולוגיים – מאשר ה- PVS.

 

מערכת ה- MCS מורכבת למעשה משלושה תת-שירותים:

1. Citrix Machine Creation Service – שירות האמון על יצירת ה- Base Image מתוך מכונה וירטואלית כזאת או אחרת ויציתר המכונות הוירטואליות בסביבת הוירטואליזציה (ה- Hypervisor) מתוך אותו Base Image.

התהליך עובד בצורה הבאה, מכינים מכונה וירטואלית אשר ממנה נרצה להכין Base Image ומכבים את את המכונה. כאשר נרצה ליצור מכונות וירטואליות על סמך אותו VM, ה- MCS ייקח snapshot מה- VM, יעתיק אותו ל- LUN\S עליהם בחרנו ליצור את המכונות ומה- snapshot הזה ייצור VMs עם שני דיסקים בכל אחד. הראשון יהיה דיסק Identity בגודל של 16MB, אשר ישמור את זהות ה- VM (שם המכונה למשל) ודיסק נוסף בשם Diff Disk, שנוצר מ- Thin Provisioning של- Base Image ובו יישמרו כל השינויים מה- Base Image.

2. Citrix AD Identity Service – שירות אשר מנהל את ה- Computer Accounts של המכונות הוירטואליות ב- Active Directory. מכיוון שבסגירת ה- Base Image אנחנו לא סוגרים את המכונה עם sysprep למעשה יש צורך לנהל חשבונות המכונות הוירטואליות שנוצרו מאותו ה- Base Image ב- Active Directory. השירות אחראי על יצירת אותם חשבונות, ניהול הסיסמא של המכונות ומחיקתם במקרה הצורך.

3. Citrix Machine Identity Service – מנהל את הדיסקים של המכונות הוירטואליות. למעשה מה שהוא הוא עושה הוא די פשוט. במכונות אשר הוגדרו שיעבדו בתצורת Pooled VMs, השירות אחראי לאפס את ה- Diff Disk בכל הפעלה מחודשת של המכונה הוירטואלית, כך שמשתמש חדש שיתחבר אליה יקבל סביבה נקיה לחלוטין.
לעומת זאת, במכונות אשר הוגדרו כ- Dedicated VMs, השירות למעשה לא יעשה דבר מכיוון שבמכונות אלה ה- Diff Disk נשמר בין ההפעלות.

 

פרט לשוני בניהול ה- Images ה- MCS שונה מה- PVS מבחינת שיקולי ביצועים על מערכת האחסון.
ב- PVS מכיוון שהדיסק הגיע משרת יעודי ברשת, כל הקריאות מה- Base Image היו מתבצעות באותו השרת (ע”י העלאת ה- Base Image לזיכרון ואספקת הבלוקים הרלוונטיים לתחנות הוירטואליות על הרשת) כך שעל מערכת האחסון (הדיסק אשר חובר ל- VMs) בוצעו בעיקר הכתיבות של כל מה ששונה מה- Base Image. היחס הוא משהו בסביבות ה- 90% כתיבות לעומת רק 10% קריאות.
ב- MCS ה- Base Image וה- Diff Disks נמצאים שניהם על מערכת האחסון, כך שהיא צריכה “לספוג” גם את הכתיבות (ל- Diff Disk) וגם את הקריאות (מה- Base Image). ביחס של סביבות ה- 50/50. בנוסף, הקריאות שאנחנו “מעמיסים” עכשיו על האחסון עולות לנו כמובן ב- IOPS. לפי הנתונים הקיימים כרגע, בעבודה עם MCS אנחנו נצטרך משהו כמו פי 1.5 יותר IOPS לכל מכונה לעומת מה שהינו צריכים עם ה- PVS.

 

לסיכומו של עניין, ה- MCS היא מערכת פשוטה וקלה יחסית לניהול ה- Base Images והדיסקים של המכונות הוירטואליות של המשתמשים, אבל יש לבנות את כל הסביבה (ובייחוד את מערך האחסון) בהתאם כך שיתמוך בצורה הטובה ביותר את התצורה החדשה.