לווין נולד

היום לפנות בוקר שוגר (בשעה טובה) הלווין TecSAR. מאחורי המשפט הקצר הזה מסתתרות המון שנות עבודה של המון אנשים טובים. הפרויקט הזה שהתנהל ממש כמו סטארט-אפ בתוך תעשיה אווירית (רעיון שהוצע ע"י קבוצה, אומץ, פותח, נמכר והיום הופך לקו מוצר שלם במקביל לעמוס, אופק וארוס) - הפך בבת אחת לגאווה לאומית.

בשבילי, הפרויקט הזה מסמן סוף, התחלה ותהליך התבגרות בן 6 שנים.
כשהגעתי לתע"א ב2002 השתלבתי בפרויקט הסבה לדוט.נט של מערכת במסגרת תחנות הקרקע של לוויני אופק, ארוס וTecSAR. זה היה פרויקט ראשון בטכנולוגיה הזאת בתעשיה אווירית - ואחד הראשונים בישראל בכלל.
לפני כשלוש וחצי שנים, עברתי לפרויקט השו"ב עבור TecSAR - צוות מצומצם שב4 שנים הרים באמצעות אנשים מבריקים מערכת תחנת קרקע מודרנית מבוססת דוט.נט. היה לי הכבוד לעבוד לצד האנשים האלו, וללוות את הפרויקט, ואני מודה על ההזדמנות שניתנה לי.

זו הפעם הראשונה שמערכת שהייתי משולב כ"כ עמוק בתוכה משוגרת. הבעיה בתעשיה שלנו, שלעתים - תהליך הדגירה הוא של שנים. אנשים מגוייסים ועוזבים - והפרויקט עדיין בשלבי הדגירה שלו. סגנון עבודה שכזה לא תמיד מתאים להיי-טקיסט הישראלי שרגיל לראות תוצאות כאן ועכשיו. לכן, אני מדושן עונג מההזדמנות שניתנה לי ללוות פרויקט בסדר גודל כזה מתהליך ההתחלה שלו - עד הסוף. (האמת היא שסוף זו פיקציה. הצוות קיים וימשיך לתחזק את המערכת עוד שנים קדימה. בשבילי זוהי סגירת מעגל וסוף היות ולפני שנה התחלתי למלא את תפקיד הארכיטקט הארגוני, ולמעשה - אינני שייך יותר לאף פרויקט).

החלק שלי במערכת זניח ביחס לתרומה של מאות הד"ר, אנשי המערכת, אנשי התוכנה, הבודקים (הן של המערכת והן של התוכנה) והמפעילים, ועדיין - מי שהכיר אותי יודע שכל השנים התייחסתי למערכת כ"בייבי" שלי. כמו כל אחד אחר בארגון. השייכות כאן, כשאתה מלווה מוצר שכזה מהשרטוטים ועד להפצה היא בלתי נמנעת. לדעתי, זה החן שבכל הסיפור וזו הסיבה שנוצרה הפנינה הזאת בתוך תעשיה כבדה ומסועפת.

מבחינה טכנית, אין לי מה לחדש מעבר למה שנאמר בעיתונים המקוונים. ההודעה הזו היא סוגשל שיתוף רגשות ואמירת תודה (גם אם היא לא תקרא על-ידיהם) לכל האנשים הטובים (באמת טובים) שעוסקים במלאכה.