תפתחו יומנים. ב- 14 לאפריל מתקיים כנס משותף של HP ו- Citrix בנושא Desktop Virtualization.
יהיו שם הרבה דברים מגניבים, כמו למשל הרצאה של שגיא על ה- Thin Clients של HP שיצא לי לראות כמה מהם בזמן האחרון והם נראים ממש מעולה. שימו לב ל- Thin Client הנייד, כששגיא הראה לי אותו שקלתי ברצינות לחטוף אותו ממנו ולפתוח בריצת אמוק לעבר השקיעה. או לפחות לעבר נקודת ה- WiFi הקרובה.
או למשל הרצאה של דרור על Citrix XenApp 6 הדנדש, שמביא איתו המון חידושים מלהיבים וחידוש אחד מלהיב במיוחד (!!!No More Java). ואם אני לא טועה, זאת תיהיה ההצגה הראשונה שלו בארץ הקודש, רק שבועיים אחרי היציאה שלו לשוק. שווה לגמרי!
וכמובן אי אפשר לשכוח את המצגת שלי על שירות ה- HP Desktop Virtualization עם Citrix XenDesktop – דבר שהופך את זה למגניב כפליים – והדגמות של כל העניין מעט מאוחר יותר. וזה כבר הופך את זה למגניב בריבוע.
בקיצור, מי שלא בא, ביצה סרוחה.
עכשיו לקטע היותר מעניין. כדי להפוך את ההדגמות ליותר מעניינות (לכם ולי) אתם יותר ממוזמנים להציע רעיונות עבור מה לעשות/להדגים בהדגמות – כאמור, מבין שלל הרכיבים של XenDesktop 4.
ההצעה או ההצעות הזוכות ייזכו את בעליהן להצטרף אלי ולהציג את פרי מוחם הקודח. וזה עוד בלי להזכיר את הקרואסון וקפה שאני אעניק לאותם ברי מזל. שלא תגידו שאני לא מפנק או משהו.
את ההצעות, אפשר להשאיר בתגובות (עם פרטי יצירת קשר כמובן), לשלוח במייל או להעביר אלי בכל דרך מקובלת – או מקובלת פחות – אחרת.
להרשמה (לאחר לחיצה על כפתור הרשם/י, תבחרו באפשרות התחתונה של הירשם/י לאירוע.)
בשבוע שעבר
VMware הודיעה שהיא רוכשת חלקים מסוימים מ-
RTO Software, חברה בת 12 עובדים בסה”כ, עם 4 מוצרים.
-
Virtual Profiles – לניהול פרופילים (או Persona כפי שהם מעדיפים להגדיר).
-
PinPoint – ניטור ביצועי האפליצקיות (או חווית המשתמש אם תרצו) בסביבת העבודה של המשתמש.
-
Discover – כלי ל- Inventory (סוג של Asset Manager, איזה מחשבים יש לי, מה מותקן עליהם וכאלה).
-
TSscale – אפליקציות עבור Memory Optimization לסביבת Terminal Server\XenApp.
אותם החלקים המסוימים ש- VMware רוכשת הם שלושת הראשונים (Virtual Profiles, PinPoint ו- Discover) ומשאירה את RTO עם TSscale בלבד, ד”א זה היה גם המוצר הראשון של החברה.
שלושת המוצרים שכן נרכשו יתמזגו לתוך ה- View ולא יימכרו בנפרד.
למה VMware צריכה את זה? ולמה לא לקנות את כל החברה?
1. נתחיל מהשאלה הראשונה, למה VMware צריכה את אותם שלושת המוצרים בתוך המוצר שלה.
אם נסתכל על התחרות האמיתית של ה- View - הלא הוא ה- Citrix XenDesktop – אז בתוכו כבר יש פיתרון ניהול פרופילים די מתוחכם (ה- UPM) שיודע לברור את החלקים הספציפיים מתוך הפרופיל של המשתמש וגם לשמור תיקיות מחוץ לאותו הפרופיל (במקרה של אפליקציות שלא שומרות את השינויים שלהן בפרופיל) והוא הולך להשתפר בגירסא הבאה שלו כאשר הפרופילים יעבדו ב- Streaming, מה שיקצר פלאים את זמני הכניסה של המשתמשים לסביבות העבודה שלהם.
ה- Virtual Profiles הוא מוצר ניהול פרופילים מאוד מתקדם שמאפשר בדומה ל- UPM של Citrix שמירה של פרופיל המשתמש בנוסף לשמירה של תיקיות וקבצים מחוצה לו (ובגלל זה הם מתעקשים לקרוא לכל החבילה הזאת Persona). אבל שלא כמו ה- UPM הוא מסוגל לסנכרן את הפרופיל עם מיקומו המרכזי באונליין ולא רק ביציאה מה- session.
עד עכשיו ל- VMware היה הסכם OEM עם RTO לאספקת Virtual Profiles ל- View (נכון שכבר היה עדיף לכתוב את כל השורה הזאת באנגלית? :) ), אבל לא משהו משל עצמה, ככה שדי ברור למה זה צעד מאוד נבון להביא את המוצר פנימה.
אותו הצידוק אפשר למצוא גם בקשר ל- PinPoint (שמאפשר ניטור חווית המשתמש), ל- Citrix יש את ה- EdgeSight בדיוק לאותה המטרה ו- VMware היתה בנחיתות משהו בנושא הזה עד עכשיו. רשמנו יישור קו נוסף.
בקשר ל- Discover נראה שנרכש משני סיבות מרכזיות. הראשונה היא כי למה לא בעצם, זה לא יכול להזיק, זה אולי יאפשר לארגונים לבצע סוג של Inventory לסביבות העבודה הקיימות ולהבין איזה סביבות הם צריכים להבטיח למשתמשים בסביבת ה- VDI (אפליקציות בשימוש, משאבי חומרה בשימוש וכו’). והשניה היא כ- RTO לא רצו להשאיר את זה אצלהם בדיוק איך שהם שוב פעם נהיו חברה של מוצר אחד.
2. עכשיו לשאלה השניה, למה בעצם לא לקנות את כל החברה, הרי מה ההגיון לקנות רק חלק מחברה כ”כ קטנה גם ככה? התשובה לזה גם כן מתחלקת בגדול לשתיים.
הסיבה הראשונה היא שה- TSscale הוא מוצר לאופטימיזציה של זיכרון בסביבות Terminal Server\XenApp, כידוע, ה- View מספק סביבות עבודה מבוססות VDI – כלומר, VM-Based Desktop – בלבד, ככה שה- TSscale לא יתרום כלום למוצר. חבל על הכסף.
הסיבה השניה היא שאותו ה- TSscale משמש לאופטימזציה של זיכרון בשרתי ה- XenApp של Citrix, זאת ע”י הסכם OEM בין Citrix ו- RTO. וכמובן שהדבר האחרון ש- VMware ו- Citrix רוצות זה קשר כלשהו ביניהן, דבר אשר היה קורה אילו גם ה- TSscale היה עובר ל- VMware, עובדים של VMware היו צריכים לתחזק קוד ולתמוך ב- Citrix. דבר אשר היה יוצר בחילת קשות ביותר בשני הצדדים.
כל זה מוביל אותנו לכך שנראה שה- VMware View 4.5 הולך להשתפר מאוד יחסית לגירסתו הנוכחית.
חלק מהיכולות החדשות יהיו תמיכה ב- ThinApp 4.5 (הרבה יותר מהיר מקודמו. ועם שמועות, לא מאושרות ד”א, שידע לעשות גם וירטואליזציה לאפליקציות של צד השרת, כדוגמת IIS), תמיכה ב- Windows 7 וכמובן התוספות החדשות של RTO.
בשעה טובה אתמול
סופסוף שוחררה גירסת 4.6 של מוצר ה- Application Virtualization של מיקרוסופט.
כמה מהיכולות המרכזיות של הגירסא החדשה הן התמיכה במערכות הפעלה x64 – כולל Windows Server 2008 R2 – והתמיכה ב- Windows 7 (גם גירסת 32 ביט וגם 64), כולל תמיכה ב- Jump Lists החדש.
שתי יכולות נוספות שעניינו אותי יותר היו דווקא התמיכה ב- Windows 7 Branch Cache
ו- Read Only Cache Mode עבור הטמעות בסביבות VDI.
יכולת ה-
Branch Cache שהוצגה ב- Windows Server 2008 R2 וב- Windows 7 מאפשרת למשתמשי הסניפים המרוחקים של הארגון “לשתף” את המידע שהגיע מהסניף הראשי, למעשה כאשר משתמש מסוים פונה לסניף הראשי כדי לקבל קובץ מסוים, אותו ה- Branch Cache בודק האם אותו הקובץ כבר עבר לפני לאחד מהמשתמשים האחרים באותו הסניף, ואם כן, אותו משתמש מופנה לעותק המקומי של הקובץ, ללא צורך לעשות את הדרך הארוכה עד למשרד הראשי. מה שנחמד בעניין שזה יכול לעבוד בשתי צורות, Hosted Cache Mode – מצב בו יש שרת בסניף המרוחק ששומר למעשה את ה- Cache. ו- Distibuted Cache Mode – מצב בו המחשבים בסניף משתפים למעשה את התוכן שהורידו מהסניף הראשי לטובת שימושם של משתמשים אחרים בסניף (למתעמקים).
כדי לאפשר לארגונים להטמיע App-V גם בסניפים המרוחקים שלהם, ה- App-V 4.6 מוסיף לעצמו את היכולת לעבוד עם ה- Branch Cache (שימו לב, רק לקוחות עם Windows 7), כלומר כל תוכן שימשך מהסניף המרכזי ע”י פרוטוקול RTSP של App-V ישמר ב- Branch Cache לטובת שימושם של משתמשים נוספים מאותו הסניף.
ה- Read Only Cache Mode מאפשר להחזיק Cache משותף של האפליקציות למספר משתמשים שונים,
ללא אותו Cache משותף ה- Streaming Cache נשמר לכל משתמש במחשב ממנו הופעלה האפליקציה.
אבל אופן העבודה הזה לא מתאים לסביבות VDI, שם לכלל המשתמשים יש אימג’ מרכזי שלא ניתן לשינוי על ידם ועוד שטח אחסון לשמירת הפרופילים שלהם.
אם כל משתמש ישמור את ה- Streaming Cache בפרופיל שלו תיווצר למעשה סוג של חוסר יעילות (מספר רב של משתמשים שומרים מידע זהה בפרופיל שלהם). ה- Read Only Cache בא לפתור הפלונטר, הוא מאפשר ליצור את ה- Cache פעם אחת לכל האפליקציות, להעתיק אותו למקום מרכזי ברשת ולהגדיר לקליינטים בתוך מכונות ה- VDI לקרוא את ה- Cache מאותו מקום מרכזי. זה לא יתאים לכולם – למשל אי אפשר למשתמשים לעשות שינוי באפליקציה (FSD) – אבל עדיין feature נחמד.
ואם כבר ב- App-V עסקינן, אז איכשהו פיספסתי את ההכרזה של מיקרוסופט על כך שרשיונות ה- App-V CAL כלולים ברשיונות ה- RDS\TS CAL של Windows 2008 ו- Windows 2008 R2, מה שזה אומר בעצם זה שכל מי שקונה RDS CAL לטובת עבודה בתצורת TS מקבל יחד איתו את הרישיון עבור הפעלת אפליקציות App-V בתוך ה- Sessions (
עוד על העניין).
עד אותו שינוי (למעשה רלוונטי ל- TS 2003 CAL) אם הינו רוצים לעבוד עם App-V על שרתי ה- TS, הינו צריכים לרכוש App-V CAL.
השינוי בעצם “מעבה” עוד יותר את הפיתרון ה- TS של מיקרוסופט שכבר יכולות כמו
Seamless Applications, Web Access, Load Balancing ואחרות, ועל ידי כך מאפשר ללקוחות נקודת פתיחה טובה יותר לפני חיפוש יכולות משלימות בחברות אחרות. ד”א, מבין אלו שמייצרות פיתרון משלים ל- Windows TS, רק Citrix מציעה אפשרות של Application Virtualization בתוך המוצר – יכולת ה- Streaming Application של
XenApp – כל השאר (
Jetro Cockpit\
Quest vWorkspace\
Ericom\
2X ואחרות) מסתמכות על App-V או לא מציעות פיתרון כלל.
סיסקו מכריזה מלחמה:
למעשה מאז הכרזת קו השרתים של סיסקו – ה-
UCS – ועוד יותר
החבירה של VMware, EMC וסיסקו ביחד היה ברור לכולם שהברית המשולשת (ברית אקאדיה) וכל חברה בה לחוד נמצאת בבעיה עם השותפות הגדולות שלה, הלא הן Dell, IBM ו- HP. למעשה אם נהיה יותר מדויקים, VMware וסיסקו היו בבעיה הגדולה ביותר.
בואו נסתכל על
HP כדוגמא, שנכון לעכשיו היו השותפה הגדולה ביותר של
VMware ושל
סיסקו. היא מוכרת רשיונות ומוצרים של שתי החברות, מטמיעה את המוצרים ונמצאת בקשר הדוק מאוד עם השתיים
(Rodmaps וכו’), הקשר ההדוק הזה מהווה למעשה בעיה לברית אקאדיה ש- HP נהיתה המתחרה הישירה שלה – הרי ה- UCS מתחרה ישירות בפתרונות השרתים, האחסון והתקשורת של HP – וזה אכן מצב לא ממש רצוי שהמתחרה שלך יהיה מודע ל- Roadmap של המוצרים שלך.
עקב זאת, סיסקו החליטו לצנן משהו את היחסים ולהתאים אותם למצב היחסים החדש שנוצר – דרך אגב, אני חושב שמי שעושה שם את כל הבלגן זוהי EMC שלה אין שום דבר להפסיד בתצורה הנוכחית – HP עדיין תיהיה שותפה של סיסקו, אבל הסטאטוס שלה ירד, זאת כמובן כדי לשמור על הערוץ הזה עדיין פתוח, לפחות עד החיבור של
3com לתוך HP.
המעניין הוא זה לווא דווקא הצעד הנוכחי של סיסקו (למרות שהוא מעניין מאוד כשלעצמו), אלה השאלה האם זה תקדים למה שאנחנו צפויים לראות גם מהצד של VMware בעתיד, האם גם VMware תעשה דרך דומה ותיפרד מ- HP.
להזכירכם
לפני כחודש HP ומיקרוסופט חתמו על הסכם שיתוף פעולה בתחום הוירטואליזציה, סוג של מענה לברית אקאדיה המפורסמת (למרות שהן לא יודו בזה בפה מלא). ההסכם אמור לחזק מאוד את שיתוף הפעולה בין שתי החברות בכל תחום הוירטואליזציה ומחשוב ענן. מוצרים משותפים, צוותים שעובדים בשיתוף פעולה, תכנון Roadmaps משותפים וכו’, you name it.
אבל, מהצד השני HP גם שותפה של VMware, כזאת שעל השרתים שלה מותקנים רוב שרתי VMware בעולם ואשר מוכרת את רוב הרשיונות של VMware. כמובן שלכל זה נלווה קשר מיוחד בין שתי החברות – עבודה של צוותי הפיתוח לאינטגרציה מלאה של הפתרונות וכמובן גישה ל- Roadmap של המוצרים – והנה, הגענו לאותו נקודה שבה סיסקו היתה כשקיבלה את ההחלטה, שלא הגיוני לאפשר למתחרה הישיר שלך גישה רבה כ”כ למה שמתרחש אצלך בבית.
וכן, ההסכם עם מיקרוסופט יכול להתפרש – אולי לא עכשיו, אבל בטוח בעתיד - ככזה שנותן ל- HP יכולות שמתחרות ישירות באלה של VMware.
המצב שנראה בעוד זמן לא רב כ”כ לפי דעתי זה התכנסות של ברית האקאדיה בתוך עצמה (תוך “שריפת” שותפויות עבר) ומהצד השני הרחבת הפורטפוליו של HP ודומיה לכזה שיוכל להיות תחרותי במצב החדש.
מהצד של VMware-EMC-Cisco נראה את ה- vBlock המפורסם (לא איטונג, לא קונה!) עם וירטואליזציה של VMware, שרתים ותקשורת של Cisco ואחסון של EMC.
ומהצד של HP נראה הפתרון שלה (נראה לי שקוראים לזה Matrix, אבל אל תתפסו אותי במילה) עם השרתים שלה, התקשורת שתיעשה עם Procurve,Qlogic ו- 3Com בעתיד הקרוב ופיתרון וירטואליזציה שנכון לעכשיו נראה שיהיה של מיקרוסופט (למרות שיש לי הרגשה שתיהיה לנו הפתעה בעניין והולכת להיעשות רכישה – או פיתוח - של מוצר לתחום הזה).
העיקר שלא משעמם :)
כולנו מכירים כבר את
החידושים של RDP 7 (או RDC אם תרצו) שהוכנסו כחלק מ- Windows 7 ו- Windows Server 2008 R2.
לפני כמה שבועות מיקרוסופט הוציאה מסמך אשר משווה בין הביצועים של RDP 6.1 לבין האח הבכור שלו, הלא הוא כאמור ה- RDP 7.
מה אפשר ללמוד מהנתונים?
-
כ- 25% פחות שימוש ברוחב ב- Session של RDP7 עם 32-bit צבעים. משום מה 27% ו- 8% אחוז יותר שימוש ברוחב פס ב- RDP 7 לעומת 6.1 בעבודה על קובץ וורד וגלישה עם Internet Explorer באיכות צבעים של 16-bit.
-
Session עם Font smoothing (האפשרות להצגה חדה יותר על גבי צגי LCD) צורך כמעט פי 2 יותר רוחב פס מאשר Session רגיל. החדשות הטובות הן שב- RDP7 העליה היא “רק” בסביבות ה- 80% יותר ברוחב פס.
-
יכולת ה- Desktop Composition שהוצגה עוד ב- Vista לתצוגה חלקה יותר של ה- Session (בגדול, התצוגה המגיעה מה- Session המרוחק לא מוצגת ישירות על המסך, אלה עוברת קודם כל דרך ה- DWM אשר אוגר את כל השינויים ומציג אותם ביחד) לא ממש משנה את כמות רוחב הפס בו עושה ה- Session שימוש.
-
תצוגת Silverlight נראת כדורשת מעט יותר רוחב פס מתצוגת Flash, אולי זה מסביר את זה שב- Silverlight נראים יותר Frames לשניה (17.3 באיכות צבעים של 32 ביט, ו- 13 ב-16 ביט) מאשר בפלאש (11.7 ו-9.3 בהתאמה).
-
משהו שהיה די ברור, אבל טוב שהוא הובהר. אין הבדל באיכות התצוגה כאשר נעשה Redirection של תצוגת המולטימדיה (במקרה הזה סרט במדיה פלייר) לתחנת העבודה ונעשה שימוש ב- Codec המקומי של ה- Client.
-
השפעות של Latency אמורות להשפיע פחות על RDP7 מאיך שהן השפיעו על 6.1. למרות שנבקד רק Latency של 100mSec, ה- delay שהיה ב- session של RDP7 היה נמוך בכ- 8% מאשר ב- RDP6.1. בסה”כ נרשם delay של אחוזים בודדים (סביבות ה- 5%) בין session עם latency של 100msec לבין session ללא latency בכלל.
אז אכן, נראה שנעשה שיפור משהו ב- RDP, אבל מה זה אומר בעצם? שזה אמור לתת סוג של אישור לארגונים להשתמש ב- RDS של מיקרוסופט ללא השלמות של Citrix\Quest\Ericom? או האם זה אומר שעכשיו כולנם ינהרו להטמיע את ה- VDI של מיקרוסופט? מממ… לא. בעיקר מכיוון שהתחרות בשני השווקים האלה (נגיד ונקרא להם TS ו- VDI) היא לא למי יש את הפרוטוקול הטוב ביותר – בכל מקרה בסביבות LAN הם כולם פחות או יותר זהים – אלה למי יש את היכולות הטובות ביותר בנושאים כמו ניהול מרכזי, ניהול פרופילים, ניהול עידכונים, הפצות, דיסק מרכזי, הקשר בין המערכות השונות ועוד. בעצם כל אותם הרכיבים/יכולות שמיקרוסופט משאירה לשותפים שלה להשלים.
אבל בכל זאת, ה- RDP 7 נראה הרבה יותר טוב מקודמיו, כבר טוב.
למסמך המלא
בקצרה רבה, רשיון ה- VECD - או בשמו המלא Virtualized Entrprise Centrailzed Desktop - הוא רשיון המיועד עבור הרצת Windows XP'\Vista'\7 בסביבות וירטואליות. הוא מגיע בשני טעמים, האחד ללקוחות עם SA תקף ומתומחר ב- 23$ לכל תחנה פיסית (מאפשר התחברות לעד 4 סביבות וירטואליות) לשנה, והשני ללקוחות ללא SA תקף אשר מתומחר ב- 110$ לכל תחנה לשנה.
להרחבה.
כל ארגון אשר רוצה לעבוד בתצורת VDI מחויב לרכוש את ה- VECD לכל התחנות אשר מהן יבוצע חיבור לסביבות הוירטואליות. הרשיון הוא לא תלוי מוצר, לא משנה באיזה מוצר יבחר הארגון לממש את הפתרון
(View\XenDesktop\MS VDI\vWorksapce) תמיד יש צורך לרכוש את ה- VECD כדי להבטיח עמידה בתנאי הרשיון של Windows.
בכתבה ב-
SearchVirtualDesktop.com צוטט אחד המנהלים אשר אחראים לנושא ה- SA וה- VECD ואמר שיהיה שינוי בזכויות השימוש של הרשיון, באפשרויות השימוש בו ובתנאי הסף לרכישת הרשיון, זאת כדי להתאים עצמו ליותר סוגי שימוש.
אני אעשה פה איזה משחק הימורים קטן (שפתוח להשתתפות הקהל הרחב) על השינויים אשר יוכנסו ל- VECD או איך ייראה רישוי תחנות Windows בסביבות וירטואליות בכלל.
-
ה- SPLA יכיל סופסוף את ה- VECD. דבר אשר יאפשר ל- ISPs לספק תחנת עבודה מרוחקת כשירות, או Desktop as a Service.
-
בנוסף לשיוך לתחנה, יהיה אפשר לשייך את ה- VECD גם למשתמש. דבר אשר יאפשר גמישות הרבה יותר גבוהה מהקיימת היום.
-
למרות שאני בספק רב בקשר לזה, הרשיון כבר לא יתחלק בין לקוחות עם SA בתחנות ולכאלה ללא, יהיה רשיון אחד (כאמור לפי תחנה או משתמש) עבור הרצת Windows בסביבות וירטואליות.
התשלום השנתי יישאר – ובצדק, זאת דרך טובה לדאוג שהלקוח ישדרג את מערכת ההפעלה ולא יישאר מאחור – אבל המחיר שלו יירד. לפי דעתי הוא יתומחר בסביבות של 70$ לשנה למשתמש, בלי קשר מאיפה הוא מתחבר.
-
בהקשר לסעיף הקודם, אם תיהיה ירידה במחיר, אני מניח שגם מספר הסביבות המקסימלי להתחברות על אותו הרשיון יירד לשתיים בלבד (נכון לעכשיו אפשר להתחבר לעד 4 סביבות וירטואליות עם Windows).
זה ההימור שלי, מה שלכם?
אני לא מכיר כלי דומה ל- Farm Commander חוץ מסקריפטים שנכתבו בכל מיני ארגונים (אפילו לי יצא לכתוב כמה כאלה), ככה שאם אין לכם כלי דומה או סקריפט יעודי, ל- Farm Commander יש סיכוי גדול מאוד לשנות את חייכם.
על מה ולמה ההתגרשות? ה- Farm Commander מאפשר ממסך אחד (שמאוד מזכיר את ה- Norton Commander האלמותי, מה שמוסיף לכל הסיפור מגניבות מסוימת) לבצע מספר פעולות ששכיחות מאוד לשרתי XenApp\Terminal Server\Active Directory או שרתים דומים אחרים.
בגדול הכלי מאפשר להעתיק/למחוק/להעביר תיקיות וקבצים ממקום אחד לרשימה של שרתים, פעולה שכיחה מאוד בעיקר בחוות שרתי XenApp ו- Terminal Server שם נאלצים לא פעם להעתיק קבצים מסוימים (למשל גרסת קובץ חדשה) לכל שרתי החווה (או קבוצת שרתים מסוימת).
אם זה לא מספיק, מאותו המסך (במראה ה- NC המגניב), אפשר לבצע בדיקות Ping לשרתים, לפתוח התחברות RDP, לעשות manage ולהריץ פקודה מרוחקת.
הכלי חינמי ודורש רק הרשמה באתר של Gourami.
הורדה הרשמה – ההרשמה בסוף דף ההורדה - ושלל פעילויות העשרה (כולל כמה סרטי הדגמה של הכלי)
כאן.
תכירו את ה-
Frontline, הסכם שיתוף הפעולה החדש של
מיקרוסופט ו-
HP עליו חתמו שתי החברות בשבוע שעבר. ההסכם – ששוויו אגב הוא כ- 250 מליון דולר, כלומר ההשקעה הכספית של שתי החברות בהסכם – מסדיר את שיתוף הפעולה בתחום פיתרונות הוירטואליזציה/הענן ו- Data Centers בכלל למשך שלוש שנים.
שלא כמו
בהכרזת “הקואליציה” של EMC-Cisco-VMware (מוכר גם כהסכם אקאדיה) שם נבנה קו מוצרים מיוחד (vBlock) המבוסס על מוצרי שלוש החברות, ב- Frontline, נכון לעכשיו, לא הוכרז שום דבר חדש פרט להעמקת היחסים בין מיקרוסופט ו- HP ועל כך ששתי החברות ימכרו פיתרונות כוללים אשר יכילו רכיבים של שתיהן. כשכל הסיפור יתגבש קצת, נוכל לראות את מיקרוסופט (וגם HP כמובן, המטרה של ההסכם שאנשי המכירות של שתיהן יציעו את הפיתרון המשותף) מציעה ללקוחות שלה פיתרון כולל של Exchange\SQL\Share Point\ERP\CRM או כל מערכת אחרת אשר יכלול בתוכו שרתים, סוויצ’ים ואחסון של HP וכמובן את ה- Hyper-V וה- System Center.
ואיך אפשר לשכוח את עניין הענן שכולם כ”כ אוהבים לדבר עליו, האפשרות להציע את הכל בפיתרון אחד גדול יקל על שתי החברות להיכנס גם לתחום הענן ולהיתחרות בו עם ה”הקואליציה”, Oracle וגם גוגל כשזאת תחליט לפנות גם לארגוני ה- Enterprise.
למרות שמנהלי שתי החברות טוענים בתוקף שההסכם נסגר בעיקרו כבר באפריל 2009, אל תטעו, כל זאת נעשה כדי להוות מענה לשיתוף הפעולה של EMC-Cisco-VMware (מנובמבר 2009) וגם לרכישה של Sun ע”י Oracle.
שני הגורמים האלה תרפו למעשה את הקלפים בשוק ה- IT, לא עוד חברות תוכנה וחברות חומרה, מעכשיו הארגונים יכולים לקנות הכל ממקום אחד. כך עם ה- vBlock אשר מכיל אחסון (של EMC), שרתים ותקשורת (של Cisco), שיכבת וירטואליזציה וניהול המערכת (VMware) ועכשיו גם נוסף לו רכיב של אפליקציות ארגוניות (
בעקבות הרכישה של Zimbra ו- SpringSource. וזאת עוד לא הסוף). וכך גם עם הפיתרון שייצא מתישהו מבית Oracle, שם הארגונים יקבלו את השרתים (Sun), שכבת וירטואליזציה וניהול (Sun ו- VirtualIron) וכמובן אפליקציות ארגוניות (Oracle).
כל זה השאיר את HP ומיקרוסופט בצד, רק הן נשארו בקו של אנחנו חברת חומרה/תוכנה וזה מה שאנחנו נעשה. מה שהעמיד אותן במצד בעיתי משהו מול הלקוחות שתמיד יעדיפו לקבל פיתרון אחד שלם מבית אחד ולא לדאוג בעצמם לאינטגרציה של כמה פיתרונות. לא עוד. מעכשיו, אם הארגון ירצה מערכת דואר אלקטרוני הוא פשוט יקנה את “הבלוק” של HP\Microsoft (עם Exchange) או את “הבלוק” של EMC-Cisco-VMware (עם Zimbra). כמובן שגם תהליך ההטמעה יהיה הרבה יותר פשוט ממה שהכרנו, המערכות יגיעו בסופו של דבר במאין Appliance אשר הוגדר מבעוד מועד עבור המערכת הרלוונטית, מה שיישאר ללקוח זה רק להגדיר את ההגדרות הרלוונטיות למערכת (תיבות אימייל וכו’).
הדבר המעניין ביותר כאן, זה מה הולך לקרות עם השותפים האחרים של HP ומיקרוסופט. נכון להיום, רוב התקנות VMware רצות על שרתי HP וכך גם רוב מכירות הרשיונות של VMware מגיעות מ- HP. האם בעקבות ההסכם עם מיקרוסופט HP תפסיק למכור VMware (למרות שיש לה סיבה אחד גדולה לעשות את זה)? ממש לא נראה לי. האם מיקרוסופט לא תעבוד עם Dell ו- IBM? גם כאן, ממש אבל ממש לא. סטיב באלמר התייחס לזה ואמר ששתי החברות עדיין ימשיכו לעבוד עם המתחרים של השניה. סוג של יחסים פתוחים אם תרצו. בכל זאת, כאשר מדובר על לא מעט כסף אף אחד לא מוכן לוותר בקלות.
אני מניח ששתי החברות ינסו לדחוף בכל הכוח את הפיתרונות המשולבים של שתיהן ללקוחות, אבל כאשר הלקוח ירצה לממש את הפיתרון בדרך אחרת (Hyper-V על שרתי IBM, או vSphere במקום Hyper-V על שרתי HP) שתי החברות לא יגידו לא ויפתחו בפניו את מלוא הפורטפוליו שלהם.
Zimbra מפתחת מערכת דואר אלקטרוני וכלי Collaboration כחלק מחבילת ה- Zimbra Collaboration Suite, ואשר משמשת כ- 55 מליון משתמשים פעילים, שרובם הם לקוחות מארגונים קטנים ובינוניים. בנוסף לאלה, Zimbra מספקת את התשתית של
מערכת הדואר של Yahoo.
עכשיו, מה ל- VMware ולמערכת דואר אלקטרוני ושיתוף פעולה, הם לא היו אמורים להישאר כספקי התשתית עבור המערכות האלה או משהו? מה קרה שהם כ”כ צריכים את זה אצלהם?
אז ככה, VMware (הוא החבורה שלה, זה לא ממש משנה נכון לעכשיו) רוצה להתרחב ולהיות מסוגלת לספק פיתרון מלא בלי תלות בפיתרונות צד שלישי. או במילים אחרות, VMware לא רוצה להיות תלויה במיקרוסופט שמנהלת נגדה מלחמת חורמה. ככה היא יכולה להציע בתוך המוצר שלה מערכת דואר אלקטרוני והלקוח מצידו לא יצטרך לקנות
Exchange, היא יכולה להציע מערכת Collaboration והלקוח לא יצטרך לקנות
SharePoint ו-
Communicator.
וכשכל הפיתרון יגיע ללקוח כ- Virtual Appliance שהוא רק צריך להריץ על שרתי ה- vSphere, כל מה שנשאר לו זה רק להגדיר את תיבות הדואר ולהתחיל לעבוד. זה טוב ללקוח – פשטות – וכאמור זה טוב מאוד ל- VMware, הפיתרון השלם מגיע מהם, אין יותר צורך במיקרוסופט. לפחות לא בתחום הזה.
למעשה ב- VMware אמרו כבר לפני כמה שנים שהשוק ילך לכיוון של Virtual Appliances, מצב בו לכל מערכת קיים Appliance וירטואלי שמכיל רק את הרכיבים הדרושים לשם הפעלת המערכת הרלוונטים (שרת דואר, web, קבצים, מדפסות, ERP, CRM וכו’), במקום מצב של הקמת שרתים וירטואלים והתקנות המערכות עליהם כאילו מדובר על שרת פיזי רגיל (כמובן עם כל הרכיבים שלא ממש דרושים למערכת ובאים כחלק ממערכת ההפעלה).
כדי לקחת את החזון הזה קדימה הם אפילו
רכשו ב- 2008 את b-hive הישראלית אשר פעלה בדיוק בתחום הזה ואז לא כולם לגמרי הבינו מה הסיפור סביב הרכישה הזאת. עכשיו כל הקצוות מתחילים להיסגר משהו.
האם זה הולך להיעצר ב- Zimbra? ממש לא,
VMware-Cisco-EMC (שד”א יש האומרים שיתאחדו לכדי חברה אחת גדולה) לא ינוחו עד שהם יהיו מסוגלות לספק פיתרון מלא לכל צרכי הלקוחות שלהם. הם כבר מספקים חומרה (על כל סוגיה), מערכת ניהול עבור הסביבה הפיזית והוירטואלית, מערכת דו”אל ושיתופיות, מערכת לאספקת סביבות העבודה למשתמשים ובטח שכחתי עוד כמה. ומה חסר? מערכות BI, ERP,CRM בעיקר. את
Oracle הם לא יקנו – כי גם הם בעלי אותם הרצונות – גם
SAP לא נראה שתחבור אליהם, מה שמשאיר חברות כמו
Salesforce ודומיהן שכבר מספקות את שירותיהם מה”ענן” וזה יהיה טבעי מאוד שיתמזגו לחברותה של VMware.
בהמשך ליציאת
XenDesktop 4 ולשינויי הרישוי בה, Citrix הכריזה לפני כשבוע על רשוין ה-
Campus Wide License עבור לקוחות חינוך (אוניברסיטאות, בתי ספר, מכללות וכל מוסד חינוכי בעיקרו).
זהו הרשיון הראשון אי פעם בתצורת Site License ש- Citrix מציעה ללקוחותיה, אחרי שנים בהם הורגלו לספור את הרשיונות שלהם לפי מספר המשתמשים הפעילים בו זמנית (concurrent) במערכת.
בדומה לרישוי הרגיל של XenDesktop 4, גם כאן, הרשיון מתחלק לשלוש גרסאות:
-
XenDesktop VDI – אשר מאפשר שימוש בתצורת ה- VM-Based hosted desktop בלבד.
-
XenDesktop Enterprise – מאפשר שימוש בכל ששת האפשרויות של Desktop Virtualization.
-
XenDesktop Platinum – כל היכולות מגירסת ה- Enterprise בנוסף ליכולות מתקדמות
כמו SSO, אופטימיזציה של התקשורת על גבי WAN ועוד.
אבל, שלא כמו ברשיון הרגיל – שנספר לפי Device\Named User – כאן נספרים אנשי הסגל והסטודנטים הרשומים במוסד החינוכי. בדומה מאוד לתצורת רשיון החינוך של מיקרוסופט. יותר מזה, מוסד חינוכי שמועניין לקנות את ה- Campus License מחויב להחזיק לפני זה ברשיון החינוך של מיקרוסופט (Campus או School Agreement).
הדבר מאוד הגיוני את האמת, הסביבות שיסופקו ע”י ה- XenDesktop יהיו מבוסס רובן ככולן על מערכות הפעלה/תוכנות/רשיונות של מיקרוסופט.
עוד חידוש מעניין, זה שסוג הרישוי מוצע בתצורת שירות בלבד, כלומר, המוסד משלם סכום קבוע פר משתמש לכל שנה ושנה (כמובן שניתן לשנות את מספר הסטודנטים/סגל בכל שנה).
ספירת הסטודנטים מתחלקת לשתי אפשרויות. בשתי האפשרויות מינימום הסטודנטים/תלמידים הרשומים צריך להיות לפחות 1000 וכל הסטודנטים/תלמידים חייבים להיספר :
-
בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכון – לפי מספר התלמידים הכולל בבית ספר אחד, או כמה בתי ספר ביחד, במקרה של רשת בתי ספר או כמה בתי ספר של מועצה אזורית/מקומית.
-
מוסדות להשכלה גבוהה – ההסכם יכול לכלול בית ספר מסוים (בית ספר למדעים, רפואה וכו’), מחלקות (מתמטיקה, פיזיקה, מדעי החברה וכאלה), מיקום גאוגרפי מסוים (קמפוס מסוים של אוניברסיטה, למשל קמפוס האוניברסיטה הפתוחה באילת) או אוניברסיטה/מכללה בכלליות (אוניברסיטת חיפה/תל אביב/בן גוריון וכו’) במקרה כזה, כל הסטודנטים של האוניברסיטה/מכללה חייבים להיספר.
אני לא לגמרי סגור על איך זה הולך בישראל, אבל במוסדות החינוך בארה”ב ישנה חלוקה של Full Time Students (סטודנטים “במשרה חלקית”) ו- Part Time Studetns (סטודנטים “במשרה חלקית”), לפי החלוקה הזאת גם נעשית ספירת הסטודנטים. כל שלושה Part Time Students שווים לסטודנט “במשרה מלאה”. וספירת הסטודנטים בהסכם ה- Campus נעשית לפי מספר ה- Full Time Students.
אותו החישוב (Full time\ Part Time) חל גם על עובדי/סגל האוניברסיטה/בית ספר/מכללה (למרות שלא חובה להכיל את עובדי המוסד ברשיון, החובה חלה רק על הסטודנטים/תלמידים).
אם רוצים לספק אפשרות לעבודה עם XenDesktop לעובדי המוסד, יש לספור את כל העובדים/סגל. החישוב נעשה לפי אותו החישוב של הסטודנטים, עם אותה החלוקה של Part Time\Full Time.
המחירים בגודל הם פחות מ- 100 שקל לסטודנט/סגל לשנה בגירסת ה- Enterprise - שזה פחות מ- 10 שקל לחודש למשתמש. המחירים מאוד מפתיעים (לטובה. סופסוף), מצד אחד זה אחד המחירים היותר זולים שראיתי לאחרונה ומצד שני הרשיון מאפשר לארגון לספק למשתמשים שלו – סטודנטים, חברי סגל ועובדים – סביבת עבודה ארגונית זמינה מכל מקום, תמיד.
השאלה החשובה, האם זה יגרום לאוניברסיטאות ולבתי הספר להעביר את המשתמשים שלהם לתצורה של Desktop Virtualization?
אני מאוד מאמין שכן, מוסדות החינוך תמיד רצו ללכת לכיוון הזה (גם אם בזמנו הטכנולוגיה לא נתנה פיתרון מלא לכל התצורות), אבל המחירים לרוב עצרו אותם מלבצע את המהלך בסופו של דבר – למרות הרצון הטכנולוגי. במחירים האלה, אני לא מאמין שיהיו ארגונים שלא יבצעו לאופציה הזאת בחינה עמוקה ורצינית. מה שעוד יותר מחזק את דעתי זה שלפי סקר שנערך לאחרונה בארה”ב, 82% ממנהלי המחשוב במוסדות החינוך ענו כי Desktop Virtualization יהיה הפתרון שלהם להורדת עלויות באספקת סביבת העבודה למשתמשים ולניהול טוב יותר של הסביבה על ידי ה- IT.
אתם מכירים אותי, אני מדבר הרבה על זה שסביבות העבודה של המשתמשים צריכות להיות גמישות הרבה יותר ממה שהן עכשיו. מה זה גמישות? נגישות מכל מקום או מכל התקן קצה. מגובות ב- Datacenter הארגוני. בלתי תלויות בחומרת הקצה של המשתמש. ועוד סיבות שונות ומשונות.
בכל אופן, אחרי שכבר שמעתם (וקראתם) את מה שיש לי להגיד, הגיע הזמן לראות מה אני רוצה ממכם.
או במילים אחרות, ברוכים הבאים למועדון הסרט הטוב, גירסת אמצע השבוע.
בסרטון רואים איך משתמש יכול להתחבר לסביבת העבודה שלו בחמש צורות שונות, (לפי הסדר):
1. חיבור ממחשב נייח/נייד
2. חיבור מ- Netbook
3. Thin Client
4. MacBook
5. ו- iPhone
שימו לב, בכל חמש התצורות מתחברים לאותה הסביבה בדיוק אשר מבוססת על אפשרות
ה- Hosted VM-Based Desktop עם מערכת הפעלה Windows 7.
ואם אנחנו כבר בקטע של סרטים, אז ראיתי עוד סרטון ממש מגניב לאחרונה באותו הנושא. הסרטון מראה תצוגת 3D העוברת בפרוטוקול ICA מהתחנה המרוחקת היושבת אי שם ב- Datacenter (תחנה פיזית עם כרטיס מסך מסוג Nvidia GT 220) לתחנת המשתמש על גבי האינטרנט. הביצועים די מפתיעים.
תהנו. :)
Windows 7, מערכת ההפעלה החדשה של מיקרוסופט מושכת הרבה תשומת לב מצד ארגונים רבים. אם לדייק קצת יותר, לפי סקר שנערך לאחרונה ע”י גולדמן זאקס בארה”ב, 94% מהמנמ”רים שנשאלו על הנושא אמרו שהם הולכים לשדרג את מערכות ההפעלה הרצות במחשבי המשתמשים
ל- Windows 7. הסיבות העיקריות לכך היא יציבותה, עבודתה המהירה, התאמתה לסביבה הארגונית שהשתנתה מימי הטמעת Windows XP וכמובן עצם היותה של Windows XP מערכת הפעלה ישנה – יצאה בשנת 2001 הרחוקה ולא שודרגה כבר שנים רבות.
פרוייקט שידרוג מערכת ההפעלה במחשבי המשתמשים בארגון יהיה סביר להניח פרוייקט ארוך, מורכב ויקר. הפרוייקט יכלול – מלבד לשידרוג מערכת ההפעלה עצמה - שידרוג אפליקציות לא נתמכות (וכמובן בדיקת תאימות שלהן לפני זה, כדי לבדוק שכל מה שעבד ב- Windows XP אכן ממשיך לעבוד גם עם Windows 7), שידרוגי חומרה, בדיקות, אינטגרציה וניהול פרוייקט רחב היקף שכזה.
אין להתעלם גם מאיך מערכת ההפעלה החדשה תגיע בסופו של דבר למשתמשים מרוחקים, האם ע"י משלוח מחשבים חדשים עם מערכת הפעלה מותקנת מראש (ואז מה עושים עם כל המידע של המשתמש?) או ע"י טכנאים שיסתובבו בין הסניפים השונים וישדרגו את מחשבי המשתמשים (ומה עם הזמן והכסף שכל זה יעלה?).
הרבה דובר (ומדובר עדיין) על כך ש- Windows 7 ייתן את הדחיפה הרצינית ל- Desktop Virtualization, בואו נסתכל למה? איך Desktop Virtualization יכול לעזור בהטמעה פשוטה וקלה יותר של Windows 7 וכך לעזור לארגונים לעבור את השדרוג בשלום (להנות מכל היתרונות של Windows 7 וכמובן היתרונות במירכוז סביבות העבודה של המשתמשים) וגם לעזור לקונספט של וירטואליזציית סביבת העבודה לחדור ליותר ארגונים ולמצב את עצמו כ-הדרך לאספק סביבות העבודה של המשתמשים. והאמת היא, שהגיע הזמן שזה יקרה.
-
וירטואליזציה של אפליקציות – מרכיב של סביבת העבודה המלאה של המשתמש, אבל עדיין מרכיב מרכזי בה. ע"י וירטואליזציה של האפליקציות המותקנות נכון לעכשיו על גבי מחשבי המשתמשים, ניתן לסגור (Sandboxing) את האפליקציות בסביבה סגורה של Windows XP, סביבה בה האפליקציות נבדקו ועובדות, ולהריץ את האפליקציות הוירטואליות על Windows 7. התהליך – וכמובן עבודת האפליקציות בסופו של דבר - הינו שקוף לחלוטין למשתמש.
מה חוסכים כאן: אין צורך לבדוק את כל האפליקציות על Windows 7 (חוסכים לא מעט זמן), אין צורך להתאים את האפליקציות שלא נתמכות Out of the box על Windows 7.
-
מירכוז האפליקציות על שרתי טרמינל (XenApp\RDS) – הרצת האפליקציות על שרתי טרמינל (שרתי Windows 2003\2008) והפניית המשתמשים לעבוד עליהן מה- Windows 7 שלהם. המשתמש בסה"כ רואה את עבודת האפליקציה בשרת המרוחק ומכאן שאין צורך לבדוק ולהתקין את האפליקציה על ה- Windows 7, מוכר גם כ- Hosted Applications או Published Applications.
מה חוסכים כאן: אין צורך להתקין/להפיץ את האפליקציות למחשבי הקצה/סביבות העבודה, חיסכון בכוח עיבוד – האפליקציות רצות על השרתים, ניתן למדוד את מספר המשתמשים האמיתי בכל אפליקציה.
-
Hosted VM-Based Desktop – אפשרות לאספקת Windows 7 כ- Virtual Machine הרצה ב- Datacenter הארגוני. הדבר מאפשר למשתמש לעבוד תקופה עם שתי מערכות הפעלה במקביל – Windows Xp הישנה אשר מותקנת על המחשב שלו, ו- Windows 7 אשר מגיע מה- Datacenter – בשלב זה המשתמש יכול להגדיר את סביבת העבודה החדשה שלו (Windows 7) כך שתתאים לו, עם כל ההגדרות להן היה רגיל ב- Windows XP. להעביר חומר, קישורים וכו'. לאחר תקופה זו, ה- IT יכול להגדיר שמערכת ההפעלה שתיפתח עם הדלקת המחשב תיהיה Windows 7 המגיע מה- Datacenter.
מה הרווח: לא צריך לשדרג את חומרת הקצה, תהליך ההפצה מתקצר, מעבר “רך” יותר למשתמשים, תמיד קיים Fall-Back ל- Windows XP שעדיין מותקן מקומית.
-
Local Streamed Desktop (לשים לב, קיים רק ב- XenDesktop) - מאפשר לספק את מערכת ההפעלה ישירות למחשבים הפיזים ולמעשה "לעקוף" את מערכת ההפעלה הקיימת על המחשב מבלי לפגוע בה. מכינים Golden Image אחד או כמה ומספקים אותם ב- Streaming למחשבים הפיזיים של המשתמשים, כל העבודה (עיבוד, I/O) נעשה ישירות על המחשב של המשתמש, מה שחוסך את הצורך להחזיק עבורו VM.כאמור, בצורה זאת, מערכת ההפעלה אשר מותקן בהארד דיסק המקומי של המשתמש לא מושפעת, ה- Golden Image למעשה עוקף אותה ועולה לפניה, מה שמאפשר למשתמש לחזור למערכת ההפעלה הישנה שלו במקרה של תקלה ב- Golden Image.
מה יוצא לנו מזה: אין צורך לעבור בין התכנות – משייכים את התחנות ל- Image וגורמים לאותן התחנות לעלות ב- PXE, חסכון בתחזוקה של מערכות ההפעלה בקצה – מנהלים Golden Image אחד לכולם, חוסכים תקלות וקריאות שרות עקב העובדה שסביבת העבודה חוזרת למצב המקורי שלה בכל איתחול של המחשב – בגדול, המשתמש לא ממש יכול “לדפוק” את סביבת העבודה שלו.
-
סביבת עבודה גמישה - העברת סביבת העבודה של המשתמש לצורה וירטואלית ב- Datacenter הארגוני מאפשרת ל- IT (ולמשתמש עצמו) עבודה בסביבה הגמישה לשינויים הרבה יותר בסביבת עבודה פיזית.
המשתמשים יכולים לגשת לסביבת העבודה שלהם הרצה על Windows 7 מכל מחשב, מכל מקום. יחידות ה- IT יכולה לספק למשתמשים מספר סביבות עבודה שונות במקביל,
Windows Xp, Windows Vista ו- Windows 7, או לחילופין סביבות עבודה של Windows 7 העובדות בסביבות/רשתות שונות.
נו, ולמה אני צריך את זה: אפשרות גישה לסביבת העבודה מכל מקום, בכל זמן. חסכון בחומרה, המשתמש יכול להתחבר לכמה סביבות מאותה התחנה. פישוט.
לפי מה שאני שומע מכמעט כל מי שאני נפגש איתו לאחרונה, הנקודות האלה אכן רלוונטיות לכמעט כל ארגון שנמצא בשלב זה או אחר (פנטזיות, מחשבות, הורדות, פריצות, בדיקות, קיסטומים וכו’) של תהליך שדרוג ל- Windows 7. מעניין כמה ארגונים אכן ינצלו את הרגע ויספקו את סביבת העבודה החדשה במודל של סביבת עבודה וירטואלית (וראינו שהיא לווא דווקא חייבת להיות וירטואלית בכלל. אבל אתם יודעים, קונספט, נו).
היום שוחררה XenDesktop 4 לרשת (
בהמשך להכרזה מהחודש שעבר), ככה שהגיע הזמן להתחיל להתייחס לכל העניין הזה ביותר רצינות – לפחות שלי.
הסקירה המורחבת בדרך – עניין של שבוע שבועיים אני מאמין – אבל בנתיים מה שהגניב אותי (ברר… גיקי) הכי בגירסא החדשה זה ה- Desktop Viewer החדש (מחליפו של ה- Desktop Reciever) שבא כחלק
מ- Citrix On-Line Plugin להתחברות לסביבות עבודה מרוחקות.
כמה תמונות:
ככה זה נראה כאשר המשתמש עובד במסך מלא. המלבן עם הנקודות למעלה יפתח את ה- Toolbar (דרך אגב, בדומה ל- RDP7, אפשר להזיז את מיקום הלשונית) -
התחברות לסביבה אחת (מסך מלא). שימו לב לריבוע Home Desktop בצד שמאל, לחיצה עליו תחזיר את המשתמש לדסקטופ המקומי שלו -
התחברות ליותר מסביבה אחת (מסך מלא). כל ריבוע מציין סביבת עבודה אליה מחובר כרגע המשתמש, לחיצה על כל ריבוע תעביר אותו לסביבה הרלוונטית. לחיצה על ה- x הקטן בצד ימין של כל ריבוע שכזה תגרום להתנתקות מאותה סביבת עבודה.
בתמונה, סביבת עבודה על Windows 7 ועל Windows XP מאותה תחנת עבודה -
ה- Toolbar כאשר המשתמש עובד בתצוגת חלון, קטן משמעותית ועכשיו אפשר למקם אותו בכל מקום שרוצים. בתוך החלון של סביבת העבודה או מחוצה לו (ממש כמו בתמונה) -
על- Zones בקצה קצהו של המזלג:
חוות Citrix גדולות מחולקות לא פעם ל- Zones לשם חלוקה גאוגרפית של השרתים. בדומה מאוד לחלוקה של Active Directory domain, שם החלוקה היא ל- Sites.
לרוב, כל Zone מכיל את כל שרתי ה- XenApp הקרובים גאוגרפית אחד לשני ולכל Zone שכזה ישנו Zone Data Collector האחראי על אותו ה- Zone (נתונים בדבר חיבורי משתמשים, עומסים וכו’). החלוקה ל- Zones נעשית כדי להחזיק שרתים הקרובים גאוגרפית כמה שניתן למיקום המשתמשים או/ו למיקום ה- Data Center האזורי.
עיקר הכוונה של החלוקה ל- Zones היא פישוט ומרכוז הניהול של החווה (כמובן כל עוד אין צורך לחלק את החווה ל- Zones עקב מספר רב של שרתים), ככה שמקונסול אחד אפשר לראות (ולנהל) נתונים על כל השרתים בכל ה- Zones של החווה.
אני אתייחס כאן לאופן העבודה עם Web Interface (על אופניו השונים, Site או Service) בעיקר כי ה- Zone Preference and Failover עובד רק כאשר מתחברים דרך ה- Web Interface וגם כי תצורת ההתחברות מקליינט מלא הולכת לא להיתמך יותר לקראת סוף השנה הבאה – למעשה Citrix Client 11 הוא הקליינט האחרון שמכיל את התצורה המלאה.
קצת רקע על איך הכל עובד. כאשר משתמש ניגש ל- Web Interface ומזדהה מולו, ה- WI פונה לשרתי ה- XML שהוגדרו בשבילו ובודק איזה אפליקציות נגישות למשתמש. כאשר המשתמש לוחץ על אפליקציה מסוימת, ה- Zone Data Collector של אותו שרת XML בודק את השרתים הזמינים לאותה האפליקציה (הגדרה לכל אפלקיציה) ומה השרת הכי פחות עמוס בין שרתים אלו. לאחר ההחלטה, המשתמש מופנה לשרת הרוולנטי ומתחיל לעבוד על האפליקציה.
במקרה ויש לנו מספר Zones הפזורים ברחבי העולם עם מספר שרתים בכל אחד מהם ואם נגדיר את כל השרתים האלה כזמינים עבור אפליקציה מסוימת, יכול להיווצר מצב שמשתמשים מיפן יופנו לעבוד על שרתים בארה”ב במקום על שרתים הממוקמים ביפן. לדוגמא, אם שרת ה- XML המוגדר ב- WI אליו פונים המשתמשים מיפן נמצא בארה”ב, ה- Zone Data Collector שיהיה אחראי למצוא שרת זמין עבור משתמשים אלה יהיה אמריקאי בכל רמח איבריו, מה שאומר שהוא לא ישים יותר מדי על שרתים מה- Zone היפני ויפנה את היפנים המסכנים לעבוד על שרת בארה”ב. באסה להם.
אבל… יש פיתרון. קיים Citrix Policy הנקרא Zone Preference and failover. תפקידו הוא להפנות את המשתמשים ל- Zone המתאים להם ביותר ולהגדיר מה קורה אם אותו Zone לא זמין. את הפוליסי אפשר להגדיר לפי כתובות ה- IP של המשתמשים הניגשים לחווה, לפי שייכות לקבוצות ב- AD, או לפי כל סינון אחר. בצורה זאת, ניתן באפליקציה אחת להגדיר את כל מספר שרתים מ- Zones שונים, והמשתמשים יופנו לשרתים המתאים להם ביותר.
ההגדרה היא כזאת, כאשר משתמש X ניגש, מה יהיה ה- Zone אליו החיבור שלו יופנו (וממנו יבחר השרת המתאים לו ביותר) והאם להפנות את המשתמש ל- Zone אחר במקרה שה- Zone שבחרנו עבורו (Primary Group) לא זמין.
לשם ההמחשה, קיימים אצלי שני Zones, בשמות המפתיעים Zone1 ו- Zone2.
כדי להפנות את המשתמשים הקרובים יותר לכל Zone, יצרתי שני Policies, הלא הם Zone1 Policy
ו- Zone2 Policy.
ב- Zone1 Policy הגדרתי שמשתמשים מכתובות 192.168.1.1-200 יעבדו עם Zone1, ואם הוא לא פעיל, הוא יופנו לעבוד עם Zone2. הערת שוליים – כמובן שיכולתי להגדיר שהם לא יוכלו לעבוד מול אף Zone אחר פרט ל- Zone1.
וב- Zone2 Policy הגדרתי שמשתמשים מכתובות 192.168.2.1-200 יעבדו עם Zone2, ואם הוא לא פעיל, הוא יופנו לעבוד עם Zone1.
כאשר משתמש עם כתובת 192.168.1.3 ניגש ל- WI (במקרה הזה לא משנה לאיזה שרת XML באיזה Zone הוא מופנה), הוא יופנה תמיד לעבוד עם שרתים ב- Zone1. כמובן במקרה והם אכן זמינים. אם לא, המשתמש יופנו לעבוד על שרתים ב- Zone2.
אותו הסיפור יקרה עם משתמשים מרשת 192.168.2, רק הפוך. ה- Zone הראשי יהיה Zone2 והמשני -במקרה ו- Zone2 לא יהיה זמין – יהיה Zone1.
הרבה זמן לא יצא לי לכתוב כאן (עומס. בררר) והסיבה העיקרית לכך שאני כותב עכשיו נעוצה בעובדה שנראה ונבדקתי במחלה נפוצה במחוזותינו לאחרונה, הלא היא שפעת הפרופילים הנודדים – וסליחה ממי שכבר שמע את העניין הזה ממני היום – אשר השביתה אותי ליממה וגרמה לי להישאר מעט בבית. וכן, ניסיתי ליצור פרופיל חדש… חכמולוגים :) .
כדי לתקצר את הפוסט המדובר – עדיין מומלץ להשקיע 3 דקות ולקרוא – והמוגב מאוד הזה. בקטע ההזוי משהו, אפשר למצוא את זה שאריק טוען שה- VDI היא המצאה של VMware כדי למשוך אש מ- Citrix וממיקרוסופט. אז נכון, VMware אכן התחילו לדבר על ה- VDI מעט מוקדם יותר מאשר Citrix – והרבה מוקדם יותר מאשר מיקרוסופט – אבל מכאן ועד לכך שכל העניין הוא קונספירציה למשוך אש ותקציבים מהמתחרות שלה. נו, נגיד.
בקטע היותר שפוי, אריק כותב שב- 95% מהמקרים, ה- VDI בכלל איננו מתאים לארגון, וכל ההתעניינות מסביב הטכנולוגיה/קונספט החדש היא בעיקר באזז וכל אותם הארגונים שחושבים על ה- VDI בכלל לא צריכים את כל הטירוף שכרוך סביבו – חומרה במרכז, מאות/אלפי מכונות וירטואליות לנהל, אימאג’ אחיד לכולם, אפליקציות ועוד ועוד – ומה שהם מחפשים עכשיו ב- VDI (מירכוז, ניהול סביבה אחידה וכו’) הם היו יכולים למצוא כבר מזמן ב- SBC (או Terminal Services או Citrix XenApp במילים אחרות).
תרשו לי להתעלם מעניין הקונספירציה, אבל בעניין האם ה- VDI אכן מתאים לכל אותם הארגונים שבטוחים ברגעים אלה ממש שהוא הפתרון לכל בעיותיהם, יש במה שאריק אומר משהו.
רק הבעיה היחידה שלי כאן – ואולי בגלל זה לא ממש מסתדר לי העניין שה- VDI הוא המצאה של VMware כדי למשוך אש מהמתחרים שלה – היא שדווקא אותה VMware מנסה לצייר את ה- VDI כפתרון האולטימטיבי כאשר גם Citrix וגם מיקרוסופט אומרות מהיום הראשון שה- VDI זה אחלה, אבל הוא ממש לא מתאים לכל הארגונים, או לכל אוכלוסיית המשתמשים בארגון.
הרי כולנו מבינים שמשתמשים במוקדי שירות לא ממש צריכים את כל הטירוף הזה סביב הקמה של סביבת VDI וממש אין להם מה לעשות עם ה- Windows XP\7 שהם יקבלו, גם ככה הם מבלים את רוב זמן ב- CRM. רוב העובדים הנותרים בארגון לא שונים בהרבה מהם, הם משתמשים בעיקר ב- Office ותוכנות ERP ו- BI שונות ומשונות ואינטרנט. שום דבר ששרת טרמינל לא יכול לספק. והופ, כבר כיסינו 80% מהמשתמשים בארגון. אז נותרו לנו 20% שצריכים מעבר, למעשה מעבר למה ששרת טרמינל יכול לספק. התקנים חיצוניים מיוחדים – טלפונים חכמים, מצלמות ושאר גאדג’טים, תוכנות מיוחדות, משאבי עיבוד גבוהים יחסית, הרשאות מעבר למה שהיו יכולים לקבל בשרת הטרמינל. כל אותם המשתמשים אכן כנראה צריכים לקבל סביבת עבודה משלהם כל Windows XP\7 (או VDI אם תרצו).
וכמובן שמדובר כאן רק על אותם המשתמשים שצריכים גישה לסביבת העבודה רק כאשר הם מחוברים לרשת, אני לא אכנס כאן לפתרונות עבור אותם משתמשי לפטופ שהארגון רוצה לנהל מרכזית.
אז למה שלא ניתן לארגון לחלק את המשתמשים שלו לקבוצות ולהבין מה בדיוק כל קבוצת משתמשים כזאת צריכה. מי צריך חיבור למצלמה, מי צריך אפליקצית DOS ומי צריך רק Outlook וקליינט של SAP. ולפי הקבוצות האלה לספק את סביבת העבודה המתאימה להם ביותר. ולא “לאנוס” את המשתמשים ואת ה- IT ולהשתמש באופציה אחת בלבד.
הגיע הזמן לשים את הטכנולוגיות/קונספטים בצד ולהסתכל על התמונה הגדולה. הארגון רוצה לספק סביבת עבודה למשתמשים בצורה הטובה, הנוחה, המאובטחת והזולה ביותר. בואו ניתן לו חופש בחירה איך לעשות את זה ולאיזה משתמשים לספק כל סביבת עבודה שכזאת – גם אם זה יקרה שנה/יום או חודש אחרי תחילת הפרוייקט, או למעשה בכל רגע נתון.
למרבה האירוניה, VMware הם החוליה דווקא החלשה כאן, הם היחדים שלא ממש יכולים לספק את הפתרון המלא – סביבת עבודה על גבי שרת Terminal, סביבת עבודה על גבי VM עם Windows XP\7, סביבה פיזית אך עדיין מרכזית ואספקת של אפליקציות בלבד. מיקרוסופט ו- Citrix דווקא כן.
אז, האם הגולם קם על יוצרו?
More Posts
Next page »