לפני 21 דקות (בשעה 21:30) בפינת הרחובות הירדן ואלוף שדה ברמת-גן ארעה תאונת דרכים. שני קטנועים שניסו להשתלב בין המכוניות נפגעו. בקטנוע אחד היו רכובים בחור ובחורה. בשני, רק בחור (כמדומני). לא ראיתי מה בדיוק הסיבה לתאונה (הייתי בנתיב הימני והם בחלק השמאלי של הנתיב השמאלי) - אבל נשמעה חבטה עזה שיכולתי לשמוע חרף שיחת הטלפון בדיבורית והחלונות הסגורים. מיד הסתכלתי שמאלה וראיתי שני קטנועים זרוקים על הכביש (וחלקי פלסטיק שהתנתקו מהם) ושלושה אנשים מוטלים על הכביש ליד הקטנועים.

האינסטינקט הראשוני

מיד ניתקתי את שיחת הטלפון, הפעלתי את האורות המהבהבים ויצאתי מהאוטו לראות מה שלומם של המעורבים בתאונה. לשמחתי, כולם קמו על הרגלים. היו בשוק.. אבל יכולתי לראות שהם בהכרה מלאה ולא נראה שהיו חבורות כלשהן. קסדה אחת הייתה מוטלת על הכביש, אבל לדעתי השליך אותה אחד הרוכבים אחרי שקם. אבל זה סתם תיאור של עוד תאונה קלה בלי נפגעים (או לפחות, בלי נפגעים קשה). לא על זה באתי לכתוב כאן.

תגובת הסובבים

תגובת האנשים מסביב היא הסיבה האמיתית לכתיבת הפסוט הזה. זו התחלקה לשני סוגים:

1. אלו שצפרו לי על כך שחסמתי נתיב תנועה. אחד אף הגדיל לעשות וצעק מהחלון "יא שמן, תעיף ת'אוטו" (כל זה כמובן אימת ששלושה בני אדם מוטלים על הכביש).
2. אלו שצעקו למוטלים על הכביש. "אתם אשמים בזה", "מגיע לכם" וכו'. (חלק מהצעקות היו עוד לפני שנראו סימני חיים כלשהם מהנפגעים)

השורה התחתונה,

חוץ ממני - אף אחד לא עצר לבדוק מה שלומם. אנשים המשיכו לנסוע כרגיל, ועקפו בצורה שסיכנה את הנפגעים ואותי!

כאמור, אחרי דקה, לשמחתי, הבנתי שכולם שם בסדר, נכנסתי לאוטו ונסעתי...