הגעגועים לפזרן
כמו שהבטחתי בפוסט "אווירת סוף-שבוע" - מצ"ב נוסטלגיה עכשווית...
לפני 5 שנים, במהלך הלימודים לתואר ראשון במנהל עסקים, התבקשתי לכתוב מאמר (כחלק מקורס קבלת החלטות) על החלטה גורלית שלקחתי...
המשימה התאימה לי כמו כפפה ליד. בדיוק שבוע קודם קיבלתי החלטה הרת גורל. לחסוך!
רוב האנשים שקראו את המאמר אז וסביר להניח שגם חלק מאלו שיקראו אותו היום לא יחשבו שזו החלטה גורלית...
בשל הרצון העז שלי לעמוד בהחלטה, החלטתי גם לפרסם את המאמר באתר שהיה בבעלותי בזמנו.
היום, בדיוק 5 שנים אחרי, אני מחייה את הפרסום...
[הערה אחרונה: כשקראתי את המאמר נזכרתי שיש בו מס' מצומצם של "בדיחות פרטיות" מול המרצה. לדוגמא: "זה בסדר, היא לא החברה הראשונה שלי..." ו- "אני לא מקבל שום אות משמים ואין לי חיזיונות..." אבל היה לי חשוב שהמאמר יתפרסם כלשונו]
"שמי עמית כהן.
אני בן 28 ומאז שאני זוכר את עצמי אני פזרן כספים בלתי נלאה.
הבית שלי, אם אי פעם תזכה לראותו, מלא במותרות שאני לא חושב שתמצא בהרבה בתים אחרים.
המרדף שלי אחרי מוצרי הטכנולוגיה ממש ראוי להערכה. רק בכדי לסבר את האוזן הנה רק מדגם קטן מהתוצאות שלו: 3 מחשבים שולחניים, 2 מחשבים ניידים, 2 מחשבי כף יד, 3 מכשירי טלפון סלולרי השייכים לאותו ספק (לא נתנו לי לשדרג הייתי חייב כל פעם לקנות טלפון חדש עם קו חדש בכדי שיהיה לי מכשיר מתקדם מבחינה טכנולוגית...) ועוד טלפון נייד אחד המשויך לספק תקשורת אחר, טלוויזיה 52 אינץ' עם מסך רחב, עוד 2 טלוויזיות נוספות – אחת לכל חדר, פלייסטיישן עם כמות משחקים שספריית משחקי וידאו להשכרה לא היתה מתביישת בה, הליכון (מכשיר ריצה) מקצועי, 2 מערכות סטריאו משוכללות (בנוסף, כמובן, למערכת הקולנוע הביתית שכבר יש לי), 4 מכשירי DVD (כל פעם שיצא דגם חדש לא יכולתי לעמוד בפיתוי), 2 מערכות רמקולים משוכללות למחשב (אחת של 4 רמקולים ומייד כשיצא דגם של 5 רמקולים קניתי גם אותו) , מדפסת שהיא גם סורק, גם מכונת צילום וגם פקס, שבקצב שרשימת הפריטים הזו מתקדמת, לא יישאר לה מספיק דיו להדפיס את כל העבודה הזו...
מה אומר ומה אגיד?
אגיד שלמרות שציינתי אחוזים מעטים מהפריטים הטכנולוגיים שבבעלותי ניתן להבחין במשוגע אמיתי.
אז יכול להיות שאתה אומר לעצמך הוא משוגע על טכנולוגיה וזה בסדר. כל אחד והתחביב שלו. אבל אם תראה את ארון הבגדים שלי תחשוב שיש פה בחורה המתלבשת בבגדי גבר. עשרות חולצות ומכנסיים, ז'קטים וג'ינסים, בגדי ספורט וטרנינגים, כולם מהשורה הראשונה. גם פה נראית בבירור העובדה שלא נחסך שקל אחד בקניית הבגדים הנ"ל. מה שכן נראה לעין זה שרוב הבגדים הללו לא נלבשו כבר הרבה זמן. (איך אני יכול ללבוש את הבגדים שיש לי אם כל הזמן אני קונה חדשים?)
מאז גיל 15 אני עובד. עובד מפרנס ומכלכל את עצמי בעצמי וכמובן קניתי את השלל הרב הזה בכסף שהרווחתי.
אתה מאמין שעל אף כל הסיפור שקראת עד עכשיו מעולם לא הייתי במינוס? אבל זו האמת (אני תמיד שומר שלא אזוז מהאפס – לחובה או לזכות...).
אני פועל ע"פ אינסטינקטים: מה שרק יוצא – אני מייד קולט אותו וקונה. מאוד פשוט. וברצינות, אני יכול לומר שאני עובד לפי הרגש. אני עושה ותמיד עשיתי את מה שאני חושב לנכון גם אם זה לא תמיד התאים לדעת הסביבה. ברור שכל מי שנכנס אלי הביתה משתהה לנוכח מגוון המוצרים והכמויות וברור שלא תמיד התגובות הן קריאות התפעלות, אך אני בשלי, תמיד עושה מה שטוב לי ולא מתרשם (לפחות לא בנושא הזה) מדעתם של אחרים. למרות שאני לא מקבל שום אות משמים ואין לי חיזיונות ובדרך לקניות אני בד"כ לא פוגש אנשים שיגידו לי כל מיני דברים, זה תמיד מבחינתי הדבר הנכון לעשות. לפחות ככה זה מרגיש. אולי אפשר לקרוא לזה משוגע עם שיקול דעת למרות שאני לא חושב שיש דבר כזה. האנשים מסביבי תמיד תהו מתי זה ייפסק ואיך אוכל לחיות כך את חיי כשכל ההכנסה שלי לא ישנה יותר מלילה אחד בחשבון הבנק.
בשבוע שעבר החלטתי להתחתן (זה בסדר, היא לא החברה הראשונה שלי). בשנתיים שחיינו יחד (לפני ההחלטה) נהנתה חברה שלי, רוני שמה, מכל הפריטים הנ"ל (להלן ה"נדוניה") שהבאתי איתי לדירתנו המשותפת. לדעתי ראוי לציין שמעבר לזה שהיא נהנתה מהרכוש שלי היא נהנתה גם משיגעון הקניות שלי עבורה שהתבטא כבר ביום השני להיכרותנו כשקניתי לה טלפון אלחוטי ב- 500₪ (לצערי עד שעברנו לגור ביחד – 3 חודשים אח"כ – הוא כבר לא היה מספיק מתקדם טכנולוגית עבורי ונאלצתי לקנות אחד חדש).
נחזור להחלטה להתחתן. אני לא יודע איך זה אצל אחרים, אבל אצלי להתחתן זה להגשים חלום. בעצם הגשמת החלום, במן בעסקת חבילה כזו, אני גם מקים משפחה. וכמו כל אדם נורמלי הרצון הראשוני שלי, כמובן מעבר לדברים הבסיסיים האחרים, הוא בטחון. בניית יסודות וקורת גג שאהיה בטוח תחתיה. זה עניין עקרוני מבחינתי ואף הכרחי להקמת המשפחה. לכן הדבר המתבקש הוא שאקנה/נקנה דירה. לא עוד לגור בשכירות, לא עוד לנוע ולנוד ולא עוד להיות תלויים במחירים ובאחרים. אבל בשביל לקנות דירה צריך כסף ולי כאמור יש הרבה אך הוא מושקע במוצרים, בביגוד ובכל דבר אחר העונה להגדרה מותרות. אין כסף לקנות דירה ואפילו אין לי את הסכום ההתחלתי בשביל לקחת משכנתא. הקמת המשפחה הוכיחה לי סופית כמה אני רוצה בקיומה ואף העירה אותי למציאות הכואבת שאחד מהעקרונות שלי עומד בסכנה. או אז (סוף סוף) הגיעה ההחלטה באופן חד וברור: מעכשיו ל ח ס ו ך. אין בזבוזים, אין קניות מיותרות אלא רק חסכון תוך מחשבה לעתיד. להתחיל בבניית משפחה שתהיה מבוססת. לא לפזר יותר כסף על שטויות ומותרות אלא רק על מה שצריך ובמידה הנכונה.
היום אני חוגג שבוע להחלטה. אני עובר ליד חנות למחשבי כף יד ומחזיק את עצמי שלא להיכנס ולקנות אח קטן (ומשוכלל) לשני מחשבי הכף יד שכבר יש ברשותי.
איך שאני מתגעגע לפזרן כספים ההוא שהייתי פעם פעם..."
היום, בחלוף 5 שנים, יש לי משפחה מדהימה ובית מקסים!
היה שווה לחסוך...