July 2008 - Posts
This landed in my mailbox yesterday:
Bloggers,
Technorati has been tracking the Blogosphere for the past several years through our State of the Blogosphere study. This year we have decided to expand our study beyond the sheer size and characteristics of the blogosphere in order to hear more from you, the bloggers. How, when and why are you blogging? Is this a side business, full time job or something you do for fun? Our goal is to analyze the growth of the field as well as understand the people who make the space tick. Help us and join the study of the ongoing global conversation!
Click here to take the survey! http://v2.decipherinc.com/survey/mmc/mmc08001
We hope you will find this survey enjoyable. It should take just 15-20 minutes of your time, and your responses are entirely confidential. Be sure to check back on Technorati in late September for a summary of the results.
Thank you,
The Technorati Team
Sounds plausible, right?
The strange thing is that after this message I received 2 replies that appear to have been mailed to Technorati, one of them from a Spanish blogger asking Technorati to publish the survey in his native tongue, and the second from a Lutheran Pastor (!) asking them to resend the message to another account.
I did a search in Google and it appears others also received such replies.
What's going on?
Jeff Atwood and Peter Norvig seem to think you must have a deep understanding of how computer hardware works to be a good software developer:
Know
how long it takes your computer to execute an instruction, fetch a
word from memory (with and without a cache miss), read consecutive words from disk, and seek to a new location on disk
I did learn these things, but after reading Jeff's post I have been trying to remember a project I worked on during the past 10 years which required this type of knowledge - and I got nothing.
Let's put aside for a moment specialized area in software development in which this knowledge is important:
- Real time applications
- Embedded applications
Assuming you are developing using a modern, high level programming language like Java or C#. During development of applications in areas not mentioned above, did you ever encounter an actual need to know these things? why?
ה"חדשות" על המלצות משרד הבריאות בנוגע לשימוש בטלפונים סלולריים מופיעות בכל מקום בתקופה האחרונה, ואני נוטה להסכים עם יונתן קלינגר בנוגע לעובדה שזה מריח כמו קמפיין של החברות הסלולריות.
הרי הכי קל לחברה גדולה לאסוף כמות גדולה של מספרים ונתונים פיזיקליים ולשפוך אותם על הציבור כדי לנווט את אותו ציבור לכיוון המתאים לה. אבל לפעמים עדיף להתעלם מהעובדות שמנסים למכור לכם.
ניקח דוגמה פשוטה:
משה וגדי גרים באותו אזור, בדירות זהות שנבנו על ידי אותו קבלן באותה תקופה. שניהם לא עשו כל שינוי בדירה מאז שרכשו אותה. חברת טלה-פלא מקימה אנטנה סלולרית על גג הבניין בו גר גדי, והדבר מתפרסם בעיתונות. נניח ששני גיבורינו מציעים את דירתם למכירה - האם לדעתכם שניהם יוכלו להשיג אותו מחיר עבור הדירה?
הנתונים הפיזיקליים חסרי משמעות כאן - אנטנה סלולרית גורמת נזק לגרים בסביבתה, בצורה זו או אחרת.
The .Net framework introduced the GDI+ "framework" for graphics.
However, in .Net framework 2.0 Microsoft added a wrapper class to the original GDI called TextRenderer, which is claimed to be a lot faster than GDI+, specifically using the TextRenderer.DrawText method instead of Graphics.DrawString. In a first reading it may also appear articles published in MSDN magazine advocate to use it as a faster alternative.
After doing some testing I found out there is a pitfall to this approach (which is also mentioned as a side-note in the article) - if you use a device context to do your drawing (i.e. do not draw directly on the screen) it is a good idea to stick to using GDI+.
The application draws the text on a GIS map (ESRI components):
- When using transformations to change the 0,0 coordinate the DrawString method had no problem doing the translation - the DrawText method required code rewrite.
- The DrawText method was up to 3 times slower than the DrawString method.
From the research I made I also understood there are differences between the two methods in the way the drawn text actually appears on the screen, but that's another issue.
Jeff Atwood thinks regions are evil:
No, I will not use #regions. And no, I DO NOT NEGOTIATE WITH TERRORISTS. Shut up.
I tend to disagree. I like being able to navigate through code blocks by scanning them and not using incremental search.
Besides, you can always expand all regions in code using a keyboard shortcut, and if it really bugs you, simply do a replace of "#" with "//#" and your problem is solved (until the next guy does the opposite).
However, I do agree with Jeff about working with a team, and that's why I think feeling that strongly about any coding habit is wrong.
Whenever I go into a new project I try to adapt my coding style to the existing style, even if initially I don't really like it.
That's why I don't think you should feel that strongly about anything and fighting about coding habits is useless - a good developer can adapt to any working environment.
כותרת במוסף "ממון" בידיעות אחרונות היום:
הדירות נגמרות - מחסור חסר תקדים בדירות חדשות
משהו בנוסח צרם לי, אז עשיתי חיפוש קטן ברשת:
אז מה אתם עדיין עושים כאן?
לכו לקנות דירה! עכשיו! מחר לא יהיו דירות יותר!
Most developers come across a reference to the GOF design pattern book at some point during their career.
Others refer to the Head first patterns book, or other similar books on the subject.
My advise: Instead of buying another paper weight and spending a lot of time extracting little information from a lot of pages (never could find the search option), go to the Dofactory design patterns web site. You can find information there easily and besides the theoretical data there are "real world" code samples in C#.
And if you are willing to spend some money, you can get further access to C# optimized code, as some patterns incredibly simple in C#:
So before spending your weekend with a technical book, take a look at the online alternative.
אנחנו חיים בעידן של דואליות. מצד אחד מתפרסמות כתבות בעיתונות על משבר בשוק הנדל"ן בארה"ב המאיים לגרור את כל המשק האמריקני למיתון, מצד שני למי שקורא כותרות כלכליות קשה שלא להתרשם שיש כאן בועת הייטק נוספת, אפילו אם קטנה יותר מהבועה הקודמת.
זה התחיל בעסקת פייסבוק, בה מייקרוסופט השקיעה בפייסבוק סכום עצום של 240 מליון דולר תמורת קומץ מניות בחברה, עסקה שנתנה לכלל מניות פייסבוק שווי שוק של 15 מליארד דולר.
זה המשיך בעסקה בה AOL (החברה שרכשה את ICQ) רכשה את הרשת החברתית Bepo תמורת 850 מליון דולר.
ולאחרונה גייס האתר Linkedin (רשת חברתית הממוקדת בקריירה) בסבב גיוס רביעי סכום של 53 מליון דולר תמורת חמישה אחוזים מהחברה, דבר המעניק לה שווי של מליארד דולר.
ולמה מדובר בבועה? אחד מהפרמטרים להערכת שווי חברה היא יחס רווח/ביצועים, השקף את היחס בין רווחי החברה לפני מס לבין השווי שוק שלה (ערך כלל המניות בשוק). בצורה הפשטנית ביותר, אם תקנו את כלל מניות החברה והרווחים שלה ישארו קבועים, זה הזמן שידרש לכם לקבל בחזרה את ההשקעה. מייקרוסופט נסחרת לפי יחס של 16, יאהו לפי 32, וגוגל נסחרת לפי יחס של 37.
ומה עם העסקאות האחרונות? לפי מסמכים שדלפו על רווחים צפויים של פייסבוק בשנת 2007 (150 מליון דולר), השווי שוק לפי העסקה משקף יחס של 1:100. במקרה של Bepo מדובר ביחס של 1:160.
ומה עם Linkedin? הערכות רווחים מדברות על 75-100 מליון דולר, דבר שנותן לה מכפיל סביר יותר אפילו לאור השווי שוק האדיר שנקבע לה. מצד שני כל הלהטוטים החשבונאיים לא מסתירים את העובדה שמדובר ברשת חברתית המתחרה ברשתות חברתיות אחרות כמו פייסבוק ושהראתה סימני החלשות בתקופה האחרונה.
מצד שני, בימיה הטובים של הבועה הקודמת יאהו הגיעה למכפיל של 1:1000, כך שאנחנו עדיין לא במצב דומה.
I received this mail:
But after clicking on the "view message" (I'm a curious person) button I got this screen:
חבר שלי שוקל לאחרונה (בעידוד נמרץ מצידי) לפתוח בלוג משלו (בעברית). הוא פנה אלי בשאלה לגבי הפלטפורמה המתאימה.
הדילמה הראשונה לדעתי היא בין בלוג פרטי (כנראה בוורדפרס) על שרת אחסון כלשהו ודומיין שמפנה אליו, לבין בלוג בבלוגייה משותפת כמו האתר הזה:
- ייתרון של בלוג פרטי - שליטה מוחלטת על כל מאפיין של הבלוג.
- ייתרון של אתר משותף - במידה וקיים עמוד ראשי הפוסטים המתפרסמים שם זוכים לחשיפה שאינה קיימת בבלוג פרטי.
אם בוחרים בבלוגיה, אלו האפשרויות שחשבתי עליהן:
- בלוגר - יש שליטה גדולה על הצורה (layout), שליטה מוחלטת על התוכן, אין דף משותף. עדיפות בחיפושים בגוגל (מרושם אישי).
- בלוגלי - ממשק עברי, אבל השליטה בצורה מוגבלת (בפעם האחרונה שבדקתי אפילו לא תמכו בגוגל אנליטיקס אישי).
- ישראבלוג - דף ראשי, מאוד פופולרי. שליטה בצורה מוגבלת. רוב הבלוגים נראים כמו דפי מייספייס (וזו אינה מחמאה).
- תפוז בלוגים - דף ראשי, משלם לבלוגרים על כניסות (סכומים קטנים לרובינו), חשוף לצנזורה אפשרית ומסירת פרטים מצד תפוז במקרה של איומים בתביעות
מייקרוסופט ישראל - האתר הזה. שליטה גדולה במראה הבלוג ודף ראשי. מצד שני, בלוג שאינו טכני במהותו עלול להיתקל ברייטינג נמוך ובביקורת.
- דה מרקר קפה - דף ראשי, פופולרי למדי. שליטה מוגבלת במראה הבלוג. היו מקרים של צנזורה (מחיקת פרופיל) מצד דה מרקר (פחות מבתפוז). גם שם ההתנהלות בעייתית בהקשר של הגנה על בלוגרים.
- וורדפרס - מקביל לבלוגר לפי ההתרשמות שלי, כנראה שליטה גדולה יותר במראה הבלוג.
מה דעתכם?
במה הייתם בוחרים כיום אם הייתם מקימים בלוג חדש? ולמה?
היזמים הוותיקים עופר וילנסקי ודרי שריבמן גייסו לאחרונה 7 מליון דולר השקעות כבר בשלב הסיד (בשלב הרעיון הראשוני, עוד לפני קיום אבטיפוס) של הסטרטאפ החדש והסודי שלהם, ארוע לא שגרתי במיוחד (משקיעים לא נוהגים להשקיע סכומים כאלה בשלב מוקדם כל כך).
מה שנראה לי צורם קצת זה ההכרזות של היזמים הנלהבים:
"אנחנו עומדים לפתח מוצר שיעשה לעולם האינטרנט את מה שסקייפ והוטמייל עשו, עם הכנסות של מאות מיליוני דולרים"
"אנחנו מפתחים מוצר שמיועד לצרכנים פרטיים. מוצר שכולם ישתמשו בו באינטרנט. כפי שסקייפ פתח תחום עם שיחות טלפון באינטרנט והוטמייל פרץ דרך בכל הקשור לאימייל - כך אנו סבורים שהמוצר שלנו ישפיע. אנחנו הולכים להגדיר תחום חדש כפי שהדיסק און קי הגדיר תחום חדש"
בפעם האחרונה שקראתי הכרזה על "מוצר סודי שישנה את העולם" השם קוד שלו היה "ג'ינג'ר" והוא התברר בסופו של דבר כסגוויי, אמצעי תחבורה חדשני, אבל כזה שאינו מאיים במיוחד לשנות את העולם.
יכול להיות שכבר נטעתם עצים או תרמתם אונליין למען צמצום זיהום האוויר בעולם (והרי כולנו צרכני חשמל).
אבל מה עשיתם במשרד שלכם?
רוב העובדים במשרדים מודעים לתופעה הנקראת Sick Building Syndrom בה עובדים חשים ברע רק עקב עבודה במבנה כלשהו. בחברה בה אני עובד קיים בניין שכל הנכנס אליו יכול להריח ריח לא נעים.
מחשבים מכילים חלקים שונים, בין אם פלסטיק או מתכת, שבמהלך התחממות פולטים גזים לא סימפטיים. מחקר שנאסא ערכה בשנת 1989 גילה שצמחים במשרד יכולים לצמצם משמעותית את נוכחות הגזים הנ"ל באוויר, פשוט על ידי ספיגתם.
מאמר שכתב רוני מעוז-אל ממשתלות וונדי סוקר מגוון צמחים והשפעתם על זיהום האוויר, וגם התנאים המתאימים לגידולם. קיימות גם ערכות השקייה אוטומטיות אם אתם לא רוצים להשקיע מאמצים בדאגה לעציץ.
אז בפעם הבאה שיש יום הולדת לעמית לעבודה או שמישהו עוזב לתפקיד הבא, יש לכם רעיון מצויין למתנה.