נראה ש- Citrix באמת מבינים את הצרכים של הלקוחות שלהם ושלא כמו אחרים, מספקים פתרונות לכל מה שצריך כדי להטמיע VDI וגם אשכרה להנות מפירות ההשקעה.
אהבתי :)
אומרים שהכל עניין של תיזמון. נראה ש- Citrix לקחו את העניין ברצינות ורגע לפני פתיחת
VMworld Europe 2009 החליטו להוציא שלוש הודעות – מאוד חשובות – לעיתונות. מי אמר להרוס ל- VMware את החגיגה?!
הבסיס לכל שלושת ההודעות (ואני אעשה בהן סדר בהמשך) הוא שמוצר הוירטואליזציה של Citrix – הלא הוא ה-
XenServer – הופך להיות חינמי. בלי סיפורי גירסאות ובלי מגבלות. חינמי. לחלוטין.
1. הודעה ראשונה. כאמור, Citrix מפסיקה לגבות כסף על XenServer.
Citrix הבינו של- VMware יש יתרון של כמעט 10 שנים של נוכחות בשוק, צבר לקוחות נאמנים ולמעשה נוכחות בהמון מרכזי מחשוב בעולם. כמה שלא תספר ש- XenServer הוא אלטרנטיבה לא פחות טובה –
ואפילו טובה יותר – מעטים הם הלקוחות שיבחרו להמיר את כל התשתית הוירטואלית שלהם למוצר אחר, בייחוד ששני המוצרים עולים כסף, ויחס עלות-תועלת של “המהפך” פשוט לא שווה את זה. מה שמותיר את נציגי Citrix לרוב עם “לא” מנומס ביציאה מהפגישה עם הלקוח הפוטנציאלי.
למעשה – XenServer בתצורתו החדשה יכיל את היכולות הבאות:
Citrix חושבים –ודי בצדק - שאם הם יחלקו את XenServer חינם, זה ייצור להם נוכחות מסיבית רבה יותר בשוק. הרי אם קיים מוצר חינמי בעל יכולות זהות למוצר שעולה כסף (ולא מעט במקרה של VMware), רוב האירגונים לא יוותרו בקלות רבה כ”כ מלנסות ולראות על מה מדובר. ואם כבר ינסו, אני די בטוח שהם גם ייטמיעו אותו בסופו של דבר. money talks, אתם יודעים.
עוד סיבה לפילנטרופיה כביכול הזאת פתאום (למרות שזאת ספקולציה שלי עם עצמי. לפחות לבנתיים) היא העובדה שחוות הוירטואליזציה הגדולה בעולם –
Amazon EC2 – עם יותר מ- 3000 שרתי וירטואליזציה, עובדת כל כולה על Xen, אותה הטכנולוגיה שהיא הבסיס של XenServer. נראה לי מאוד ש- Amazon חושבים על שידרוג ונראה לי אפילו יותר ש- Citrix יעשו לא מעט כדי שכל אותם שרתים יעבדו עם ה- XenServer. כן, כולל הפיכת ה- XenServer לחינמי.
נכון, XenServer נהיה חינמי, אבל עדיין, ישנם יכולות שיעלו כסף, פחות מבעבר, אבל עדיין יעלו.
לא סתם לא ראיתם את יכולת ה- HA כאחת היכולות הכלולות ב- XenServer, על זה כבר תצרכו לשלם.
כמובן שלא רק על זה, אלה שה- Citrix Essentials יהיה קיים בשתי חבילות, Enterprise ו- Platinum.
השוני היחידי בחבילות הוא שב- Platinum תקבלו גם את יכולת ה- Provisioning הכ”כ –הזהרת גיקיות לפניך – מגניבה, ע”י
Citrix Provisioning Server, ואת יכולת ה- Lab management ע”י הכנסת
LabManager ו-
StageManager של
VMLogix לתוך החבילה. ללא ספק שלושה מוצרים המתקדמים ביותר בתחומם.
השוואת גדלים:
3. הודעה שלישית. Citrix Essentials for Hyper-V. או, כי שניים זה תמיד ביחד.
תכירו את Project Encore – ד”א, מעניין אם השם (הדרן באנגלית) מסמל משהו – השם הזמני של Citrix Essentials for Hyper-V, אותה חבילת יכולות מסעיף 2, רק שהפעם המוצר מותאם ל- Hyper-V של מיקרוסופט.
ממש כמו שקורה כבר כמעט 20 שנה עם מוצר ה- SBC של Citrix (הלא הוא ה- XenApp האלמותי), המוצר משתמש כבסיס בטכנולוגיה של מיקרוסופט (Terminal Server), ומוסיף עליה את כל היכולות המתקדמות שכולנו כ”כ אוהבים. אז גם ב- Essentials for Hyper-V קורה אותו הדבר בדיוק, שוב פעם Citrix יוצרת למעשה מוצר אשר משלים מוצר קיים של מיקרוסופט ומוסיף עליו יכולות מתקדמות שלא קיימות בו. למשל, משתמשי Hyper-V ישמחו מאוד לקבל את יכולת ה- StorageLink, או ה- Provisioning הכ”כ מגניבה כאמור. וכל ארגון ישמח לעבוד בסביבת וירטואליזציה מעורבת של כמה ספקים, דבר אשר ניתן מעכשיו (XenServer ו- Hyper-V ב”חווה” אחת) בעיקר עקב העובדה ששני המוצרים משתמשים ב- VHD כפורמט לדיסקים הוירטואלים (ד”א, ה- VHD נהיה open-source-י ממש לא מזמן).
גם כאן, אותו הסיפור עם חבילת ה- Enterprise וה- Platinum, וגם כאן, טבלת השוואת גדלים:
4. ועכשיו לחלק המעניין יותר. מה פה קורה פה? מה נפל עליהם? האם אלה צעדים מתוך ייאוש? האם מיקרוסופט קונה את Citrix?
התחרות מול VMware קשה, ונגעתי בזה כבר ממש בפתח דבריי. במיקרוסופט הבינו די בהתחלה שהם לא יוכלו לחדור לשוק אלא אם כן יעשו כל דבר שניתן כדי להגדיל את בסיס ההתקנות של ה- Hyper-V. חצי חינם, חינם, חינם פלוס, הכל הולך, רק שכמה שיותר אירגונים יתקינו.
Citrix לצערי הבינה את זה רק לאחרונה. רק עכשיו היא הסכילה לשנות את אופן המחשבה שלה לכזה שיתאים יותר למצבה עם ה- XenServer, מצב בו היא נמצאת בתחרות מול מוצר עם וותק ונאמנות של מספר שנים לא מעטות (בשנות טכנולוגיה זה אפילו יותר) ולא כמו שהיא רגילה לחשוב בהתייחס
ל- XenApp, מוצר אשר by-far מתקדם יותר מכל מתחרה אחר (אותו השילוב של טכנולוגיה, וותק, נאמנות ובסיס לקוחות). אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא.
מה הקטע עם שיתוף הפעולה-ההולך-ומתרחב-ככל-שחולף-הזמן עם מיקרוסופט אתם בטח שואלים ואני בטוח שאתם גם מהרהרים לעצמכם דברים כמו “היי, בסוף הרי מיקרוסופט יקנו אותם”.
שיתוף הפעולה עם מיקרוסופט הוא אכן הולך ומתרחב ומתרחב, אבל, זה קורה כבר כמעט 20 שנה. לשתי החברות ישנו אינטרס זהה, אם זה מכירת כמה שיותר רשיונות במקרה של XenApp או XenDesktop, ואם זה תחרות מול מתחרה אשר בעל יתרון על פני כל אחת ואחת מהן (ונגענו בזה כבר). אז עכשיו שתי החברות הכי טובות בבלוק מאחדות כוחות (כן, שוב פעם, ונכון, זה קורה יותר ויותר בזמן האחרו) והכל כדי להתחרות ביריב המר של שתיהן.
ואם את דעתי אתם שואלים, אותו יתרון של VMware על פניהן, הוא רק תולדה של חוסר הסתכלות לטווח הארוך יותר מצד שתי החברות.
לפחות במקרה הזה, הלקוחות רק מרווחים.
פעם, בתגובה לתגובה לפוסט שלי כתבתי הדברים הבאים:
העולם האמיתי - כמו שהגדרת - עומד להשתנות לנו, הוירטואליזציה הולכת להיכנס לכל תחום בחיינו, המחשבים האישיים שלנו יגיעו בעתיד עם hypervisor עליהם ומערכת ההפעלה - כמו שאנחנו רגילים לראות אותה כיום - תרוץ באחד ה guests. מחלקת ה IT תוכל להטעין את הלפטופ של העובד עם ה- guest שהוכן על ידה, כך שכאשר העובד ירצה לעבוד על הלפטופ שלו הוא יעבוד מתוך סביבה מוגדרת וכאשר ירצה לעשות שימושיים אישיים בלפטופ (ראה ערך הורדות בלתי נשלטות של מהביטורנט) הוא יעשה זאת מה guest של מערכת ההפעלה האישית שלו.
אמרתי לפטופים? פחח… אותו הדבר יקרה גם בטלפונים ניידים…
טלפונים ניידים? פחחחחחח… מכונות כביסה!! טוב, נו… לא באמת.
סוג של בחזרה לעתיד. לא?
בהמשך לקטע הנבואי משהו שלי, אני שמח לעשות לכם היכרות עם Project Independence – או פרוייקט עצמאות – של Citrix.
הפרוייקט – שיהפוך למוצר יותר מאוחר השנה – מתעסק בהרצת סביבת וירטואליזציה על מחשבים אישיים או אם להגדיר את זה מדויק יותר, מטרתו של הפרוייקט היא ליצור bare-metal hypervisor אבל על לפטופ, כך שנוכל להריץ מספר מכונות וירטואליות על גבי המחשב שלנו, ללא צורך במערכת הפעלה בבסיס (שזה בדיוק מה שקורה עם הפתרונות הקיימים כרגע להרצת מספר מערכות הפעלה על מחשב אחד,
MS Virtual PC\Server, VMware Server\Workstation או VirtualBox, כולם צריכים מערכת הפעלה בבסיסם כדי לעבוד). בתצורה כזאת, נוכל להריץ על הלפטופ האישי שלנו את המחשב עם מערכת ההפעלה האישית ואת המחשב עם מערכת ההפעלה הסגורה של מקום העבודה, וזאת תוך כדי שמירת הבידוד של שתי המערכות אחת מהשניה.
אותו hypervisor אישי יהיה מבוסס על טכנולוגיית הוירטואליזציה של Xen – שקהילת הקוד הפתוח שלו כבר נרתמה לפרוייקט – ואמור לפתור לא מעט בעיות שעומדות על הפרק כאשר מדברים על וירטואליזציה של מערכות הפעלה של מחשבים אישיים.
וירטואליזציה של המחשב האישי שונה כמעט בתכלית מוירטואליזציה של שרתים – שכולנו מכירים כבר כ”כ טוב – או של קונסולידצית המחשבים בחברה לעבודה בתצורת VDI – שנכנסת בצעדי ענק לחיינו. כאשר מסתכלים על השימושים היומיומיים של משתמש לפטופ ממוצע, רואים שאותה מערכת הפעלה וירטואלית צריכה לתמוך בתצוגת וידאו מורכבת (סרטים), תצוגת תלת מימד (משחקים/תוכנות), אודיו דו כיווני (למשל בשביל Skype), מצבי Sleep\Hibernate, חיבור התקנים חיצוניים שונים (מצלמות/נגנים/כוננים) ועוד ועוד, כאמור, לא משהו ששרת וירטואלי סטנדרטי צריך.
בכדי שהמשתמשים ייאמצו בסופו של דבר את הטכנולוגיה, אסור לה בשום אופן לפגוע ביכולות/חווית העבודה של המשתמש, לשם כך, אותה המכונה הוירטואלית שתרוץ ב- hypervisor ה”אישי” חייבת שיהיה לה קשר כמה שיותר טוב מול חומרת המחשב עליו היא עובדת. העובדה שמשתמשים בטכנולוגיית ה- paravirtualization של Xen והעובדה שגם Intel שותפה לפרוייקט הן בשורות מצוינות.
אני אסכם במה שפתחתי בו. נו, העניין עם הנבואה.
המחשבים האישיים שלנו יגיעו בעתיד עם hypervisor עליהם ומערכת ההפעלה - כמו שאנחנו רגילים לראות אותה כיום - תרוץ באחד ה guests.
מחלקת ה- IT תוכל להטעין את הלפטופ של העובד עם ה- guest שהוכן על ידה, כך שכאשר העובד ירצה לעבוד על הלפטופ שלו הוא יעבוד מתוך סביבה סגורה ומוגדרת לשם העבודה וכאשר ירצה לעשות שימושיים אישיים בלפטופ (ראה ערך הורדות בלתי נשלטות של מהביטורנט) הוא יעשה זאת מה- guest של מערכת ההפעלה האישית שלו.
לא יכלתי להסביר את זה טוב יותר.
סרטון הדגמה קצר על איך זה נראה תכלס:
קצת רקע, מדובר על לפטופ עם גירסא ראשונית של Citrix’s Project Independence, כאשר המחשב עושה boot, עולה ה- hypervisor ה”אישי” ומעלה שני guests, אחד של מחשב אישי ושני של מחשב corporate. המעבר בין שני ה- guests הוא כמו ב- A\B switch, ע”י hotkey.
אני בדרך כלל לא מתעסק עם עולם חומרות השרתים, לרוב אני בוּר ועם הארץ בקשר לנתונים הטכניים של השרתים השונים, מה שמעניין אותי לדעת זה רק כמה ליבות בסה"כ יש לשרת וכמה זיכרון RAM ואז אני כבר מתחיל עם חישובי השרתים הוירטואליים פר שרת פיזי. בוּר, מה לעשות.
אבל בכל זאת, משהו תפס לי את העין היום, ולהפתעתי הרבה אלה היו נתונים טכניים של שרת. פיזי. ושאלוהי האאוטלוק ישמור אותי.
כדי להיות קצת יותר פייר, אני אציין כבר עכשיו שמדובר בנתונים טכניים של הבלייד הראשון בעולם לוירטואליזציה. לא פחות!
עם שש עשרה (16) DRAM sockets אשר מאפשרים להגיע לעד 128gb, עם Dual-port 10GbE Server Adapter ועם (solid state drives (SSD אשר צורכים רק כ- 1/20 מכמות החשמל של הארד דיסק 15k rpm סטנדרטי, נראה שה- HP ProLiant BL495c G5 באמת יכול להתמודד בכבוד עם התואר שרת הבלייד הראשון שמתוכנן לוירטואליזציה. ולהיות ראשון זה מחייב הרי, לא?
עוד קצת פרטים כאן (שימו לב לנתון המטורף של מכונות וירטואליות לארון שרתים 42U. ספוילר, 3072(!!)) וגם כאן.