העולם הוירטואלי ואני
בזמן האחרון אני שומע כל מיני דברים בקשר לאיך הטכנולוגיה שינתה את עולמנו (רוב ההתייחסויות היו ד"א על כך שהיא די הרסה דברים בסיסיים שהיוו פעם סוג של אבן יסוד בחיינו), למשל רק לפני כמה ימים שמעתי תלונות על כך שעובדים משתמשים יותר מדי במיילים (באותה שיחה, אותו שימוש הוגדר כשימוש לרעה) במקום העבודה ומציפים את התיבות של עמיתיהם בשלל מיילים שהיו יכולים להמנע מהם ע"י הרמת טלפון או חס וחלילה יציאה מהקויביק/משרד ושיחה פנים מול פנים (השם ישמור!).
המייל במקום העבודה הוא כבר מזמן כלי עבודה חשוב ביותר, ועל זה אני לא הולך להתווכח, אבל, הוא גם נהיה כלי שלא מעט עובדים חושבים (וטועים תוך כדי) שדרכו הם יכולים להראות למנהלים שלהם שהנה הם קיימים, ע"י מענה בתפוצה רחבה (נאט"ו נראה לי סתם מאוס מדי) לכל מייל שלישי (וזה בכלל לא משנה אם מישהו בכלל ציפה מהם לאיזושהי תגובה), או לכתב למיילים שלהם את כל המנהלים שלהם ושל הנמען (ולפעמים גם את משפחתו וחבריו).
אני יכול להבין איכשהו את המחשבה של אותם האנשים (המנהל שלי יקבל עותק של מייל ממני ויראה שאני עושה משהו ולא סתם כל היו גולש בפייסבוק), מבין אבל לא מסכים, למנהלים של אותם האנשים אין צורך לראות מה הם עשו כל שניה ולקבל עותק לכל מייל שעבר בתיבת הדואר, קודם כל, לאותם המנהלים אין זמן לכל המיילים המטרידים האלה ויותר חשוב מאלה, הם ממש לא מעוניינים לדעת (טוב נו... בד"כ) מה העובדים שלהם עושים במשך היום, אחרת הם היו מוצאים יותר סיפוק בקריירת רס"ר בצבא ופיקוד על שלל עובדי רס"ר (אני רוצה שתסדרו את שני השולחנות האלה בח').
אבל, פתחתי בכך ש"הנה תראו איך הטכנולוגיה הזאת דפקה לנו את יכולות התקשורת הבין אישית" ואני אמשיך בקו ואנסה תוך כדי גם להמנע מלהתלכלך על עמיתי לעבודה.
למשל, היו בצהריים דיברתי עם ידידתי א' במסנג'ר ותוך כדי שיחה שמתי לב שא' העבירה את עצמה למצב של signed out (או למי שלא היה איתנו בעשור האחרון, הוא מצב שמציג את עצמך כלא מחובר), שאלתי, מה העניין עם ה signed out וככה היא ענתה:
"כי אני לא פה, ואין לי כוח שיחפרו"... רגע אמרתי, אם את לא פה, איך זה שאני מדבר איתך, האם את סוג של פיקציה (ממש כמו פתח תקווה, או בלגיה)? המשכנו בשיחתנו עוד כמה דקות, עד אשר א' הבינה את חוסר הפרודקטיביות שלה והחליטה ללכת ללמוד, זה מה שהיא כתבה (מה שנקרא, לא נגענו...):
"בכל מקרה.. תדע... שאני אהיה מחוברת היום כל היום... אז גם אם אני לא מחוברת... אני פה..."
רגע אמרתי... WTF?!?!... את אומרת שאת פה, לא מחוברת, ואם אני לא מחוברת אני כן מחוברת... שווו???, זה כבר מגיע לשלב של ניתוח פסיכולוגי עמוק על משמעמות המצאותנו במחרב הפיסי (טוב נו, גם הוירטואלי).
זה לא נגמר שם, וא' המשיכה:
"ובכללי.. אם אתה רוצה להשיג אותי או סתם לפטפט.. תשלח לי הודעה למייל.. ואני ישר אראה אותה ואתחבר...", כנראה שישנתי יותר מדי, כי הסתבר שהטלפון (הקווי והסלולרי) כבר עברו מהעולם ואף אחד כבר לא נפגש פנים מול פנים עם אף אחד, כל התקשורת בין האנשים נעשת דרך תוכנות מסנג'ר כאלה ואחרות, מיילים או אתרים מסוגו של פייסבוק (שד"א, כמות ההודעות המציקות שאני מקבל משם בזמן האחרון גודלת בהתמדה).
בכל מקרה, גם אני חובב לא קטן של המסנג'ר (נראה לי שאם לא הוא, לא היתי מסוגל לשמור כ"כ על קשר עם לא מעט מחבריי), אבל עדיין, בואו נתאפס על עצמנו, החיים האמיתיים מתרחשים בעולם האמיתי ולא הוירטואלי, ומה גם שמשפטים מהסוג שא' כ"כ הטיבה להגיג ("אני פה אבל אני לא באמת פה") לא ממש יכולים להאמר בשיחה פנים אל מול פנים, מקסימום זה יהיה זה.