הצעת החוק של ש"ס לחסימת אתרי אינטרנט עברה היום בכנסת בקריאה ראשונה, כשרק 20 חברי כנסת הצביעו נגדה.

משמעות החוק: ספקי אינטרנט יחסמו אתרי "תועבה" כברירת מחדל, אלא אם המנוי יבקש במפורש לבטל את החסימה.

ומי קובע את ערכם האומנותי/חדשותי של התכנים?
"השר רשאי לקבוע הוראות לצורך ביצוע סעיף זה, לרבות לענין תכונות ומאפיינים לגבי אמצעי הסינון, יידוע מנויים בדבר שירות סינון תכנים, הדרכים למסירת הודעת מנוי ולשינוייה, ואופן זיהוי מנוי כבגיר."

כלומר שר התקשורת יכול להעביר תקנות כאוות נפשו כדי להגדיר אילו תכנים "מסוכנים לציבור".
למי ששכח, שר התקשורת הנוכחי שייך לש"ס, לא מפלגה הידועה בסובלנות שלה.

וודאי אתם אומרים "אין בעייה, אתקשר לספק, אזדהה כבגיר ואבקש לבטל את השירות (בתקווה שהם לא מנהלים רשימות)"
ואיך מזדהים כבגיר?
"ואולם, הודעה בדבר רצונו של מנוי שלא לקבל שירות סינון תכנים תנתן רק על ידי מי שזוהה כבגיר."

וכאמור, האחראי על אופן הזיהוי הנ"ל הוא אותו שר תקשורת נטול אינטרסים. מה אם יווצרו קשיים בירוקרטיים קלים בדרך לזיהוי הנכסף?

ולסיכום, עוד נקודה משמעותית - היות וספקי האינטרנט מחוייבים לספק השירות הנ"ל בתשלום, קיים סיכוי טוב שאת עלות השירות ישלמו כלל המנויים, כך שהמנויים שאינם מעוניינים בסינון יסבסדו את אלה שכן.