Citrix XenDesktop 4

XenDesktop 4 יגיע לעולם בשלושה טעמים:

• Standard – לסביבות קטנות בעיקר, מכיל למעשה מאפינים הדומים להטמעות VDI הראשונות לפני כמה שנים. בלי ניהול דיסקים, בלי ניהול פרופילים ובלי אפליקציות וירטואליות.
• Enterpise – יכיל את כל היכולות של XenDesktop Enterprise (כמובן עם אפליקציות וירטואליות) וכן את היכולות של XenApp Enterprise (גם כאן, אפליקציות וירטואליות,EdgeSight Basic, PCM, ושלל היכולות של XenApp).
  מי שרכש בעבר את גירסת ה- Advanced והוא בעל SA תקף, ישתדרג לגירסת ה- Enterprise.
• Platinum – יכיל את כל היכולות של XenDesktop Platinum ביחד עם XenApp Platinum. יכולות כמו Password Manager עבור SSO, אפשרות לעבודה עם Provisioning Server למערכות וירטואליות ופיזיות ועוד.

• Hosted Shared Desktop – מודל ה- SBC המוכר כל כך טוב לכולנו. המשתמשים מקבלים סביבת עבודה (Session) על שרת Teminal. אותו Session יכול להיות של סביבת Desktop מלאה, או לחילופין של אפליקציה “מפובלשת” (Published Application).
• Hosted VM-Based Desktop – מודל ה- VDI שכולנו למדנו להכיר ולאהוב בזמן האחרון. כל משתמש מקבל בתצורה זו Virtual Machine אשר רץ ב- Data Center הארגוני המיועד רק לו.
• Hosted Blade PC Desktop – מיועד עבור אפליקציות כבדות במיוחד בעלות דרישות חומרה מיוחדות. לדוגמא אפליקציות גרפיות כבדות, GIS, CAD וכו’ הדורשות GPU לעיבוד הגרפיקה.
  כל משתמש מתחבר ל- Blade PC ומבצע את העבודה עליו.
• Local Streamed Desktop – יכולת של ה- Provisioning Server אשר מאפשרת לספק סביבות עבודה ישירות למחשב של המשתמש. מכינים Golden Image אחד או כמה במספקים אותם ב- Streaming למחשבים, כל העבודה (עיבוד, I/O) נעשה ישירות על המחשב של המשתמש, מה שחוסך את הצורך להחזיק עבורו VM.
• Virtual Applications to installed desktops – אפשרות לאספקת אפלקיציות וירטואליות למחשבים אשר מותקנים עם Windows מקומי.
• Local VM Desktop – אפשרות לעבודה על סביבת העבודה הארגונית גם ב- Offline. סביבת העבודה יורדת כ- VM למחשב של המשתמש ומאפשר לו לעבוד עליה גם כאשר אין לו גישה לרשת הארגונית, שינוים בסביבת העבודה שנעשו בזמן הניתוק מהחברה יסונכרנו ל- Data Center בהחזרת החיבור. היכולות שתיהיה מבוססת על XenClient תיהיה זמינה בתחילת 2010. עוד על זה, כאן.

לא רק בתחום הרישוי וצורת העבודה נעשו שינויים, יותר מ- 70 שינויים ויכולות חדשות התווספו, ביניהם אפשר למצוא את:

• שיפורים ב- HDX – ה- HDX (או High Definition User Experience) הוא שם הקוד שניתן לכל הטכנולוגיות האחראיות לכך שעבודה על סביבות ממורכזות (Centralized) כדוגמת SBC ו- VDI תיהיה זהה ככל שניתן לעבודה על סביבת עבודה מקומית. בפנים אפשר למצוא טכנולוגיות לטיפול בהתקני USB, הצגת מולטימדיה, תלת מימד, פלאש, סרטים, אודיו, הדפסות, VoIP וכו’.
• תמיכה ב- Windows 7 – לפי דעתי אחת הסיבות המרכזיות להוצאת הגירסא החדשה (וכל המהפכות שבאות איתה כמובן). Windows 7 הולכת להיות מערכת ההפעלה הבאה של כמעט כל הארגונים, VDI (על כל גווניו) יכולה להיות דרך טובה ומשתלמת לאספקת סביבת העבודה החדשה למשתמשים, בלי צורך להיכנס לפרוייקטי הטמעה ארוכים ומסובכים ובהבטחת מעבר חלק ככל הניתן של המשתמשים.
• תמיכה ב- 64 ביט – מעכשיו המשתמשים יכולים לקבל סביבות עבודה המבוססת גם על מערכות הפעלה x64. תומך ב- Windows 7 x64, XP x64 SP3, Vista x64 SP2. כמובן בנוסף לתמיכה הקיימת בגירסאת x32.
• שיפורים בעבודה עם Smartcards – תמיכה בסביבות עבודה של Windows 7 ו- Vista. אפשרות ליציאה אוטמטית מסביבת העבודה בהוצאת ה- Smartcard.
• שיפור ב- Streaming Applications – תיקונים וכיוונים שונים במנגון האפלקיציות הוירטואליות של XenApp, כזה שמאפשר בסופו של דבר עבודה מהירה יותר על האפליקציות הוירטואליות (בעשרות אחוזים מהר יותר מהגרסאות הקודמות).

מכיוון ה- XenDesktop מכיל למעשה את כל היכולות של XenApp, נוצרו תוכניות Trade-up עבור לקוחות XenApp קיימים. לקוחות עם SA תקף, יוכלו להמיר תמורת תשלום קטן רשיון XenApp Enterprise אחד ולקבל תמורתו שני רשיונות XenDesktop 4 Enterprise או שני רשיונות XenDesktop 4 Platinum תמורת תשלום קטן קצת פחות. לקוחות בעלי XenApp Platinum יוכלו לקבל בחינם שני רשיונות XenDesktop 4 Enterprise עבור רשיון אחד של XenApp Platinum או שני רשיונות XenDesktop 4 Platinum תמורת תשלום קט.
לקוחות אשר רוצים להמיר רק חלק מרשיונות ה- XenApp שלהם ל- XenDesktop 4 או כאלה שאין להם SA תקף, יאלצו להמיר את הרשיונות במסגרת של אחד תמורת אחד, ולא שניים תמורת אחד כמו בתוכנית הקודמת. כאן תוכלו לשחק קצת יותר עם הקומבינציות.

Citrix זיהו בחוכמה את העובדה שרבים מהלקוחות המתעניינים ב- VDI מוצאים בסופו של דבר שפתרון VDI הוא לא פתרון מלא לכל המשתמשים שלהם, ודווקא פתרון משולב של SBC ו- VDI ביחד עם אפליקציות וירוטאליות יכול להתאים להם. XenDektop 4 חוסך מאותם לקוחות את ההתלבטות ו”הפרדת הכוחות” שהיו צריכים לעשות במקרה של תחזוקת שתי סביבות או יותר, SBC, VDI, אפלקיציות וירטואליות וכו’.
הזמן ילמד אותנו אם המהלך יצדיק את עצמו – אני מהמר שכן – ויתן דחיפה רצינית ל- VDI בכלל ול- Citrix בפרט.

סביבת העבודה שלנו

קטע שכתבתי עבור הידיעון החודשי של מועדון משתמשים Citrix בישראל.

"פירמטתי לו את המחשב, והתקנתי את ה- Windows מחדש. עכשיו זה כבר לא אמור לחזור על עצמו" אמר הבחור לידי בתור בסופר בשעה שדיבר כנראה עם המנהל שלו בקשר לתקלה ששהה בה בשש השעות האחרונות.

ניסיתי בכל כוחי להיזכר מתי בפעם האחרונה שמעתי את המילה פירמוט על הטיותיה השונות – פירמטתי/פירמטת/פירמטנו – ואיכשהו חזרתי עד סביבות סוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים העליזות, שעה שפירמוט המחשב נראה כמו פיתרון מעולה ל- 80% מהבעיות. הפיתרון היה נפוץ עד כדי כך שרבות מחברות השירותים השונות שמחו לספר – ברוב רדידותן את האמת - שאין תקלה שלא נמצא לה פיתרון תוך מינימום 8 שעות, וזאת מכיוון שפרק זמן זה מספיק כדי לנסות לפתור את הבעיה ולהתקין את המחשב מחדש בפרק הזמן הנותר אם לא נמצא פיתרון אחר.

בואו נקביל לשניה את עולם המחשוב לעולם הרפואה, איזה כיף היה לרופאים אם היתה להם את האופציה לעשות פירמוט לגוף האדם, ככה שאם תרופה או פרוצדורה מסוימת לא היתה מצליחה, הם פשוט היו מחזירים את הגוף למצב הראשוני שלו, או לנקודה מסוימת בה נעשה מאין checkpoint למערכות. אני בטוח שכולם היו שמחים עם המצב, הרופאים שהיו זוכים לשעות עבודה הרבה פחות ארוכות, בתי החולים שתפוסתם היתה שואפת לאפס (זוכרים את חוק שמונה השעות?) והממשלות שלא היו צריכות להשקיע כ"כ הרבה כסף בבריאות האזרחים.

אבל מישהו אחד לא היה חי בשלום עם כל עניין החזרה לאחור הזה. החולה, שהיה "מאותחל" כל פעם שלא נמצאה לחוליו תרופה מתאימה. בתהליך ה"אתחול" הוא היה מאבד למעשה את כל התקופה שבין מצבו הנוכחי לבין הנקודה אליה הוא חוזר. חוויות, זיכרונות וידע נרכש הם רק חלק מהדברים שהיו נאבדים בהרף עין.
דוגמא לכך אפשר למצוא בסרט ממנטו, בו הגיבור – לאונרד – סובל מאיבוד זיכרון לטווח הקצר, בלילה הוא מאבד את כל הזיכרונות מהיום שעבר וכיוון שכך נאלץ לרשום, לצלם ואף לקעקע על גופו פרטים חשובים כדי לזכור אותם ביום שלמחרת.

כיום, היחסים בינינו לבין המחשב שלנו הרבה יותר קרובים מבעבר, אנחנו – טוב נו, לפחות אני - מבלים עליו את רוב שעות הערות שלנו. בשעות האלה, אנחנו מגדירים, מתקינים, משנים מאות ואף אלפי פרמטרים במערכת ההפעלה ובאפלקיציות השונות כדי להתאים את סביבת העבודה עבורנו. שלא לדבר על החומר שאחנו שומרים עליו.
אז איך עדיין ישנם אנשים שמוכנים לקבל את זה שפירמוט המחשב – ובכך מחיקת כל אותן אלפי שינויים, התקנות ומידע - היא בכלל אופציה לפיתרון של בעיה זאת או אחרת? לא ברור את האמת.

אבל התכנסנו כאן לדבר על מה אפשר לעשות כדי למנוע את עוגמת הנפש, מה אפשר לעשות כאן ועכשיו – ואולי גם כמה נגיעות על העתיד, תלוי אם תזרמו איתי בעניין – כדי לאפשר לאנשי המחשוב (זוכרים את אותו בחור מסכן שנאלץ לשרוף שש שעות מחייו על פירמוט מחשבו של לקוח מסוים) לספק סביבת עבודה תקינה שעומדת בכל תנאיי והגבלות הארגון מצד אחד ומהצד השני לאפשר למשתמש לעבוד בסביבת העבודה המוכרת לו עם כל התוכנות, המידע וההגדרות שלו ללא קשר לגחמות המוזרות של אנשי ה- IT (מה היה רע לי עם ה- Windows 98, למה זה טוב עכשיו לעבור ל- Windows 7. לא מבין אותם).

אם נסתכל על זה לרגע, נראה שסביבת העבודה של המשתמש מורכבת למעשה מ- 4 שכבות עיקריות, אותן ארבעת השכבות שמרכיבות למעשה את המחשב האישי שלנו, או את סביבת העבודה שלנו. השכבות שבמצב הנוכחי כל שינוי באחת מהן תגרור לרוב שינוי בכל שלושת האחרות. התעסקות מיותרת של איש ה- IT וכמובן בזבוז זמן יקר של המשתמש.

והרי השכבות:
1. שכבת החומרה – המחשב האישי של המשתמש, זה שאחראי לספק לו את המשאבים להרצת הסביבה (מערכת הפעלה, אפליקציות וכו’).
2. שכבת מערכת ההפעלה – הטווח שבין החומרה הפיסית לבין המשתמש, והפלטפורמה שלו לעבודה.
3. שכבת האפליקציות – התוכנות שכל אחד מאיתנו מריץ במחשב שלו. כל אחד עם שלו, מי תוכנות סטטיסטיקה, מי תוכנות office ומי משחקים. למעשה, שתי השכבות הראשונות קיימות כדי שהמשתמש יוכל להריץ בסופו של דבר את האפליקציות שלו.
4. שכבת הפרופיל – ההגדרות והקוסטומיזציה של כל משתמש. תמונת הרקע של שולחן העבודה, אתרים מועדפים, מבנה התפריטים בתוכנות השונות, מדפסות, קישורי רשת ועוד ועוד.

מה אם תיהיה דרך בה נוכל להפריד בין השכבות השונות ולקשר ביניהן במקרה הצורך, בלי לדאוג ששינוי מערכת ההפעלה יגרור התקנת התוכנות האהובות עלי והגדרתן לפי העדפות שלי – לא כיף בכלל – אלה ששינוי מערכת ההפעלה יגרור ל... מממ… רק שינוי במערכת ההפעלה, בלי לפגוע באפליקציות שלי או בפרופיל שלי. אחרי שידרוג מערכת ההפעלה, כל האפליקציות שלי וכל ההגדרות שלי פשוט יעבדו באותו האופן שהן עבדו קודם, רק על מערכת הפעלה אחרת, נשמע כיף, לא?
נראה לי שהגיע הזמן שתכירו את Citrix Delivery Center, הדרך של Citrix לעשות את חלוקת סביבת המשתמש לשכבות ולהישאר בחיים – ומבסוטים כמובן – כדי לספר על כך.

שכבת החומרה - איך להוריד את התלות בין חומרת המחשב לבין מערכת ההפעלה.

כמובן שכאן אפשר למצוא פיתרונות כמו VDI (XenDesktop) ו- SBC (XenApp), להרצת סביבת העבודה של המשתמש בסביבה מרוחקת שלא קשורה לחומרה המקומית שלו עם אותה חווית המשתמש אליה כולנו הינו רגילים בעבודה עם מחשבים אישיים. הצגת וידאו (כן, גם מ- youtube), שמיעת קטעי אודיו, גלישה באינטרנט (בלי להימנע מכניסה לאתרים עם flash), חיבור התקני קצה (iPhone לדוגמא) כמעט מכל התקן קצה וכמעט על כל טווח תקשורת. או עם נסכם את זה במילה אחת, HDX – High Definition User Experience.

העתיד צופן בתוכו הרבה חידושים בתחום הזה, שעוד ארחיב אליהם בהזדמנויות אחרות, אבל מה שהולך להיכנס לחיינו ממש עוד מעט זהו ה- client-side hypervisor – או Type 1 אם תרצו - שיאפשר לנו להריץ את אותה מערכת הפעלה כסביבה וירטואלית מבלי להיות מותקנת על המחשב, תחשבו על זה כעל סוף ההתעסקות של כולנו עם דרייברים. מאוד דומה למה שכולנו מכירים היום בעולם השרתים כשאר לוקחים שרת פיזי אחד ומריצים עליו מספר שרתים וירטואליים. אבל עם כמה שזה נשמע פשוט וטרוויאלי, וירטואליזציה של מערכת הפעלה שרצה על המחשב האישי עם כל ההתקנים השונים שלו - Bluetooth, WiFi, קוראי כרטיסי, כרטיסי מסך ועוד כמה שבטח שכחתי – לא כ"כ פשוטה כמו וירטואליזציה של שרתים (איך מספקים תקשורות WiFi לשני המערכות הוירטואליות שרצות על המחשב, ומה עושים עם Bluetooth? ואלה רק שתי קושיות רנדומליות לחלוטין).
הטכנולוגיה (XenClient שאמור לצאת בתחילת השנה הבאה) תאפשר לי בסופו של דבר לעבור בקלות מגוחכת מעט ללפטופ אחר ברגע שימאס לי מהנוכחי שלי, אני פשוט אקח את הסביבה הוירטואלית שלי ואריץ על המחשב החדש. בלי התקנות מחדש ובלי חיפוש אחרי דרייברים. פשוט, קל ומגניב ביותר.

שכבת מערכת ההפעלה – אם בשכבת החומרה דיברנו יותר על פיתרונות וירטואליזציה כאלה ואחרים אשר מאפשרים לנו להריץ מערכות שונות על החומרה הפיסית – אם זה חומרת שרת או מחשב אישי – אז בשכבת מערכת ההפעלה ניגע יותר ב- deployment מהיר של מערכות הפעלה לחומרה קיימת, ונתעלם מסוג החומרה (פיסית או וירטואלית).

זוכרים את אותו בחור שנאלץ לפרמט ולהתקין מחדש את המחשב של הלקוח שלו? וזוכרים את לאונרד מהסרט ממנטו, שהזיכרון לטווח הקצר היה מתאפס לו בכל לילה? ואני לא צריך לספר לכם עד כמה קשה זה לשמור על מחשבי המשתמשים שלכם שיעמדו תמיד בתקני הארגון (אפליקציות מאושרות למשל), וכמובן שאני לא רוצה להיכנס כאן לעניין של הפצת מערכות ההפעלה בארגון – בעיקר כי אני לא רוצה לפתוח קופסת פנדורה.

מה עם היתה דרך להפיץ תוך דקות בודדות לכל המחשבים בארגון את ה- Golden Image הארגוני, להגן עליו מפני נזקים – ישירים או עקיפים של עבודת המשתמש - ולוודא שהם תמיד יעבדו רק עליו, להוריד את מספר התקלות ולפשט מאוד את הניהול.
תשמחו לשמוע שאכן יש פיתרון, הלא הוא ה- Provisioning Server שמאפשר לבצע Streaming של מערכת ההפעלה (Golden Image) למחשבים של המשתמשים ולדאוג שלא משנה מה המשתמש יעשה במערכת ההפעלה (מחיקות, התקנת תוכנות לא מורשות ושלל דברים אחרים שהמשתמשים נורא אוהבים לעשות), בכל איתחול יתקבל אותו ה- Image שהוכן ואושר על ידי אנשי ה- IT. וזאת כמובן ביחד (או לא, תלוי במדיניות הארגון) עם שמירת השינויים המותרים – פרופיל המשתמש – שהמשתמש עשה במהלך עבודתו. ועם אנחנו כבר בקטע של דימויים, אז איפוס סביבת העבודה בכל איתחול זה ממש כמו איבוד הזיכרון לטווח קצר של לאונרד (ההוא ממנטו), ושמירת השינויים בפרופיל הם ממש כמו הקעקועים שהוא נאלץ לעשות לעצמו כדי לזכור דברים חשובים. כי בינינו, מה יותר חשוב מהחתימה שלנו באאוטלוק, ללא ספק שווה קעקוע.

שכבת האפליקציות – יותר ויותר ארגונים מבינים שאין שום הגיון להמשיך במסורת ארוכת השנים של התקנת אפליקציות מקומיות על המחשבים והמשך תחזוקתן ושידרוגן בכל המחשבים הרלוונטיים. הרבה מהם מבינים שאפליקציות וירטואליות יכולות לפתור להם המון בעיות. שהרבה יותר פשוט להחזיק אפליקציות במקום אחד, לדאוג לתחזוקתן ושידרוגן במקום אחד. פעם אחת בלבד לכל אפליקציה, ואז להפיץ אותן למחשבי המשתמשים. גם המילה להפיץ במקרה הזה מקבלת משמעות חדשה, שלא כמו שכולנו הינו רגילים – וחלקנו עדיין – הפצה של אפליקציה היתה אומרת למעשה התקנתה במחשבים, במקרה של אפליקציות וירטואליות, אין שום התקנה במחשב של המשתמש, האפליקציה באמת קיימת שם והמשתמש באמת יכול להפעיל ולעבוד איתה, אבל היא לא מותקנת, אלה פשוט רצה על המחשב ומשתמשת במשאבים שלו לעבודתה השוטפת. זה חוסך כאמור התקנה של האפליקציה בכל המחשבים הרלוונטים ותחזוקתה בהם. בנוסף לזה , אפליקציות וירטואליות מכניסות את המושג ‘התנגשות אפליקציות’ עמוק לפנתיאון, הרי כל אפליקציה רק רצה על המחשב, לא מותקנת בו, ככה שהיא יכולה במקרה הגרוע ביותר להתנגש אולי עם עצמה.

Citrix Dazzle מאפשר לארגון ליצור קטלוג של כל האפליקציות המורשות לעבודה ולספק למשתמשים את האופציה "להירשם" לאותן האפליקציות בהן הם רוצים להשתמש, אותה הירשמות תישמר בפרופיל המשתמש והאפליקציות שהוא נרשם אליהן יהיו זמינות תמיד, מכל סביבה שהמשתמש ייתחבר אליה (שרת XenApp,תחנת XenDesktop או אולי המחשב האישי) תחשבו על זה כ- Apple Store עבור אפליקציות. האפליקציות יכולות להגיע כ- Hosted על שרת ה- XenApp (published application רגיל, מצב בו המשתמש מקבל את התצוגה של האפליקציה שרצה על שרת ה- XenApp), כ- Streaming למחשב שלו (ע"י פירסום האפליקציה בחוות ה- XenApp אבל הרצתה בסופו של דבר על תחנת המשתמש, ולא משנה אם זה תחנת VDI או תחנה רגילה) ובעתיד ה- Dazzle יתמוך בפירסום אפליקציות שיגיעו מ- App-V, מוצר הוירטואליזציה של אפליקציות מבית היוצר של מיקרוסופט.

שכבת הפרופיל – אולי כלפי חוץ נראת כמו משהו שאין מה לחדש בה יותר מדי, אבל למעשה בזמן האחרון דווקא התרחשו בה שינויים שכדאי להכיר.
יותר חברות בתחום מבינות שלא משנה עד כמה המוצר הסופי שלהם טוב, עד כמה הוא יציב או כמה features יש לו, מה שקובע בסופו של דבר זה חווית העבודה של המשתמש הסופי, שהוא לא צריך לשנות כהוא זה את אופי העבודה שלו בגלל שה- IT החליט לעבור לעבודה ב- VDI\SBC\Application Virtualization (מחק את המיותר).
מיקרוסופט הכניסו ב- Windows Server 2008 את ה- Group Policy Preferences אשר מפשט מאוד את העבודה עם הגדרות המשתמש. Citrix שחררו ממש לא מזמן את ה- User Profile Manager, אשר נועד לפתור את בעיית הפרופילים שקיימים בסביבות XenApp וסביבות XenDesktop. בעיות כגון זמני כניסה ארוכים מדי, שכתוב של פרופיל במקרה של שינויים ומנגון בעייתי מלכתחילה.
כל אלה – ביחד או בנפרד - מאפשרים לנו בסופו של דבר לנהל את סביבת העבודה של המשתמשים בצורה חכמה ודינמית יותר, כך שלמשתמש יהיה שקוף אם הוא יעבוד היום בתצורת SBC ,מחר ב- VDI ומחרתיים על המחשב האישי שלו. בכל תצורה הוא יקבל את אותן ההגדרות שהוא הגדיר לעצמו.

הפרדת הסביבה לארבעת השכבות המדוברות מאפשר למנהלי המערכות להיות מצד אחד גמישים כמעט לגמרי בביצוע שינויים בסביבת העבודה וזאת מבלי לפגוע בסביבת העבודה של המשתמש, על השינויים שהוא עשה והאפליקציות שהוא התקין עליה.

במקרה של בעיה בשכבת מערכת ההפעלה, אנחנו פשוט יכולים להלחיף את השכבה באחת תקינה – או לחילופין לבחור שהשכבה תתאפס בכל איתחול – לבקש מהמשתמש לבצע איתחול למחשב והוא יכנס לסביבה עבודה תקינה עם כל התוכנות שהוא רושם אליהן, עם כל השינויים שהוא ביצע בסביבה.
אתם בטח תוהים איך זה מתקשר לאותו בחור עם הפירמוטים וההתקנות, אז זהו, שכבר לא ממש צריך אותו. מצטער בנאדם.